ביאור:רש"י בראשית ו
(ב) וַיִּרְא֤וּ בְנֵי־הָֽאֱלֹהִים֙ אֶת־בְּנ֣וֹת הָֽאָדָ֔ם כִּ֥י טֹבֹ֖ת הֵ֑נָּה וַיִּקְח֤וּ לָהֶם֙ נָשִׁ֔ים מִכֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר בָּחָֽרוּ׃
בְּנֵי הָאֱלֹהִים - בְּנֵי הַשָּׂרִים וְהַשּׁוֹפְטִים.
(דָּבָר אַחֵר[1]: "בְּנֵי הָאֱלֹהִים" הֵם הַשָּׂרִים המלאכים הַהוֹלְכִים בִּשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל מָקוֹם - אַף הֵם הָיוּ מִתְעָרְבִים בָּהֶם).
כָּל "אֱלֹהִים" שֶׁבַּמִּקְרָא לְשׁוֹן מָרוּת שלטון, סמכות (ושתי הדוגמאות שרש"י מביא להלן מוכיחות שיש בתורה שימוש במילה "אלהים" במשמעות של "מקור סמכות" ללא קשר לה', וכך גם יש לפרש כאן), וְזֶה יוֹכִיחַ:
כִּי טֹבֹת הֵנָּה - אָמַר רַבִּי יוּדָן: "טֹבֹת" כְּתִיב המילה "טובות" נכתבה בלי ו"וים, שנראה במשמעות של פועל: להטיב. ומכאן אפשר לדרוש ש-, כְּשֶׁהָיוּ מְטִיבִין מקשטים אוֹתָהּ מְקֻשֶּׁטֶת לִכָּנֵס לַחֻפָּה, הָיָה גָּדוֹל אחד מהשרים נִכְנָס וּבוֹעֲלָהּ תְּחִלָּה.[2]
מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ - אַף בְּעוּלַת בַּעַל, אַף הַזָּכָר וְהַבְּהֵמָה.[3]
(ג)
וַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָ֗ה לֹֽא־יָד֨וֹן רוּחִ֤י בָֽאָדָם֙ לְעֹלָ֔ם בְּשַׁגַּ֖ם ה֣וּא בָשָׂ֑ר וְהָי֣וּ יָמָ֔יו מֵאָ֥ה וְעֶשְׂרִ֖ים שָׁנָֽה׃
לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם - לֹא יִתְרַעֵם וְיָרִיב רוּחִי עָלַי לא אתחבט יותר מדי ביני לבין עצמי אם להשמיד את האנושות או לא (ידון מלשון מדון, מריבה, כפי שגם משתמע מרש"י בדיבור המתחיל הבא) בִּשְׁבִיל הָאָדָם.
לְעֹלָם - לְאוֹרֶךְ יָמִים. הִנֵּה רוּחִי נִדּוֹן בְּקִרְבִּי אִם לְהַשְׁחִית וְאִם לְרַחֵם - לֹא יִהְיֶה מָדוֹן זֶה בְרוּחִי "לְעוֹלָם", כְּלוֹמַר לְאוֹרֶךְ יָמִים.
בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר - כְּמוֹ "בְּשֶׁגַּם", כְּלוֹמַר: בִּשְׁבִיל שֶׁגַּם זֹאת בּוֹ, שֶׁהוּא בָּשָׂר, וְאַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ נִכְנָע לְפָנַי, וּמָה אִם יִהְיֶה אֵשׁ אוֹ דָּבָר קָשֶׁה?
- כַּיּוֹצֵא בוֹ שי"ן בפתח במשמעות של שי"ן בסגול (שופטים ה ז) "עַד שַׁקַּמְתִּי דְּבוֹרָה", כְּמוֹ "שֶׁקַּמְתִּי".
- וְכֵן (שופטים ו יז) "שָׁאַתָּה מְדַבֵּר עִמִּי", כְּמוֹ "שֶׁאַתָּה".
אַף "בְּשַׁגַּם" כְּמוֹ "בְּשֶׁגַּם".
וְהָיוּ יָמָיו וגו' - עַד אחכה עוד מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אַאֲרִיךְ לָהֶם אַפִּי, וְאִם לֹא יָשׁוּבוּ אָבִיא עֲלֵיהֶם מַבּוּל.
