שולחן ערוך אורח חיים רכה ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך אורח חיים · רכה · ג · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: ט"ז מגן אברהם באר היטב משנה ברורה ביאור הלכה כף החיים באר הגולה

שולחן ערוך

הרואה פרי חדש מתחדש משנה לשנה טמברך שהחיינו ואפילו רואהו יביד חבירו או על האילן ונהגו שלא לברך יאעד שעת אכילה.

הגה: ומי שבירך בשעת ראיה לא הפסיד (טור). ואין לברך יבעד שנגמר תשלום גידול הפרי (תשובת רשב"א סימן ר"ן וכל בו). ואם לא בירך בראיה ראשונה יכול לברך יגבראיה שניה (אגור):

מפרשים

מגן אברהם

(ו) שהחיינו:    ואינה אלא רשות (גמרא) וכ"כ בש"ג וכ"ה בסי' רכ"ג דלא כמו שנדחק בכ"ה:


(ז) עד שעת אכילה:    דמי שאינו נהנה בראייתו רק באכילתו מברך באכילתו (סמ"ק):


(ח) עד שנגמר:    ורדב"ז כתב דכשהגיע לפול הלבן מברך עליו ומשמע ברשב"א שאם בירך קודם גמר הפרי חוזר ומברך כשיגמר הפרי עיין ב"י:


(ט) ואם לא בירך:    והר"מ וסמ"ק כתבו שאינו מברך וה"ה לדידן אם לא בירך בשעת אכילה וכ"ש שלא יברך על אותה אכילה עצמה בעוד שלא נתעכל הפרי (רדב"ז ח"א ק"ל):

באר היטב

(ה) שהחיינו:    ואינה אלא רשות עיין מ"א.


(ו) אכילה:    ברכת הפרי יקדים לשהחיינו. הלק"ט ח"א סי' רל"ו.


(ז) הפסיד:    הסומא מברך ג"כ על הראייה כיון שהם בראיה אצל אחרים. שבות יעקב ח"ב סי' ל"א. והמחבר יד אהרן חולק עליו ופסק דיברך בשעת אכילה. וכ"כ הסמ"ק דמי שאינו נהנה בראייתו רק באכילתו מברך באכילתו ע"ש. על פירות המורכבים מין בשאינו מינו אין מברכים על הראיה. הלק"ט ח"א סי' ס'.


(ח) בראייה שניה:    הר"מ וסמ"ק כתבו שאין מברכין וה"ה לדידן אם לא בירך בשעת אכילה אינו חוזר ומברך גם אם יחזור לאכול מאותו פרי וכ"ש שלא יברך על אותה אכילה עצמה בעוד שלא נתעכל הפרי הרדב"ז ח"א סי' ק"ל וכ"כ בהלק"ט ח"א סי' ר"ל אם בירך שהחיינו קודם שנגמר הפרי חוזר ומברך כשיגמור הפרי עב"י. וכשהגיע לפול הלבן מברך עליו. הרדב"ז עיין מ"א.


משנה ברורה

(ט) מברך שהחיינו - ואינה אלא רשות דאי לא מברך לא מיענש. ומ"מ ראוי ליזהר שלא לבטלה [א"ר ע"ש]:


(י) ביד חבירו - דעיקרה נתקן על שמחת הלב שמשמח על צמיחת פרי חדש:


(יא) עד שעת אכילה - דמי שאין לבו שמח בראייתו רק באכילתו לכו"ע מברך רק אאכילתו ולכך נהגו תמיד בזה משום לא פלוג ועיין בפמ"ג שכתב דלכתחלה נכון לברך שהחיינו קודם ואח"כ יברך ברכה הראויה לה וה"ה אם טועם מעט ואח"כ מברך שהחיינו אפשר דג"ז טוב הוא ובדיעבד אם בירך שהחיינו אחר הברכה שבירך על האכילה קודם שהתחיל לטעום ג"כ אין זה הפסק ע"ש:


(יב) עד שנגמר - ר"ל דאף דלענין ברכה על הפרי קי"ל בסימן ר"ב ס"ב דמברכין על הבוסר [בגפנים] בפה"ע משהגיעו לשיעור פול הלבן ובשאר כל האילנות משיוציאו פרי שהוא ראוי לאכול ע"י הדחק הכא לענין שהחיינו אין לברך עד שיהיה נגמר תשלום גידולו שיהיה טוב למאכל ואפילו בדיעבד אם בירך מקודם שנגמר ברכתו היא לבטלה. ועיין במ"א שהביא דדעת הרדב"ז הוא דכשהגיע לפול הלבן [ומסתמא ה"ה בשאר כל האילנות משיוציאו פרין] כיון שמברך עליו ברכתו הראוי לו כשאוכלו יוכל ג"כ לברך עליו שהחיינו ולענין דיעבד יש לסמוך עליו שלא לחזור ולברך:


(יג) בראיה שניה - דהרי אנן נהגינן דאין מברכין עד שעת אכילה אף שראה כמה פעמים מקודם. ואם לא בירך בשעת אכילה ראשונה שוב לא יברך על אכילה שניה וכ"ש שלא יברך על אותה אכילה עצמה אף שעדיין לא נתעכל הפרי [אחרונים]:

ביאור הלכה

(*) פרי חדש:    בין פרי העץ או פרי האדמה כגון דלעת וכיו"ב. ולענין פרי אדמה (שקורין ער"ד עפי"ל) עיין במ"ב סקי"ח. כתבו האחרונים דלברכה זו אין צריך שיעור דהיא על שמחת הלב שרואה שנגמר פרי. כתב הבה"ט בשם הלק"ט דעל פירות המורכבים מין בשאינו מינו אין מברכין עליו לפי שבתחלתו נעשה נגד מצות הבורא ובתשובת שאילת יעב"ץ (סי' ס"ג) חולק ע"ז דלענין בריות נאות אף על הממזר יברך ואין לך הרכבה פסולה יותר ממנו ע"ש:.


(*) או על האילן:    נראה דאף אם רואה בשבת שאין יכול לתלשו ולאכלו אפ"ה יברך דבאמת כבר נגמר הפרי אלא דארי' הוא דרביע עלה. ועיין בסימן רכ"ג בחי' רע"א במש"כ לענין בנה בית חדש כשעדיין לא קבע מזוזה ובמה שכתבנו שם:.





▲ חזור לראש