ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פסחים/פרק שביעי

ירושלמי פסחים, פרק ז, הלכה א

מתני’: ^ז_אכיצד צולין את הפסח? שפוד של רמון תוחבו מתוך פיו ועד בית נקובתו, ונותן את כרעיו ואת בני מעיו לתוכו דברי °רבי יוסי הגלילי רבי יוסי הגלילי. °רבי עקיבה רבי עקיבא אומר, כמין בישול הוא _זה, אלא תולין חוצה לו:

גמ’: למה של רימון? אמר רבי חייה בר אבא רבי חייא בר אבא°, כל העצים בוצצין משקין, ושל רימון אינו בוצץ משקין. מה אנן קיימין? אם בלחין, אפילו של רימון בוצץ, אם ביבישין, אפילו כל העצים אינן בוצצין. אלא כיני, כל העצים אף כשיבישין מבחוץ פעמים שהם לחין מבפנים, רימון יבש מבחוץ יבש מבפנים. תני בשם °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, צולה אותו בשפוד של מתכת. אמרו לו, והרי הוא רותח ומרתיח? אמר להן, כשם ששל עץ אינו נשרף, כך של מתכת אינו מרתיח. אמרו לו. לא דומה העץ למתכת. שהעץ חם מקצתו לא חם כולו, ^ז_בושל מתכת חם מקצתו חם כולו. אית תניי תני, תוחבו מבית נקובתו עד שהוא מגיע לתוך פיו. על דעתה דהדין תנייה בריי  על דעת התנא של הברייתא הזו, חוזר והופכו כדי שיזוב הדם דרך בית השחיטה. תנן ונותן את כרעיו ואת בני מעיו לתוכו דברי °רבי יוסי הגלילי רבי יוסי הגלילי. מה טעמה ד°רבי יוסי הגלילי רבי יוסי הגלילי? _{והרי אין מקום לדם לזוב ונמצא מתבשל בדמו} כיריך עבה עבד ליה °רבי יוסי הגלילי רבי יוסי הגלילי. או קרייא דרש. וגזרת הכתוב שאף אם הדם לא יזוב כך יש לעשות, דכתיב (שמות בא יב ט) ראשו על כרעיו ועל קרבו.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מו עמוד ב] מה נפק מביניהון ? צלייו כך בגדי של חולין. אין תימר כיריך עבה עבד ליה °רבי יוסי הגלילי רבי יוסי הגלילי, כשר. אין תימר קרייא דרש דכתיב ראשו על כרעיו ועל קרבו, פסול. שלא התירה תורה אלא בפסח. חתך ממנו _{מקרבן פסח} בשר וצלייו בתוכו. אין תימר כיריך עבה עבד ליה °רבי יוסי הגלילי רבי יוסי הגלילי כשר. אין תימר קרייא דרש דכתיב ראשו על כרעיו ועל קרבו פסול. שלא התירה תורה שיהיו בתוכו, אלא ראשו וכרעיו. צלייו בהבל של קדירה _{שהאש לא נוגעת בבשר,} אין תימר כיריך עבה עבד לה °רבי יוסי הגלילי רבי יוסי הגלילי כשר, אין תימר קרייא דרש (שמות בא יב ט) ראשו על כרעיו ועל קרבו פסול. שלא התירה תורה אלא ראשו כרעיו וקרבו. לא כן תני (שמות בא יב ט) צלי אש ולא צלי קדרה?
שאני הכא דמה שאסרה הברייתא בנוגע בגופה של קדירה, וכאן הסתפקנו כשאינו נוגע בקדרה. _{ממה שנביא בהמשך}, הדא אמרה ש°רבי יוסי הגלילי רבי יוסי הגלילי קרייא דריש. הכל מודין בעליו שהוא סמוך _{כמו ועליו מטה מנשה} מה מפליגין? בעל. °אבא שאול אבא שאול אומר על המערכה, ^ז_גסמוך למערכה. ורבנין אמרין על המערכה על גגה של מערכה. אתיא ד°אבא שאול אבא שאול כ°רבי עקיבא רבי עקיבא _{שאמר שתולה ראשו וכרעיו בצידו,} ודרבנין כ°רבי יוסי הגלילי רבי יוסי הגלילי_{שאמר שנותן ראשו וכרעיו עליו ממש.} תנן התם. כיצד מסדרים את לחם הפנים? נותן שש חלות לסדר זה ושש לסדר זה. נתן שמונה לזה וארבע לזה. או שעשה ג' סדרים ארבע בכל אחד, לא עשה כלום. °רבי רבי יהודה הנשיא אומר. אפילו עשאן שני סדרין של ארבע עשרה _{שבעה שבעה,} רואין את העליונות כאילו אינן, והתחתונות כשרות. ואם על פירושו על ממש ונותן את הבזיכים על הלחם, למה אין כאן חציצה? אמר רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. °רבי רבי יהודה הנשיא ו אבא שאול אבא שאול° בשיטת °רבי מאיר רבי מאיר בשולחן. שהשלחן ארכו י"ב טפחים ורחבו ששה. לחם הפנים ארכן עשרה ורחבן חמשה. נותן אורכו כנגד רחבו של שלחן, וכופל טפחיים מכאן וטפחיים מכאן, _{ורוחבו כנגד ארכו, נמצא שני סדרים תופסים עשרה טפחים} ונשתיירו טפחיים ריוח באמצע. ושם היו נותנין הבזיכין דעל בסמוך משמע. צורת הצליה של קרבן פסח תוך בר היה נקרא _{שהחלקים הפנימים בחוץ} דברי °רבי טרפון רבי טרפון. °רבי ישמעאל רבי ישמעאל אומר מקולס, אתיא ד°רבי טרפון רבי טרפון כ°רבי עקיבא רבי עקיבא וד°רבי ישמעאל רבי ישמעאל כ°רבי יוסי הגלילי רבי יוסי הגלילי. דתני °רבי יוסי הגלילי רבי יוסי הגלילי אומר. ^ז_דאי זהו גדי מקולס?

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

1 ז_א מיי' פ"ח מהל' קרבן פסח הלכה י':

2 ז_ב מיי' פ"ח מהל' קרבן פסח הלכה ט':

[ע"ב]

3 ז_ג מיי' פ"ה מהל' תמידין ומוספין הלכה ב':

4 ז_ד מיי' פ"ח מהל' חמץ ומצה הלכה י"א, טור ושו"ע או"ח סי' תע"ו סעיף א':

-----------------------------------דף מז

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת פסחים דף מז

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מז עמוד א] כולו צלי, ראשו על כרעיו ועל קרבו _בתוכו. שלק מקצת או בישל מקצת, אין הגדי מקולס. מכניסין גדי מקולס בלילי יום טוב הראשון של חג _סוכות ,וביום טוב האחרון של פסח. מכניסים עגל מקולס בלילי יום טוב הראשון של פסח, אבל לא גדי מקולס. תני אמר °רבי יוסה רבי יוסי בן חלפתא. תודוס איש רומי הנהיג את אנשי רומי שיהו אוכלין גדיים מקולסין בלילי פסחים. שלחו חכמים ואמרו לו. אילולא שאת תודוס, לא היינו מנדין אותך? מהו תודוס _{מה גדולתו?} אמר רבי חנניה רבי חנניה דציפורין°, דהוה משלח פרנסתהון דרבנין. וכי לא נמצאת מביא את הרבים לידי אכילת קדשים בחוץ? ^ז_השכל המביא את הרבים לידי אכילת קדשים בחוץ, צריך נידוי. אמר רבי יוסה ברבי בון רבי יוסי ברבי בון° בשם רב רב (אמורא)° ממה שאסרו גדי מקולס אף שאינו אומר שזה לשם פסח, קל וחומר שאסור באמירה. זאת אומרת ^ז_ושאסור לאדם לומר לחבירו, הא לך את המעות, וצא וקח לך בהם בשר לפסח. אבל אומר הוא לו, הא לך את המעות הללו וצא וקח לי בהם בשר לצלות. רבי אימי רבי אמי° בעי, ^ז_זגרף את התנור וצלייו בו מהו? אמר רבי ירמיה רבי ירמיה°, מה צריכה ליה  במה הוא הסתפק? כ°רבי יוסי הגלילי רבי יוסי הגלילי _{שהרי אף כרעיו אינם נצלים אלא מחום בשר הגדי שהתחמם מהאש,} ברם כ°רבי עקיבא רבי עקיבא, פשיטה ליה שפסול. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, ואפילו כ°רבי עקיבא רבי עקיבא צריכה ליה, שהרי משל גחלים לאויר התנור נצלה לחצי שעה. גחלים לאויר העולם נצלה לשעה _{מכאן שאף התנור לוקח חלק בצליה ואף על פי כן התורה התירה.} מה בין נצלה מקצתו מחמת התנור, מה בין נצלה כולו מחמת התנור? אמר רבי יוסה ברבי בון רבי יוסי ברבי בון°. תנור אינו מועיל לגחלים כלום. אינו אלא מכנס את ההבל, לכן בשעה שהגחלים באויר התנור נצלה לחצי שעה, בשעה שהגחלים לאויר עולם נצלה לשעה

ירושלמי פסחים, פרק ז, הלכה ב

מתני’: ^ז_חאין צולין את הפסח לא בשפוד ולא באסכלה, אמר °רבי צדוק רבי צדוק, מעשה ב°רבן גמליאל רבן גמליאל שאמר לטבי עבדו, צא וצלה לנו את הפסח על האסכלה. ^ז_טנגע בחרסו של תנור, יקלוף את מקומו. נטף מרוטבו על החרס וחזר אליו, יטול את מקומו. נטף מרוטבו על הסולת, יקמוץ את מקומו:

גמ’: תנן, אין צולין את הפסח לא בשפוד ולא באסכלה. מאי טעמא? דכתיב (שמות בא יב ח) צלי אש. צלי אש ולא צלי שפוד ולא צלי קדירה ולא צלי אסכלה ולא צלי מתכת ולא צלי כל דבר. כתיב (ויקרא תזריע יג כד) מכות אש ^ז_ייכול מיררת _{שפצע הכויה עדין לח מלשון ריר} תלמוד לומר והיתה מחית המכוה, אם מחית המכוה

