ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פסחים/פרק עשירי

→ פרק תשיעי | מסכת פסחים | ←

פרק עשירי - ערבי פסחים

תלמוד_ירושלמי_מאיר_מסכת_פסחים_דף_סח.ogg

ירושלמי פסחים, פרק י, הלכה א

מתני': ^י_א^§ערב פסחים סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך. ^י_ב^§ואפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב, ^י_ג^§ולא יפחתו לו מד' כוסות של יין ואפילו מן התמחוי.

גמ': תנן: ערב פסחים סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך. מתניתא ד°רבי יודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי דתני ערב שבת מן המנחה ולמעלן לא יטעום אדם כלום ^י_ד^§עד שתחשך כדי שיכנס לשבת בתאוה דברי °רבי יודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי. °רבי יוסהרבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא אומר אוכל והולך

📖 באר משה — דף סח עמוד א

אנחנו לומדים בירושלמי, מסכת פסחים, דף ס"ח. זה תחילת המשנה, פרק ט', הלכה י'. אומרת המשנה: שניים שנתערבו פסחיהן, זה מושך לו אחד, זה מושך לו אחד, כלומר כל אחד לוקח קורבן אחד. זה ממנה עמו אחד מן השוק וזה ממנה עמו אחד מן השוק. זה בא אצל זה וזה בא אצל זה. כלומר כל אחד הולך לקורבן השני, וכך הוא אומר: אם שלי הוא הפסח הזה, ידיך משוכות משלך ונמניתה על שלי. ואם שלך הוא הפסח, ידי משוכות משלי ונמניתי על שלך.

אומרת הגמרא: אמר רבי יוחנן דרבי יודה היא, דתנינן תמן: אין שוחטין את הפסח על היחיד, דברי רבי יהודה, ורבי יוסי מתיר. שואלת הגמרא, "ותנן וכן חמש חבורות של חמישה חמישה"? אז המשנה דווקא מעמידה שבכל חבורה יש לפחות חמישה. מה שמשמע שאם לחבורה אחת יש פחות מחמישה, כן? אם אחת החבורות הייתה, לדוגמה, של ארבע - לא. למה? כיוון שאז תישאר מציאות שקורבן אחד יהיה בלי אף אחד מהבעלים המקוריים שלו.

לכן אמר רבי יוחנן דרבי יהודה היא, שמצריך שאחד מהבעלים הראשונים יישאר, אז לכן חייב להיות בכל חבורה לפחות חמישה אנשים, כדי שגם אם ילכו ארבעה אנשים, יישאר אחד מהבעלים המקוריים. אז איך אומר רבי יוחנן ששם המשנה כדרבי יהודה? הרי כשהוא אומר, "אם שלך הוא הפסח הזה, ידי משוכות משלי", הרי לפני כן הקורבן היה רק של אדם אחד. אז בעצם הקורבן נשאר בלי הבעלים המקורי שלו - לא נשאר אף אחד מהחבורה הראשונה, כי הרי הוא בעלים היחידי. אז איך רבי יוחנן אומר שזה רבי יהודה?

אמר רבי יוסי: כל גרמא אמרה דהיא דרבי יודה - הרי חייבים להגיד שזה רבי יהודה. דתנינן תמן: אין שוחטין פסח ליחיד, דברי רבי יודה, כי לפי רבי יהודה לא שייך לשחוט פסח ליחיד. כן? ורבי יוסי מתיר. אז כיוון שרבי יהודה אומר לא שוחטין פסח על יחיד, אז כאילו שהחבורה לא נקבעה עד שיצטרף עוד אחד. כן? אז לכן גם אותו אדם שהוא מן השוק נחשב חלק מהחבורה הראשונה.

עדיין לא פרק "מי שהיה טמא", אם ירצה השם.

פרק קידוש, הלכה א'. אומרת המשנה: ערב פסחים סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך, ואפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב, ולא יפחתו לו מד' כוסות של יין ואפילו מן התמחוי. אומרת הגמרא: מתניתא דרבי יודה, דתני ערב שבת מן המנחה ולמעלן לא יטעום אדם כלום עד שתחשך כדי שיכנס לשבת בתאוה, דברי רבי יודה. רבי יוסה אומר אוכל והולך עד שעה שהוא משלים. כן? כלומר אם הוא התחיל בערב בהתחלה. מפסיקין לשבת דברי רבי יודה. כלומר כיוון שהגיעה שבת מפסיקים ועושים קידוש, מפנים את השולחן והכול. רבי יוסה אומר אין מפסיקין - יכול להמשיך לאכול את הסעודה של יום שישי, אותה סעודה שהוא התחיל, עד שהוא יסיים אותה ורק אחרי זה יעשה קידוש.

אומרת הגמרא: מעשה ברבן שמעון בן גמליאל ורבי יוסי בן חלפתא שהיו מסובין בערב שבת בעכו וקדשה עליהן השבת. כנראה סעודת מצווה או משהו, אז הם התחילו ביום שישי וקידש היום. אמר לו רבן שמעון בן גמליאל לרבי יוסי בן חלפתא, רצונך שנפסוק לשבת? כלומר נפסיק, נפנה את השולחן ונעשה קידוש. אמר לו: כל יום היית מחבב דברי לפני רבי יהודה, ועכשיו את מחבב דברי רבי יהודה בפני? "הגם לכבוש את המלכה עמי בבית" - הרי אני פה, זה המקום שלי, ואתה רוצה לנהוג כמו רבי יהודה? אמר לו: אם כן לא נפסוק, שלא תיקבע הלכה בישראל כרבי יהודה. לא זזו משם עד שקבעו הלכה כרבי יוסי.

📜 הדינים העולים מדף זה

^[דף סח עמוד ב] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים קול הלשון🎧

ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סח עמוד ב132

עד שעה שהוא משלים אם התחילו קדם בהיתר. מפסיקין לשבת דברי °רבי יודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא. °רבי יוסהרבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא אומר אין מפסיקין. מעשה ב°רבן שמעון בן גמליאלרבן שמעון בן גמליאל תנא · דור ד׳רבן שמעון בן גמליאל ו°רבי יוסי בן חלפתארבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא שהיו מסובין בערב שבת בעכו וקדשה עליהן השבת. אמר לו °רבן שמעון בן גמליאלרבן שמעון בן גמליאל תנא · דור ד׳רבן שמעון בן גמליאל ל°רבי יוסי בן חלפתארבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא רצונך שנפסוק לשבת. אמר לו: כל יום היית מחבב דברי לפני °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי ועכשיו את מחבב דברי °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי בפני הגם לכבוש את המלכה עמי בבית. אמר לו: אם כן לא נפסוק שלא תיקבע הלכה בישראל כ°רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי. לא זזו משם עד שקבעו הלכה כ°רבי יוסירבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן חלפתא. אמר רב יהודהרב יהודה אמורא בבל · דור ב׳רב יהודהרבשמואלרבי זירארבי אבארבה בר נחמנירב יוסף+1° בשם שמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1° בר אבא בר אבא: זו דברי °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי ו°רבי יוסהרבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא אבל לדברי חכמים ^י_ה^§פורש מפה ומקדש. מהו ^י_ו^§לוכל מיני כיסנים עוגיות? מהו לוכל מיני תרגימא פירות ובשר? רבי יודן נשייארבי יהודה נשיאה אמורא א״י · דור א׳רבי יהודה נשיאהרבי אפסרבי חנינא בר חמארבי שמלאי° סחה וצחא רחץ צמא שאל לרבי מנארבי מנא אמורא א״י · דור ה׳רבי מנארבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי יוסי ברבי בון° בן יונה בגין דאתאדאנא צחי בגלל שאני צמא מהו נישתי. אמר לו: תני רבי חייהרבי חייא רבה תנא · דור ה׳רבי חייא רבהרבי יהודה הנשיארבי חנינא בר חמארבי ינאירבי אושעיא רבהחזקיה בן רבי חייא+1° אסור לאדם לטעום כלום עד שתחשך. אמר רבי לוירבי לוי אמורא א״י · דור ג׳רבי לוירבי יהושע דסכנין° ^י_ז^§האוכל מצה בערב הפסח — כבא על ארוסתו בבית חמיו, והבא על ארוסתו בבית חמיו לוקה. תני °רבי יודה בן בתירהרבי יהודה בן בתירא תנא · דור א׳רבי יהודה בן בתירא אומר בין חמץ בין מצה אסור. אמר רבי סימוןרבי שמעון בן פזי אמורא א״י · דור ג׳רבי שמעון בן פזירבי יהושע בן לוירבי יהודה בן פזי° בשם רבי יהושע בן לוי ° °רבירבי יהודה הנשיא תנא · דור ה׳רבי יהודה הנשיארבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתארבי מאיררבי חייא רבהבר קפרארבי שמעון ברבירבי חנינא בר חמא+5 לא היה אוכל לא חמץ ולא מצה. לא מצה מן הדא דרבי לוירבי לוי אמורא א״י · דור ג׳רבי לוירבי יהושע דסכנין° ולא חמץ מן הדא ד°רבי יודה בן בתירהרבי יהודה בן בתירא תנא · דור א׳רבי יהודה בן בתירא. ו°רבירבי יהודה הנשיא תנא · דור ה׳רבי יהודה הנשיארבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתארבי מאיררבי חייא רבהבר קפרארבי שמעון ברבירבי חנינא בר חמא+5 תלמידיתלמיד ד°רבי יודה בן בתירהרבי יהודה בן בתירא תנא · דור א׳רבי יהודה בן בתירא הוה. לא תלמידיה ד°רבי יעקב בן קודשיירבי יעקב בן קודשיי הוה. ולמה לא אכל אלא בגין ^י_חדהוה בכור וצם תענית בכורות. אמר רב מנארבי מנא אמורא א״י · דור ה׳רבי מנארבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי יוסי ברבי בון° בן יונה רב יונהרבי יונה אמורא א״י · דור ד׳רבי יונהרבי ירמיהרבי זירארבי מנא° אבא הוה בכור והוה אכיל. ואם היה רואה ש°רבירבי יהודה הנשיא תנא · דור ה׳רבי יהודה הנשיארבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתארבי מאיררבי חייא רבהבר קפרארבי שמעון ברבירבי חנינא בר חמא+5 מקפיד אף הוא היה מתענה. אמר רב תנחומארבי תנחומא אמורא א״י · דור ו׳רבי תנחומארבי הונא בר אבין° בר אבא לא מן הדא לא בגלל תענית בכורות לא אכל °רבירבי יהודה הנשיא תנא · דור ה׳רבי יהודה הנשיארבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתארבי מאיררבי חייא רבהבר קפרארבי שמעון ברבירבי חנינא בר חמא+5 אלא מן הדא ד°רבירבי יהודה הנשיא תנא · דור ה׳רבי יהודה הנשיארבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתארבי מאיררבי חייא רבהבר קפרארבי שמעון ברבירבי חנינא בר חמא+5 ^י_טאיסתניס הוה. כד אכיל ביממא לא הוה אכיל ברמשא כאשר היה אוכל ביום לא היה אוכל בלילה. ולמה לא הוה אכיל הכא ביממא כדי שיכנס לשבתלמצה בתאוה. תנן: ואפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב. למה מסבים? אמר רב לוירבי לוי אמורא א״י · דור ג׳רבי לוירבי יהושע דסכנין° ולפילפי שדרך עבדים להיות אוכלין מעומד, וכאן צריכים להיות אוכלין מסובין להודיע שיצאו מעבדות לחירות. אמר רבי סימוןרבי שמעון בן פזי אמורא א״י · דור ג׳רבי שמעון בן פזירבי יהושע בן לוירבי יהודה בן פזי° בשם רבי יהושע בן לוי °: אותו כזית שאדם יוצא בו בפסח ^י_י^§צריך לאוכלו מיסב. רבי יוסירבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° בר זבידא בעא קומי רבי סימוןרבי שמעון בן פזי אמורא א״י · דור ג׳רבי שמעון בן פזירבי יהושע בן לוירבי יהודה בן פזי° ^י_יא^§אפי' עבד לפני רבו אפילו אשה לפני בעלה. אמר לו כרברבי עד כאן שמעתי. תנן: ולא יפחתו לו מד' כוסות של יין ואפילו מן התמחוי. אמר רבי חייה בר אדארבי חייא בר אדא אמורא א״י · דור ב׳רבי חייא בר אדא° לפי שאין ערב לאדם לוכל מן הקופה וכאן חייב בארבע כוסות אפילו יצטרך לקחת מן התמחוי. תני ^י_יב^§צריך הוא אדם לשמח את אשתו ואת בניו ברגל. במה משמחן? ביין. °רבי יודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי אומר נשים בראוי להן וקטנים בראוי להם. נשים בראוי להן כגון מסנים נעלים וצוצלין בגדים. וקטנים בראוי להן כגון אגוזין ולוזין. אמרין הוה °רבי טרפוןרבי טרפון תנא · דור ב׳רבי טרפון עביד כן. מניין לארבעה כוסות? אמר רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא בשם רבי בנייהרבי בנייה תנא · תנא דבי רבי בנייה — דור המעבררבי בנייה°: כנגד ארבע גאולות שנאמרו בפסוק (שמות וארא ו ו ז) לכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם וגומתחת סבלות מצרים, והצלתי אתכם מעבודתם, וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים, ולקחתי אתכם לי לעם, וגומר. והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי. רבי יהושע בן לוי ° אמר כנגד ארבעה כוסות של פרעה דכתיב (בראשית וישב מ יא יג) וכוס פרעה בידי, ואשחט אותם אל כוס פרעה, ואתן את הכוס על כף פרעה, ונתת כוס פרעה בידו, וגו'. רבי לוירבי לוי אמורא א״י · דור ג׳רבי לוירבי יהושע דסכנין° אמר כנגד ארבעה מלכיות. ורבנן אמרי כנגד ד' כוסות של פורענות שהקדוש ברוך הוא עתיד להשקות את אומות העולם כדכתיב (ירמיהו כ"ה, ט"ו) כי כה אמר ה' אלהי ישראל אלי קח את כוס היין החימה וגו'. וכתיב (ירמיהו נ"א, ז') כוס זהב בבל ביד ה'. וכתיב (תהלים ע"ה, ט') כי כוס ביד ה'. וכתיב (תהלים י"א, ו') ימטר על רשעים פחים אש וגפרית ורוח זלעפות מנת כוסם. מהו מנת כוסם? רבי אביןרבי אבין אמורא א״י · דור ג׳רבי אביןרבי יוחנן° אמר

