ביאור:רש"י בראשית ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


(ב) וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ.

בני האלוהים - בני השרים והשופטים.

(דבר אחר[1]: בני האלוהים הם השרים המלאכים ההולכים בשליחותו של מקום, אף הם היו מתערבים בהם).

כל אלוהים שבמקרא לשון מרות, וזה יוכיח: (שמות ד טז) "וְאַתָּה תִּהְיֶה לּוֹ לֵאלֹהִים", (שמות ז א) " רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים":

כי טבת הנה - אמר רבי יודן: טבת כתיב המילה טובות נכתבה בלי ו"וים, שנראה במשמעות של פועל, להטיב. ומכאן אפשר לדרוש ש-, כשהיו מטיבין מקשטים אותה מקושטת ליכנס לחופה, היה גדול אחד מהשרים נכנס ובועלה תחִלה[2]:

מכל אשר בחרו - אף בעולת בעל, אף הזכר והבהמה[3]:


(ג) וַיֹּאמֶר יְהוָה לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה.

לא ידון רוחי באדם - לא יתרעם ויריב רוחי עלי לא אתחבט יותר מדי ביני לבין עצמי אם להשמיד את האנושות או לא (ידון מלשון מדון, מריבה) בשביל האדם:

לעולם - לאורך ימים. הנה רוחי נדון בקרבי אם להשחית ואם לרחם, לא יהיה מדון זה ברוחי לעולם, כלומר לאורך ימים:

בְּשַׁגַּם הוא בשר - כמו בשֶגם, כלומר בשביל שגם זאת בו שהוא בשר, ואף על פי כן אינו נכנע לפני, ומה אם יהיה אש או דבר קשה. כיוצא בו שי"ן בפתח במשמעות של שי"ן בסגול (שופטים ה ז) "עַד שַׁקַּמְתִּי דְּבוֹרָה", כמו שֵקמתי. וכן (שופטים ו יז) "שָׁאַתָּה מְדַבֵּר עִמִּי", כמו שֶאתה, אף "בשַׁגם" כמו בשֶגם:

והיו ימיו וגו' - עד אחכה עוד מאה ועשרים שנה אאריך להם אפי, ואם לא ישובו אביא עליהם מבול.

ואם תאמר משנולד יפת עד המבול אינו אלא מאה שנה?
אין מוקדם ומאוחר בתורה, כבר הייתה הגזירה גזורה עשרים שנה קודם שהוליד נח תולדות, וכן מצינו בסדר עולם (פרק כח).

יש מדרשי אגדה רבים ב"לֹא יָדוֹן", אבל זה הוא צחצוח פשוטו הפשט הנקי ביותר מתוספות שאינם כתובות בפירוש):


(ד) הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם וְגַם אַחֲרֵי כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל בְּנוֹת הָאָדָם וְיָלְדוּ לָהֶם הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם.

הנפלים - על שם שנפלו מתו ונעלמו מהעולם והפילו השמידו (בגלל חטאם בא המבול) את העולם, ובלשון עברית לשון ענקים הוא:

בימים ההם - בימי דור אנוש ובני קין:

וגם אחרי כן - אף על פי שראו באבדן של דור אנוש שעלה אוקיינוס והציף שליש העולם, לא נכנע דור המבול ללמוד מהם ללמוד לקח ממה שקרה בדור של אנוש (שהם חטאו וה' העניש אותם בכך שהאוקינוס שטף אותם)[4]:

אשר יבאו - היו יולדות ענקים כמותם:

הגיבורים - למרוד במקום:

אנשי השם - אותן שנקבו בשמות: עירד, מחויאל, מתושאל, שנקראו על שם אבדן שנימוחו והותשו[5].

דבר אחר:אנשי שממון, ששממו את העולם שבכך שחטאו גרמו למבול שעשה את העולם שומם:


(ו) וַיִּנָּחֶם יְהוָה כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ.

וינחם ה' כי עשה - נחמה וינחם לא מלשון חרטה, אלא מלשון נחמה, הקלה הייתה לפניו שבראו בתחתונים, שאלו היה מן העליונים היה ממרידן היה האדם ממריד את המלאכים כנגד ה'[6]:

ויתעצב - האדם:

אל לבו - של מקום בגלל ליבו של ה', עלה במחשבתו של מקום להעציבו, זהו תרגום אונקלוס.