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מז עמוד ב] יכול עד שתעשה צלקת? תלמוד לומר מכות אש. הא כיצד? חיתה ולא חיתה. וכן הוא אומר למטן צרבת המכוה היא. _{מה שיעורו?} עד שתקרום כקליפת השום. ותנן התם. מכות אש. אין לי אלא שנכוה באש. נכוה בגחלת, ברמץ, בסיד רותח, בגפסיס רותח וכל דבר הבא מן האור, לאיתויי חמי האור, מניין? תלמוד לומר מכות המכוה _{ולא כתוב אש} ריבה. אלמא אפילו נכוה ברמץ שהוא חם מחמת האש נקרא מכות אש. והכא הוא אומר הכין שרק אם נצלה ישירות מהאש נקרא צלי אש? אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. תמן כתיב צלי אש. וכתיב כי אם צלי אש. שנה עליו הכתוב לעכוב. ברם הכא כתיב והיתה מכות המכוה, מכל מקום. אמר רבי שמואל בר אבודמא רבי שמואל בר אבודמא°. תמן כתיב חוקה _{זאת חוקת הפסח} וכתיב תורה _{תורה אחת יהיה לכם} מעכב. הכא מאי אית לך? תנן, מעשה ב°רבן גמליאל רבן גמליאל שאמר לטבי עבדו, צא וצלה לנו את הפסח על האסכלה. ולית ל°רבן גמליאל רבן גמליאל שצלי אש מעכב? ואיך הוא מתיר על גבי אסכלה? אית ליה בפסח מצרים שצלי אש מעכב דכתיב ואכלו את הבשר בלילה הזה _במצרים צלי אש. ואין פסח הדורות _{צריך שיהיה} צלי אש. אמר רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון°, ל°רבן גמליאל רבן גמליאל אף לדורות צלי אש מעכב. אלא °רבן גמליאל רבן גמליאל עבד תולדות אש כאש, ורבנין לא עבדין תולדות אש כאש. ו°רבן גמליאל רבן גמליאל חלוק על חכמים ועושה הלכה כיוצא בו? אילו אמר לא תאכלו ממנו כי אם צלי אש, ולא נאמר אל תאכלו ממנו נא. הייתי אומר היבהבו וצלייו מותר. הוי צורך הוא שיאמר נא. או אילו אמר לא תאכלו ממנו כי אם צלי אש, ולא אמר ובשל. הייתי אומר שלקו וצלייו יהא מותר. הוי צורך הוא שיאמר ובשל. או אילו אמר, אל תאכלו ממנו כי אם צלי אש, ולא אמר מבושל, הייתי אומר ^ז_יאבישלו וצלייו יהא מותר. הוי צריך הוא שיאמר נא, וצריך הוא שיאמר בשל, וצריך הוא שיאמר מבושל. אכל כזית נא מבעוד יום. אית תניי תני חייב, ואית תניי תני ^ז_יבפטור. מאן דאמר חייב, דכתיב אל תאכלו ממנו נא, מכל מקום. ומאן דאמר פטור דכתיב לא תאכל ממנו נא כי אם צלי אש. בשעה שהוא בקום אכול צלי, הוא בבל תאכל נא. בשעה שאינו בקום אכול צלי, אינו בבל תאכל נא. שבר בו עצם מבעוד יום, אית תניי תני ^ז_יגחייב, אית תניי תני פטור. מאן דאמר חייב דכתיב (שמות בא יב מו) ועצם לא תשברו בו, מכל מקום. ומאן דאמר פטור, בשעה שהוא בקום אכול צלי הוא משום ועצם לא תשברו בו. בשעה שאינו בקום אכול צלי, אינו משום ועצם לא תשברו בו. נגע בחרסו של תנור יקלוף את מקומו. פסול גוף הוא, ונשרף מיד. נטף מרוטבו על החרס יקמוץ את מקומו, פסול מכשיר הוא, וטעון עיבור צורה. נטף מרוטבו על הסלת, יקמוץ את מקומו. אמר חייה בר אחא חייה בר אחא° בשם רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

5 ז_ה מיי' פ"ו מהל' תלמוד תורה הלכה י"ד, טור ושו"ע יו"ד סי' של"ד סעיף מ"ג:

6 ז_ו טור ושו"ע או"ח סי' תס"ט:

7 ז_ז מיי' פ"ח מהל' קרבן פסח הלכה י':

8 ז_ח מיי' פ"ח מהל' קרבן פסח הלכה ט':

9 ז_ט מיי' פ"ח מהל' קרבן פסח הלכה י"א, מיי' פ"ח מהל' קרבן פסח הלכה י"ב, מיי' פ"ח מהל' קרבן פסח הלכה י"ג:

10 ז_י מיי' פ"ה מהל' טומאת צרעת הלכה ד':

[ע"ב]

11 ז_יא מיי' פ"ח מהל' קרבן פסח הלכה ח':

12 ז_יב מיי' פ"ח מהל' קרבן פסח הלכה ד':

13 ז_יג מיי' פ"י מהל' קרבן פסח הלכה א':

-----------------------------------דף מח

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת פסחים דף מח

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מח עמוד א] הדא דתימא ברותחת, אבל בצוננת מותר. מאי טעמא? אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, לא אמרה התורה הוא לא יצלה את אחרים, אלא הוא לא יצלה מחמת אחרים

ירושלמי פסחים, פרק ז, הלכה ג

מתני’: ^ז_ידסכו בשמן של תרומה, אם חבורת כהנים יאכלו, אם של ישראל, אם חי ידיחנו, אם צלי יקלוף את החיצון. סכו בשמן של מעשר שני, לא יעשנו דמים עם בני חבורה, לפי שאין מוכרין מעשר שני בירושלם:

גמ’: תנן, סכו בשמן של תרומה. לא אמר אלא סכו, הא אם טיבלו אסור _{שכיוון שבלע הרבה הוה כמבושל}. חד בר נש בישל תרנגולתא בשמן שריפה. אתא שאיל לרבי ביסנא רבי ביסנא°, אמר ליה, אזל שולקה _{שבבישול במים רותחים הרבה זמן יצוף השמן שנבלע, ויש אומרים מלשון סלקה, שהיא נאסרה ואין לה תקנה} תנן לפי שאין מוכרין מעשר שני בירושלים, כיני מתניתא  כך כוונת המשנה, אין פודין מעשר שני בירושלים

ירושלמי פסחים, פרק ז, הלכה ד

מתני’: ^ז_טוחמשה דברים באין בטומאה ואין נאכלין בטומאה. העומר, ושתי הלחם, ולחם הפנים, וזבחי שלמי ציבור, ושעירי ראשי חדשים, ^ז_טזהפסח שבא בטומאה נאכל בטומאה, שלא בא מתחילתו אלא לאכילה:

גמ’: וכל קרבנות ציבור אינן באין בטומאה? לא אתא אלא מימיר לך אלא אלו שאף על פי שהן באין בטומאה, אינן נאכלין בטומאה. בין כמאן דאמר ^ז_יזהלחם עיקר, בין כמאן דאמר כבשים עיקר. ארבעה אנון ששתי הלחם וזבחי שלמי ציבור באין יחד, ולמה אמר חמשה? תנייה חש לון הן ל°רבי עקיבה רבי עקיבא שאמר שהלחם עיקר ולכן מנה אותו. והן לשיטת °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי שהכבשים עיקר ומנה אותם ולכן תניתון חמשה. אית תניי תני, כלהום למדין מן הפסח, אית תניי תני, כל א' ואחד למד במקומו. מאן דאמר כולהון למידין מן הפסח. מה מועדו שנאמר בפסח _{ויעשו את הפסח במועדו} דוחה את הטומאה. אף מועדו שאמר בכולן _{וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל} דוחה את הטומאה. מאן דאמר כל אחד ואחד למד ממקומו מנין ליה? אתיא כהדא דתני, °רבי רבי יהודה הנשיא אומר. מה תלמוד לומר (ויקרא אמור כג מד) וידבר משה את מועדי ה'. לפי שלא למדנו, אלא על הפסח והתמיד שידחו את השבת, שנאמר בהם במועדו. שאר כל קרבנות ציבור מניין? תלמוד לומר (במדבר פינחס כט לט) אלה תעשו לה' במועדיכם. ועדיין לעומר ולקרב עמו, ולשתי הלחם ולקרב עמהן לא שמענו _{שאינם מזכרים שם.} וכשהוא אומר וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל, קבען חובה, שכולם יבואו בטומאה. ולמה לא נאמר שכשם שהן באין בטומאה, כך יהוא נאכלין בטומאה? גזירת הכתוב הוא

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מח עמוד ב] דכתיב (ויקרא צו ז יט) והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל. אם כך, יאמר אף בפסח כן? שנייה היא קרבן פסח. שלא בא מתחילתו אלא לאכילה

ירושלמי פסחים, פרק ז, הלכה ה

מתני’: ^ז_יחניטמא הבשר והחלב קיים, אינו זורק את הדם. ניטמא החלב והבשר קיים, זורק את הדם. ^ז_יטובמקדשין אינו כן, אלא אף על פי שניטמא הבשר והחלב קיים, זורק את הדם:

גמ’: ודלא כ°רבי נתן רבי נתן, ד°רבי נתן רבי נתן אמר, יוצאין בזריקה בלא אכילה. מאי טעמא? דכתיב (שמות בא יב ו) ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים. אותו _{בלשון יחיד,} אף על פי שאין שם אלא פסח אחד, כולהון יוצאין בזריקה אחת. ואיפשר שבכבש אחד יהיה כזית לכל אחד ואחד? _{מכאן שאכילה אינה מעכבת.} בשאר מקדשין פשיטא הדא מילתה  דבר זה פשוט, שאם נטמא הבשר והאימורים קיימים זורק את הדם על האימורים, נטמאו האימורים והבשר קיים זורק את הדם על הבשר, נטמא הבשר ואבדו האימורים מהו? אמר רבי שמי רבי שמי°, ההן קומץ של העומר שאמרנו שבא בטומאה ואינו נאכל. הרי שם יש רק שירים טמאים ואין אימורים, לא כמו שנטמא הבשר ואבדו האימורין הוא? ואת אמר מקטיר את הקומץ, אוף הכא זורק. אמר °רבי רבי יהודה הנשיא. אין מכאן ראיה. כי אולי הברייתא במנחות תיפתר כ°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס. ד°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אמר, אף על פי שאין שירים יש קומץ. _{ולשיטתן זורקים דם אף על פי שאין בשר ואין אימורים. והשאלה שלנו לפי שיטת °רבי יהושוע רבי יהושע בן חנניה.} בא בטומאת עובדין _כהנים מהו? האם הבשר יהיה מותר באכילה לטמאים? היך עבידה? הרי אם הכהנים טמאין גם הבשר נטמא? כגון ששחטו אותו כהנים בעלי מומין שכשרים לשחיטה, וזרקו אותו כהנים טמאין. אמר רבי הילא רבי אלעאי (אמורא)° לא קשיא דכתיב (ויקרא צו ז יט) והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל. והרי לא נגע בו טמא והבשר טהור. וכתיב, והבשר כל טהור יאכל בשר. והרי יש כאן טהורים _{ישראל בעלי הקרבן} שיאכלוהו בטהרה. רבי זעירא רבי זעירא° אמר. מאחר שאילו הפסח הבא בטומאה נאכל בטומאה. אף הכא כמי שבא בטומאה, דכיוון דהותר טמאת אימורים שהכהנים המקטירים טימאו, הותר הבשר באכילה לטמאים. ויידא _והיכן אמר רבי זירא רבי זירא° כך? דאמר שמואל שמואל (אמורא)° רבי זעירא רבי זעירא° בעי, בא בטומאת הדם היך עבידא _{מה הדין?} מאחר שבקרבן יחיד אם נטמא הדם, אין מתירין לו לזרוק, וכאן התירו, יחשב כמי שבא בטומאה ופסח הבא בטמאה נאכל בטמאה? או מאחר שבקרבן יחיד שנטמא הדם, אילו עבר וזרק הורצה. שהציץ מרצה על הדם הטמא. בקרבן פסח כמי שלא בא בטומאה ויאכל בטהרה? נישמעינה מן הדא, דאמר רבי הושעיה רבי אושעיא רבה° כתיב (שמות תצוה כח לח) ונשא אהרן את עון הקדשים.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

14 ז_יד מיי' פ"ח מהל' קרבן פסח הלכה י"ד:

15 ז_טו מיי' פ"ד מהל' ביאת המקדש הלכה ט', מיי' פ"ד מהל' ביאת המקדש הלכה י"א:

16 ז_טז מיי' פ"ז מהל' קרבן פסח הלכה ח':

17 ז_יז מיי' פ"ח מהל' תמידין ומוספין הלכה ט"ו:

[ע"ב]

18 ז_יח מיי' פ"ד מהל' קרבן פסח הלכה ב':

19 ז_יט מיי' פ"א מהל' פסולי המוקדשין הלכה ל"ד:

-----------------------------------דף מט

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת פסחים דף מט

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מט עמוד א] עון הקרבים _{אם נטמא הקרבן} ^ז_כולא עון המקריבים _{אם נטמא כהן.} הפריש בין קרבים ליחיד למקרבים ליחיד, ובין קרבים לציבור למקריבים לצבור. הקרבין ליחיד. אם יש לו _{בהמה אחרת,} אומרין לו הבא. ואם לאו, אין מתירין לו לזרוק את דמו. עבר וזרק הורצה. המקריבים ליחיד, בין שיש לו בין שאין לו לא הורצה. _{ומכאן למד רבי זעירא רבי זעירא° שאם בקרבן פסח הורצה, זה רק משום שבא בטומאה ומותר לאכול את הבשר בטמאה.} הקריבין לצבור אם יש אומרים לו הבא. ואם לאו מתירין לו לזרוק בתחילה. המקריבין לצבור, בין שיש לו בין שאין לו, עבר וזרק הורצה. תנן, הפסח שבא בטומאה נאכל בטומאה, שלא בא מתחילתו אלא לאכילה. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, מתניתא בבא בטומאה משעה ראשונה _{שרוב ציבור היו טמאים בשעת שחיטה,} אבל אם בא בטהרה ונטמא, אינו נאכל בטומאה. _{היאך עבידה?} ^ז_כאשחטו בטהרה ונטמא הציבור, יזרק הדם בטהרה, ואל יאכל הבשר בטומאה. אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, °רבי נתן רבי נתן היא, ד°רבי נתן רבי נתן אמר, יוצאין בזריקה אף בלא אכילה. שחטו בטהרה ונטמא הדם והציבור, יזרק הדם בטומאה ואל יאכל הבשר בטומאה. מאי טעמא? אמר רבי ירמיה רבי ירמיה° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, מפני מראית העין, שלא יאמרו ראינו פסח בא בטהרה ונאכל בטומאה, ויבואו להתיר גם בנטמאו אחר זריקה לאכל הבשר, וזה אסור גם לדעת רבנן. מעתה לא יזרק הדם בטומאה, שלא יהו אומרים, ראינו פסח שבא בטהרה ונזרק בטומאה? הא סופך מימר, ד°רבי נתן רבי נתן היא שזורק אפילו שאין הבשר נאכל. מודה °רבי נתן רבי נתן שאם שחטו לחולה ולזקן שהוא פסול. _{שצריך שיהיה ראוי לאכול.} מודה °רבי נתן רבי נתן בחבורה שנטמא עובד _הכהן שלה, שהן נדחין לפסח השני. מודה °רבי נתן רבי נתן בחבורה שנמצאת יבולת בעורה שהן נדחין לפסח השני, שהיה הקרבן פסול מתחילה. כדתנן, ^ז_כבחמש חבורות שנתערבו עורות פסחיהן ונמצאת יבולת בעורה של אחת מהן, כולהון יצאו לבית השריפה, ופטורין מלעשות פסח שני. שחטו בטהרה ונטמא הציבור, יזרק הדם בטהרה ואל יאכל הבשר . סברי מימר, ד°רבי נתן רבי נתן היא שסובר שאין אכילה מעכבת

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מט עמוד ב] תיפתר דברי הכל, במיטמא בספק קבר התהום. שדווקא בטמאה ודאית אמרה תורה שאם רוב קהל טמא יאכל בטמאה. ואם מיעוט ידחו לפסח שני. אבל בספק, לכולי עלמא לא יאכל בטומאה שמא רק מיעוט נטמאו. ולא ידחו לשני שמא הרוב נטמאו. רבי יוחנן רבי יוחנן° ו°רבי ישמעאל רבי ישמעאל אמרו בשם °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה. כתוב אחד אומר (במדבר קרח יח יז) אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז, את דמם תזרוק על המזבח ואת חלבם תקטיר וגו' וכתיב בתריה ובשרם יהיה לך כחזה התנופה וכשוק הימין, וכתוב אחד אומר (ויקרא אחרי מות יז ו) וזרק הכהן את הדם על מזבח ה' פתח אהל מועד, והקטיר החלב לריח ניחח לה' _{ולא מזכר בשר.} עד שיהא שם או בשר לאכילה, או אימורין להקטר. תמן תנינן, ^ז_כגנטמאו שיריה, נשרפו שיריה, אבדו שיריה, כמידת °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס _{שזורקים דם אף שאין בשר} כשירה, וכמידת °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה פסולה. ^ז_כדשלא _{נתן את הקמץ} בכלי שרת, פסולה. °רבי ישמעאל רבי ישמעאל מכשיר. ^ז_כההקטיר קמצו פעמים, כשירה _{שבקומץ יש שיעור שני זתים כך שבכל הקטרה יש כזית.} על דעתיה ד°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס, אם אין דם אין בשר, אך אף על פי שאין בשר יש דם. אם אין קומץ אין שיריים, אך אף על פי שאין שיריים יש קומץ. על דעתיה ד°רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה אם אין דם אין בשר, אם אין בשר אין דם. אם אין קומץ אין שיריים, אם אין שיריים אין קומץ. והתנן, העומר ושתי הלחם באים בטומאה אף על פי שאין שיריים, לפי שאין הציץ מרצה על האכילות אלא על הקומץ ועל האימורים הנקטרים ולא על הבשר, ואיך באים בטומאה? אמר רבי מנא רבי מנא°, תיפתר כ°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס. ד°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אמר, אף על פי שאין שיריים יש קומץ. אמר רבי יוסה ברבי בון רבי יוסי ברבי בון°, רב רב (אמורא)° ורבי יוחנן רבי יוחנן° תריהון אמרין, מודה °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה שאם עבר וזרק את הדם, שהורצה.

ירושלמי פסחים, פרק ז, הלכה ו

מתני’: ^ז_כוניטמא קהל או רובו, או שהיו הכהנים טמאים והקהל טהור, יעשו בטומאה. ניטמא מיעוט הקהל. הטהורין עושין את הראשון, והטמאין עושין את השני:

גמ’: מאן תנא דבעינן דווקא רוב? °רבי מאיר רבי מאיר, _{גבי פר העלם דבר של ציבור.} דתני °רבי מאיר רבי מאיר אומר, היא מחצית כל השבטים _{שש שבטים.} היא מחצית כל שבט ושבט ובלבד שיהו רוב הקהל. ^ז_כז°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי אומר

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

20 ז_כ מיי' פ"ד מהל' ביאת המקדש הלכה ז':

21 ז_כא מיי' פ"ז מהל' קרבן פסח הלכה ט':

22 ז_כב מיי' פ"ג מהל' קרבן פסח הלכה ט':

23 ז_כג מיי' פי"ב מהל' שגגות הלכה א', מיי' פי"ג מהל' שגגות הלכה ב':

[ע"ב]

24 ז_כד מיי' פי"א מהל' פסולי המוקדשין הלכה כ':

25 ז_כה מיי' פי"א מהל' פסולי המוקדשין הלכה ו':

26 ז_כו מיי' פי"א מהל' פסולי המוקדשין הלכה ט"ו:

27 ז_כז מיי' פ"ז מהל' קרבן פסח הלכה א', מיי' פ"ד מהל' ביאת המקדש הלכה י"ב:

-----------------------------------דף נ

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת פסחים דף נ

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף נ עמוד א] חצי כל שבט ושבט ובלבד רוב. שבטים שלימים. אפילו שבט אחד גורר כל השבטים. ש°רבי מאיר רבי מאיר אומר כל השבטים קרויים קהל, ו°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי אומר כל שבט ושבט קרוי קהל, מה נפק מביניהון? גרירה. °רבי מאיר רבי מאיר אומר, אין שבט אחד גורר כל השבטים. °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי אומר שבט אחד גורר כל השבטים. אתיא ד°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי כ°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי, כמה ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אמר, שבט אחד גורר כל השבטים. כן °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, שבט אחד גורר כל השבטים, אף על גב ד°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי אמר, שבט אחד גורר כל השבטים, מודה הוא שאין שאר השבטים נגררים עד שתהא הוריה מלשכת הגזית, אבל אם שגו בהוראת בית דין של אותו שבט, אין שאר השבטים צריכים להביא קרבן. אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°, טעמא דהן תנייה דכתיב (דברים שופטים יז י) מן המקום ההוא אשר יבחר ה'. מה טעם ד°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי? דכתיב (במדבר שלח טו כו) ונסלח לכל עדת בני ישראל. מכאן שכולם צריכים להביא כפרה. מה טעמא ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי? דכתיב (במדבר שלח טו כו) כי לכל העם בשגגה. עד שרוב העם יחטא ולא די בשבט אחד. מה מקיים °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי טעם ד°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי? ונסלח לכל עדת בני ישראל, פרט לנשים ולקטנים שאינם נמנים לרוב _{נסלח להוציא קטנים שאינם צריכים סליחה. בני ישראל ולא בנות ישראל.} מה מקיים °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי טעם ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי? כי לכל העם בשגגה. פרט לשתחילתה בזדון וסופה בשגגה. אמר רבי אבון רבי אבין° בשם רבי בנימין בר לוי , קרייא מסייע למאן דאמר כל שבט ושבט קרוי קהל. דכתיב (בראשית וישלח לה יא) גוי וקהל גוים יהיה ממך. ועדיין לא נולד בנימין. אמר רבי חייה בר אבא רבי חייא בר אבא°, כשם שהן חולקין כאן, כך הם חלוקין בטומאה. דתני, היה הציבור חציים טהורין וחציין טמאים. הטהורין עושין את הראשון והטמאים השני, דברי °רבי מאיר רבי מאיר. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר, ^ז_כחהטהורין עושין לעצמן והטמאין עושין לעצמן. אמרו לו, אין הפסח בא חציין. אלא או כולם יעשו בטהרה, או כולם יעשו בטומאה. מנו אמרו לו? °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף נ עמוד ב] דתנינן תמן, נטמאת אחת מן החלות, או אחד מן הסדרים. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, שניהם יצאו לבית השריפה, שאין קרבן ציבור חלוק. וחכמים אומרים, ^ז_כטהטמא בטומאתו, והטהור יאכל. רבי יוסה ברבי בון רבי יוסי ברבי בון° אמר בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, מני אמרו לו? חכמים שהן כשיטת °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי שקרבן ציבור אינו חלוק _{אבל קרבן פסח מחצה יעשו בטהרה ומחצה בטומאה.} איתמר, היה הציבור חציים טהורין וחציין טמאים. הטהורין עושין את הראשון והטמאים השני, דברי °רבי מאיר רבי מאיר. על דעתיה ד°רבי מאיר רבי מאיר , ההן מחצה על מחצה, מה את עבד ליה? כרוב או מיעוט? אין תימר כרוב, הטמאין אין עושין את השני. שהרי יש מחצה טמאים שהם כרוב, ורוב אינו נדחה לשני. אין תימר כמיעוט, טהורים אינן עושין את הראשון. שהרי מחצה טהורים כמיעוט טהורים, ואין עושים בטהרה. אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°, לא אמרה תורה שמיעוט טהורים אינן עושים את הראשון, ולא אמרה תורה שרוב טמאים אינם עושים את השני. לא אמרה תורה אלא שרוב טמאים לא ידחו לפסח שני. איתמר °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר, הטהורין עושין לעצמן והטמאין עושין לעצמן. אמרו לו _{°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי ל°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי} אין קרבן ציבור חלוק. על דעתיה ד°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי, ההן מחצה על מחצה מה את עבד ליה _{מה יעשו הרי אינם יכולים להקריב לא בראשון ולא בשני?} אמר רבי אבא רבי אבא° משם רב רב (אמורא)° מטמאין אחד בשרץ. שמואל שמואל (אמורא)° אמר, משלחין אותו לדרך רחוקה. אתיא כמאן דאמר, ^ז_להיחיד מכריע על הטומאה. ברם כמאן דאמר אין היחיד מכריע על הטומאה, משלחין שנים. דרב רב (אמורא)° כרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, כמה דאמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, היה הציבור מגעי נבילות, מגעי שרצים, עושים בטומאה _{וחכמים אומרים אין עושים בטומאה עד שיהיו טמאי מת.} שאין שם מים לטבול. אבל אם יש מים לטבול, אינן עושין בטומאה. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, פסח הבא בטומאת כלי שרת, הבא בטומאת ידים, הבא בטומאת סכינין, הוא כמו פסח הבא בטומאה. ^ז_לאהיה ציבור שליש זבין, שליש טמאין, שליש טהורין. אמר רבי מנא רבי מנא° בשם חזקיה חזקיה בן רבי חייא°, זבין וטמאין רבין על הטהורין, ועושין בטומאה וזבין אינן עושין לא הראשון ולא את השני. אמר רבי זעירא רבי זעירא°