📖 באר משה — דף סח עמוד ב

אמר רב יהודה בשם שמואל: זו דברי רבי יהודה ורבי יוסה. זו השיטה שלהם. אבל דברי חכמים - לא, לא זה ולא זה. כלומר לא מפסיק לגמרי מפנה את השולחן ומקדש, וגם לא ממשיך לאכול עד שהוא מסיים את הסעודה ואז מקדש, אלא פורש מפה ומקדש - פשוט מכסה את מה שיש ומקדש.

שואלת הגמרא, מהו לוכל מיני כיסנים? כלומר אמרנו שבערב פסח אסור לאכול. האם מותר לאכול כיסנים? כלומר לא מצה ולא לחם כמובן, אבל עוגיות. מהו לוכל מיני תרגימא? פירות ובשר לפני הערב - האם מותר לאכול? רבי יודן נשייא סחה וצחא, כלומר הוא התרחץ וצמא, הוא היה צמא. שאל לרבי מנא: בגין צחי מהו נישתי? האם מותר לשתות לפני הקידוש? אמר לו: תני רבי חייה, אסור לאדם לטעום כלום עד שתחשך.

אמר רבי לוי: האוכל מצה בערב הפסח - כבא על ארוסתו בבית חמיו, והבא על ארוסתו בבית חמיו לוקה. תני רבי יודה בן בתירה אומר: בין חמץ בין מצה אסור. כלומר אסור לאכול בערב פסח ביום י"ד בין חמץ בין מצה. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: רבי לא היה אוכל לא חמץ ולא מצה. לא מצה מן הדא דרבי לוי, ולא חמץ מן הדא דרבי יודה בן בתירה. כי רבי יודה בן בתירה אומר שלא אוכלים גם חמץ גם מצה, ואולי הוא לא אוכל מצה בגלל רבי לוי שאמר שמי שאוכל מצה בערב פסח זה כמו בעל ארוסתו.

שואלת הגמרא: ורבי דרבי יודה בן בתירה הוה? למה הוא פוסק כמותו, מה הוא התלמיד שלו? לא תלמידיה דרבי יעקב בן קודשיי הוה? היה תלמידו של רבי יעקב בן קודשיי. אז למה הוא לא אכל? אומרת הגמרא: אלא בגין דהוה בכור. הסיבה שהוא לא אכל ביום י"ד זה בגלל שהוא היה בכור.

שואלת הגמרא: אמר רב מנא, רב יונה אבא הוה בכור והוה אכיל. אבא שלי היה בכור והוא אכל ביום י"ד. אם הוא היה רואה שרבי מקפיד, גם הוא היה נזהר, אז כנראה שגם רבי לא הקפיד. אמר רב תנחומא: לא מן הדא, אלא מן הדא דרבי איסתניס הוה. כלומר לא בגלל זה רבי לא אכל בי"ד, אלא הוא היה מפונק. כד אכיל ביממא לא הוה אכיל ברמשא - שהוא לא היה מסוגל לאכול בערב כלום, אם היה אוכל ביום. ולמה לא הוה אכיל הכא ביממא, כדי שיכנס בתאוה - זו הסיבה. אז בערב פסח הוא לא רצה לאכול, כדי שיכנס לסעודת הלילה בתאווה.

תנן עוד במשנה: אפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב. שואל התלמיד למה מסיבים? אמר רב לוי: שדרך עבדים להיות אוכלין מעומד, וכאן להיות אוכלין מסובין להודיע שיצאו מעבדות לחירות. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: אותו כזית שאדם יוצא בו בפסח צריך לאוכלו מיסב. רבי יוסי בעא קומי רבי סימון: אפילו עבד לפני רבו, אפילו אשה לפני בעלה? אמר לו: עד כאן שמעתי. כלומר עד כאן ולא יותר, אני לא יכול להגיד לך יותר מזה.

תנן: ולא יפחתו לו מד' כוסות של יין ואפילו מן התמחוי. אמר רבי חייא בר אדא: לפי שאין ערב לאדם לוכל מן הקופה, וכאן אפילו מן התמחוי. כלומר אפילו קופה שמחלקים פעם בשבוע, כל אדם לא מרגיש נוח לאכול ממנה, קל וחומר שלא נוח לאדם לאכול מן התמחוי. ואף על פי כן חייבו אותו, שלמרות שהוא עני ביותר חייב לקחת ארבע כוסות אפילו מן התמחוי.

תני: צריך הוא אדם לשמח את אשתו ואת בניו ברגל. במה משמחן? ביין. רבי יודה אומר: נשים בראוי להן וקטנים בראוי להם. נשים בראוי להן כגון מסנים וצוצלין - זה נעליים וסוגי בגדים. וקטנים בראוי להן כגון אגוזין ולוזין. אמרין: הוה רבי טרפון עביד כן - באמת ככה רבי טרפון היה עושה, שהיה קונה לאשתו בגדים ולילדים היה קונה אגוזים ולוזים.

שואל התלמיד: מניין לארבעה כוסות? רבי יוחנן בשם רבי בנייה: כנגד ארבע גאולות, לשונות גאולה, דכתיב: אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם, ולקחתי אתכם לי לעם, וכולי - והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי, ארבע לשונות גאולה. רבי יהושע בן לוי אמר: כנגד ארבעה כוסות של פרעה, דכתיב: וכוס פרעה בידי, ואשחט אותם אל כוס פרעה, ואתן את הכוס על כף פרעה, ונתת כוס פרעה בידו. רבי לוי אמר: כנגד ארבעה מלכיות. ורבנן אמרי: כנגד ד' כוסות של פורענות שהקדוש ברוך הוא עתיד להשקות את אומות העולם, כדכתיב: כי כה אמר ה' אלהי ישראל אלי קח את כוס היין החימה, וכתיב: כוס זהב בבל ביד ה, וכתיב: כי כוס ביד ה, וכתיב: ימטר על רשעים פחים אש וגפרית ורוח זלעפות מנת כוסם. מהו מנת כוסם? רבי אבין אמר - זה משקה שמקרר את כל הגוף, שנוהגים לשתות לאחר המרחץ. אז כנגדם עתיד הקדוש ברוך הוא להשקות את ישראל ארבע כוסות של נחמות, וכן שתיים נוספות - ביחד ארבע.

עין משפט ונר מצוה
[ע"א]

1 י_א מיי' פ"ו מהל' חמץ ומצה הלכה י"ב, טור ושו"ע או"ח סי' תע"א סעיף א':

2 י_ב מיי' פ"ז מהל' חמץ ומצה הלכה ח', טור ושו"ע או"ח סי' תע"ב סעיף ב':

3 י_ג מיי' פ"ז מהל' חמץ ומצה הלכה ז', טור ושו"ע או"ח סי' תע"ב סעיף י"ג:

4 י_ד מיי' פ"ו מהל' חמץ ומצה הלכה י"ב, מיי' פ"ל מהל' שבת הלכה ד', מיי' פ"ו מהל' יום טוב הלכה ט"ז, טור ושו"ע או"ח סי' רמ"ט סעיף ב', טור ושו"ע או"ח סי' תקכ"ט סעיף א':

[ע"ב]

5 י_ה מיי' פכ"ט מהל' שבת הלכה י"ב, טור ושו"ע או"ח סי' רע"א סעיף ד':

6 י_ו מיי' פ"ו מהל' חמץ ומצה הלכה י"ב, טור ושו"ע או"ח סי' תע"א סעיף א':

7 י_ז מיי' פ"ו מהל' חמץ ומצה הלכה י"ב, טור ושו"ע או"ח סי' תע"א סעיף ב':

8 י_ח טור ושו"ע או"ח סי' ת"ע סעיף א':

9 י_ט טור ושו"ע או"ח סי' ת"ע סעיף ג', טור ושו"ע או"ח סי' תע"א סעיף א':

10 י_י מיי' פ"ז מהל' חמץ ומצה הלכה ח', טור ושו"ע או"ח סי' תע"ה סעיף א':

11 י_יא מיי' פ"ז מהל' חמץ ומצה הלכה ח', טור ושו"ע או"ח סי' תע"ב סעיף ד', טור ושו"ע או"ח סי' תע"ב סעיף ה':

12 י_יב מיי' פ"ו מהל' יום טוב הלכה י"ז, מיי' פ"ו מהל' יום טוב הלכה י"ח, טור ושו"ע או"ח סי' תקכ"ט סעיף ב':

📜 הדינים העולים מדף זה

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת פסחים דף סט

^[דף סט עמוד א] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים קול הלשון🎧

ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סט עמוד א133

דיפלי פוטירין משקה שמקרר את הגוף, כדיפלי פוטירין אחר המרחץ. וכנגדן עתיד הקדוש ברוך הוא להשקות את ישראל ארבעה כוסות של נחמות כדכתיב (תהלים ט"ז, ה') ה' מנת חלקי וכוסי. וכתיב (תהלים כ"ג, ה') דשנת בשמן ראשי כוסי רויה. והדין דכתיב (תהלים קט"ז, י"ג) כוס ישועות אשא. תריין הינון. תמן תנינן ^י_יג^§המוציא יין כדי מזיגת הכוס. רבי זעירארבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא° שאל לרבי יאשיהרבי יאשיה תנא · דור ד׳רבי יאשיה° כמה הוא שיעורן של כוסות. אמר לו: נלמוד סתום מן המפורש דתני רבי חייהרבי חייא רבה תנא · דור ה׳רבי חייא רבהרבי יהודה הנשיארבי חנינא בר חמארבי ינאירבי אושעיא רבהחזקיה בן רבי חייא+1° ^י_יד^§דארבע כוסות שאמרו ישנןיש בכולן יחד רביעית יין באיטלקי ודרך מזיגה להוסיף שלשה חלקים מים נמצא שגודל כל כוס רביעית. תמן תנינן: מפנין ארבע אפילו ד וחמש קופות. רבי זעירארבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא° שאל לרבי יאשיהרבי יאשיה תנא · דור ד׳רבי יאשיה° כמה היאהוא שיעורה של קופה. אמר ליהלו: נלמוד סתום מן המפורש, דתנינן תמן: בשלוש קופות של שלוש שלוש סאין תורמין את הלישכההלשכה. אמר רבי יוסה ברבי בוןרבי יוסי ברבי בון אמורא א״י · דור ה׳רבי יוסי ברבי בוןרבי מנא° בשם רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא המשנה שאמרה ששיעור יין כדי מזיגת הכוס ד°רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי היא דתני מים כדי גמייה. °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי אומר כדי מזיגת הכוס. יין כדי גמייה. °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי אומר כדי המוזגמזיגת הכוס. מזוג בכמה? נישמעינה מן הדא דתנן: מים כדי גמייה. °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי אומר כדי מזיגת הכוס. יין כדי גמייה. °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי אומר כדי מזיגת הכוס. הדא אמרה: אפילו מזוג שיעורו כדי מזיגת הכוס. כמה הוא שיעורן של כוסות מהוא שיעור רביעית? רבי מנא אמר רבי אביןרבי אבין אמורא א״י · דור ג׳רבי אביןרבי יוחנן° טירטרטיןטיטרטון ורביע. מהו לשתותןלשתות ארבע כוסות בכרך אחד? מן מה דאמר רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא ^י_טו^§בהלל אם שמעןשמעה בבית הכנסת יצא ואין צריך לאמרה בבית בין הכוסות. הדא אמרה: אפילו שתיין בכרך אחד יצא שהרי אם לא אומר הלל אין הפסק בין כוס שלישי לרביעי. מהו לשתותן מפוסקין? כלום אמרו שישתה ארבע כוסות ויקרא ביניהם לא כדי שלא ישתכר. אם הוא שותה אותן מפוסקין אף הוא מפוסקין אינו מישתכרמשתכר. מהו לצאת ביין של שביעית? שהרי ביעור יין חל בערב פסח, ואחר הביעור מותר להשאיר רק שלוש רביעיות. האם התירו להשאיר ארבע רבעיות לצורך ארבע כוסות? תני רבי הושעיה ° יוצאין ביין של שביעית. מהו לצאת בקונדיטון? מן מה דתני בר קפרא ° קונדיטון כיין. הדא אמרה ^י_טזיוצאין בקונדיטון. מהו לצאת בהן מזוגיןבמזוגין הרבה מותר? מן מה דתני רבי חייהרבי חייא רבה תנא · דור ה׳רבי חייא רבהרבי יהודה הנשיארבי חנינא בר חמארבי ינאירבי אושעיא רבהחזקיה בן רבי חייא+1° ארבעה כוסות שאמרו — יוצאין בהן בין חיין בין מזוגין, והוא שיהא בהן טעם ומראה יין. אמר רבי ירמיהרבי ירמיה אמורא א״י · דור ד׳רבי ירמיהרבי זירארבי אבהורבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי הונא בר אביןרבי חזקיה°: מצוה לצאת ^י_יזביין אדום שנאמרמה טעמא? כדכתיב (משלי כ"ג, ל"א) אל תרא יין כי יתאדם. תני מבושל כדין מתובל. מהו לצאת ביין מבושל? רבי יונהרבי יונה אמורא א״י · דור ד׳רבי יונהרבי ירמיהרבי זירארבי מנא° אמר יוצאין ביין מבושל. רבי יונהרבי יונה אמורא א״י · דור ד׳רבי יונהרבי ירמיהרבי זירארבי מנא° כדעתיה דרבי יונהרבי יונה אמורא א״י · דור ד׳רבי יונהרבי ירמיהרבי זירארבי מנא° שתי ארבעתיארבעת כסויכסיי דלילי פיסחא וחזיקוחזק רישיה עד עצרתהעצרתא כאב ראשו עד שבועות. ו°רבי יודא בי רבי אילעאירבי יודא בי רבי אילעאיה שתי ארבעתי כסוי דלילי פיסחא וחזיקוחזק רישיה עד חגא כאב ראשו עד סוכות. וחמתיה חדא מטרונה אפויאפיה נהיריןנהורין ראתה גויה עשירה אחת שפניו מאירות. אמר לילו סבא סבא חדא מן תלת מילין אית בך. אואי שתיי חמר יין את או מלוה בריבית את או את מגדל חזיריםחזירין את. אמר לה: תיפח רוחה דההיא איתתא. הדאחדא מן אילין תלתיתלת מילייא לית בי אלא אולפני שכיח לי. דכתיבוכתיב (קהלת ח', א') חכמת אדם תאיר פניו. רבי אבהורבי אבהו אמורא א״י · דור ג׳רבי אבהורבי יוחנןרבי ירמיה° אתא לטיבריאלטבריא חמוניה ראוהו תלמידוי דרבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא אפוי נהירין שפניו מאירות. אמרון קומי רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא אשכח רבי אבהורבי אבהו אמורא א״י · דור ג׳רבי אבהורבי יוחנןרבי ירמיה° סימא מצא רבי אבהו אוצר. אמר לון למה. אמר לוןאמרין ליה אפוי נהירין פניו מאירות. אמר לון דילמא אורייתאאוריתא חדתא אולי תורה חדשה שמע. סליק לגביה אמר לו מהמאי אוייתאאוריתא חדתא שמעת. אמר לו: תוספתא עתיקתא וקרא עלויעליו חכמת אדם תאיר פניו. אמר רבי חנינארבי חנינא בר חמא אמורא א״י · דור א׳רבי חנינא בר חמארבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי יהודה נשיאהרבי יוחנןרבי חמא בר חנינארבי שמעון בר אבא°ה בר חמא לוגא דאורייתא כשיעור תומנתא עתיקתא שמודדים בה דמורייסאמורייסא דציפוריןדציפרין. אמר רבי יונהרבי יונה אמורא א״י · דור ד׳רבי יונהרבי ירמיהרבי זירארבי מנא°: חכים אנא לה דבית רבי ינאירבי ינאי אמורא א״י · דור א׳רבי ינאירבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי יוחנן° הכהן מכילין בה דבש. תני שיעור לוג חצי שמינית טיברניתטברנית ישנה. אמר רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: הדא דידן הוות ולמה לא אמר עסיקתאעתיקתא בגין דהוות ביומיהביומוי הרי הייתה בימיו.

📖 באר משה — דף סט עמוד א

תנן, המוציא יין כדי מזיגת הכוס. רבי זירא שאל-- כן, למדנו שכדי להתחייב בהוצאה בשבת, אז אם הוא מוציא יין אז השיעור הוא כדי מזיגת הכוס. רבי זירא שאל לרבי יאשיה, כמה שיעורן של כוסות? אמר לי, נלמד סתום מן המפורש. דתני רבי חייא, ארבע כוסות שאמרו יש בכולן יחד רביעית יין באיטלקי. עכשיו, דרך המזיגה זה להוסיף שלושה חלקים מים, כשהיא שבכל כוס זה רביעית. אז אם כן, הוצאה זה של מזיגת הכוס הכוונה ברביעית.

אמרה התלמוד, תמן תנינן, מפנין ארבע וחמש קופות. רבי זירא שאל לרבי יאשיה, כמה הוא שיעורה של קופה? אמר, נלמד סתום מן המפורש. דתנינן תמן: בשלוש קופות של שלוש שלוש סאין תורמין את הלשכה, כן היו מביאים את מחצית השקל, שמים את זה בלשכה ולאחר מכן היו תורמים. כלומר, לוקחים שלוש קופות שבכל אחת היה שלוש סאין, ולוקחים מהם מטבעות ומהם היו קונים אחרי זה את הקורבנות. אז רואים כאן שכל קופה הכוונה של שלוש סאין.

רבי יוסה ברבי בון בשם רבי יוחנן - המשנה שאמרה ששיעור יין זה כדי מזיגת הכוס, דרבי יהודה היא. דתני מים כדי גמייה. רבי יהודה אומר כדי מזיגת הכוס. יין כדי גמייה. רבי יהודה אומר כדי מזיגת הכוס. עכשיו, שואלת הגמרא, מזוג בכמה? כלומר, אם היין כבר מזוג, מה השיעור שלו? ואומרת הגמרא, נשמעינה מן הדא: מים כדי גמייה. רבי יהודה אומר כדי מזיגת הכוס. יין כדי גמייה, רבי יהודה אומר כדי מזיגת הכוס. אז רואים-- ומזוג, כן, רואים מכאן, הדא אמרה: אפילו מזוג שיעורו כדי מזיגת הכוס. אתה רואה שאין הבדל בין, כן, היין לבין המים, כן? כי אם הוא מתכוון למזוג אותם, השיעור שלהם אותו דבר, כדי מזיגת הכוס. אז לכן אין הבדל. גם מזוג, שיעורו יהיה כדי מזיגת הכוס.

שואלת הגמרא, כמה הוא שיעורן של כוסות? כלומר, כמה זה שיעור רביעית? אמר רבי אבין, ורביע. זה מידה שהייתה ידועה בימיהם.

עכשיו, מהו לשתות ארבע כוסות בכרך אחד? כלומר, יכול לשתות אותן בבת אחת בלי הפסק. ואומרת הגמרא, מן מה דאמר רבי יוחנן: הלל אם שמע בבית הכנסת יצא, ולא צריך לומר בבית, כן, כלומר הוא לא חייב להגיד זה בין הכוסות. אז הדא אמרה: אפילו שתיין בכרך אחד יצא, כי הרי אם הוא לא אומר הלל אז זה מה שמפסיק בין כוס שלישי לרביעי.

שואלת הגמרא, מהו לשתותן מפוסקין? כי אמרינן, האם יכול לשתות אותן בהפסקות? ואומרת הגמרא, כלום אמרו שישתה... לא שלא ישתכר? אם הוא שותה מפוסקין, אם שותה הוא אינו-- כלומר, כל הסיבה שתיקנו את השתייה בין הכוסות זה כדי שלא ישתכר. אז אם הוא שותה אותן לא בבת אחת אז מהר לא משתכר, אז זה בסדר.

שואלת הגמרא, מהו לצאת ביין של שביעית? כן, הרי אנחנו יודעים שהביעור חל בערב פסח, ואחרי הביעור מותר להשאיר רק שלוש רביעיות, אבל פה הוא צריך ארבע רביעיות. אז האם התירו לו לצורך פסח להשאיר ארבעה רביעיות, לצורך ארבע כוסות? ואומרת הגמרא, תני רבי הושעיה: יוצאין ביין של שביעית.

שואלת הגמרא, מהו לצאת בקונדיטון? מן מה דתני בר קפרא: קונדיטון כיין, הדא אמרה יוצאין בקונדיטון.

מה עושת במזוגין? במזוגין הרבה. מותר. מן מה דתני רבי חייא: ארבע כוסות שאמרו — יוצאין בהן בין חיין בין מזוגין, והוא שיהא בהן טעם ומראה יין. כן, כלומר שיהיה, העיקר שיהיה מראה וטעם של יין. אז אפילו במזוגין הרבה.

אמר רבי ירמיה: מצוה לצאת ביין אדום. זה האידיאל, כן? מה איתא, מה דכתיב, אל תרא יין כי יתאדם. תני מבושל כדי תבל. שמעת דמבושל, רבי יונה אמר יוצאין ביין מבושל. רבי יונה כדעתיה דרבי יונה: שתי דלילי פיסחא רישיה עד-- כלומר, שותה ארבע כוסות של ליל פסח, וחש בראשו עד עצרת. עד שבועות היה כואב לו הראש.