- וְאִם תֹּאמַר: מִשֶּׁנּוֹלַד יֶפֶת עַד הַמַּבּוּל אֵינוֹ אֶלָא מֵאָה שָׁנָה?
- אֵין מֻקְדָם וּמְאוּחָר בַּתּוֹרָה - כְּבָר הָיְתָה הַגְּזֵירָה גְּזוּרָה עֶשְׂרִים שָׁנָה קוֹדֶם שֶׁהוֹלִיד נֹחַ תּוֹלָדוֹת, וְכֵן מָצִינוּ בְּסֵדֶר עוֹלָם.[4]
יֵשׁ מִדְרְשֵׁי אַגָּדָה רַבִּים בְּ"לֹא יָדוֹן", אֲבָל זֶה הוּא צִחְצוּחַ פְּשׁוּטוֹ הפשט הנקי ביותר מתוספות שאינם כתובות בפירוש).
(ד)
הַנְּפִלִ֞ים הָי֣וּ בָאָ֘רֶץ֮ בַּיָּמִ֣ים הָהֵם֒ וְגַ֣ם אַֽחֲרֵי־כֵ֗ן אֲשֶׁ֨ר יָבֹ֜אוּ בְּנֵ֤י הָֽאֱלֹהִים֙ אֶל־בְּנ֣וֹת הָֽאָדָ֔ם וְיָלְד֖וּ לָהֶ֑ם הֵ֧מָּה הַגִּבֹּרִ֛ים אֲשֶׁ֥ר מֵעוֹלָ֖ם אַנְשֵׁ֥י הַשֵּֽׁם׃
הַנְּפִלִּים - עַל שֵׁם שֶׁנָּפְלוּ מתו ונעלמו מהעולם וְהִפִּילוּ השמידו (בגלל חטאם בא המבול) אֶת הָעוֹלָם[5], וּבְלָשׁוֹן עִבְרִית לְשׁוֹן "עֲנָקִים" הוּא.
בַּיָּמִים הָהֵם - בִּימֵי דּוֹר אֱנוֹשׁ וּבְנֵי קַיִן.
וְגַם אַחֲרֵי כֵן - אַף עַל פִּי שֶׁרָאוּ בְּאָבְדָן שֶׁל דּוֹר אֱנוֹשׁ, שֶׁעָלָה אוֹקְיָינוֹס וְהֵצִיף שְׁלִישׁ הָעוֹלָם, לֹא נִכְנַע דּוֹר הַמַּבּוּל לִלְמוֹד מֵהֶם ללמוד לקח ממה שקרה בדור של אנוש (שהם חטאו וה' העניש אותם בכך שהאוקינוס שטף אותם).[6]
אֲשֶׁר יָבֹאוּ - הָיוּ יוֹלְדוֹת עֲנָקִים כְּמוֹתָם.
הַגִּבּוֹרִים - לִמְרוֹד בַּמָּקוֹם.
אַנְשֵׁי הַשֵּׁם - אוֹתָן שֶׁנִּקְּבוּ בְּשֵׁמוֹת שהוזכרו בשושלת צאצאי קין: "...וְעִירָד יָלַד אֶת מְחוּיָאֵל, וּמְחִיּיָאֵל יָלַד אֶת מְתוּשָׁאֵל..." - ד, יח : עִירָד, מְחוּיָאֵל, מְתוּשָׁאֵל, שֶׁנִּקְּבוּ עַל שֵׁם אָבְדָן שֶׁנִּמּוֹחוּ וְהֻתְּשׁוּ.[7]
דָּבָר אַחֵר: אַנְשֵׁי שִׁמָּמוֹן, שֶׁשִּׁמְּמוּ אֶת הָעוֹלָם שבכך שחטאו גרמו למבול, שעשה את העולם שומם.