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

28 ז_כח מיי' פ"ז מהל' קרבן פסח הלכה ב':

[ע"ב]

29 ז_כט מיי' פ"ה מהל' תמידין ומוספין הלכה ט"ז, מיי' פי"ז מהל' פסולי המוקדשין הלכה י"ג:

30 ז_ל מיי' פ"ז מהל' קרבן פסח הלכה ב':

31 ז_לא מיי' פ"ז מהל' קרבן פסח הלכה ו':

-----------------------------------דף נא

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת פסחים דף נא

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף נא עמוד א] הזב עשו אותו כמומר בהורייה _{שעשה במזיד ולא מתוך ששמע מבית דין וטעה,} כמה דתימר תמן, מומר בהורייה, אינו לא מעלה ולא מוריד _{למנין רוב קהל} אוף הכא הזב אינו לא מעלה ולא מוריד. בני חבורה שנטמא אחד מהן ואין ידוע איזהו, צריכין לעשות פסח שני. ציבור שנטמא אחד מהן ואין ידוע איזהו, רבי זעירא רבי זעירא° אמר, יעשו בטומאה. תני רבי הושעיה רבי אושעיא רבה°, יעשו כספיקן. _{כאילו הם טהורים שלא יטמאו ולא יצרפו טמאים אחרים אליהם.} לא מסתברא דא אלא כהדא דתני רבי הושעיה רבי אושעיא רבה° שיעשו בטהרה ולא יצטרפו אליהם טמאים _{שהרי רק אחד נטמא.} שלא לענוש ליחיד _{מיעוט הטמאים} כרת _{אם יצרפו טמאים ויאכל בטומאה משום טמא שאכל קדש.} אמר רבי אימי רבי אמי° בשם רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°, ^ז_לבלהורייה _{פר העלם דבר של ציבור שאם רוב הקהל עשו על פי הוראת בית דין הגדול שטעו} הילכו אחר ישיבת ארץ ישראל. ^ז_לגלטומאה הילכו אחר רוב נכנסין לעזרה. מה? בכל כת וכת משערין, או אין משערין אלא כת הראשונה בלבד? אמר רבי יוסה ברבי בון רבי יוסי ברבי בון° . עד שהן כלל ישראל מחוץ לעזרה הן משערין עצמן. אמר רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי°, להוראה הילכו מלבוא חמת עד נחל מצרים. אמר רבי תנחומא רבי תנחומא° בשם רבי חונה רב הונא°, טעמא דרבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי° דכתיב (מלכים א ח', ס"ה) ויעש שלמה בעת ההיא את החג וכל ישראל עמו קהל גדול, מלבא חמת עד נהר מצרים. מכאן שיושבי הארץ נקראים כל ישראל

ירושלמי פסחים, פרק ז, הלכה ז

מתני’: הפסח שנזרק דמו ואחר כך נודע שהוא טמא, הציץ מרצה. ^ז_לדנטמא טומאת הגוף _הבעלים, אין הציץ מרצה. מפני שאמרו, נזיר ועושה פסח, הציץ מרצה על טומאת הדם, ואין הציץ מרצה על טומאת הגוף. נטמא טומאת התהום, הציץ מרצה:

גמ’: תנן, הציץ מרצה על טמאת הדם. מתניתא בשנטמא משירד הדם לאוירו של כלי _המזרק, אבל אם נטמא עד שהוא מלמעלן, נעשה כמקבל מים. תנן, נטמא בטמאת התהום הציץ מרצה. מניין לספק קבר התהום _{שנזיר ועושה פסח אינם נפסלים בכך לפי שהציץ מרצה ?} אמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° בשם רבנין, דכתיב (במדבר בהעלותך ט י) או בדרך רחקה לכם, מה דרך בגלוי, אף כל דבר שהוא בגלוי, יצא קבר התהום שאינו בגלוי. עד כדון עושי פסח. נזיר מניין? אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° בשם °רבי רבי יהודה הנשיא, דכתיב (במדבר נשא ו ט) וכי ימות מת עליו, מה עליו שהוא בגלוי, אף כל דבר שהוא בגלוי, יצא קבר התהום שאינו בגלוי. ציבור שנטמא בספק התהום, מהו שירצה עליו הציץ והבשר יותר באכילה? קל וחומר. מה אם היחיד

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף נא עמוד ב] שהורעת כוחו בטומאה ידועה _{שנדחה לשני,} ייפיתה כוחו בספק קבר התהום. ציבור שייפיתה כוחו בטומאה ידועה _{שעושה פסח ראשון בטומאה ואינו נדחה לשני,} אינו דין שייפיתה כוחו בספק קבר התהום? קל וחומר פירכה הוא, שהרי קל שאת מיקל ביחיד, יגרום שאת מחמר בציבור. קל שאת מיקל ביחיד, ^ז_להשאם לאחר זריקה נתוודע לו שנטמא בטמאת תהום לפני זריקה, יעשה כמי שנטמא לאחר זריקה בשביל שלא ידחה לפסח שני. אם תנהג כך גם בציבור, נמצא את מחמיר עליו בצבור כיוון שאם נאמר שאם נתוודע לו לאחר זריקה שנטמא קדם זריקה, ייעשה כמו שנטמא לאחר זריקה, לא יאכל הבשר כמו ציבור שנטמא אחר זריקת הדם. והוא הדין גבי נזיר . קל שאת מיקל בנזיר טהור, שאם נתוודע לו לאחר זריקה שנטמא לפני זריקה, יעשה כמי שנטמא לאחר זריקה, שלא יביא קרבן טומאה ויסתור נזירותו. אם תנהג כך גם בנזיר טמא, נמצא את מחמיר בנזיר טמא, כיוון שאם כאשר נתוודע לו לאחר זריקה שנטמא לפני זריקה, יעשה כמי שנטמא לאחר זריקה. הרי נעשה כמו שנטמא וחזר ונטמא, שמביא קרבן טומאה על כל אחד ואחד. כהדא דתנא, נטמא וחזר ונטמא, מביא קרבן טומאה על כל אחד ואחד. ^ז_לועובד _כהן של פסח מהו שירצה עליו הציץ אם נטמא טמאת תהום? קל וחומר, ומה אם הבעלים שהורעתה כוחן בזקן ובחולה שאם אינם יכולים לאכול הקרבן פסול. ייפיתה כוחן בספק קבר התהום. עובד שייפיתה כוחו שעבודתו כשרה בזקן ובחולה. אינו דין שתייפה כוחו בספק קבר התהום? לא אם אמרת בבעלים, שייפיתה כוחן בשאר כל הטמאות שבשנה, שהרי טמאים משלחים קרבנם ואוכלים לערב. תאמר בעובד שהורעתה כוחו בשאר כל הטמאים שבשנה? הואיל והורעת כוחו בשאר כל הטמאות של כל השנה, תורע כוחו בטמא מת בפסח. מיי כדון? אמר רב נחמן רב נחמן° בשם רבי מנא רבי מנא°, כתיב או בדרך רחוקה לכם. לכם _{בלשון רבים,} בין לו בין לעובד שלו. עד כדון עושי פסח, נזיר מניין? אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° בשם רב חסדא רב חסדא°, הוינן סברין מימר  חשבנו לומר שהציץ לא ירצה, כיוון שלמדנו היתר טמאת תהום בנזיר מדכתיב, כי ימות מת עליו, עליו ולא על העובד שלו. מן מה דתני נזיר ועושה פסח הציץ מרצה, היא נזיר היא עושה פסח. הדא אמרה מה דנפל לדין נפל לדין. ^ז_לזאיזהו קבר תהום? המת שנקבר בקש ובתבן ובעפר ובצרורות, אבל אם נקבר במים ובאפילה ובנקיקי הסלעים, אינו עושה קבר התהום. כללו של דבר, כל שאי את יכול _עשוי לפנותו, עושה קבר תהום. וכל שאת יכול לפנותו, אינו עושה קבר התהום. וקש ותבן אין את יכול לפנותו? _{אם כך} מתניתא דלא כ רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, דרבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° אמר

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

32 ז_לב מיי' פי"ג מהל' שגגות הלכה ב':

33 ז_לג מיי' פ"ז מהל' קרבן פסח הלכה ו':

34 ז_לד מיי' פ"ד מהל' קרבן פסח הלכה ב', מיי' פ"ו מהל' קרבן פסח הלכה י"ב, מיי' פ"ד מהל' ביאת המקדש הלכה ו', מיי' פ"ו מהל' נזירות הלכה י"ז:

[ע"ב]

35 ז_לה מיי' פ"ו מהל' נזירות הלכה ט"ו:

36 ז_לו מיי' פ"ד מהל' ביאת המקדש הלכה ו':

37 ז_לז מיי' פ"ו מהל' נזירות הלכה י"ט:

-----------------------------------דף נב

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת פסחים דף נב

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף נב עמוד א] תבן וביטלו בטל אבל בסתם אינו בטל _{לפי שהוא עומד להתפנות.} אמר רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון° בשם רב חסדא רב חסדא°, דברי הכל היא. מה דאמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° שסתם תבן בטל, בשבלל בעפר אבל תבן בלא עפר אינו בטל. כדתני, ^ז_לחיש תבן שהוא כעפר ויש עפר שהוא כתבן. תבן שאין את עתיד לפנותו הרי הוא כעפר. עפר שאת עתיד לפנותו הרי הוא כתבן. תנן התם, חריץ שבין שתי חצירות, עמוק עשרה ורחב ארבעה. מערבין שנים ואין מערבין אחד, אפילו מלא קש או תבן. דבית רבי ינאי רבי ינאי° אמרו. חיפהו לחריץ במחצליות, ביטל. איתא חמי  בא וראה. מילהו מחצליות, לא ביטל. חיפהו מחצליות ביטל? _{והדברים נדחו} מילהו חריות _{ענפי דקל} צריכה  ספק. רבי זריקן רבי זריקא° ורבי אמי רבי אמי° אמרו בשם ריש לקיש ריש לקיש°. אפילו רוק הוה סתימא לשעתו וממעט את החריץ. איזהו קבר התהום? כל שאין אדם זוכרו. וחש לומר שמא אחד בסוף העולם יודע? ואין לומר שאף אם ידע שמא כבר מת, שכן חזקת החי כחי. תיפתר שמצאו קמצוץ _{מכופל ראשו בין כרעיו} שקרוב לודאי שנפל עליו הגל בפתע ואיש לא הכיר בו. תני ^ז_לטאין לך עושה קבר תהום אלא המת בלבד. הא נבלה לא? והא קל וחומר הוא, מה אם המת שמטמא באהל עושה קבר תהום. נבלה שאינה מטמאה באהל, אינו דין שתעשה קבר התהום? לאי זה דבר נאמר, אין לך דבר עושה קבר תהום אלא המת בלבד? להוציא משכב ומושב _{טומאת זיבה.} מלמד שאין שוחטין על זב בשביעי שלו _{אפילו זב קטן אף שאינו מחוסר כיפורים} שמא יראה ויסתור _{אף שזה כטמאת תהום שהרי אין אדם בעולם שיודע שיראה ויטמא למפרע.} תמן תנינן, כל הזבחים שקיבל דמן, זר, אונן, וטבול יום, מחוסר בגדים, מחוסר כיפורים, ושלא רחוץ ידים ורגלים, ערל, טמא, יושב, עומד על גבי כלים על גבי בהמה על גבי חבירו, פסל. דרומאי אמרו, בטמא טומאת זיבה וטומאת צרעת אנן קיימין, אבל בטמא מת אינו מחלל מאחר שהותר מכלל טומאה לרבים בפסח. מתיב רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° לדרומאיי. מה אם הבעלים שייפיתה כוחן בשאר כל הטמאות שבשנה _{שטמא שולח קרבנותיו,} הורעתה כוחן בטמא מת בפסח _{שאם שחט על טמא הקרבן פסול.} עובד _כהן שהורעתה כוחו בשאר טמאות של כל השנה, אינו דין שתורע כוחו בטמא מת בפסח? ועוד ששנה °רבי רבי יהודה הנשיא, הציץ מרצה על טומאת הדם, ואין הציץ מרצה על טומאת הגוף _{אף של כהן.} אין תימר, בטמא טומאת זיבה וטומאת צרעת אנן קיימין _{אבל טומאת מת הציץ מרצה}

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף נב עמוד ב] לית יכיל. דתנינן, מטמא טומאת תהום, הציץ מרצה. _{והרי אין הציץ מרצה אלא על טמאת תהום של מת.} מה עבדין לה דרומאיי? פתרין לה שאין הציץ מרצה אלא על טמאת הגוף של הבעלים. והא תנינן שבנזיר ועושה פסח, אין הציץ מרצה על טומאת הגוף. ובנזיר חייבים לומר שהכוונה לטמאת הכהן, שהרי אם הנזיר הוא שנטמא, צריך קרבן טמאה וסותר נזירותו. פתרין לה שבנזיר מדובר שנטמאו עובדין _{דכיוון שאם נטמאו הבעלים צריכים קרבן אחר גם כשהכהן נטמא פסול. אבל בפסח כיוון שהותר בטמאה,הציץ מרצה אם הכהן נטמא.} על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° לא שנייא, היא בעלים היא עובדין. איתמר מתיב רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° לדרומאיי. מה אם הבעלים שייפיתה כוחן בשאר כל הטמאות שבשנה, הורעתה כוחן בטמא מת בפסח. עובד שהורעתה כוחו בשאר טמאות של כל השנה, אינו דין שתורע כוחו בטמא מת בפסח? אמר רבי ירמיה רבי ירמיה°, הרי זה קל וחומר שיש עליו תשובה. דאינון יכלין מימר ליה, לא אם אמרת בבעלים שהורעתה כוחן בזקן ובחולה, תאמר בעובד שייפיתה כוחו בזקן ובחולה? וכל קל וחומר שיש עליו תשובה בטל קל וחומר. אמר רבי חנניה רבי חנניה דציפורין°, הרי זה קל וחומר שיש עליו תשובה, דאינון יכלין מימר ליה, לא אם אמרת בבעלים שמילת זכריו ועבדיו מעכבין אותו, תאמר בעובד שאין מילת זכריו ועבדיו מעכבין אותו? וכל קל וחומר שיש עליו תשובה בטל קל וחומר. רבי יצחק בר גופתא רבי יצחק בר גופתא° בעיא קומי רבי מנא רבי מנא°. והא יחיד בפסח לא למד מן הציבור בפסח _{שהרי יחיד שנטמא אינו עושה בטמאה ונדחה לפסח שני.} היאך עובד בשאר ימות השנה למד מן הציבור בפסח? _{שדרומאיי רוצים לומר שכשם שציבור טמא מת בפסח עושים טומאה. אף כהן בשאר ימות השנה יעשה בטמאת מת.} תמן תנינן, כל הזבחים שקיבל דמן, זר, אונן, וטבול יום, מחוסר בגדים, מחוסר כיפורים, ושלא רחוץ ידים ורגלים, ערל, טמא, יושב, עומד על גבי כלים על גבי בהמה על גבי חבירו, פסל. רבי אמי רבי אמי° בעי, על דעת דרומאי ההן טמא, מה את עבד לי _{שהרי לדעתם טמא מת שעבד אינו פוסל?} בטמא טומאת זיבה וטומאת צרעת. והרי גם אם יטבלו הרי הם מחוסרי כפרה. והתנינן מחוסרי כפרה שעבדו חיללו. אם משטבל הוא מחלל, לא כל שכן עד שלא טבל? ולמה אמרה המשנה דווקא טמא. אפילו טבול יום חילל. ועוד קשה, ההן טבול יום מה את עביד ליה? על כרחך בטבול יום מן המת. איתא חמי  בא וראה לשיטת חכמי הדרום טמא מת אינו מחלל, לא כל שכן טבול יום מן המת? אלא טבול יום מן השרץ. איתא חמי  בא וראה, טבול יום מן המת אינו מחלל, לא כל שכן טבול יום מן השרץ? אמר רבי שמואל בר יודן רבי שמואל בר יודן° המשנה מדברת בטמאת מגעי זבין. רבנן דקיסרין פתרין כולה בזב, מה שאמרה המשנה טבול יום, בשראה אחת. מה שאמרה המשנה טמא, בשראה שתים. ומה שאמרה המשנה מחוסר כיפורים, בשראה שלש. על דעתין דרומאיי שעשו מגע זב כזב לעניין חילול עבודה, האם מגע זב כזב גם לעניין קרבן פסח הבא בטמאה, שכשם שזבים לא עושים פסח, גם טמאי מגע זב לא יעשו? נישמעינה מן הדא, דאמר °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס בשם רבי הושעיה רבי אושעיא רבה°. כתיב (שמות תצוה כח לח) ונשא אהרן את עון הקדשים. עון הקריבים ולא עון המקריבין. מהו עון הקריבין? שנטמא הדם. לשיטת רבנן דקסרין שמדובר בטמאת זב. איזה טמאת זב שייכת בדם? האם לא מגע זב? ודכוותה עון המקריבין מגע זב. הדא אמרה היה הציבור מגעי זבין ומגעי זבות אינן עושין בטומאה

ירושלמי פסחים, פרק ז, הלכה ח

מתני’: ^ז_מנטמא שלם או רובו, שורפין אותו לפני הבירה מעצי המערכה. נטמא מיעוטו והנותר, שורפין אותו בחצרותיהן או על גגותיהן מעצי עצמן. הציקנים שורפין אותו לפני הבירה, בשביל ליהנות מעצי המערכה:

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

38 ז_לח מיי' פ"ז מהל' טומאת מת הלכה ו', מיי' פכ"ד מהל' טומאת מת הלכה ג':

39 ז_לט מיי' פ"ו מהל' נזירות הלכה י"ח:

[ע"ב]

40 ז_מ מיי' פ"ד מהל' קרבן פסח הלכה ג':

-----------------------------------דף נג

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת פסחים דף נג

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף נג עמוד א]

גמ’: תנן, שורפין אותו לפני הבירה. אמר רבי חמא בר עוקבה רבי חמא בר עוקבא° בשם רבי רבי יוסי בן חנינה רבי רבי יוסי בן חנינה°, כדי לפרסמו להודיע שקילקל בו. אמר הריני שורפו לפני הבירה מעצי עצמו, אין שומעין לו. שמא ישארו כמה עצים, וכשיחזירם לביתו יחשדו בו שלקח מעצי מערכה. ולא צורכה לדא _פשיטא שאם אמר הריני שורפו על גגי מעצי המערכה כל שכן שאין שומעין לו _{שהרי המטרה לביישו שקלקל וזה אינו מתבייש.} אמר רבי ירמיה רבי ירמיה° בשם רבי הילא , הסיבה שאם שורף בעצי מערכה חייבוהו לשרוף בבירה, זה כדי להודיע לבוא אחריו _{זה שרוצה להשתמש בעצי מערכה כדי לשרוף כשנטמא מיעוטו. ונקרא בא אחריו שהוא מופיע במשנה אחרי נטמא שלם} שהוא צוייקן. תדע לך שזו הסיבה שהרי בכל אתר _{כגון מי שיצא מחוץ לירושלים ונזכר שיש בידו בשר קדש חוזר ושרפו מעצי מערכה} לא צווח  קרא ליה צוייקן והכא את צווח  קרא ליה צוייקן. _{למה אם יצא מירושלים ונזכר שיש בידו בשר קדש, התירו לו חכמים שלכתחילה יחזור וישרוף מעצי מערכה, ואילו כאן התירו רק לצייקנין בדיעבד שמא לא ישרפו אותו ?} ^ז_מאקל הקילו באכסניי. מאי בירה? אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° מגדל היה עומד בהר הבית והיה קרוי בירה, רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר כל הר הבית קרוי בירה שנאמר (דברי הימים א כ"ט, י"ט) ולעשות הכל ולבנות הבירה אשר הכינותי

ירושלמי פסחים, פרק ז, הלכה ט

מתני’: ^ז_מבהפסח שיצא או שנטמא ישרף מיד, נטמאו הבעלים או שמתו, תעובר צורתו ויצא לבית השריפה. °רבי יוחנן בן ברוקה רבי יוחנן בן ברוקה אומר, אף ישרף מיד, שאין לו אוכלין:

גמ’: תני רבי חייה רבי חייא רבה° , פסול פגול, פסול גוף הוא ונשרף מיד. נטמאו בעלים או שמתו, פסול מכשיר הוא וטעון עיבור צורה. אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°, מתניתא אמרה כן דתנן, פסח שיצא או שנטמא, פסול גוף הוא ונשרף מיד. נטמאו הבעלים או שמתו, פסול מכשיר הוא וטעון עיבור צורה. אמר רבי חמא בר עוקבה רבי חמא בר עוקבא° בשם רבי יוסה בר חנינה רבי יוסי בר חנינא°. °רבי נחמיה רבי נחמיה ו°רבי יוחנן בן ברוקה רבי יוחנן בן ברוקה שניהם אמרו דבר אחד, שאף בפסול מכשירין ישרף מיד. דתני אמר °רבי נחמיה רבי נחמיה מפני אנינות נשרף דכתיב ותקראנה אותי כאלה. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר , וכי מפני אנינה נשרף? והא לא נשרף אלא מפני הטומאה. שאילו מפני אנינה נשרף היה לשלשתן לישרף? דבר אחר, והלא פנחס היה עמהן שלא היה אונן ויכל היה לאכל? דבר אחר, והלא מותר לאוכלו מבערב. על דעתיה ד°רבי נחמיה רבי נחמיה, ישרוף שלשתן? סבר °רבי נחמיה רבי נחמיה שלשתן נשרפו. אם תאמר למה נשרפו היה לו לפנחס לוכל? עדיין לא נתמנה כהן, שלא נתמנה עד שהרגו לזמרי. ואם תאמר היה להם לוכל מבערב? סבר °רבי נחמיה רבי נחמיה אנינה לילה תורה.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף נג עמוד ב] אמר רבי ירמיה רבי ירמיה°, אוף °רבי יוסי הגלילי רבי יוסי הגלילי דכוותהון _{גם הוא סובר שאפילו פסול מכשירין ישרף מיד,} דתנינן תמן. חטאת שקיבל דמה בשני כוסות ^ז_מגויצא אחד מהן לחוץ, הפנימי כשר. נכנס אחד מהן לפנים, °רבי יוסי הגלילי רבי יוסי הגלילי מכשיר בחיצון, וחכמים ^ז_מדפוסלין. שנאמר אשר יכנס מדמה, אפילו נכנס רק מקצת מדמה. אמר °רבי יוסי הגלילי רבי יוסי הגלילי, ומה אם במקום שמחשבה _{לאכול בו כזית} פוסלת _היינו בחוץ, לא עשה בה המשואר כיוצא. שאם חשב לאכול כזית חוץ למקומו השאר כשר ויכול לזרוק עליו. מקום שאין המחשבה _{לאכול בו כזית} פוסלת _היינו בפנים. שאם חשב לאכל אפילו כולו בהיכל לא פסל. אינו דין שלא נעשה המשואר כנכנס? נכנס עם הדם לכפר אף על פי שלא כפר פסול, דברי °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר, עד שיכפר. °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, אם הכניס בשוגג ^ז_מהכשר. כל הדמים הפסולין שנתנו על גבי המזבח לא הרצה הציץ אלא פסול טמא. ^ז_מושהציץ מרצה על טמא ^ז_מזואינו מרצה על היוצא. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° תדע לך שפסול חטאת שנכנס דמה לפנים הוא פסול מכשיר_{הדם שניכנס חיצוני לדם שנשאר בחוץ} לדעת °רבי יוסי הגלילי רבי יוסי הגלילי ואף על פי כן נשרף מיד. שהרי אם היו שני כוסות ואחד ניכנס חבירו שלא נכנס כשר ואף על פי שזה פסול מכשירין, אם נכנס כל דמה מודה °רבי יוסי הגלילי רבי יוסי הגלילי שתשרף. תדע לך שהוא פסול גוף לדעת רבנן, שהרי הכוס שלא נכנס לפנים הוא במחיצתו והוא פסול. כתיב (ויקרא שמיני י יח) הן לא הובא את דמה אל הקדש פנימה. אכול תאכלו אותה בקדש כאשר ציויתי. רבנן דרשין מפני שלא נכנס מקצת דמה לפנים (ויקרא שמיני י יח) אכול תאכלו אתה. הא אם נכנס מקצת דמה לפנים, יפה עשיתם ששרפתם. °רבי יוסי הגלילי רבי יוסי הגלילי דרש, מפני שלא נכנס כל דמה לפנים אכל תאכלו אתה. הא אם נכנס כל דמה לפנים יפה עשיתם ששרפתם. מה טעמא דרבנן? דכתיב (ויקרא צו ו כג) וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד לכפר בקדש לא תאכל באש תשרף. מדמה, אפילו מקצת דמה. מה טעמא ד°רבי יוסי הגלילי רבי יוסי הגלילי? דכתיב (ויקרא שמיני י יח) הן לא הובא את דמה אל הקדש פנימה. כהדא דתני °רבי יוסי הגלילי רבי יוסי הגלילי אומר, אין כל העניין הזה _{הפסוק וכל חטאת אשר יובא מדמה} מדבר _{על חטאת שאם נכנס מדמה לפנים תהא פסולה,} אלא בפרים הנשרפין ובשעירים הנשרפים _{שדמם נכנס להיכל,} ליתן עליהן לא תעשה על אכילתן, וללמד שפסוליהן נשרפין בבית הבירה. אמרו לו, לדבריך מניין לחטאת שאם נכנס מדמה לפנים תהא פסולה? אמר לו, לא מן הדין קרייא  לא מפסוק זה, אלא מדכתיב, הן לא הובא את דמה אל הקדש פנימה. וכאן הא אינו אומר מדמה, אלא את דמה. עד שיכניס את כל דמה. והא תניא, וכל חטאת אשר יובא מדמה וכ"ו, אין לי אלא חטאת, קדשי קדשים מנין? תלמוד לומר כל חטאת. קדשים קלים מניין? תלמוד לומר וכל חטאת דברי °רבי עקיבה רבי עקיבא. °רבי יוסי הגלילי רבי יוסי הגלילי אומר, חטאת זה חטאת יחיד. חטאת ציבור מניין? תלמוד לומר וכל חטאת. והא הכא אמרינן ש°רבי יוסי הגלילי רבי יוסי הגלילי למד מהן לא הובא את דמה? התם אינה אלא תשובה לדברי °רבי עקיבה רבי עקיבא. אבל ליה לא סבירא ליה אלא מהן לא הובא וגו'.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

41 ז_מא מיי' פי"ט מהל' פסולי המוקדשין הלכה ח':

42 ז_מב מיי' פי"ט מהל' פסולי המוקדשין הלכה ב', מיי' פ"ד מהל' קרבן פסח הלכה ג':

[ע"ב]

43 ז_מג מיי' פ"ב מהל' פסולי המוקדשין הלכה ט"ו:

44 ז_מד מיי' פ"ב מהל' פסולי המוקדשין הלכה ט"ו:

45 ז_מה מיי' פ"ב מהל' פסולי המוקדשין הלכה ט"ז:

46 ז_מו מיי' פ"א מהל' פסולי המוקדשין הלכה ל"ד, מיי' פ"ד מהל' ביאת המקדש הלכה ז':

47 ז_מז מיי' פ"א מהל' פסולי המוקדשין הלכה ל"ה:

ירושלמי פסחים, פרק ז, הלכה י

-----------------------------------דף נד

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת פסחים דף נד

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף נד עמוד א] מתני’: ^ז_מחהעצמות והגידין והנותר, ישרפו בששה עשר. ואם חל ששה עשר להיות בשבת, ישרפו בשבעה עשר. שאינן דוחין לא את השבת ולא את יום טוב:

גמ’: עצם שאין עליו בשר, רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר אסור לשוברו. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר, ^ז_מטמותר לשוברו. מתיב רבי יוחנן רבי יוחנן° לרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°, והא תנינן, העצמות והגידין והנותר ישרפו בששה עשר ועל כרחך מדובר בעצם שאין עליו בשר. שאם יש עליו בשר, הרי כבר נאסר בגלל הבשר. אם כך ויקוץ? מפני המוח שבקולית. _{קא סלקא דעתין שאחר איסורו מותר לשבור עצם} וישבור ויחלוץ את המוח מן העצם אחר שנהיה נותר ויהנה מן העצם? סברין מימר אין חולצין את הפסול _{סבר עצם לא תשברו בו בין בכשר בין בפסול.} אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, ואפילו תימר חולצין, פתר לה כ°רבי יעקב רבי יעקב (תנא). ד°רבי יעקב רבי יעקב (תנא) אמר, ^ז_נהבא בכושר משעה ראשונה ונטמא _{כמו העצם שקדם שנהיה נותר היה אסור בשבירה בגלל המוח} אף אחר שנאסר , אסור בשבירת העצם. אמר רבי אימי רבי אמי° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, מה טעם אמרו העצמות והגידין והנותר ישרפו בששה עשר? _{ולא התירו לשרוף את קצה העצם ולהוציא את המח.} שהשורף יש בו משום שובר. שמואל שמואל (אמורא)° אמר ^ז_נאנמנין על מוח שבראש, ואין נמנין על מוח שבקולית, נימנין על מוח שבראש, שהוא יכול להוציאו דרך האוזן, ואין נמנין על מוח שבקולית, שאין יכול להוציאו אלא דרך שבירה. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר. נימנין על מוח שבקולית, שיכול לשרוף את קצה העצם ולהוציא את המח. רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° אמר בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, אין נמנין על מוח שבקולית, ואם נמנה נמנה. על דעתיה דרבי יוחנן רבי יוחנן°, וישרף וימנה לכתחילה? מפני אבדן קדשים שחלק מהמח ישרף ואסור לאבד קדשים בידים. על דעתיה דשמואל שמואל (אמורא)° ישרף וימנה?

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף נד עמוד ב] סבר שמואל שמואל (אמורא)° כ°רבי יעקב רבי יעקב (תנא). ד°רבי יעקב רבי יעקב (תנא) אמר, הבא בכושר משעה ראשונה ונטמא, אסור בשבירת העצם. וכרבי אלעזר כרבי אלעזר° דאמר שרפתו זה שבירתו. ולכן אינו יכול לשרוף ולהימנות על המוח ששרפתו היא שבירתו ואף על פי כן מותר לשורפו בט"ז, דכיוון שלא היה שום דרך לאכול את המוח, נחשב כלא היה לו שעת כושר ומותר לשרוף בט"ז. תנן, ישרפו בששה עשר. ואם חל ששה עשר להיות בשבת, ישרפו בשבעה עשר. שאינן דוחין לא את השבת ולא את יום טוב, וניתי עשה ונדחי לא תעשה? מה חמית מימר  מה ראיתה לומר שאסור? דכתיב (שמות בא יב י) לא תותירו ממנו עד בוקר, והנותר ממנו עד בוקר באש תשרפו. אחר שני בקרים. אחד בוקרו של ט"ו שעושה נותר. ואחד בוקרו של ט"ז שבו ישרוף, שאין שורפים בבקר ט"ו שהוא יום טוב. אם משום שאסור לשרוף קדשים ביום טוב, שישרוף בערב במוצאי יום טוב? תלמוד לומר (ויקרא צו ז יז) והנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש ישרף. ביום אתה שורף ואי אתה שורף בלילה. מהו להצית את האור במדורת חמץ בערב שבת בי"ד שחל בשבת? מאן דיליף  מי שלומד לביעור חמץ בשרפה מנותר, אסור. דאף כאן גזרה שמא מתוך שהוא מצווה לשורפו, יבא לחתות בגחלים. ומאן דלא יליף לה מנותר, מותר. רב אחא רב אחא° אמר בשם רב חסדא רב חסדא°. מהא דתני אין מדליקין בשמן שריפה ביום טוב. ולא תנין אין מדליקין בשמן שרפה בערב יום טוב. זאת אומרת, שמותר להצית את האור במדורת קדשים והיא דליקה והולכת בשבת. והא תנינן ולא בשמן שרפה? גזרה מפני יום טוב שחל להיות בערב שבת. אי גמרינן מקדשים, מעתה אין מדליקין בשמן שריפה בלילה כשם שאין שורפין את הקדשים בלילה? אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, ירדו לה בשיטת °רבי ישמעאל רבי ישמעאל. כמה ד°רבי ישמעאל רבי ישמעאל אמר אף שתינוק בזמנו אינו נימול אלא ביום. תינוק שעבר זמנו, נימול בין ביום בין בלילה. כך נותר בזמנו אינו נשרף אלא ביום. עבר זמנה נשרפת בין ביום בין בלילה. מילא בנותר שייך לדבר על עבר זמנו. ומי אית לך שמן שרפה שעבר זמנה? אמר רבי יודה בר פזי רבי יהודה בן פזי° , מכיון שניטמאה, כמי שעבר זמנה.