ורבי יודא בי רבי אילעאי שתי ארבעתי כסוי דלילי פיסחא רישיה עד חגא, כלומר עד שבועות. חמתי חדא מטרונה - אחת, אה, עשירה, גויה עשירה ראתה אותו שאפוי נהירין, כלומר שהפנים שלו מאירות. אמר סבא סבא, חדא מן תלת מילין אית בך. חד משלושה דברים בך. או שתית חמר, אתה, או שאתה אדם ששיכור, שותה הרבה יין, או מלוה בריבית או מגדל-- חזירים, שהרווח שלהם הוא גדול בלי טרחה, ולכן הפנים שלהם תמיד זורחות.

אמר לה: תיפח רוחה דהיא איתתא. כן, אף אחד משלושה דברים לא בי. מן מילייא לית בי אלא אולפני שכיח לי. כלומר תורה. אני לומד תורה, וכתיב חכמת אדם תאיר פניו.

רבי אבהו אתא לגביא, חמוניה תלמידוי דרבי יוחנן אפוי נהירין. כלומר, תלמידי רבי יוחנן ראו שהפנים שלו מאירות. אמרון קומי רבי יוחנן: אשכח רבי אבהו סימא. כנראה הוא מצא אוצר. אמר לון: למה אפוי נהירין? אמר לו: דילמא חדתא שמע. אולי הוא שמע איזה תורה חדשה, איזה חידוש. סליק לגביה, אמר לו: חדתא שמעת? אמר לו: תוספתא עתיקתא. כלומר, לא דובר על משהו חדש, אלא משהו ישן שלמדתי. וקרא חכמת אדם תאיר פניו.

אמר רבי חנינא: לוגא דאורייתא תומנתא עתיקתא, כלומר השיעור של הלוג זה כשיעור הכלי שנקרא תומנתא הישנה שהיו מודדים בה את המורייס בציפורן.

אמר רבי יונה: חכים אנא לה דבית רבי ינאי מכילין בה דבש. עד היום הם מודדים בה דבש. תני חצי שמינית ישנה.

📜 הדינים העולים מדף זה

^[דף סט עמוד ב] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים קול הלשון🎧

ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סט עמוד ב134

ואיתאית דאמריןדאמרי דהוות זעירא ורבת גדלה זעירתוזערת ושוב קטנה ולא זערת כמה דהוות ולכן רבי יוחנן לא רצה לאמר עתיקתא, כיוון שהיו טועים לחשוב שהוא התכווין למידה הראשונה שהייתה קטנה מהשיעור. כמה הוא שיעורו של כוס? אמר רבי יוסהרבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° אסי בשם רבי יודה בר פזירבי יהודה בן פזי אמורא א״י · דור ד׳רבי יהודה בן פזירבי שמעון בן פזי° ורבי יוסי ברבי בוןרבי יוסי ברבי בון אמורא א״י · דור ה׳רבי יוסי ברבי בוןרבי מנא° אמר בשם שמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1° בר אבא בר אבא: אצבעיים על אצבעיים על כוסרום אצבע ומחצה ושליש אצבע. תני ^י_יח^§יין יבש בכזית דברי °רבי נתןרבי נתן תנא · דור ד׳רבי נתן. רבנן דקיסרין אמרו בשם רבי יוסהרבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא°י אסי ורבי בוןרבי אבין אמורא א״י · דור ג׳רבי אביןרבי יוחנן° אמר בשם רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: אתיא ד°רבי נתןרבי נתן תנא · דור ד׳רבי נתן כ°רבי יוסי ברבי יהודהרבי יוסי בר' יהודה תנא · דור ה׳רבי יוסי בר' יהודהשמעון. כמה ד°רבי יוסי ברבי יהודהרבי יוסי בר' יהודה תנא · דור ה׳רבי יוסי בר' יהודה אומר ברביעית כן °רבי נתןרבי נתן תנא · דור ד׳רבי נתן אומר ברביעית דתנן אמר °רבי יוסי ברבי יהודהרבי יוסי בר' יהודה תנא · דור ה׳רבי יוסי בר' יהודה אף כשטמאו °בית הללבית הלל תנא · בית מדרשו של הללבית הלל לא טמאו אלא בדם שיש לכשיקדש יהא בו רביעית. הואיל ויכול לקרושו ולעמוד על כזית.

ירושלמי פסחים, פרק י, הלכה ב

מתני': מזגו לו כוס ראשון. °בית שמאיבית שמאי תנא · בית מדרשו של שמאיבית שמאי אומרים מברך על היום ואחר כך מברך על היין. ו°בית הללבית הלל תנא · בית מדרשו של הללבית הלל אומרים ^י_יט^§מברך על היין ואחר כך מברך על היום.

גמ': מה טעמהון ד°בית שמאיבית שמאי תנא · בית מדרשו של שמאיבית שמאי? שקדושת היום גרמאגרמה ליין שיבוא וכבר נתחייב בקדושתבקידוש היום עד שלא בא היין. מה טעםטעמהון ד°בית הללבית הלל תנא · בית מדרשו של הללבית הלל? שהיין גורם לקדושת היום שתיאמרשתאמר. דבר אחר היין תדיר וקדושהוקדושת היום אינה תדירה ותדיר ושאינו תדיר תדיר קדם. אמר רבי יוסירבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° בר זבידא: מדברי שניהן ^י_כ^§יין ואבדלהוהבדלה היין קודם. כלום טעמאטעמהון ד°בית שמאיבית שמאי תנא · בית מדרשו של שמאיבית שמאי אלא שקדושתשקדוש היום גרמה ליין שיבוא? וכאן הואיל ואבדלהולא הבדלה גרמה ליין שיבוא דעיקר הבדלה בתפילה ואם אין יין יבדיל על שיכר היין קודם. כלום טעמאטעמהון ד°בית הללבית הלל תנא · בית מדרשו של הללבית הלל אלא שהיין תדיר וקדושהוקידוש אינה תדירה? אף וכאןכאן הואיל והיין תדירהתדיר ואבדלהוהבדלה אינה תדירה היין קודם. רבי מנארבי מנא אמורא א״י · דור ה׳רבי מנארבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי יוסי ברבי בון°אר בן יונה אמר מדברי שניהן יין ואבדלהוהבדלה אבדלההבדלה קודםקודמת. כלום טעמאטעמהון ד°בית שמאיבית שמאי תנא · בית מדרשו של שמאיבית שמאי אלא שכבר נתחייב בקדושתבקדוש היום עד שלא בא היין? אף וכאןכאן הואיל ונתחייב באבדלהבהבדלה עד שלא בא היין אבדלההבדלה קודמת. כלום טעמאטעמהון ד°בית הללבית הלל תנא · בית מדרשו של הללבית הלל אלא שהיין גורם לקדושת היום שתיאמרשתאמר? וכאן הואיל ואין והייןהיין גורם לאבדלהלהבדלה שתיאמרשתאמר אבדלההבדלה קודמת. אמר רבי זעירארבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא°: מדברי שניהן מבדילין בלא יין ואין מקדשין אלא ביין. והיא דעתיה דרבי זעירארבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא°ה דרבי זעירארבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא°ה אמר ^י_כא^§מבדילין על השכר אבל לקידוש צריך לחזר אחר יין. ואזלין מן אתר לאתר הולכים ממקום למקום למישמעלמשמע קידושא. אמר רבי יוסי ברבירבי יוסי ברבי°: בון נהיגין תמן במקום שאין יין שליח ציבור יורד לפני התיבה ואומר ברכה אחת מעין שבע וחותם מקדש ישראל ויום השבת ויוצאין ידי חובת קידוש מדאוריתא.

ירושלמי פסחים, פרק י, הלכה ג

מתני':הביאו לפניו ירקות וחזרת מטבל בחזרת שאין רגילות לאכול ירקות קדם סעודה והילד ישאל עד שהוא מגיע לפרפרת הפת למצה. ^י_כב^§הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת אף על פי

📖 באר משה — דף סט עמוד ב

אמר רבי יוחנן: הדא דידן הוות. זה בדיוק אותה מידה שלנו. אז למה הברייתא אומרת עתיקתא בגין דהוות ביומוי? כלומר למה הוא אמר עתיקתא? הרי זה נמצא היה גם בימיו של רבי יוחנן. אז אמרה התלמודה, דהוות זעירא ורבת ולא זערת כמה דהוות. כן, כלומר בעצם יש אומרים שמה שקרה בהתחלה היה לשיעור מסוים ולאחר מכן זה, אה, גדל ולאחר מכן החזירו והקטינו את זה, אבל לא כמו שהיה קודם. אז לכן רוצה להדגיש, כן, רוצה להגיד שהמידה הנכונה זה המידה העתיקה.

שואלת הגמרא, כמה הוא שיעורו של כוס? רבי יוסה בשם רבי יודה בר פזי ורבי יוסי ברבי בון בשם שמואל: אצבעיים על אצבעיים על אצבע ומחצה ושליש אצבע. זה השיעור של רביעית.

תני יבש כזית, דברי רבי נתן. רבנן דקיסרין רבי יוסה ורבי בון בשם רבי יוחנן: אתיא דרבי נתן כרבי יוסי ברבי יהודה. כמה דרבי יוסי ברבי יהודה אומר ברביעית כן רבי נתן אומר, רבי יוסי ברבי יהודה בית הלל בו כזית. כן, יכול להיות שיש הבדל כי דם הוא יותר סמיך, אבל בכל אופן, פה נראה שרבי יוסי ברבי יהודה שאומר כן, שהשיעור הוא רביעית כיוון שזה עומד להיקרש, אז אם זה ייקרש שיהיה בו כזית, אז זהו זה שאמר אצלנו שיין יבש בכזית.

מתני': מזגו לו כוס ראשון. בית שמאי אומרים מברך על היום ואחר כך מברך על היין. כלומר עושה קידוש ואחרי זה מברך על היין. ובית הלל אומרים מברך על היין ואחר כך מברך על היום.

גמ': מה טעמהון דבית שמאי? כלומר, למה קודם כל מברך על היום? שקדושת היום ליין שיבוא - למה מקדשים? בגלל היום, לא בגלל היין. וכבר נתחייב היום עד שלא בא היין. ועוד סיבה שהיום התקדש הרי לפני הקידוש, שאנחנו כבר נכנס כבר החג ומקדשים רק אחר כך, אחרי התפילה ואחרי הכל, אחרי שהסעודה מוכנה. אז בעצם היום כבר התקדש, לכן הוא בא קודם, לכן צריכים לקדש קודם.

מה דבית הלל? שהיין גורם לקדושת היום. כי הרי אומרים על היין דבר אחר: היין תדיר אינה תדירה. תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם.

אמר רבי יוסי: מדברי שניהן יין, היין קודם. למה? כלום דבית שמאי אלא היום גרמה ליין שיבוא? אבל כאן הרי לא ההבדלה גרמה ליין שיבוא, כי עיקר ההבדלה זה בתפילה ואם אין יין יכול גם להבדיל על שכר. אז לכן גם בית שמאי היין קודם. כלום דבית הלל אלא שהיין תדיר אינה תדירה? הואיל והיין אינה תדירה היין קודם. אז גם כאן היין תדיר והבדלה לא תדירה, לכן יברך על היין בין לבית הלל בין לבית שמאי.

רבי מנא אמר מדברי שניהן יין-- לא, הבדלה. מדברי שניהם, כלום דבית שמאי אלא שכבר נתחייב היום עד שלא בא היין? כלומר היום קודם כל התקדש. קודם כל נכנס החג. אז גם כאן הוא התחייב בהבדלה עד שלא בא היין. הרי קודם יצא החג ורק אחרי זה הביאו לו את היין. אז לכן קודם כל חייב להבדלה, אז לכן הבדלה קודמת. כלום דבית הלל אלא שהיין גורם לקדושת היום? נכון? זו הסיבה. אבל כאן הרי היין לא גורם. גם בגלל שאמרנו שההבדלה, העיקר ההבדלה זה בתפילה וגם הרי הוא יכול להבדיל במשהו אחר. לכן הבדלה קודמת. יכול להבדיל בשכר וכדומה, אז לכן הבדלה קודמת גם לבית הלל.