(ו)
וַיִּנָּ֣חֶם יְהֹוָ֔ה כִּֽי־עָשָׂ֥ה אֶת־הָֽאָדָ֖ם בָּאָ֑רֶץ וַיִּתְעַצֵּ֖ב אֶל־לִבּֽוֹ׃
וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה - נֶחָמָה וינחם לא מלשון חרטה, אלא מלשון נחמה, הקלה הָיְתָה לְפָנָיו שֶׁבְּרָאוֹ בַּתַּחְתּוֹנִים, שֶׁאִלּוּ הָיָה מִן הָעֶלְיוֹנִים הָיָה מַמְרִידָן היה האדם ממריד את המלאכים כנגד ה'.[8]
וַיִּתְעַצֵּב - הָאָדָם. אֶל לִבּוֹ - שֶׁל מָקוֹם בגלל ליבו של ה'. עָלָה בְמַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁל מָקוֹם לְהַעֲצִיבוֹ, זֶהוּ תַּרְגוּם אוּנְקְלוּס ("וַאֲמַר בְּמֵימְרֵיהּ לְמִתְבַּר תֻּקְפְהוֹן כִּרְעוּתֵיהּ")..
דָּבָר אַחֵר תשובה אחרת להשאלה 'כיצד יתכן שה' התחרט - הרי הוא יודע את העתיד?: "וַיִּנָּחֶם לא מלשון חרטה שיש בה צער על החלטה שנלקחה בעבר, אלא שינוי דעה מכוון" - נֶהֶפְכָה מַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁל מָקוֹם מִמִּדַּת רַחֲמִים לְמִדַּת הַדִּין. עָלָה בַּמַּחֲשָׁבָה לְפָנָיו מַה לַּעֲשׂוֹת בָּאָדָם שֶׁעָשָׂה בָּאָרֶץ. וְכֵן כָּל לְשׁוֹן "נִחוּם" שֶׁבַּמִּקְרָא לְשׁוֹן "נִמְלָךְ מַה לַּעֲשׂוֹת":
- (במדבר כג יט) "וּבֶן אָדָם וְיִתְנֶחָם",
- (דברים לב לו) "וְעַל עֲבָדָיו יִתְנֶחָם",
- (שמות לב יד) "וַיִּנָּחֶם יְהוָה עַל הָרָעָה",
- (שמואל א טו יא) "נִחַמְתִּי כִּי הִמְלַכְתִּי",
כֻּלָּם לְשׁוֹן מַחֲשָׁבָה אַחֶרֶת הֵם.
וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ - נִתְאַבֵּל עַל אָבְדַן מַעֲשֵׂה יָדָיו, כְּמוֹ (שמואל ב יט ג) "נֶעֱצַב הַמֶּלֶךְ עַל בְּנוֹ". וְזוֹ את ההסבר שה' לא התחרט - לא הצטער על דבר שעשה בעבר כָּתַבְתִּי לִתְשׁוּבַת הַמִּינִים לענות לנוצרים שמקשים על כך שמשתמע מכאן שה' טעה.
גּוֹי אֶחָד שֶׁשָּׁאַל אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה, אָמַר לוֹ: אֵין אַתֶּם מוֹדִים שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד?
- אָמַר לוֹ: הֵן.
אָמַר לוֹ: וְהָא כְּתִיב "וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ"?
- אָמַר לוֹ: נוֹלַד לְךָ בֵּן זָכָר מִיָּמֶיךָ?
אָמַר לוֹ: הֵן.
- אָמַר לוֹ: וּמֶה עָשִׂיתָ?
אָמַר לוֹ: שָׂמַחְתִּי וְשִׂמַּחְתִּי אֶת הַכֹּל.
- אָמַר לוֹ: וְלֹא הָיִיתָ יוֹדֵעַ שֶׁסּוֹפוֹ לָמוּת?
אָמַר לוֹ: בִּשְׁעַת חֶדְוָתָא - חֶדְוָתָא בשעת שמחה יש לשמוח, בִּשְׁעַת אֶבְלָא - אֶבְלָא.