ירושלמי פסחים, פרק ז, הלכה יא

מתני’: ^ז_נבכל הנאכל בשור הגדול, יאכל בגדי הרך, וראשי כנפים והסחוסין. ^ז_נגהשובר את העצם בפסח טהור, הרי זה לוקה ארבעים. ^ז_נדאבל המותיר בטהור, והשובר בטמא, אינו לוקה את הארבעים:

גמ’: גידים הרכים, רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, נמנין עליהן שאף שעתידים להתקשות כיוון שכעת הם רכים נמנים עליהם. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר כיוון שעתידים להקשות ^ז_נהאין נמנין עליהן. אמר רבי יעקב ברבי אחא רבי יעקב ברבי אחא° בשם רבי זעירה רבי זעירא°, מחלפה שיטתיה דרבי יוחנן רבי יוחנן°  האם רבי יוחנן חזר בו, מחלפה שיטתיה דרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° האם רבי שמעון בן לקיש חזר בו, דאיתפלגון. דתנינן תמן, ^ז_נואלו שעורותיהן כבשרן. עור האדם ועור חזיר של יישוב. °רבי יוסה רבי יוסי בן חלפתא אומר אף עור של חזיר הבר. עור חטרת גמל הרכה, עור הראש של עגל הרך, עור בית הפרסות, עור בית הבושת, ועור השליל, ועור שתחת האליה, ועור האנקה והכח והלטאה והחומט. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, הלטאה כחולדה. וכולן שעיבדן או שהילך בהן כדי עבידה, טהורין. חוץ מעור האדם. °רבי יוחנן בן נורי רבי יוחנן בן נורי אומר, שמנה שרצים יש להן עורות. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

48 ז_מח מיי' פי"ט מהל' פסולי המוקדשין הלכה ה':

49 ז_מט מיי' פ"י מהל' קרבן פסח הלכה ג':

50 ז_נ מיי' פ"י מהל' קרבן פסח הלכה ו':

51 ז_נא מיי' פ"י מהל' קרבן פסח הלכה י':

[ע"ב]

52 ז_נב מיי' פ"י מהל' קרבן פסח הלכה ט':

53 ז_נג מיי' פ"י מהל' קרבן פסח הלכה א':

54 ז_נד מיי' פ"י מהל' קרבן פסח הלכה י"א:

55 ז_נה מיי' פ"י מהל' קרבן פסח הלכה י':

56 ז_נו מיי' פ"א מהל' שאר אבות הטומאה הלכה ט', מיי' פ"ד מהל' מאכלות אסורות הלכה כ"א:

-----------------------------------דף נה

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת פסחים דף נה

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף נה עמוד א] לא שנו אלא לאיסור ולטומאה, אבל ללקות, כיוון שעתיד להתקשות, עור הוא, ואין לוקין עליו משום נבלה. _{בניגוד למה שאמר כאן שגידים רכים אף שעתידים להתקשות נמנים עליהם} רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר, משנה שלימה שנה °רבי רבי יהודה הנשיא בין לאיסור בין ללקות בין לטומאה. דכיוון שכעת הוא ראוי לאכילה אף שסופו להקשות דינו כבשר . מחלפה שיטתיה דרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° האם רבי שמעון בן לקיש חזר בו,, תמן הוא עבד ליה _עור בשר _{דכיוון שכעת הם ראוים אף שסופם להקשות הרי הם כבשר,} והכא לא עבד ליה _גידים בשר _{דכיוון שהם עתידים להקשות הרי הם כעצמות?} אמר רבי יודה בר פזי רבי יהודה בן פזי° , טעמי דרבי יוחנן רבי יוחנן° דשנייא היא תמן, שהוא עור, ועור סופו להקשות ביותר. אם כך כל שכן מחלפה שיטתיה דרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°. מה אין תמן שסופו להקשות ביותר, הוא עבד ליה בשר, כאן _{גידן הרכין} שאין סופו להקשות כל כך לא כל שכן? אמר רבי אבין רבי אבין°, טעמא דרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°, דכתיב ואכלו את הבשר. בשר ולא גידים. רבנן דקיסרין אמרו רבי חייה רבי חייא רבה° ו רבי איסי רבי איסי°, חד מיחלף _{בן רבי יוחנן רבי יוחנן° ורבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°.} וחד כהדין תניי _{כמו שאמרנו.} מאן דמחלף לית ליה כאילין קושיות _{שאין סתירה בן שני המקורות.} וכמה ישבור ויהיה חייב? רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° ורבי זעירא רבי זעירא° אמרו בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, עד כדי שתהא היד מחגרת. אמר רבי יונה רבי יונה°, רבי זעירא רבי זעירא° ורבי אבא רבי אבא° תריהון אמרו בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, חד אמר כדי שתהא היד מחגרת, וחורנה אמר אפילו צפורן. מאן דאמר ציפורן, כל שכן יד. מאן דאמר יד, אבל ציפורן לא. רבי יוחנן רבי יוחנן° ורבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° תריהון אמרי. לעולם אינו חייב עד שישבור עצם שיש עליו בשר ובמקום בשר. אמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא°. שמואל בר אבא שמואל בר אבא° בעי, מעתה לעולם אינו חייב עד שיטול אבן וירסס? שהרי אם יחתך את העצם בעזרת סכין, הרי קדם נחתך הבשר. נמצא שכששובר באותו מקום כבר אין בשר ויהיה פטור. כתיב ועצם לא תשברו בו, עצם לחייב על כל עצם ועצם. הדא דתימר שחייב על כל עצם רק אחת, בהתרייה אחת, אבל בשתי התריות, אפילו עצם אחד ושברו, ^ז_נזוחזר ושברו, חייב שתים. רבי ירמיה רבי ירמיה° בעי. לית הדא פליגא  האין זה חולק על רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° ? ד°רבי שמעון בן לקיש רבי שמעון בן לקיש אמר, עצם שאין עליו בשר מותר לשוברו. וכאן לא אמר אלא שלא ילקה, הא לאסור אסור: תנן, אבל המותיר בטהור והשובר בטמא אינו לוקה ארבעים. אמר רבי אבון רבי אבין° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, מתניתא כשבא בטומאה משעה ראשונה. ^ז_נחאבל אם בא בטהרה ונטמא, כבא בטהרה ולוקין על שבירתו.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף נה עמוד ב] מתיב רבי יוחנן רבי יוחנן° לרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°, והא תנינן, העצמות והגידין והנותר ישרפו בששה עשר ועל כרחך מדובר בעצם שאין עליו בשר. שאם יש עליו בשר, הרי כבר נאסר בגלל הבשר. אם כך ויקוץ ומה בכך? מפני המוח שבקולית. וישרוף את קצה העצם ויוציא את המח? שלא לפקע תחת הבשר שחלק מהמח ישרף ואסור לאבד קדשים בידים.

ירושלמי פסחים, פרק ז, הלכה יב

מתני’: ^ז_נטאבר שיצא מקצתו. חותך עד שמגיע לעצם. וקולף עד שמגיע לפרק וחותך. ובמוקדשין, קוצץ בקופיץ, שאין בהן שבירת העצם. ^ז_סמן האגף ולפנים כלפנים, ומן האגף לחוץ כלחוץ, החלונות ועובי החומה כלפנים:

גמ’: רבי סימון רבי שמעון בן פזי° ורבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי° אמרו בשם בר פדייה בר פדייה°, הפיגול והנותר מצטרפין לטמא את הידים עד כדי עונשן בכזית. ולא כשאר טמאת אוכלין שהן בכביצה. מהו שיפסלו בתרומה _בכזית? קל וחומר, אם מטמאין את הידים לפסול בתרומה, הן עצמן לא כל שכן? ^ז_סאההן יוצא מה את עבד ליה? מטמא את הידים, או אינו מטמא את הידים? אין תימר ההן יוצא מטמא את הידים, חייבים לומר שפיגול ונותר אינן פוסלין בתרומה. ואין תימר פיגול ונותר פוסלין בתרומה, חייבים לומר שההן יוצא לא גזרו עליו כלום. דאי לא כן, יטמא צד החיצון שיצא את הצד הפנימי. ולמה אמרה המשנה שחותך את מה שיצא והשאר כשר אמר רבי אבין רבי אבין° מאן אית ליה דבר טמא מחמת עצמו? _{כגון ביוצא. שהאבר היוצא נטמא מדרבן ועל ידי מגע פנימי של הבשר והגידים אנו רוצים לטמא את שאר הבשר} לא °רבי מאיר רבי מאיר ? ואפשר שמשנתנו בשיטת חכמים שסוברים שאין דבר טמא מחמת עצמו. אפילו תימא שמשנתנו כחכמים. לא כן אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, כל הדברים שנטמאו ונקרעו, טהורין בשחתך את רובן. כיון שחיתך רובן לאו כפרוש הוא? יהא כנוגע בו ויהא פסול? אמר רבי חנניה רבי חנניה דציפורין°

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

57 ז_נז מיי' פ"י מהל' קרבן פסח הלכה ד':

58 ז_נח מיי' פ"י מהל' קרבן פסח הלכה ו':

[ע"ב]

59 ז_נט מיי' פ"ט מהל' קרבן פסח הלכה ב':

60 ז_ס מיי' פ"ט מהל' קרבן פסח הלכה א':

61 ז_סא מיי' פ"ח מהל' שאר אבות הטומאה הלכה ה', מיי' פ"א מהל' פסולי המוקדשין הלכה ט"ו:

-----------------------------------דף נו

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת פסחים דף נו

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף נו עמוד א] במחתך כל שהוא _{פחות מזית שאין בו שיעור לטמא} ומשליך. תנן, מן האגף _{מקום שהדלת נוקשת.} ולפנים כלפנים, ומן האגף לחוץ כלחוץ. אמר רבי אבא רבי אבא° בשם רב יהודה רב יהודה°, לא קידשו תחת האגוף שבירושלם. מאי טעמא? אמר רבי ירמיה רבי ירמיה° בשם רב שמואל בר רב יצחק רב שמואל בר יצחק° , כדי שיהו מצורעין מגינין תחתיהן, בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים. ודכוותה לא קידשו תחת האגוף של הר הבית, כדי שיהו זבין מגינין תחתיהן בחמה מפני החמה, ובגשמים מפני הגשמים. _{מה הקשר?} מצורע אין לו איכן להגן, לכן יש סיבה לא לקדש את השערים. זב יש לו איכן להגן. שהרי זב יש לו איכן להגן בכל ירושלם ולמה לא לקדש את שערי העזרה? אמר רבי יוחנן בר מדייא רבי יוחנן בר מדייא° בשם רבי פנחס רבי פינחס°. מן מה דאנן חמיי רבנן, שלחין  ממה שאנו רואים שחכמים מורידים סנדליהון תחת האגוף של הר הבית, הדא אמר שלא קידשו תחת האגוף של הר הבית. רב רב (אמורא)° שאל לרבי חייה רבה רבי חייא רבה°. גגות ירושלם מה הן? אמר לו, מן מה דמתלין מתלא, פיסחא כזיתא והלילה הלל, מתבר אגרייא  נשברו הגגות. הדא אמרה גגות ירושלם קודש. רבי ירמיה רבי ירמיה° רבי מיישא רבי מיישא° ורבי שמואל בר רב יצחק רב שמואל בר יצחק° אמרו בשם רב רב (אמורא)° ^ז_סבגגות ירושלם חול. והא תנינן מן האגוף ולפנים כלפנים _{כולל הגגות,} מן האגוף ולחוץ כלחוץ? פתר לה בגג מבוצר לאויר חצר היא מתניתא _{גגות שהן שוין לקרקע החצר.} אבל גג שאינו שווה לגובה החצר אולי אינו קדוש. והא תנינן החלונות ועובי החומה גג החומה כלפנים. והרי גג החומה גבוה מהחצרות? עוד היא בגג מבוצר לאויר חצר היא מתניתא. ואתיא כההיא דאמר רבי אחא רב אחא° בשם רבי חיננה רבי חיננה°, מאי דכתיב (איכה ב', ח') ויאבל חיל וחומה. ^ז_סגשורא ובר שורא _{חומה נמוכה שנעשת לחיזוק החומה הגבוה ולפעמים היתה שווה לגובה החצרות.} תנן, החלונות ועובי החומה כלפנים. אם עובי החומה קידשו, כל שכן חלון, ולמה היה צריך לכתוב גם חלון? אמר רבי אחא רב אחא°, לחלון שעל גבי האגוף מעל השער נצרכה. אף על גבי דתימר לא קידשו תחת האגוף של ירושלם, חלון שעל גבי האגוף קודש. תני בשם °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. מחילות שתחת ההיכל חול, וגגות ההיכל קודש. אמר רבי אימי רבי אמי° בשם רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°. מתניתא אמרה כן דתנן. ^ז_סדמדורה היתה שם _{במחילה שתחת בית המוקד,} ובית כסא של כבוד. וזה היה כבודו. מצאו נעול, יודע שיש שם אדם. פתוח, ידוע שאין שם אדם. _{ואם עשו שם בית הכיסא, כנראה שהמחילות לא התקדשו.} אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°. וכי צואה טומאה היא? והלא אינה אלא נקיות. ויידא אמר דא שהמחילות לא התקדשו? מדתנן כהן שראה קרי בשנתו ^ז_סהיוצא והולך לו במסיבה ההולכת תחת הבירה, ונרות דולקין מיכן ומיכן, עד שהוא מגיע לבית הטבילה. אם קודש הוא _המחילה ילך לו בקצרה אפילו היא למעלה.

ירושלמי פסחים, פרק ז, הלכה יג

מתני’: שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד. ^ז_סואלו הופכין פניהן אילך ואוכלין, ואלו הופכין פניהן אילך ואוכלין, ^ז_סזוהמיחם באמצע. וכשהשמש עומד למזוג, קופץ את פיו ומחזיר את פניו, עד שמגיע אצל חבורתו ואוכל. והכלה הופכת את פניה ואוכלת:

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף נו עמוד ב]

גמ’: כתיב (שמות בא יב מו) לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה, אין לי אלא חוץ לבית. חוץ לחבורה מניין? תלמוד לומר לא תוציא חוצה. אמר °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי מיכן ^ז_סחשאם הוציא חוץ לחבורה שהוא מתחייב _{אפילו באותו בית.} אמר רבי מנא רבי מנא°, אם אף ביוצא חוץ לחבורה מתחייב, למה לא אמר קרייא  הפסוק לא תוציא חוצה, ולא היה אומר מן הבית. ואנן אמרין, אם חוץ לחבורה הוא מתחייב, לא כל שכן חוץ לבית? ולמה אמרה התורה מן הבית? רבי אימי רבי אמי° בעי, אימא ללמד למקרה שהוציא מחבורה לחבורה בשני בתים, לחייבו שתים, משום לא תוציא מן הבית, ומשום לא תוציא חוצה. נמנו על הפסח, והוציא אחד כזית ממקום החבורה, חייב. הוציאו שנים שלשה מבני החבורה, פטורין. מפני שבני חבורתן ראוין להמשך אצלן, אלא שהן עוברין בעשה. וכ°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי, אפילו בעשה אינן עוברין, דתני. כתיב (שמות בא יב ז) על הבתים אשר יאכלו אותו בהם. מלמד ^ז_סטשהפסח נאכל בשני מקומות. יכול אף אוכליו יהו אוכלין אותו בשני מקומות? תלמוד לומר (שמות בא יב מו) בבית אחד יאכל. הא כיצד? פסח נאכל בשני מקומות _{שמתחלק לשני חבורות,} ואין אוכליו אוכלין אותו בשני מקומות. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר, אף אוכליו אוכלין אותו בשני מקומות. מה מקיים °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי בבית אחד יאכל? שלא תהא חבורה מקצתה אוכלת בפנים ומקצתה אוכלת בחוץ _{שלא התירו אלא שכל החבורה תוכל בשני מקומות אבל לא שמקצתה במקום אחד ומקצתה במקום אחר.} יחיד _{אדם חשוב} שהוציא כזית חוץ לחבורה, מפני שבני חבורתו ראויים לימשך אצלו, נפטר מלא תעשה. רבי חייה בר אבא רבי חייא בר אבא° בעי, למה לי כ°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי? אפילו כרבנן. דכיוון שבני חבורתן ראויין לימשך אצלו הרי זה מקומם וכשם שנפטרו מלא תעשה, אפילו בעשה לא יהו. תנן, שמש שאכל כזית והוא בצד התנור, אם היה פיקח ממלא את כריסו ממנו. אם רצו לחלוק לו כבוד, באין ואוכלין עמו בצד התנור, ואם לאו, נותנין לו חלקו ואוכל במקומו.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

62 ז_סב מיי' פ"ו מהל' בית הבחירה הלכה ז':

63 ז_סג מיי' פ"ה מהל' בית הבחירה הלכה ג':

64 ז_סד מיי' פ"ה מהל' בית הבחירה הלכה י"א:

65 ז_סה מיי' פ"ה מהל' בית הבחירה הלכה י"א, מיי' פ"ח מהל' בית הבחירה הלכה ז':

66 ז_סו מיי' פ"ט מהל' קרבן פסח הלכה ג':

67 ז_סז מיי' פ"ט מהל' קרבן פסח הלכה ד':

[ע"ב]

68 ז_סח מיי' פ"ט מהל' קרבן פסח הלכה א':

69 ז_סט מיי' פ"ט מהל' קרבן פסח הלכה ג':

-----------------------------------דף נז

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת פסחים דף נז

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף נז עמוד א] תמן אמרי, ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי היא. דאמר °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי פסח נאכל בשני חבורות אבל לא בשני מקומות. אבל ל°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי שאמר שפסח נאכל בשני מקומות יכול השמש להמשיך לאכול אצל בני חבורתו. ולא שמיעין דרבי הילא , ורבי איסי רבי איסי° ו°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אמרו בשם רבי הושעיה רבי אושעיא רבה°, הכל מודין בתחילה _{קדם שהתחילו לאכול} שהן חולקין, בסוף _{אחר שהתחילו לאכול} שאינן חולקין, מה פליגין? בשהיו יושבין ואוכלין ופקעה עליהן הקורה _באונס. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר, עוקרין הן חלקן ואוכלין במקום אחר. ורבנן אמרין, אינן עוקרין את חלקן ואוכלין במקום אחר. אמר רבי חייא בר אבא רבי חייא בר אבא°, רבי יוסי בן חנינה רבי יוסי בר חנינא° בעי. מעתה המוציא מהבית אינו חייב עד שעה שיאכל _{שרק אז נקבע מקומו?} כי אתא שמואל שמואל (אמורא)° ורבי אבהו רבי אבהו° אמרו בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, המוציא אינו חייב עד שיאכל את מה שהוציא. אמר רבי זעירא רבי זעירא° ותניי תמן, יחיד שהוציא כזית חוץ לחבורה, חייב ולא פסל עצמו מבני חבורתו. הדא אמרה שחייב על ההוצאה אפילו לא אכל. דאין תימר דווקא אכל, למה לא פסל עצמו מבני חבורתו? הרי אכל במקום אחר אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° לעולם אפילו אכל, לא פסל עצמו מבני חבורה. דכיון שהוציאו פסלו. לכן אפילו אכל, דבר פסול אכל. ויידא אמר דא _{שאם הוציא הבשר נפסל?} דתנן ^ז_עיש שובר אחר שובר, ^ז_עאואין מוציא אחר מוציא. כנראה הסיבה שכיון שהוציאו פסלו _{ולכן פטור על הוצאה שניה.} מי אמר שאין מוציא אחר מוציא כיוון שנפסל בהוצאה של ראשון? אולי הדא אמרה, שהמוציא אינו חייב עד שעה שיאכל את מה שהוציא. לכן אין מציאות שיתחייבו שני אנשים. פשיטא דא מילתא. ^ז_עבהתחילו אלו לאכול ונטמאו אלו, זכו טהורין בחלקן של טמאין. ולא עוד, אלא אפילו התחילו לאכול ונטמאו הן האוכלים, זכו טהורין שעדין לא התחילו לאכול, בחלקן של טמאין. אבל התחילו אלו ואלו, ונטמא אחד מהן, לא זכו טהורין בחלקן של טמאין. _{מאחר שכשהיו אוכלים כל אחד עסוק באוכל שלו ומסיח דעתו ממה שאצל חברו. וכשעזבו הטמאים את השלחן, המנות שלהם נפסלו בהסח הדעת.} יחיד מפשיט ידו בכל הבית שכל הבית מקומו, ואין חבורה מפשטת ידה בכל הבית. כהא דתנינן שתי חבורות אוכלות בשני מקומות בבית אחד. לא אמר אלא שתים, הא אחת לא תאכל בשני מקומות. והא תנינן המיחם באמצע והשמש קופץ את פיו. ואם ליחיד כל הבית מקומו, למה השמש לא יכול לאכל בכל מקום? שמש אינו כיחיד אלא כחלק מהחבורה ומקום שהשמש מוכיח עליו ששם הניח כליו, שם הוא חבורתו.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף נז עמוד ב] והא תנינן הכלה הופכת פניה ואוכלת. והרי זה נראה כאוכלת בשני חבורות, ולמה לא אסרו? אמר רבי חייה בר אבא רבי חייא בר אבא°, מפני הבושה הקלו עליה

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

70 ז_ע מיי' פ"י מהל' קרבן פסח הלכה ד':

71 ז_עא מיי' פ"ט מהל' קרבן פסח הלכה א':

72 ז_עב מיי' פ"ד מהל' קרבן פסח הלכה ג':

[ע"ב]

הדרן עלך פרק כיצד צולין