אמר רבי זעירא: מדברי שניהן מבדילין בלא יין ואין מקדשין אלא ביין. כן, כלומר אנחנו גם, על משקים לא מקדשים אלא ביין. היא דעתיה דרבי זעירא, דרבי זעירא אמר מבדילין על שכר, אבל לקידוש צריך לחזור אחר יין, ואזלין מן אתר לאתר קידושא. אנחנו צריכים לחפש, ללכת ממקום למקום ולמצוא מקום שיש בו יין, כדי שיוכל לקדש.

אמר רבי יוסי ברבי בון: נהיגין תמן, כלומר בבבל היו נוהגים, במקום שאין יין שליח ציבור יורד לפני התיבה ואומר ברכה אחת מעין שבע וחותם מקדש ישראל ויום השבת. וככה בעצם מוציא את כולם ידי חובה.

עין משפט ונר מצוה
[ע"א]

13 י_יג מיי' פי"ח מהל' שבת הלכה ב':

14 י_יד מיי' פ"ז מהל' חמץ ומצה הלכה ט', טור ושו"ע או"ח סי' תע"ב סעיף ט':

15 י_טו מיי' פ"ח מהל' חמץ ומצה הלכה י', טור ושו"ע או"ח סי' ת"פ:

16 י_טז טור ושו"ע או"ח סי' תע"ב סעיף י"ב:

17 י_יז טור ושו"ע או"ח סי' תע"ב סעיף י"א:

[ע"ב]

18 י_יח מיי' פי"ח מהל' שבת הלכה ב':

19 י_יט מיי' פ"ח מהל' חמץ ומצה הלכה א', טור ושו"ע או"ח סי' תע"ג סעיף א':

20 י_כ מיי' פכ"ט מהל' שבת הלכה ו', טור ושו"ע או"ח סי' רצ"ו סעיף א':

21 י_כא מיי' פכ"ט מהל' שבת הלכה י"ז, טור ושו"ע או"ח סי' רצ"ו סעיף ב':

22 י_כב מיי' פ"ח מהל' חמץ ומצה הלכה א', טור ושו"ע או"ח סי' תע"ג סעיף ד':

📜 הדינים העולים מדף זה

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת פסחים דף ע

^[דף ע עמוד א] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים קול הלשון🎧

ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ע עמוד א135

שאין חרוסת מצוה אלא לבטל שרף המרור. °רבי אלעזר בי רבי צדוקרבי אלעזר ברבי צדוק תנא · דור ג׳רבי אלעזר ברבי צדוק אומר ^י_כג^§מצוה. ובמקדש מביאין לפניו ^י_כד^§גופו של פסח.

גמ': תנן: הביאו לפניו ירקות וחזרת מטבל בחזרת. חברייא אמרי בשם רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא אם לקח חזרת לשם כרפס צריך לטבל ^י_כה^§בחזרת ב' פעמים שאף שכבר טיבל בחזרת לשם כרפס, צריך לטבל בה פעם שניה לשם מרור, לפי שמצוות צריכות כוונה, וכשאכל לשם כרפס לא כיוון לשם מרור. רבי זעירהרבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא° אמר בשם רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: אין צריך לטבל בחזרת ב' פעמים שמצוות אינם צריכות כוונה ויצא בטיבול ראשון גם ידי אכילת מרור אף שלא כיוון. רבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן° אמר אם לא טבל חזרת בפעם ראשונה אלא ירק אחר צריך לטבל פעם שנייה בחזרת אבל אם כבר בטיבול ראשון טיבל בחזרת אינו צריך לטבל פעם שניה. מתניתא פליגא על רבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן° דתנן: שבכל הלילות אנו מטבילים פעם אחת והלילה הזה שתי פעמים. סבר רבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן° על הדאכהדא דבר קפרא ° שדי בטיבול אחד כדתנן שבכל הלילות אנו מטבילין אותו עם הפת וכאן אנו מטבילין אותו בפני עצמו. מתניתא פליגא על רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא שאמר שמצוות צריכות כוונה ולכן לא יצא ידי מרור בטיבול הראשון של החזרת, דתנן ^י_כו^§יוצאין במצה בין שכיוון בין שלא כיוון. שאני והכאהכא מכיון שהסיב חזקה כיוון. מתיב רבי ירמיהרבי ירמיה אמורא א״י · דור ד׳רבי ירמיהרבי זירארבי אבהורבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי הונא בר אביןרבי חזקיה° קומי רבי זעירהרבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא° מתניתא פליגא על רבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן° שאמר שאם טיבל בחזרת לשם כרפס אינו צריך לטבול לשם מרור דתנן הביאו לפניו ירקות וחזרת מטבל בחזרת לשם כרפס הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת אף על פי שאין חרוסת מצוה משמע שרק החרוסת אינה מצווה אבל חזרת מצוה שחייב לטבל פעם נוספת לשם מרור. אמר ליה שכןהמשנה מדברת בשלא אכל חזרת בטיבול ראשון כמו שרברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7° אבא בר אייבו מטבל טיבול ראשון בתירדין במקרה כזה צריך לטבל פעם שניה בחזרת, שהרי לא יוצא ידי חובת מרור בתרדין. אבל אם טבל בחזרת פעם ראשונה — אינו צריך טיבול שני. תנן: שאין חרוסת מצוה אלא לבטל שרף המרור. °רבי אלעזר בי רבי צדוקרבי אלעזר ברבי צדוק תנא · דור ג׳רבי אלעזר ברבי צדוק אומר מצוה. תגרי ירושלם היו אומרים בואו וטלו לכם תבלי מצוה. בני בייתיה דאיסיאיסי בן יהודה תנא · דור ה׳איסי בן יהודה° אסי אמרי בשם איסיאיסי בן יהודה תנא · דור ה׳איסי בן יהודה° אסי ולמהלמה נקרא שמה של החרוסת רובהריבה שהיא רבה נלחמת עם המרירות של המרור שהיא מתוקה עמו. רבי יהושע בן לוי ° אמר צריכא ^י_כזשתהא עבה מילתיה אמר שהיא זכר לטיט. אית תניי תני צבריה מדללה ביין שתהא רבהרכה מילתיה אמר שהיא זכר לדם. תני ובגבולין צריכין ^י_כח^§שני תבשילין אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה.

ירושלמי פסחים, פרק י, הלכה ד

מתני':

^י_כט^§מזגו לו כוס שני וכאן הבן שואל. אם אין דעת בבן לשאול אביו מלמדו. מה נשתנה הלילה הזה מכל מכל הלילות? שבכל הלילות אנו מטבילין פעם אחת והלילה הזה שתי פעמים. שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ ומצה והלילה הזה כולו מצה. שבכל הלילות אוכלין בשר צלי שלוק ומבושל והלילה הזה כולו צלי. ולפי דעתו של בן אביו מלמדו. ^י_ל^§מתחיל בגנות ומסיים בשבח ודורש מארמי אובד אבי עד שהוא גומר כל הפרשה. °רבן גמליאלרבן גמליאל דיבנה תנא · דור א׳רבן גמליאל דיבנההלל דיבנה היה אומר כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו. פסח מצה ומרורים. פסח על שם שפסח המקום על בתי אבותינו במצרים. מצה על שם שנגאלו אבותינו במצרים. מרור על שום שמררו המצריים את חיי אבותינו במצרים. בכל דור ודור חייב אדם לראות את

📖 באר משה — דף ע עמוד א

מסכת פסחים דף ע'

אנחנו תלמוד ירושלמי מסכת פסחים, דף ע', נתחיל מהדף הקודם שורה אחרונה, פרק ד' הלכה ג' מהמשנה. מתחיל המשנה: "הביאו לפניו ירקות וחזרת, מטבל בחזרת", כן? הסיבה שהוא מטבל בחזרת לפני הארוחה זה כדי שהילד ישאל. כלומר, לא רגילים הרי-- תמיד היו רגילים לאכול ורק אחרי זה לאכול ירקות, כי הירק גורם לרעבון. בדרך כלל לא היה להם מה לאכול יותר מדי, אז לכן הם לא אכלו ירקות לפני הארוחה. אז פה כשהוא אוכל ירקות לפני זה יגרום לו לשאול.

מתניתא: "עד שהוא מגיע לפרפר את הפת", כלומר, עד שהוא מגיע למצה, "הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת, אף על פי שאין חרוסת מצוה", כן? אלא כל ההסבר שמביאים חרוסת זה כדי להפיג את השרף, את המרירות, כן? בבבלי כתוב גם כן להרוג את התולעת שנמצאת שם, אבל הפשט הוא כדי להוריד את המרירות. "רבי אלעזר בי רבי צדוק אומר מצוה". ובמקדש מביאין לפניו גופו של פסח.

גמ': "הביאו לפניו ירקות וחזרת, מטבל בחזרת. חבריא בשם רבי יוחנן", כן? אם הוא לקח חזרת, כלומר חזרת הכוונה הוא לקח חסה לשם כרפס, אז צריך לטבל פעמיים בחזרת, כן? מטבל פעמיים בחסה, כן? כי למרות שהוא כבר טיבל בחזרת לשם כרפס, צריך לטבל בה פעם שנייה לשם מרור. מפני שמצוות צריכות כוונה, וכשהוא אוכל לשם כרפס, הרי הוא לא כיוון לשם מרור.

"רבי זעירה בשם רבי יוחנן: אין צריך לטבל בחזרת ב' פעמים", למה? כיוון שמצוות לא צריכות כוונה. ובעצם ברגע שהוא טובל פעם ראשונה את החסה לשם כרפס, הוא כבר יוצא גם ידי מרור למרות שהוא לא כיוון.

"רבי שמעון בן לקיש אמר אם לא טבל פעם ראשונה צריך לטבל פעם שנייה", כלומר אם הוא טבל ירק אחר - הכוונה, כן? הוא לא טבל בחסה, אלא טבל ירק אחר, אז צריך לטבל פעם שנייה. אבל אם כבר בטיבול ראשון הוא טיבל בחזרת, לא צריך לטבל פעם שנייה.

מתניתא פליגא על רבי שמעון בן לקיש: "שבכל הלילות אנו מטבילים פעם אחת והלילה הזה שתי פעמים". כלומר, רואים מכאן שחובה לטבול פעמיים.

"סבר רבי שמעון בן לקיש דבר קפרא", שדי בטיבול אחד, כי דתנן: "שבכל הלילות אנו מטבילין אותו עם הפת", זה הכוונה, "וכאן אנו מטבילין אותו בפני עצמו", אז זה מה שלא מקובל. כלומר, הייתה גרסה אחרת: לא שבלילה מטבילין שתי פעמים, אלא שבכל לילה מטבילין ביחד עם הפת, ובלילה הזה מטבילין אותו בפני עצמו.

מתניתא פליגא על רבי יוחנן. רבי יוחנן אמר שמצוות צריכות כוונה, כן? לכן אם הוא טבל פעם ראשונה לצורך כרפס, הוא טובל עוד פעם לצורך מרור, והוא לא יצא ידי חובה בטבילה הראשונה. אז יש משנה שחולקת על זה, דתנן: "יוצאין במצה בין שכיוון בין שלא כיוון", כן? אז לכאורה רואים מכאן שזה לא צריך כוונה.

"לא, מכיון שהסיב חזקה כיוון". הרי במצה אמרנו שחובה להסב. אז אם הוא הסב וסתמא, כן? גם אם הוא לא אמר כלום, מסתמא הוא כיוון. כי עצם ההסבה זה אומר שהוא יודע שהוא עומד לאכול מצה, וחזקה כיוון.

"מתיב רבי ירמיה קומי רבי זעירה": מתניתא פליגא על רבי שמעון בן לקיש, כן? "הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת אף על פי שאין חרוסת מצוה חזרת מצוה", כן? משמע שרק החרוסת זה לא המצוה, אבל החזרת - פעם שנייה זה מצוה, חייב לטבול פעם שנייה לשם מרור.