- אָמַר לוֹ: כָּךְ מַעֲשֵׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אַף עַל פִּי שֶׁגָּלוּי לְפָנָיו שֶׁסּוֹפָן לַחֲטוֹא וּלְאַבְּדָן, לֹא נִמְנַע מִלְּבָרְאָן בִּשְׁבִיל הַצַּדִּיקִים הָעֲתִידִים לַעֲמוֹד מֵהֶם.[9]
(ז)
וַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָ֗ה אֶמְחֶ֨ה אֶת־הָאָדָ֤ם אֲשֶׁר־בָּרָ֙אתִי֙ מֵעַל֙ פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֔ה מֵֽאָדָם֙ עַד־בְּהֵמָ֔ה עַד־רֶ֖מֶשׂ וְעַד־ע֣וֹף הַשָּׁמָ֑יִם כִּ֥י נִחַ֖מְתִּי כִּ֥י עֲשִׂיתִֽם׃
וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם - הוּא עָפָר, וְאָבִיא עָלָיו מַיִם וְאֶמְחֶה אוֹתוֹ. לְכָךְ נֶאֱמַר לָשׁוֹן "מִחוּי" מחוי הוא כאשר לוקחים דבר מוצק וממוססים אותו בנוזלים (כמו בבמדבר ה כג) [10]:
מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה - אַף הֵם הבהמות הִשְׁחִיתוּ דַּרְכָּם[11].
דָּבָר אַחֵר הסבר אחר למה ה' הרג גם את החיות: הַכֹּל נִבְרָא בִּשְׁבִיל הָאָדָם, וְכֵיוָן שֶׁהוּא כָּלֶה מַה צֹּרֶךְ בְּאֵלּוּ.[12]
כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם - חָשַׁבְתִּי מַה לַּעֲשׂוֹת עַל אֲשֶׁר עֲשִׂיתִים.
(ט)
אֵ֚לֶּה תּוֹלְדֹ֣ת נֹ֔חַ נֹ֗חַ אִ֥ישׁ צַדִּ֛יק תָּמִ֥ים הָיָ֖ה בְּדֹֽרֹתָ֑יו אֶת־הָֽאֱלֹהִ֖ים הִֽתְהַלֶּךְ־נֹֽחַ׃
אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק - הוֹאִיל וְהִזְכִּירוֹ לפי רש"י תולדותיו של האדם הם בניו, אך הם הוזכרו רק בפסוק הבא (י), ולמה בפסוק זה התחיל לספר בשבחיו של נח לפני שסיפר על בניו? אלא שכיון שהזכיר אותו... סִפֵּר בְּשִׁבְחוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי י ז) "זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה".[13]
דָּבָר אַחֵר: לִמֶּדְךָ שֶׁעִקַּר תּוֹלְדוֹתֵיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים מַעֲשִׂים טוֹבִים.[14]
בְּדֹרֹתָיו - יֵשׁ מֵרַבּוֹתֵינוּ דּוֹרְשִׁים אוֹתוֹ לְשֶׁבַח: כָּל שֶׁכֵּן אִלּוּ הָיָה בְדוֹר צַדִּיקִים הָיָה צַדִּיק יוֹתֵר.
וְיֵשׁ שֶׁדּוֹרְשִׁים אוֹתוֹ לִגְנַאי: לְפִי דוֹרוֹ הָיָה צַדִּיק, וְאִלּוּ הָיָה בְדוֹרוֹ שֶׁל אַבְרָהָם לֹא הָיָה נֶחֱשָׁב לִכְלוּם.[15]
אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ - וּבְאַבְרָהָם הוּא אוֹמֵר (יז א) "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי", (כד מ) "אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנָיו"? נֹחַ הָיָה צָרִיךְ סַעַד לְתָמְכוֹ, אֲבָל אַבְרָהָם הָיָה מִתְחַזֵּק וּמְהַלֵּךְ בְּצִדְקוֹ מֵאֵלָיו בכוחות עצמו, ולכן היה יכול ללכת "לפני" ה'. נח לעומתו הלך את ה', איתו, בעזרתו.[16]
הִתְהַלֶּךְ - לְשׁוֹן עָבָר. וְזֶהוּ שִׁמּוֹּשָהּ שֶׁל לָמֶ"ד בְּלָשׁוֹן כָּבֵד בבניין הִתְפַּעֵל, מְשַׁמֶּשֶׁת לְהַבָּא בלשון עתיד וּלְשֶׁעָבַר בְּלָשׁוֹן אֶחָד:
- (שם יג יז) "קוּם הִתְהַלֵּךְ" לְהַבָּא, "הִתְהַלֶּךְ נֹחַ" לְשֶׁעָבַר.
