שולחן ערוך אורח חיים תעא א

אסור לאכול פת משעה עשירית ולמעלה כדי שיאכל מצה לתיאבון אבל אוכל מעט פירות או ירקות אבל לא ימלא כריסו מהם : (ואם הוא איסטניס שאפילו אוכל מעט מזיק לו באכילתו הכל אסור) (רבינו ירוחם).

ויין מעט לא ישתה משום דמיסעד סעיד אבל אם רצה לשתות יין הרבה שותה מפני שכשהוא שותה הרבה גורר תאות המאכל:

מפרשים

ט"ז - טורי זהב

עריכה

(א) משעה עשירית — דבמתניתין איתא "סמוך למנחה", פירוש: מנחה קטנה, היא מט' שעות ומחצה, וסמוך לה היינו חצי שעה קודם לה:

(ב) ויין מעט לא ישתה — דבגמ' איתא: פורתא מסעיד סעיד, טובא מגרר גריר. וכן כתבו בית יוסף והתוס'. אבל הטור כתב: יין מותר לשתות הן רב הן מעט, כי גורר תאות המאכל. וב"י הקשה על הטור מן הגמרא. ורבים דוחקים לתרץ, דהטור מפרש הגמרא דהכי קאמר: "מעט הוא סועד", כלומר: מה שהוא סועד הוא מעט, אבל מה שהוא גורר הוא הרבה. כלומר, דב' מדות יש ליין: הא' – שסועד מעט, ב' – שגורר הרבה למאכל. אבל לא נראה לעניות דעתי פירוש זה, דהא אי אפשר לומר שתי מדות אלו ביחד, דהא סועד וגורר הם הפכים זה לזה. אלא נראה לעניות דעתי דעת הטור גם כן כפירוש התוס', דוודאי כששותה מעט הוא משביע וסועד ולא גורר, והרבה גורר ולא סועד. אלא דעת הטור, דבליל פסח על כרחו ישתה הרבה, דהא ישתה ב' כוסות קודם האכילה, ומכל א' רביעית או על כל פנים רובו; משום הכי יכול לשתות קודם הלילה מה שרוצה. ולא בא הטור להודיע אלא שלא תטעה לומר שיזהר האדם שלא ישתה יותר מב' כוסות, כי כל מה שיוסיף לו יזיק לו בתאות המאכל, לזה קא משמע לן דאדרבא, כל מה שיוסיף על הכוסות אין בו הפסד לתאוה אלא הוא גורר טפי במה שיוסיף; ולפיכך יכול לשתות מן המנחה ולמעלה מה שירצה, וכל מה שיוסיף יוסיף תאוה למצה. וזהו מכוון מאוד בסוגיא דערבי פסחים, דרבא שתי חמרא כולי מעלי יומא דפסחא, ויליף ממה שאמרו: בין שני הכוסות הללו ישתה, ואי אמרת מסעיד סעיד הא אכיל למצה אכילה גסה. וקשה, היאך יליף כולי יומא מבין הכוסות? דלמא דוקא ב' כוסות אין מסעיד. אלא ודאי כדפרישית בדברי הטור, הכי נמי בדברי הגמרא, דקא משמע לן רבא דלא תימא דאסור לשתות ממנחה ולמעלה כי היכי דלא להפסיד תיאבון מצה; לזה מביא ראיות מהא דמותר לשתות בין הכוסות הראשונות, והיא קודם אכילת מצה. אלא ודאי דכל כמה דמוסיף לשתות הוי שפיר, כן נראה לי. ואם כן אין חילוק בפירוש הגמ' בין התוס' להטור, אלא שהתוס' לא מצרפי השתיה של הכוסות למי ששותה ממנחה ולמעלה, ולהטור שפיר מצטרף, והכי מסתבר לעניות דעתי. ופשוט הוא שאין בכלל זה שישתה כל כך הרבה עד שיהא שבע, כי הוא ודאי מקלקל תאות המאכל, והחוש יעיד על זה:

מגן אברהם

עריכה

(א) משעה עשירית: היינו רביעית היום ואם יודע שימשוך סעודתו עד אחר ט' שעות לא יתחיל אפי' קודם ט' (רש"י ורשב"ם ד' ק"ז והג"מר וב"י סי' רס"ג בשם ת"ה):

(ב) מעט פירו': נ"ל דבשר ודגים נמי שרי דהא אמרי' בגמ' השמש מטבל בבני מעיים וע"ש בפי' רשב"ם ורי"ף:

(ג) או ירקו': והתו' בעירובין ד' נ"ה ע"ב כתבו דירק חי מגרר גריר אבל מבושל משביע בדבר קל ע"ש:

(ד) מעט לא ישתה: ואף על גב דמותר לשתות בין הכוסות כמ"ש סי' תע"ג ס"ג היינו משום ששותה שני כוסות וכל מה ששותה מקרי טובא (מרדכי) אבל מה ששותה קודם לכן כיון דאיכא הפסק בנתיים לא מקרי טובא (ב"ח וע"ש) וצ"ל דב' כוסות ששותין לפני הסעודה מקרי ג"כ טובא ולא מסעיד סעיד ולי נראה דמעיקרא לא קשה מידי דכיון שהוא סמוך לסעודה הכל הוא כאכילה אחת אבל כשמפסיק בנתיים נסתמא האיצטומכ' וכמ"ש סי' רצ"א בשם הרא"ש מיהו קשה מה מייתי ראיה בגמרא מדשרי לשתות בין הכוסות וכו' דילמא שאני התם דהכל כאכילה א' וי"ל דעכ"פ כששותה הרבה הוי כמי שאכל הרבה שא"א לאכול יותר אלא ע"כ טובא מגרר גריר:

באר היטב

עריכה

(א) עשירית: דהיינו מיד אחר ט' שעות דהיינו רביעית היום כי בט' שעות ומחצה הוא זמן תפלת מנחה קטנה ובריש ערבי פסחים קאמר סמוך למנחה לא יאכל והיינו סמוך למנחה קטנה. והר"ן כ' דיש להחמיר מזמן מנחה גדולה דהיינו משש שעות ולמעלה וכ"כ מהרי"ל וכן פסק הרמ"א לקמן בסי' תרל"ט סעיף ג' בהג"ה וע' ח"י.

(ב) ירקות: וה"ה בשר ודגים נמי שרי והתו' בעירובין דף כ"ה כתבו דירק חי מגריר גריר אבל מבושל משביע בדבר קל מ"א. והח"י כתב דהתם קאי דרך קביעות אכילה דהיינו שמלפתין בו פת אבל ירק לבד מותר לאכול בין חי בין מבושל.

(ג) הרבה: ולא ישתה כ"כ עד שיהא שבע כי ודאי מקלקל תאות המאכל והחוש יעיד ע"ז. ט"ז.

משנה ברורה

עריכה

(א) לאכול פת - היינו אפילו מצה עשירה וכדלקמיה בס"ב:

(ב) משעה עשירית וכו' - היינו מתחלת שעה ד' אחר חצות היום ואפילו אם התחיל לאכול פוסק כיון שהתחיל באיסור:

(ג) מעט פירות - וה"ה בשר ודגים וביצים וכה"ג אבל מחמשת המינים שמבושל במי פירות אסור דסעיד:

(ד) או ירקות - בין חי בין מבושל:

(ה) איסטניס שאפילו אוכל מעט וכו' - וכמו לעיל בסי' ת"ע ס"ג אלא שאיסטניס דהתם הוא אפילו אם יאכל בבקר לא יוכל לאכול בלילה לתיאבון וכאן מיירי באיסטניס שאם אוכל משעה ג' ואילך שוב לא יוכל לאכול בלילה לתיאבון:

(ו) משום דמיסעד סעיד - ומסתברא דבפחות מכוס או עכ"פ מרוב כוס לא סעיד ושרי:

(ז) יין הרבה וכו' - ושתי כוסות של רביעית או רובן יש לחשוב להרבה ושרי:

(ח) גורר וכו' - ומ"מ לא ישתה כ"כ עד שיהא שבע כי ודאי יקלקל תאות המאכל וגם יוכל להשתכר ויתבטל מצות הלילה:

ביאור הלכה

עריכה

(*) ויין מעט וכו': בטור כתב דבין מעט בין הרבה מותר אלא שהב"י הקשה עליו מסוגיא דברכות ד' ל"ה ולהכי סתם שלא כדבריו אלא כדעת התוס' והמרדכי וכן דעת הרוקח ועיין בבית מאיר שכתב דמדסתמי הרי"ף והרמב"ם והרא"ש משמע דס"ל כדעת הטור וכן מצאתי למהר"ם חלאווה שכתב ושתיה שרי ואפילו טובא נמי דכש"כ דגריר לליביה ואכיל מצה לתיאבון עכ"ל וכן משמע מסתימת הרשב"ץ בספרו יבין שמועה וז"ל ושתית היין מושכת אכילה וכדאמרינן רבא הוי שתי חמרא דגריר לבא עכ"ל איברא דבפירוש ר"ח בפסחים מוכח שדעתו לאסור במעט שהרי כתב וז"ל רבא הוי שתי חמרא טובא וכו' עיי"ש ומוכח דכוון בזה לסוגיא דברכות הנ"ל וצ"ע ובהלכות רי"ץ גיאות אחר שהביא הא דרב ששת שהתענה וההיא דאכיל ירקא והא דרבא דהוי שתי חמרא מסיים עלה הלכך לנקוט כל חד וחד כדעתיה בין בשתיה בין בתענית בין בשאר דברים עכ"ל וכן מסתברא שתלוי הכל לפי טבע אותו האדם לפי מה שהוא מרגיש בנפשו דבר שגורר לבו לתאות המאכל או להיפך:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}