"אמר ליה", והמשנה מדברת שלא אכל חזרת בטיבול ראשון, כלומר, בהתחלה הוא אכל משהו אחר, כמו ש"שרב מטבל בתרדין". אז במקרה כזה צריך לטבול פעם שנייה בחזרת, כי הרי לא יצא ידי חובתו בטבילת מרור בתרדין. אבל אם הוא טבל בחזרת פעם ראשונה, לא צריך לטבול טיבול שני. דלמא למדנו מהמשנה שאין חרוסת מצוה, אלא כל הסיבה שהיא באה זה כדי לבטל את השרף שבמרור. "רבי אלעזר בי רבי צדוק" - מצוה.

הגמרא מספרת: "תגרי ירושלם היו אומרים בואו וטלו לכם תבלי מצוה". כן? כלומר, רואים מכאן שהם סברו שזה מצוה.

"בני בייתיה דאיסי בשם איסי: נקרא שמה שהיא רבה עמו", כלומר היא נלחמת עם המרירות, עם המרור, שהיא מתוקה, כן, אז היא נלחמת, כביכול, עם המרירות שלו.

"רבי יהושע בן לוי אמר: צריכא שתהא עבה", כלומר, החרוסת צריכה שתהא עבה. "מילתיה אמר זכר לטיט", כלומר, למה היא צריכה להיות עבה? זכר לטיט. "אית תניי תני צבריה", כלומר, מדללים אותה ביין. למה? "מילתיה אמר זכר לדם". כלומר, אם אתה אומר שצריכים לדלל אותה, שתהיה נוזלית, אז כנראה שזה זכר לדם.

"תני, ובגבולין צריכין שני תבשילין", כלומר, בגבולים - הכוונה אחרי החורבן, שאין קורבן פסח - צריכים שני תבשילין. אולי הכוונה גם כן בזמן שבית המקדש היה קיים, מי שלא מגיע לירושלים צריך שני תבשילין: אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה.

מתני': "מזגו לו כוס שני וכאן הבן שואל. אם אין דעת בבן לשאול אביו מלמדו. מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? שבכל הלילות אנו מטבילין פעם אחת והלילה הזה שתי פעמים. שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ ומצה והלילה הזה כולו מצה. שבכל הלילות אוכלין בשר צלי שלוק ומבושל והלילה הזה כולו צלי", כן? אצלם לא אמרו את מה שאנחנו אומרים, שבין יושבים בין מסובין, כי אצלם כל הארוחות היו מסובין. אז אצלם היה את העניין של צלי.

ולפי דעתו של הבן אביו מלמדו, מתחיל בגנות ומסיים בשבח ודורש מ"ארמי אבד אבי" עד שהוא גומר כל הפרשה. "רבן גמליאל היה אומר: כל שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו: פסח, מצה ומרורים. פסח - על שם שפסח המקום על בתי אבותינו במצרים. מצה - על שם שנגאלו אבותינו ממצרים. מרור - על שם שמיררו המצרים את חיי אבותינו במצרים".

בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, שנאמר "והגדת לבנך ביום ההוא לאמר, בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים". לפיכך אנו חייבים להודות, להלל, לשבח, לפאר, לרומם, לנצח, לגדל, למי שעשה לנו את כל הניסים האלו והוציאנו לחירות, ונאמר לפניו הללויה.

תני רבי חייא: כנגד ארבעה בנים דיברה תורה: בן חכם, בן רשע, בן טיפש, בן שאינו יודע לשאול. בן חכם מה הוא אומר? "מה העדות והחוקים והמשפטים אשר צוה ה' אלוקינו אותנו"? אף אתה אמור לו, לפי הפסוק: "ונאמר לו ואיך זכרתי שאני הייתי ממצרים בית עבדים". בן רשע מה הוא אומר? "מה העבודה הזאת לכם"? כלומר, מה התואר הזה שמטריחים אותנו בכל שנה ושנה? מכיוון שהוציא עצמו מן הכלל, אף אתה אמור לו: "בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים" - לי עשה, לו לא עשה. שאילו היה אותו איש במצרים לא היה ראוי להיגאל משם לעולם. טיפש מה הוא אומר? "מה זאת"? הוא לא יודע לשאול, הוא תם, אז הוא אומר רק "מה זה". אף אתה למדו הלכות פסח שהם מפטירים אחר הפסח אפיקומן. מה הכוונה? שלא יעמוד בחבורה זו וילך לחבורה אחרת? יש לנו כמה גרסאות. אחד הפירושים: מעבירים כלים, אפילו כלים - שלא יעבור מחבורה לחבורה, זה הכוונה. ובן שאינו יודע לשאול - את פתח לו, כן, אתה בעצם מתחיל לשאול ואתה עונה.

"אמר רבי יוסה: מתניתא אמרה כן דתנן, אם אין דעת בבן ובבן, אביו מלמדו".

מתני': "עד היכן הוא אומר"? "בית שמאי אומרים עד אם הבנים שמחה. ובית הלל אומרים עד חלמיש למעינו מים וחותם בגאולה". "רבי טרפון אומר אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים והגיענו הלילה הזה", אבל הוא לא חותם. "רבי עקיבא אומר כן ה' אלהינו יגיענו לרגלים הבאים לקראתינו לשלום, שמחים בבנין עירך, ששים בעבודתך, ובחידוש בית מקדשך, ושם נאכל מן הפסחים ומן הזבחים אשר הגיע דמם על קיר מזבחך לרצון, ונודה לך על גאולתינו, ברוך אתה ה' גאל ישראל". אומר את הכל כולל שם השם.

גמ': רב אמר מתחילה צריך להתחיל "בעבר הנהר ישבו אבותיכם", "ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר ואולך אותו... וארב לו את יצחק". אמר רבי אחא: לא כתוב "והרבה" אלא "וארב" בלי ה'. כמה ריבים עשיתי עמו עד שלא נתתי לו את יצחק. דבר אחר, נעשיתי לו אורב - חטא, מיתן ליה, ואין זכה, מיתן ליה, כלומר: אם הוא חוטא לא היה נותן לו עונש, ואם זכה, מאידך, נותן לו שכר.

"אמרו להן בית שמאי: וכי יצאו ישראל ממצרים בלילה שהוא מזכיר יציאת מצרים"? כן, בהלל - הרי מה יש שם בהלל? ביציאת ישראל ממצרים, בית יעקב מעם לועז. אז הרי לא יצאו בלילה, לכן פוסק ב"ביום אבנים" ולא ממשיך הלאה. "אמרו להן בית הלל: אילו ממתין עד קרות הגבר לא הגיעו לחצי גאולה". כלומר, גם אם תגיד שהוא ממתין עד הבוקר, הרי עדיין לא הגיעו לחצי גאולה. "היאך מזכירין גאולה לא נגאלו? והלא לא יצאו אלא בחצי היום שנאמר ויהי בעצם היום הזה הוציא ה' את בני ישראל" וגו', "אלא מכיון שהתחיל במצוה", כלומר התחיל לקרוא ההלל, "אומר לו מרק" - תגמור.

"התיב רבי אבונא בר סחורא: לא כבר הזכיר על הכוס"? בית שמאי, הרי עדיין לא נגאלו. אז למה על זה בית שמאי לא חלקו? הרי לפני כן גם הוא הזכיר גאולה. מה פתאום בית שמאי חלקו עכשיו?

📜 הדינים העולים מדף זה

^[דף ע עמוד ב] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים קול הלשון🎧

ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ע עמוד ב136

עצמו כאילו הוא יצא ממצרים שנאמר (שמות בא יג ח) והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים. לפיכך אנו חייבין להודות, להלל, לשבח, לפאר, לרומם, לנצח, לגדל למי שעשה לנו את כל הניסים האלו והוציאנו מעבדות לחרות, ונאמר לפניו הללויה.

גמ': תני רבי חייהרבי חייא רבה תנא · דור ה׳רבי חייא רבהרבי יהודה הנשיארבי חנינא בר חמארבי ינאירבי אושעיא רבהחזקיה בן רבי חייא+1° כנגד ארבעה בנים דיברה תורה. בן חכם, בן רשע, בן טיפש, בן שאינו יודע לשאול. בן חכם מהו אומר? (דברים ואתחנן ו כ) מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אלהינו אותנו. אף אתה אמור לו (שמות בא יג יד) בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים. בן רשע מהו אומר? (שמות בא יב כו) מה העבודה הזאת לכם. מה הטורח הזה שאתם מטריחין עלינו בכל שנה ושנה. מכיון שהוציא את עצמו מן הכלל אף אתה אמור לו (שמות בא יג ח) בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים. לי עשה לאותו האיש לא עשה. שאילו היה אותו האיש במצרים לא היה ראוי להגאל משם לעולם. טיפש מה אומר? (שמות בא יג יד) מה זאת. אף את למדו הלכות הפסח, שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן, שלא יהא עומד מחבורה זו ונכנס לחבורה אחרת. בן שאינו יודע לשאול את פתח לו תחילה. אמר רבי יוסהרבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° אסי מתניתא אמרה כן דתנן אם אין דעת בבן אביו מלמדו.

ירושלמי פסחים, פרק י, הלכה ה

מתני': עד איכן הוא אומר? °בית שמאיבית שמאי תנא · בית מדרשו של שמאיבית שמאי אומרים עד אם הבנים שמחה. ו°בית הללבית הלל תנא · בית מדרשו של הללבית הלל אומרים ^י_לא^§עד חלמיש למעינו מים וחותם בגאולה. °רבי טרפוןרבי טרפון תנא · דור ב׳רבי טרפון אומר אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים והגיענו הלילה הזה ואינו חותם. °רבי עקיבארבי עקיבא תנא · דור ג׳רבי עקיבארבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניהרבי מאיררבי יהודה בר אילעאירבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתאה בן יוסף אומר כן ה' אלהינו יגיענו לרגלים הבאים לקראתינו לשלום, שמחים בבנין עירך, ששים בעבודתך ובחידוש בית מקדשך, ושם נאכל מן הפסחים ומן הזבחים אשר הגיע דמם על קיר מזבחך לרצון, ונודה לך על גאולתינו, ברוך אתה ה' גאל ישראל.

גמ': רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7° אבא בר אייבו אמר מתחילה צריך להתחיל (יהושע כד ב ג) בעבר הנהר ישבו אבותיכם וגו' ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר וגו' וארבה אותו. אמר רבי אחארב אחא אמורא א״י · דור ד׳רב אחא°: וארב כתיב כמה ריבים עשיתי עמו עד שלא נתתי לו את יצחק. דבר אחר נעשיתי לו אורב. אין אתדאין חטא מיתן ליה שאם חטא ניתן לו עונש ואין זכה מיתן ליה ואם קיים מצוות ניתן לו שכר. אמרו להן °בית שמאיבית שמאי תנא · בית מדרשו של שמאיבית שמאי וכי יצאו ישראל ממצרים בלילה שהוא מזכיר יציאת מצרים בהלל בצאת ישראל ממצרים בית יעקב מעם לועז? לכן יפסיק באם הבנים שמחה. אמרו להן °בית הללבית הלל תנא · בית מדרשו של הללבית הלל אפילו אילו ממתין עד קרות הגבר אדייןעדיין לא הגיעו לחצי גאולה. היאך מזכירין גאולה ואדייןועדיין לא נגאלו? והלא לא יצאו אלא בחצי היום שנאמר (שמות בא יב נא) ויהי בעצם היום הזה הוציא ה' את בני ישראל וגו'. אלא מכיון שהתחיל במצוה לקרא הלל, אומר לו מרק. התיב רבי אבונא בר סחורארבי אבונא בר סחורא° לא כבר הזכיר גאולה על הכוס והרי עדיין לא נגאלו ולמה על זה °בית שמאיבית שמאי תנא · בית מדרשו של שמאיבית שמאי לא חלקו? תניא אין אומרים זמן שהחינו אלא בשלש רגלים בלבד. אמר רבי מנארבי מנא אמורא א״י · דור ה׳רבי מנארבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי יוסי ברבי בון° בן יונה: מתניתא אמרה כן דתנן: בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות. תני ^י_לב^§כל שכתב בו

📖 באר משה — דף ע עמוד ב

"תניא אין אומרים זמן אלא בשלש רגלים בלבד. אמר רבי מנא: מתניתא אמרה כן, דתנן: בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות". תני כל שכתוב בו מקרא קודש כמו יום כיפור וראש השנה צריך להזכיר בו זמן.