- (שמואל א יב יט) "הִתְפַּלֵּל בְּעַד עֲבָדֶיךָ" לְהַבָּא, (מלכים א ח מב) "וּבָא וְהִתְפַּלֵּל אֶל הַבַּיִת הַזֶּה" לְשׁוֹן עָבַר.
אֶלָּא שֶׁהַוָּי"ו שֶׁבְּרֹאשׁוֹ בדוגמא האחרונה הו"ו במילה "וְהִתְפַּלֵּל" נקראת ו"ו ההיפוך, אשר במקרה זה הופכת את המשמעות מעבר לעתיד הוֹפְכוֹ לְהַבָּא.
(יא)
וַתִּשָּׁחֵ֥ת הָאָ֖רֶץ לִפְנֵ֣י הָֽאֱלֹהִ֑ים וַתִּמָּלֵ֥א הָאָ֖רֶץ חָמָֽס׃
וַתִּשָּׁחֵת - לְשׁוֹן עֶרְוָה וַעֲבוֹדָה זָרָה, כְּמוֹ כמו מקומות נוספים בהם מוזכרת "שחיתות" בהקשר של הפקרות מינית ועבודה זרה:
- (דברים ד טז) "פֶּן תַּשְׁחִתוּן הפסוק המלא: "פֶּן תַּשְׁחִתוּן, וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל, תְּמוּנַת כָּל סָמֶל, תַּבְנִית זָכָר אוֹ נְקֵבָה"",
- (הפסוק הבא אמנם אין בפסוק הבא אזכור מפורש של "ערוה ועבודה זרה", אך משמע משם שהשחיתו הבריות ("כל בשר") ולא הארץ. כמו כן ניתן להוכיח שחטא דור המבול כלל עינייני "ערווה" מתחילת הפרק: "וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ") "כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר" וגו'.[17]
וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס - גזל.
(יב)
וַיַּ֧רְא אֱלֹהִ֛ים אֶת־הָאָ֖רֶץ וְהִנֵּ֣ה נִשְׁחָ֑תָה כִּֽי־הִשְׁחִ֧ית כׇּל־בָּשָׂ֛ר אֶת־דַּרְכּ֖וֹ עַל־הָאָֽרֶץ׃
כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר - אֲפִלּוּ בְהֵמָה חַיָּה וָעוֹף נִזְקָקִין לְשֶׁאֵינָן מִינָן שוכבים עם חיות שלא מהסוג שלהן (ראה רש"י לעיל, על פסוק ז).
(יג)
וַיֹּ֨אמֶר אֱלֹהִ֜ים לְנֹ֗חַ קֵ֤ץ כׇּל־בָּשָׂר֙ בָּ֣א לְפָנַ֔י כִּֽי־מָלְאָ֥ה הָאָ֛רֶץ חָמָ֖ס מִפְּנֵיהֶ֑ם וְהִנְנִ֥י מַשְׁחִיתָ֖ם אֶת־הָאָֽרֶץ׃
קֵץ כָּל בָּשָׂר - כָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא זְנוּת וַעֲבוֹדָה זָרָה, אַנְדְרוֹלוֹמוּסְיָא אנדרולומוסיה, עונש קולקטיבי בָּאָה לָעוֹלָם וְהוֹרֶגֶת טוֹבִים וְרָעִים השאלה שרש"י משיב עליה היא: למה לא הביא ה' עונש רק על הרשעים במקום להטריח את נח בבניית התיבה?.[18]
כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס - לֹא נֶחְתַּם גְּזַר דִּינָם אֶלָּא עַל הַגֶּזֶל.[19]
אֶת הָאָרֶץ - כְּמוֹ "מִן הָאָרֶץ". וְדוֹמֶה לוֹ:
- (שמות ט כט) "כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר" - מִן הָעִיר משה אומר לפרעה: כצאתי מהעיר,
- (מלכים א טו כג) "חָלָה אֶת רַגְלָיו" - מִן רַגְלָיו המלך אסא חלה מרגליו, החולי הגיע מהרגליים (או פשט מהן).