דבר אחר תשובה אחרת להסביר את השאלה 'כיצד יתכן שה' התחרט - הרי הוא יודע את העתיד?: וינחם מלשון חרטה, נהפכה מחשבתו של מקום ממידת רחמים למדת הדין, עלה במחשבה לפניו מה לעשות באדם שעשה בארץ. וכן כל לשון ניחום שבמקרא לשון נמלך מה לעשות. (במדבר כג יט) "וּבֶן אָדָם וְיִתְנֶחָם", (דברים לב לו) "וְעַל עֲבָדָיו יִתְנֶחָם", (שמות לב יד) "וַיִּנָּחֶם יְהוָה עַל הָרָעָה", (שמואל א טו יא) "נִחַמְתִּי כִּי הִמְלַכְתִּי", כולם לשון מחשבה אחרת הם:

ויתעצב אל לבו - נתאבל על אבדן מעשה ידיו, כמו (שמואל ב יט ג) "נֶעֱצַב הַמֶּלֶךְ עַל בְּנוֹ". וזו את ההסבר שה' לא התחרט, לא שינה את דעתו כתבתי לתשובת המינים לענות לנוצרים שמקשים על כך שמשתמע מכאן שה' טעה:

גוי אחד שאל את רבי יהושע בן קרחה; אמר לו: אין אתם מודים שהקב"ה רואה את הנולד?

אמר לו: הן.

אמר לו: והא כתיב "ויתעצב אל לבו"?!

אמר לו: נולד לך בן זכר מימיך?

אמר לו: הן.

אמר לו" ומה עשית?

אמר לו: שמחתי ושימחתי את הכל.

אמר לו: ולא היית יודע שסופו למות!

אמר לו: בשעת חדותא חדותא בשעת שמחה יש לשמוח, בשעת אבלא אבלא.

אמר לו: כך מעשה הקב"ה, אף על פי שגלוי לפניו שסופן לחטוא ולאבדן לא נמנע מלבראן, בשביל הצדיקים העתידים לעמוד מהם[7]:


(ז) וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם.

ויאמר ה' אמחה את האדם - הוא עפר ואביא עליו מים ואמחה אותו, לכך נאמר לשון מחוי מחוי הוא כאשר לוקחים דבר מוצק וממוססים אותו בנוזלים (כמו בבמדבר ה כג)[8]:

מאדם עד בהמה - אף הם הבהמות השחיתו דרכם[9].

דבר אחר הסבר אחר למה ה' הרג גם את החיות: הכל נברא בשביל אדם, וכיון שהוא כלה מה צורך באלו[10]:

כי נחמתי כי עשיתים - חשבתי מה לעשות להם על אשר עשיתים:


(ט) אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ.

אלה תולדות נח נח איש צדיק - הואיל והזכירו לפי רש"י תולדותיו של האדם הם בניו, אך הם הוזכרו רק בפסוק הבא (י), ולמה בפסוק זה התחיל לספר בשבחיו של נח לפני שסיפר על בניו? אלא שכיון שהזכיר אותו... ספר בשבחו, שנאמר (משלי י ז) "זכר צדיק לברכה"[11].

דבר אחר: ללמדך, שעיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים[12]:

בדורותיו - יש מרבותינו דורשים אותו לשבח: כל שכן שאלו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר.

ויש שדורשים אותו לגנאי: לפי דורו היה צדיק, ואלו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום[13]:

את האלהים התהלך נח - ובאברהם הוא אומר (יז א) "התהלך לפני", (כד מ) "אשר התהלכתי לפניו"? נח היה צריך סעד לתומכו, אבל אברהם היה מתחזק ומהלך בצדקו מאליו בכוחות עצמו, ולכן היה יכול ללכת "לפני" ה'. נח לעומתו הלך את ה', איתו, בעזרתו[14]:

התהלך - לשון עבר, וזהו שמושו של למד בלשון כבד בבנין התפעל, משמשת להבא בלשון עתיד ולשעבר בלשון אחד, (שם יג יז) "קום התהלך" להבא, "התהלך נח", לשעבר, (שמואל א יב יט) "התפלל בעד עבדיך" להבא, (מלכים א ח מב) "ובא והתפלל אל הבית הזה" לשון עבר, אלא שהוי"ו שבראשו ובדוגמא האחרונה הו"ו במילה והתפלל נקראת 'ו"ו ההיפוך מעבר לעתיד' ו... הופכו להבא:


(יא) וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס.