עין משפט ונר מצוה
[ע"א]

23 י_כג מיי' פ"ז מהל' חמץ ומצה הלכה י"א:

24 י_כד מיי' פ"ח מהל' חמץ ומצה הלכה א':

25 י_כה מיי' פ"ח מהל' חמץ ומצה הלכה י"ב, טור ושו"ע או"ח סי' תע"ה סעיף ב':

26 י_כו מיי' פ"ו מהל' חמץ ומצה הלכה ג', טור ושו"ע או"ח סי' תע"ה סעיף ד':

27 י_כז טור ושו"ע או"ח סי' תע"ג סעיף ה':

28 י_כח מיי' פ"ח מהל' חמץ ומצה הלכה א', טור ושו"ע או"ח סי' תע"ג סעיף ד':

29 י_כט מיי' פ"ח מהל' חמץ ומצה הלכה ב', מיי' פ"ח מהל' חמץ ומצה הלכה ג', טור ושו"ע או"ח סי' תע"ג סעיף ז':

30 י_ל מיי' פ"ז מהל' חמץ ומצה הלכה ד', מיי' פ"ז מהל' חמץ ומצה הלכה ה', מיי' פ"ח מהל' חמץ ומצה הלכה ד', מיי' פ"ח מהל' חמץ ומצה הלכה ה':

[ע"ב]

31 י_לא מיי' פ"ח מהל' חמץ ומצה הלכה ה':

32 י_לב מיי' פכ"ט מהל' שבת הלכה כ"ג:

📜 הדינים העולים מדף זה

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת פסחים דף עא

^[דף עא עמוד א] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים קול הלשון🎧

ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף עא עמוד א137

מקרא קודשקדש גם ראש השנה ויום הכיפורים צריך להזכיר בו זמן. אמר רבי תנחומארבי תנחומא אמורא א״י · דור ו׳רבי תנחומארבי הונא בר אבין° בר אבא: ויאות ^י_לג^§מי שראה תאינה בכורה שמא אינו צריך להזכיר זמן. קדם שנפסקה הלכה כ°בית הללבית הלל תנא · בית מדרשו של הללבית הלל איך אלו עושים כ°בית שמאיבית שמאי תנא · בית מדרשו של שמאיבית שמאי וקראים עד אם הבנים ואלו עושים כ°בית הללבית הלל תנא · בית מדרשו של הללבית הלל וקראים את כל ההלל והרי עובר על לא תתגודדו? הרי ראש השנה ויום הכפורים ביהודה נהגו כ°רבי עקיבארבי עקיבא תנא · דור ג׳רבי עקיבארבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניהרבי מאיררבי יהודה בר אילעאירבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתאה בן יוסף שתוקעים במלכויות ובגליל נהגו כ°רבי יוחנן בן נורירבי יוחנן בן נורי תנא · דור ג׳רבי יוחנן בן נורי. אמרי כיוון שאם עבר ועשה ביהודה כגליל ובגליל כיהודה יצא אין כאן לא תתגודדו. הרי פורים שאלו קוראים בארבעה עשר ואלו קוראין בחמשה עשר שנייא היא דכתיב משפחה ומשפחה מדינה ומדינה עיר ועיר.

ירושלמי פסחים, פרק י, הלכה ו

מתני': ^י_לד^§מזגו לו כוס שלישי מברך על מזונו. ^י_לה^§רביעיתרביעי גומר עליו את ההלל ואומר עליו ברכת השיר. ^י_לו^§בין הכוסות הללו אם רצה לשתות ישתה. בין שלישי לרביעי ^י_לז^§לא ישתה. ^י_לח^§אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן.

גמ': כתיב (שופטים ה', ב') בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו את ה'. התנדבו ראשי עם לא נאמר אלא בהתנדב עם בכל דור ודור. כשהקדוש ברוך הוא עושה לכם ניסים תהיו אומרין שירה. התיבון הרי גאולת מצרים למה לא אמרו שירה עד קריעת ים סוף? שנייא היא שהיא תחילת גאולתן. הרי מרדכי ואסתר שנייא היא שהיו בחוץ לארץ. ואית דבעי מימר מרדכי ואסתר משונאיהם נגאלו ולא נגאלו מן המלכות. למהתנן: בין כוס שלישי לרביעי לא ישתה. מאי טעמא בשביל שלא ישתכר. והא כבר משוכר הוא מהיין בתוך המזון? מה בין יין שבתוך המזון מה בין יין של אחר המזון? יין של אחר המזון משכר שבתוך המזון אינו משכר. תנן: אין מפטירין אחר הפסח ב אפיקומן. מאי אפיקומן? אמר רבי סימוןרבי שמעון בן פזי אמורא א״י · דור ג׳רבי שמעון בן פזירבי יהושע בן לוירבי יהודה בן פזי° בשם רבי אינייני בר רבי סיסיירבי אינייני בר רבי סיסיי°: מיני זמר שמיד אחר קרבן הפסח צריך לאמר הלל ולא מיני זמר. רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא אמר מיני מתיקה. שמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1° בר אבא בר אבא אמר כגון ערדילי כמהין פטריות וגוזליא דחנניא בר שילתחנניא בר שילת°.

ירושלמי פסחים, פרק י, הלכה ז

מתני':

ישנו מקצתן יאכלו כולם לא יאכלו. °רבי יוסירבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן חלפתא אומר ^י_לט^§אם נתנמנמו יאכלו נרדמו לא יאכלו. הפסח אחר חצות

📖 באר משה — דף עא עמוד א

נחזור לתלמוד ירושלמי מסכת פסחים, דף ע"א. נתחיל מהמשנה: נתחיל מהמשנה, ואומרת המשנה: "מזגו לו כוס שלישי, מברך על מזונו. רביעי, גומר עליו את ההלל, ואומר עליו ברכת השיר. בין הכוסות הללו אם רצה לשתות ישתה. בין שלישי לרביעי לא ישתה. אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן".

אומרת הגמרא: "כתיב בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו את ה'". כן? "התנדבו ה'" לא נאמר. כלומר, לא נאמר בלשון עבר, אלא "בהתנדבם" בהווה. בכל דור ודור, כשהקדוש ברוך הוא עושה לכם ניסים תהיו אומרין שירה. אי תימא, הרי גאולת מצרים, אז למה לא אמרו שירה עד קריעת ים סוף? שנייא היא שהיא תחילת גאולתן, כלומר עד שהמצרים לא טבעו, זה היה מהלך אחד גדול.

ואתה אומר, מרדכי ואסתר, למה הם לא אמרו שירה? שנייא היא שהיו בחוץ לארץ, כן? לא אומרים הלל על הצלה בחוץ לארץ. ואית דבעי מימר, מרדכי ואסתר משונאיהם נגאלו, לא נגאלו מן המלכות. בבבלי מוסיפים עוד איזה סיבה שהמגילה עצמה זה ההלל.

ואמרנו, בין כוס שלישי לרביעי לא ישתה. מאי טעמא? בשביל שלא ישתכר. שאתם אמרתם דברים משכרו, כן? הרי הוא שתה יין מתוך המזון. הרי, מה בין יין שבתוך המזון מה בין יין של אחר המזון? יין של אחר המזון משכר, שבתוך המזון אינו משכר.

מאי אפיקומן? אמר רבי סימון בשם רבי אינייני בר רבי סיסיי: מיני זמר. ורבי יוחנן אמר: מיני מתיקה. שמואל אמר: כגון ערדילי וגוזליא דחנניא בר שילת. כלומר, דברים שבן אדם אוהב. ראינו במשנה הקודמת עוד הסבר, אפיקומן הכוונה שהפיטו, שהפיקו את הכלים, אסור לעבור מחבורה לחבורה.

📜 הדינים העולים מדף זה

^[דף עא עמוד ב] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים קול הלשון🎧

ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף עא עמוד ב138

מטמא את הידים. ^י_מ^§הפיגול והנותר מטמאין את הידים. בירך ברכות הפסח פטר את של זבח. את של זבח לא פטר את של פסח דברי °רבי ישמעאלרבי ישמעאל תנא · דור ג׳רבי ישמעאלרבי יהושע בן חנניהרבי מאיר בן אלישע. °רבי עקיבארבי עקיבא תנא · דור ג׳רבי עקיבארבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניהרבי מאיררבי יהודה בר אילעאירבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתאה בן יוסף אומר ^י_מא^§לא זו פוטרת זו ולא זו פוטרת זו.

גמ': תנן: הפסח אחר חצות מטמא את הידים. למה? מפני הסיע דעת שכיוון שחכמים אסרו לאכול אחר חצות מסיח דעתו ממנו, או משום שעבר עליו חצות? הגע עצמך הרי באותה גזרה גזרו טומאה גם במקרה שיש שם בחורהחבורה אחרת והוציא מחבורה לחבורה ושם הרי לא עבר חצות. הוי לית טעמא דא אלא מפני הסיע דעת. אמר רבי סימוןרבי שמעון בן פזי אמורא א״י · דור ג׳רבי שמעון בן פזירבי יהושע בן לוירבי יהודה בן פזי° בשם רבי יהושע בן לוי °: הפיגול והנותר מצטרפין לטמא את הידים כדי עונשן בכזית. מהו שיפסלו ל את התרומהבתרומה? קל וחומר אם מטמאין את הידים לפסול את התרומהבתרומה הן עצמן לא כל שכן. ^י_מב^§ההן יוצא מה את עבד ליה מטמא את הידים או אינו מטמא את הידים והנותר אינןאין פוסליןתימר ההן יוצא מטמא את התרומההידים פיגול ונותר אינן פוסלין בתרומה אין תימר פיגול ונותר אינן פוסלין בתרומה וההןההן יוצא לא גזרו עליו כלום. דלדאילא כן יטמא צד החיצון וצדשיצא את הצד הפנימי ולמה אמרה המשנה שחותך את מה שיצא והשאר טהור? אמר רבי אביןרבי אבין אמורא א״י · דור ג׳רבי אביןרבי יוחנן°: מאן אית ליה דבר טמא מחמת מגע עצמו לא °רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא ומשנתנו רבנן אפילו תימא רבנן וכי ולאלא כן אמר רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: כל הדברים שנטמאו כגון הוציא עובר את ידו ונקרעו טהוריםטהורין החלק הנשאר בשחתך את ברובןרובן. כיון שחיתך רובן לאו כפרוש הוא ויעשהיהא כמגיעכנוגע בו ויהא פסול. אמר רבי חנניהרבי חנניה דציפורין אמורא א״י · דור ה׳רבי חנניה דציפורין°א במחתך כל שהוא כל שהואשאין בו שיעור לטמא ומשליך. תנן אית לך מימרבירך ברכות הפסח פטר את של זבח את של זבח שעבר חצות לא פטר את של פסח. אמר רבי זעירארבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא° דלאלא כן אלא כך צריך לגרוס בירך ברכת הפסח — לא פטר של זבח, ושל זבח פטר של פסח, שהפסח בכלל הזבח. אמר רבי מנארבי מנא אמורא א״י · דור ה׳רבי מנארבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי יוסי ברבי בון° בן יונה גרסת המשנה עיקר שהפסח עיקר והזבח טפילה ובכל מקום אם בירך על העיקר פטר את הטפלה בירך על הטפילה לא פטר את העיקר.

📖 באר משה — דף עא עמוד ב

פרק חדש. אומרת המשנה: "ישנו מקצתן יאכלו". כלומר, אפשר להמשיך לאכול מקורבן פסח. "כולם לא יאכלו. רבי יוסי אומר אם נתנמנמו יאכלו, נרדמו לא יאכלו. הפסח אחר חצות מטמא את הידים. הפיגול והנותר מטמאין את הידים". כלומר, זו גזירת חכמים. "בירך ברכות הפסח פטר את של זבח. את של זבח לא פטר את של פסח", כי הרי אוכלים גם קורבן חגיגה. אז אם הוא כבר בא, ברך על הזבח, פטר את הפסח, ולהיפך לא יצא. זה רבי ישמעאל. "רבי עקיבא אומר לא זו פוטרת זו ולא זו פוטרת זו", צריך לברך שניהם.