דָּבָר אַחֵר: "אֶת הָאָרֶץ" – עִם הָאָרֶץ, שֶׁאַף שְׁלֹשָׁה טְפָחִים שֶׁל עֹמֶק הַמַּחֲרֵישָׁה המחרשה חורצת בתוך האדמה נִמּוֹחוּ וְנִטַּשְׁטְּשׁוּ.[20]
| נח בונה את התיבה, מהערך תיבת נח בויקיפדיה |
(יד) עֲשֵׂ֤ה לְךָ֙ תֵּבַ֣ת עֲצֵי־גֹ֔פֶר קִנִּ֖ים תַּֽעֲשֶׂ֣ה אֶת־הַתֵּבָ֑ה וְכָֽפַרְתָּ֥ אֹתָ֛הּ מִבַּ֥יִת וּמִח֖וּץ בַּכֹּֽפֶר׃
עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת - הַרְבֵּה רֶוַח וְהַצָּלָה לְפָנָיו יש בכוחו של ה', לאו דוקא על ידי תיבה, וְלָמָה הִטְרִיחוֹ בְּבִנְיָן זֶה?
- כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּהוּ אַנְשֵׁי דּוֹר הַמַּבּוּל עוֹסֵק בָּהּ מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה, וְשׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ: מַה זֹּאת לְךָ? וְהוּא אוֹמֵר לָהֶם: "עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהָבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם" - אוּלַי יָשׁוּבוּ.[21]
עֲצֵי גֹפֶר - כָּךְ שְׁמוֹ שמו של העץ. וְלָמָּה מִמִּין זֶה? עַל שֵׁם גָּפְרִית, שֶׁנִּגְזַר עֲלֵיהֶם לִמָּחוֹת בּוֹ לההרג על ידי גופרית, כמו שקרה בסדום ועמורה ("וַה' הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גׇּפְרִית וָאֵשׁ"). וכך נגזר גם על נח, וכדי לרצות את הגזירה הוכנה התיבה באמצעות עצי גופר.[22]
קִנִּים - מְדוֹרִים מְדוֹרִים חדרים נפרדים לְכָל בְּהֵמָה וְחַיָּה.[23]
בַּכֹּפֶר - "זֶפֶת" בְלָשׁוֹן אֲרַמִּי, וּמָצִינוּ בַּתַּלְמוּד "כֻּפְרָא".[24].
בְּתֵיבָתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ הַמַּיִם תָּשִׁים בגלל שהמים ביאור לא היו סוערים במו במבול, דַּיָּהּ בַּחוֹמֶר מִבִּפְנִים וְזֶפֶת מִבַּחוּץ. וְעוֹד ועוד סיבה למה בתיבת משה לא היה זפת גם מבפנים כְּדֵי שֶׁלֹּא יָרִיחַ אוֹתוֹ צַדִּיק רֵיחַ רַע שֶׁל זֶפֶת. אֲבָל כַּאן מִפְּנֵי חוֹזֶק הַמַּיִם זִפְּתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ.[25]
(טז)
צֹ֣הַר ׀ תַּעֲשֶׂ֣ה לַתֵּבָ֗ה וְאֶל־אַמָּה֙ תְּכַלֶּ֣נָּה מִלְמַ֔עְלָה וּפֶ֥תַח הַתֵּבָ֖ה בְּצִדָּ֣הּ תָּשִׂ֑ים תַּחְתִּיִּ֛ם שְׁנִיִּ֥ם וּשְׁלִשִׁ֖ים תַּֽעֲשֶֽׂהָ׃
צֹהַר - יֵשׁ אוֹמְרִים: חַלּוֹן המוזכר להלן: "וַיִּפְתַּח נֹחַ אֶת חַלּוֹן הַתֵּבָה אֲשֶׁר עָשָׂה" (ח, ו). וְיֵשׁ אוֹמְרִים אֶבֶן טוֹבָה הַמְּאִירָה לָהֶם.[26]
וְאֶל אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה - כִּסּוּיָהּ הכיסוי של התיבה, הגג מְשֻׁפָּע וְעוֹלֶה עַד שֶׁהוּא קָצָר מִלְּמַעְלָה וְעוֹמֵד עַל אַמָּה טרפז שהצלע העליונה שלו באורך אמה אחת, כְּדֵי שֶׁיָּזוּבוּ יחליקו למטה הַמַּיִם לְמַטָּה מִכַּאן וּמִכַּאן.