ותשחת - לשון ערווה ועבודה זרה, כמו כמו מקומות אחרים שמוזכרת "שחיתות" בהקשר של הפקרות מינית ועבודה זרה (דברים ד טז) "פֶּן תַּשְׁחִתוּן", (בראשית ו יב) "כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר" וגו'[15]:

ותמלא הארץ חמס - גזל:


(יב) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ.

כי השחית כל בשר - אפילו בהמה חיה ועוף נזקקין לשאינן מינן שוכבים עם חיות שאינם מהסוג שלהם (ראה רש"י לעיל לפסוק ז):


(יג) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ.

קץ כל בשר - כל מקום שאתה מוצא זנות ועבודה זרה, אנדרלמוסיה עונש קולקטיבי באה לעולם והורגת טובים ורעים[16]:

כי מלאה הארץ חמס - לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל[17]:

את הארץ - כמו מן הארץ, ודומה לו: (שמות ט כט) "כצאתי את העיר", מן העיר, (מלכים א טו כג) "חלה את רגליו", מן רגליו.

דבר אחר: "את הארץ" עִם הארץ, שאף שלושה טפחים של עומק המחרישה המחרשה חורצת בתוך האדמה נימוחו וניטשטשו[18]:


Französischer Meister um 1675 001.jpg
נח בונה את התיבה, מהערך תיבת נח בויקיפדיה

(יד) עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר.

עשה לך תבת - הרבה רווח והצלה לפניו יש בכוחו של ה', לאו דוקא על ידי תיבה, ולמה הטריחו בבניין זה?

כדי שיראוהו אנשי דור המבול עוסק בה מאה ועשרים שנה ושואלין אותו: מה זאת לך? והוא אומר להם: עתיד הקב"ה להביא מבול לעולם. אולי ישובו[19]:

עצי גפר - כך שמו שמו של העץ. ולמה ממין זה? על שם גופרית, שנגזר עליהם להימחות בו לההרג על ידי גופרית, כמו שקרה בסדום ועמורה. וכך נגזר גם על נח, אז כדי לרצות את הגזירה נעשה התיבה עם עצי גופר.[20]:

קנים - מדורים מדורים חדרים נפרדים לכל בהמה וחיה[21]:

בכפר - זפת בלשון ארמי. ומצינו בתלמוד כופרא[22].

בתיבתו של משה, על ידי שהיו המים תשים בגלל שהמים ביאור לא היו סוערים במו במבול, דיה בחומר מבפנים וזפת מבחוץ. ועוד ועוד סיבה למה בתיבת משה לא היה זפת גם מבפנים כדי שלא יריח אותו צדיק ריח רע של זפת, אבל כאן מפני חוזק המים זפתה מבית ומבחוץ[23]:


(טז) צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה וְאֶל אַמָּה תְּכַלֶנָּה מִלְמַעְלָה וּפֶתַח הַתֵּבָה בְּצִדָּהּ תָּשִׂים תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים תַּעֲשֶׂהָ.

צהר - יש אומרים: חלון הוא שמוזכר להלן "וַיִּפְתַּח נֹחַ אֶת חַלּוֹן הַתֵּבָה אֲשֶׁר עָשָׂה" (ח, ו). ויש אומרים: אבן טובה המאירה להם[24]:

ואל אמה תכלנה מלמעלה - כסויה הכיסוי של התיבה, הגג משופע ועולה עד שהוא קצר מלמעלה ועומד על אמה טרפז שהצלע העליונה שלו באורך אמה אחת, כדי שיזובו יחליקו למטה (כמו במרזב) המים למטה:

בצדה תשים - שלא יפלו הגשמים בה דרך הפתח לתוך התיבה:

תחתים שנים ושלשים - שלוש עליות קומות זו על גב זו: עליונים החדרים בקומה העליונה לאדם, אמצעים למדור בהמה, תחתיים לזבל[25]:


(יז) וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל מַיִם עַל הָאָרֶץ לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם כֹּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ יִגְוָע.