אומרת הגמרא: תנן, הפסח אחר חצות מטמא את הידים. למה? מפני הסיע דעת, כלומר, כיוון שחכמים אסרו לאכול אחר חצות, כן? אז ממילא הוא מסיח את דעתו מהקורבן פסח, וממילא קדשים שהוסח הדעת מהם נטמאים. או משום שעבר עליו חצות. כלומר, יש פה שתי דעות, והשאלה מהו הנכון.

אומרת הגמרא: "הגע עצמך שיש שם אחרת", כן? הרי באותה גזרה גזרו גם טומאה במקרה שיש שם חבורה אחרת, כן שלא רצים מחבורה לחבורה, גם כן טמאו את זה. "והרי לא עבר חצות. הוי לית טעמא דא אלא מפני הסיע דעת". כנראה הסיבה באמת, כמו שאמרנו, מפני הסיח הדעת.

"רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: הפיגול והנותר מצטרפין לטמא את הידים כדי עונשן בכזית". כלומר, פיגול ונותר, הם מצטרפים לטמא בכזית. שואלת הגמרא: "מהו שיפסו"? כלומר, הם עצמם, האם יטמאו בכזית? הרי סתם אוכל מטמא בכביצה. האם הפיגול והנותר הם עצמם מטמאים בכזית? קל וחומר אם מטמאין את הידים לפסול... הן עצמן לא כל שכן, כלומר, אם מטמאים ידיים בכזית לפסול תרומה, קל וחומר שהם עצמם יטמאו בכזית.

שואלת הגמרא: "ההן יוצא, מה את עבד ליה"? האם הוא מטמא את הידים או אינו מטמא את הידים? אם תאמר אינו מטמא את הידים, אז פיגול ונותר לא פוסלים את התרומה. ואם תאמר פיגול ונותר לא פוסלים את התרומה, אז את יוצא לא גזרו עליו כלום. למה, מה הראיה? "כן יטמא צד החיצון הפנימי"? עכשיו, למה אמרה המשנה שחותך את מה שיצא והשאר טהור?

ואומרת הגמרא: "אמר רבי אבין: מאן אית ליה דבר מחמת מגע עצמו, לא רבי מאיר". כלומר, היחיד שסובר שמגע פנימי, שהרי אם חלק מהאיבר נטמא, אז גם השאר נטמא, זה רק רבי מאיר. אבל המשנה שלנו זה רבנן. אז נכון, מה שיצא טמא ומה שבפנים נשאר טהור. ואתה אומר לא, אפילו זה אמרה רבנן.

"כן אמר רבי יוחנן: כל הדברים" שנטמאו, כגון אם הוציא עוברו את ידו ונקראו טהורים בשחיטת עוברו, כלומר, ברגע שחותך את עוברו, אז הם טהורים. אבל "כיון שחיתך רובן לא כפרוש הוא בו", הוא נחשב כאילו חלק אחר, הוא כבר חיצוני, זה כבר לא מגע פנימי. אז אם כך, החלק שיצא החוצה, הרי הוא נוגע במיעוטו "ויהא פסול". אז הוא לרבנן.

"אמר רבי חנניה במחתך כל שהוא ומשליך". הוא חותך חתיכה שאין בה שיעור, פחות מכזית, כל פעם הוא חותך חתיכה ומשליך, ולכן בעצם לא היה מצב שהיה פה כזית שנטמא ואז הוא יטמא את השאר.

מתרגמים לנו: "ברך ברכת הפסח לא פטר של זבח, ושל זבח פטר של פסח, שהפסח בכלל הזבח". זו דעת רבי זעירא, בהיפוך מהמשנה. "אמר רבי מנא: הפסח עיקר והזבח טפילה", ובכל מקום מי שברך על העיקר פטר את הטפילה, לכן ברך על הטפילה לא פטר את העיקר, אז לכן אם הוא ברך על הפסח פטר את הזבח, כמו שהיה במשנה.

"הדרן עלך פרק ערב פסחים, וסליקא לה מסכתא דפסחים". בעזרת השם.

עין משפט ונר מצוה
[ע"א]

33 י_לג מיי' פ"י מהל' ברכות הלכה ב', טור ושו"ע או"ח סי' רכ"ה סעיף ג':

34 י_לד מיי' פ"ח מהל' חמץ ומצה הלכה י', טור ושו"ע או"ח סי' תע"ט:

35 י_לה מיי' פ"ח מהל' חמץ ומצה הלכה י', טור ושו"ע או"ח סי' ת"פ:

36 י_לו מיי' פ"ז מהל' חמץ ומצה הלכה י', טור ושו"ע או"ח סי' תע"ג סעיף ג':

37 י_לז מיי' פ"ז מהל' חמץ ומצה הלכה י', טור ושו"ע או"ח סי' תע"ט:

38 י_לח מיי' פ"ח מהל' חמץ ומצה הלכה ט', טור ושו"ע או"ח סי' תע"ח סעיף א':

39 י_לט מיי' פ"ח מהל' חמץ ומצה הלכה י"ד, טור ושו"ע או"ח סי' תע"ח סעיף ב':

[ע"ב]

40 י_מ מיי' פ"ח מהל' שאר אבות הטומאה הלכה ג':

41 י_מא מיי' פ"ח מהל' חמץ ומצה הלכה ז':

42 י_מב מיי' פ"ח מהל' שאר אבות הטומאה הלכה ה', מיי' פ"א מהל' פסולי המוקדשין הלכה ט"ו:

הדרן עלך פרק ערב פסחים וסליקא לה מסכתא דפסחים

הֲדָרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת פסחים וַהֲדָרָךְ עֲלָן. דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת פסחים וְדַעְתָּךְ עֲלָן. לֹא נִתְנְשֵׁי מִנָּךְ מַסֶּכֶת פסחים וְלֹא תִתְנְשֵׁי מִנָּן, לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי: יש נוהגים לחזור 3 פעמים

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּהֵא תוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּתְהֵא עִמָּנוּ לָעוֹלָם הַבָּא. חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, רָמִי בַּר פָּפָּא, נַחְמָן בַּר פָּפָּא, אַחַאי בַּר פָּפָּא, אַבָּא מָרִי בַּר פָּפָּא, רַפְרָם בַּר פָּפָּא, רָכִישׁ בַּר פָּפָּא, סוּרְחָב בַּר פָּפָּא, אָדָא בַּר פָּפָּא, דָּרוּ בַּר פָּפָּא:

הַעֲרֵב נָא, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ (וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ) וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ.
מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי:
יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ:
לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָּם חִיִּיתָנִי:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ:
אָמֵן אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד:

מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת, שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וְהֵם מַשְׁכִּימִים: אָנוּ מַשְׁכִּימִים לְדִבְרֵי תוֹרָה, וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים; אָנוּ עֲמֵלִים וְהֵם עֲמֵלִים: אָנוּ עֲמֵלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר, וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר; אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים: אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שָׁחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה, כד): וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ.

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי, כְּשֵׁם (שֶׁעֲזַרְתָּנִי) [שֶעֲזַרְתָּנוּ] לְסַיֵּם מַסֶּכֶת פסחים כֵּן (תַּעְזְרֵנִי) [תַּעְזְרֵנוּ] לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסְפָרִים אֲחֵרִים וּלְסַיְּמָם, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. וּזְכוּת כָּל הַתַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יַעֲמוֹד (לִי וּלְזַרְעִי) [לָנוּ וּלְזַרְעֵנוּ] שֶׁלֹּא יָמוּשׁ הַתּוֹרָה (מִפִּי וּמִפִּי זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי) [מִפִּינוּ וּמִפִּי זַרְעֵנוּ וְזֶרַע זַרְעֵנוּ] עַד עוֹלָם, וְתִתְקַיֵּם (בִּי) [בָּנוּ] (משלי ו, כב): "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ", (שם ט, יא): "כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים", (שם ג, טז): "אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶר וְכָבוֹד", (תהלים כט, יא): "יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם":

קדיש בנוסח אשכנז / ספרד

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. בְּעָלְמָא דְּהוּא עָתִיד לְאִתְחֲדַתָּא, וּלְאַחֲיָא מֵתַיָּא, וּלְאַסָּקָא לְחַיֵּי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִּירוּשְׁלֶם, וּלְשַׁכְלֵל הֵיכְלֵיהּ בְּגַוַּהּ, וּלְמֶעֱקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וְלַאֲתָבָא פּוּלְחָנָא דִּשְׁמַיָּא לְאַתְרֵיהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵיהּ (נ"ס: וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ). בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵי דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגַלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא: יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל, שְׁמֵהּ דְקוּדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא. לְעֵילָא (בעשרת ימי תשובה: וּלְעֵילָא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אַמֵן:
עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא דִּי בְאַתְרָא [בא"י: קַדִּישָׁא] הָדֵין וְדַי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר. יִהֵא לְהוֹן וּלְכוֹן שְׁלָמָא רַבָּא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי וְחַיֵי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וּפוּרְקָנָא מִן קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָא (וְאַרְעָא) וְאִמְרוּ אָמֵן:
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים (נ"ס: טוֹבִים), עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם [בעשרת ימי תשובה: הַשָּׁלוֹם] בִּמְרוֹמָיו הוּא (נ"ס: בְּ‏רַחֲמָיו) יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן:

קדיש בנוסח הספרדים ועדות המזרח

יש נוהגים לומר קדיש תתכלי חרבא:

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. (ועונים: אמן)

דְּהוּא עָתִיד לְחַדְתָּא עָלְמָא. וּלְאַחְיָאָה מֵיתַיָּא. וּלְשַׁכְלָלָא הֵיכְלָא. וּלְמִפְרַק חַיָּיָא. וּלְמִבְנֵא קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם. וּלְמִעְקַר פּוּלְחָנָא דֶאֱלִילַיָּא מֵאַרְעָא. וּלְאָתָבָא פוּלְחָנָא יַקִּירָא דִשְׁמַיָּא לְהַדְרִיהּ וְזִיוֵיהּ וִיקָרֵיהּ (ועונים: אמן) בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן)

יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעָֽלְמֵֽי עָֽלְמַיָּֽא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. (ועונים: אמן)

לְעֵֽלָּא מִן־כָּל־בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָֽלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן)

תִּתְכְּלֵי חַרְבָּא וְכַפְנָא וּמוֹתָנָא. וּמַרְעִין בִּישִׁין. יַעְדֵּא מִנָּנָא וּמִנְּכוֹן וּמֵעַל עַמֵּיהּ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן: (ועונים: אמן)

יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאוּלָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶֽוַח וְהַצָּלָה לָֽנוּ וּלְכָל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן)

עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו. הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן)

ויש נוהגים במקום:

יִתְגַדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא (קהל - אמן), בְּעָלְמָא דְהוּא עָתִיד לְאִתְחַדְּתָא, וּלְאַחְיָאָה מֵתַיָא, וּלְאַסָּקָא יַתְהוֹן לְחַיֵי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם, וּלְשַׁכְלְלָא הֵיכָלֵהּ בְּגַוָּה, וּלְמֶעְקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וּלְאַתָּבָא פּוּלְחָנָא דִשְּׁמַיָא לְאַתְרֵהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְּשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵהּ, וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ (קהל - אמן) בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם [וּ]לְעָלְמֵי עַלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ, וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (קהל - אמן) לְעֵילָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן דְעַסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קְדִישְׁתָא דִי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְּכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לָנָא וּלְהוֹן וּלְכוֹן חִנָא וְחִסְדָא וְרַחֲמֵי מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָא וְאַרְעָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָא חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֵיוַח וְהַצָּלָה לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְּרַחֲמָיו יעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)

→ פרק תשיעי | מסכת פסחים | ←