בְּצִדָּהּ תָּשִׂים - שֶׁלֹּא יִפְּלוּ הַגְּשָׁמִים בָּהּ דרך הפתח לתוך התיבה:
תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים - שָׁלֹשׁ עֲלִיּוֹת קומות זוֹ עַל גַּב זוֹ: עֶלְיוֹנִים החדרים בקומה העליונה לָאָדָם, אֶמְצָעִים לְמָדוֹר, תַּחְתִּיִּים לְזֶבֶל.[27]
(יז)
וַאֲנִ֗י הִנְנִי֩ מֵבִ֨יא אֶת־הַמַּבּ֥וּל מַ֙יִם֙ עַל־הָאָ֔רֶץ לְשַׁחֵ֣ת כׇּל־בָּשָׂ֗ר אֲשֶׁר־בּוֹ֙ ר֣וּחַ חַיִּ֔ים מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם כֹּ֥ל אֲשֶׁר־בָּאָ֖רֶץ יִגְוָֽע׃
וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא - הִנְנִי "הנני" מבטאת זמינות ומוכנות (כמו אצל אברהם בעקידה) - ה' כביכול אומר: אני מוכן כעת לבצע פעולה שעד עכשיו נמנעתי ממנה מוּכָן לְהַסְכִּים עִם אוֹתָם שֶׁזֵּרְזוּנִי עם המלאכים שדחקו בה' שלא לברוא את האדם (ר' רש"י לעיל על א, כו לגבי "נַעֲשֶׂה אָדָם") וְאָמְרוּ לְפָנַי כְּבָר (תהלים ח ה): "מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ".[28]
מַבּוּל -
- שֶׁבִּלָּה מבול מלשון בלאי אֶת הַכֹּל,
- שֶׁבִּלְבֵּל אֶת הַכֹּל,
- שֶׁהוֹבִיל אֶת הַכֹּל מִן הַגָּבוֹהַּ לַנָּמוּךְ. וְזֶהוּ לְשׁוֹן אוּנְקְלוּס שֶׁתִּרְגֵּם "טוֹפָנָא": שֶׁהֵצִיף אֶת הַכֹּל וֶהֱבִיאָהּ לְבָבֶל שֶׁהִיא עֲמוּקָה. לְכָךְ נִקְרֵאת "שִׁנְעָר", שֶׁנִּנְעֲרוּ שָׁם שהורדו לשם כָּל מֵתֵי מַבּוּל.[29]
(יח)
וַהֲקִמֹתִ֥י אֶת־בְּרִיתִ֖י אִתָּ֑ךְ וּבָאתָ֙ אֶל־הַתֵּבָ֔ה אַתָּ֕ה וּבָנֶ֛יךָ וְאִשְׁתְּךָ֥ וּנְשֵֽׁי־בָנֶ֖יךָ אִתָּֽךְ׃
וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי - בְּרִית הָיָה צָרִיךְ:
- עַל הַפֵּירוֹת שֶׁלֹּא יֵרָקְבוּ וְיֵעָפְשׁוּ,
- וְשֶׁלֹּא יַהַרְגוּהוּ רְשָׁעִים שֶׁבַּדּוֹר.[30]
אַתָּה וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ - הָאֲנָשִׁים לְבָד וְהַנָּשִׁים לְבָד, מִכַּאן שֶׁנֶּאֶסְרוּ בְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה.[31]
(יט)
וּמִכׇּל־הָ֠חַ֠י מִֽכׇּל־בָּשָׂ֞ר שְׁנַ֧יִם מִכֹּ֛ל תָּבִ֥יא אֶל־הַתֵּבָ֖ה לְהַחֲיֹ֣ת אִתָּ֑ךְ זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה יִֽהְיֽוּ׃
וּמִכָּל הָחַי - אֲפִלּוּ שֵׁדִים יצורים חיים ללא בשר.[32]
שְׁנַיִם מִכֹּל - מִן הַפָּחוּת אפילו מהחיה הכי פחות חשובה שֶׁבָּהֶם לֹא פָחֲתוּ מִשְּׁנַיִם, אֶחָד זָכָר וְאֶחָד נְקֵבָה.