ואני הנני מביא - הנני מוכן להסכים עם אותם שזירזוני ואמרו לפני כבר (תהלים ח ה) "מה אנוש כי תזכרנו"[26]:

מבול - 1. שבלה מבול מלשון בלאי את הכל,

2. שבלבל את הכל,

3. שהוביל את הכל מן הגבוה לנמוך. וזהו לשון אונקלוס שתרגם: טופנא. שהציף את הכל והביאם לבבל שהיא עמוקה. לכך נקראת 'שנער', שננערו שם שהורדו לשם כל מתי מבול[27]:


(יח) וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ וּבָאתָ אֶל הַתֵּבָה אַתָּה וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ.

והקמותי את בריתי - ברית היה צריך על הפירות שלא ירקבו ויעפשו, ושלא יהרגוהו רשעים שבדור[28]:

אתה ובניך ואשתך - האנשים לבד והנשים לבד, מכאן שנאסרו בתשמיש המטה[29]:


(יט) וּמִכָּל הָחַי מִכָּל בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכֹּל תָּבִיא אֶל הַתֵּבָה לְהַחֲיֹת אִתָּךְ זָכָר וּנְקֵבָה יִהְיוּ.

ומכל החי - אפילו {{ב|שדים|יצורים חיים ללא בשר[30]:

שנים מכל - מן הפחות אפילו מהחיה הכי פחות חשובה שבהם לא פחתו משנים, אחד זכר ואחד נקבה:


(כ) מֵהָעוֹף לְמִינֵהוּ וּמִן הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ מִכֹּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ שְׁנַיִם מִכֹּל יָבֹאוּ אֵלֶיךָ לְהַחֲיוֹת.

מהעוף למינהו - אותן שדבקו במיניהם ולא השחיתו דרכם ראה לעיל ברש"י לפסוק יב, ומאליהם באו, וכל שהתיבה קולטתו הכניס בה[31]:


(כב) וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים כֵּן עָשָׂה.

ויעש נח - זה בנין התיבה ומה שנאמר להלן (ז, ה) "וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּהוּ יְהוָה" מדובר על כניסה לתיבה[32].

הערות שוליים[עריכה]

  1. ^ פרקי דרבי אליעזר פ כב
  2. ^ בראשית רבה כו ה
  3. ^ בראשית רבה כו ה
  4. ^ בראשית רבה ה ו
  5. ^ בבראשית רבה כז ז דורשים את שמותם בהקשרים של אובדן
  6. ^ בראשית רבה כז ד
  7. ^ בראשית רבה כז ד (חוץ מהמשפט האחרון שיתכן שרש"י הוסיף משום הסמיכות שבסוף הפרשה: "כי נחמתי כי עשיתים - ונח מצא חן בעיני ה'")
  8. ^ בראשית רבה כח ב
  9. ^ בראשית רבה כח ח
  10. ^ סנהדרין קח א
  11. ^ בראשית רבה מט א
  12. ^ בראשית רבה ל ו
  13. ^ בראשית רבה ל ט
  14. ^ בראשית רבה ל י
  15. ^ סנהדרין נז א
  16. ^ בראשית רבה כו ה. השאלה שרש"י משיב עליה היא: למה לא הביא ה' עונש רק על הרשעים במקום להטריח את נח בבניית התיבה?
  17. ^ סנהדרין קח א
  18. ^ בראשית רבה לא ו
  19. ^ ילקוט המכירי משלי כח, תנחומא נח ה
  20. ^ בראשית רבה לא ו
  21. ^ בראשית רבה לא ט
  22. ^ בראשית רבה לא ט
  23. ^ סוטה יב א
  24. ^ בראשית רבה לא ט, סנהדרין קח ב
  25. ^ סנהדרין קח ב
  26. ^ בראשית רבה לא יב, בראשית רבה ח ו
  27. ^ בראשית רבה לז ד, שבת קיג ב (לגבי מדרש השם של שנער)
  28. ^ בראשית רבה לא יב
  29. ^ בראשית רבה לא יב. וכאשר יצא מהתיבה הותר לו תשמיש: "צֵא מִן הַתֵּבָה, אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ" (בראשית ח טז)
  30. ^ בראשית רבה לא יג
  31. ^ סנהדרין קיח ב, זבחים קטז א
  32. ^ בראשית רבה לב ט