(כ)
מֵהָע֣וֹף לְמִינֵ֗הוּ וּמִן־הַבְּהֵמָה֙ לְמִינָ֔הּ מִכֹּ֛ל רֶ֥מֶשׂ הָֽאֲדָמָ֖ה לְמִינֵ֑הוּ שְׁנַ֧יִם מִכֹּ֛ל יָבֹ֥אוּ אֵלֶ֖יךָ לְהַֽחֲיֽוֹת׃
מֵהָעוֹף לְמִינֵהוּ - אוֹתָן שֶׁדָּבְקוּ בְמִינֵיהֶם וְלֹא הִשְׁחִיתוּ דַּרְכָּם ראה לעיל ברש"י לפסוק יב, וּמֵאֲלֵיהֶם בָּאוּ, וְכָל שֶׁהַתֵּיבָה קוֹלַטְתּוֹ הִכְנִיס.[33]
(כב)
וַיַּ֖עַשׂ נֹ֑חַ כְּ֠כֹ֠ל אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֥ה אֹת֛וֹ אֱלֹהִ֖ים כֵּ֥ן עָשָֽׂה׃
וַיַּעַשׂ נֹחַ - זֶה בִּנְיַן הַתֵּיבָה ומה שנאמר להלן (ז, ה): "וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּהוּ ה' " - מדובר על הכניסה לתיבה.[34]
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות שוליים
[עריכה]- ^ פרקי דרבי אליעזר פ כב
- ^ בראשית רבה כו ה: "אמר רבי יודן: טבת כתיב, משהיו מטיבין אשה לבעלה היה גדול נכנס ובועלה תחלה. הדא הוא דכתיב: כי טבת הנה, אלו הבתולות."
- ^ בראשית רבה כו ה: "ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו, אלו נשי אנשים. מכל אשר בחרו, זה זכר ובהמה."
- ^ סדר עולם רבה, פרק כח
- ^ בראשית רבה כו ז: נפלים, שהפילו את העולם ושנפלו מן העולם ושמלאו את העולם נפלים בזנות שלהם, וגם אחרי כן.
- ^ בראשית רבה ה ו
- ^ בבראשית רבה כג ב דורשים את שמותם בהקשרים של אובדן: "ויולד לחנוך את עירד וגו' אמר רבי יהושע בן לוי: כולן לשון מרדות הן. עירד, עורדן אני מן העולם. מחויאל, מוחן אני מן העולם. מתושאל, מתישן אני מן העולם."
- ^ בראשית רבה כז ד - הדברים נאמרו במקרה בשם רבי נחמיה: "רבי נחמיה אמר: מתנחם אני שבראתי אותו מלמטה, שאילו בראתי אותו מלמעלה, כשם שהמריד בי את התחתונים, כך היה ממריד בי את העליונים." -
- ^ בראשית רבה כז ד (חוץ מהמשפט האחרון שיתכן שרש"י הוסיף משום הסמיכות שבסוף הפרשה: "כי נחמתי כי עשיתים - ונח מצא חן בעיני ה' ")
- ^ בראשית רבה כח ב
- ^ בראשית רבה כח ח
- ^ סנהדרין קח א
- ^ בראשית רבה מט א
- ^ בראשית רבה ל ו
- ^ בראשית רבה ל ט
- ^ בראשית רבה ל י
- ^ סנהדרין נז א
- ^ בראשית רבה כו ה
- ^ סנהדרין קח א
- ^ בראשית רבה לא ו
- ^ ילקוט המכירי משלי כח, תנחומא נח ה
- ^ בראשית רבה לא ו
- ^ בראשית רבה לא ט
- ^ בראשית רבה לא ט
- ^ סוטה יב א
- ^ בראשית רבה לא ט, סנהדרין קח ב
- ^ סנהדרין קח ב
- ^ בראשית רבה לא יב, בראשית רבה ח ו, סנהדרין לח ב
- ^ בראשית רבה לז ד, שבת קיג ב (לגבי מדרש השם של שנער)
- ^ בראשית רבה לא יב
- ^ בראשית רבה לא יב. וכאשר יצא מהתיבה הותר לו תשמיש: "צֵא מִן הַתֵּבָה, אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ" (בראשית ח טז)
- ^ בראשית רבה לא יג
- ^ סנהדרין קח ב, זבחים קטז א
- ^ בראשית רבה לב ט