ט"ז על אורח חיים תעא
(א) משעה עשירית — דבמתניתין איתא "סמוך למנחה", פירוש: מנחה קטנה, היא מט' שעות ומחצה, וסמוך לה היינו חצי שעה קודם לה:
(ב) ויין מעט לא ישתה — דבגמ' איתא: פורתא מסעיד סעיד, טובא מגרר גריר. וכן כתבו בית יוסף והתוס'. אבל הטור כתב: יין מותר לשתות הן רב הן מעט, כי גורר תאות המאכל. וב"י הקשה על הטור מן הגמרא. ורבים דוחקים לתרץ, דהטור מפרש הגמרא דהכי קאמר: "מעט הוא סועד", כלומר: מה שהוא סועד הוא מעט, אבל מה שהוא גורר הוא הרבה. כלומר, דב' מדות יש ליין: הא' – שסועד מעט, ב' – שגורר הרבה למאכל. אבל לא נראה לעניות דעתי פירוש זה, דהא אי אפשר לומר שתי מדות אלו ביחד, דהא סועד וגורר הם הפכים זה לזה. אלא נראה לעניות דעתי דעת הטור גם כן כפירוש התוס', דוודאי כששותה מעט הוא משביע וסועד ולא גורר, והרבה גורר ולא סועד. אלא דעת הטור, דבליל פסח על כרחו ישתה הרבה, דהא ישתה ב' כוסות קודם האכילה, ומכל א' רביעית או על כל פנים רובו; משום הכי יכול לשתות קודם הלילה מה שרוצה. ולא בא הטור להודיע אלא שלא תטעה לומר שיזהר האדם שלא ישתה יותר מב' כוסות, כי כל מה שיוסיף לו יזיק לו בתאות המאכל, לזה קא משמע לן דאדרבא, כל מה שיוסיף על הכוסות אין בו הפסד לתאוה אלא הוא גורר טפי במה שיוסיף; ולפיכך יכול לשתות מן המנחה ולמעלה מה שירצה, וכל מה שיוסיף יוסיף תאוה למצה. וזהו מכוון מאוד בסוגיא דערבי פסחים, דרבא שתי חמרא כולי מעלי יומא דפסחא, ויליף ממה שאמרו: בין שני הכוסות הללו ישתה, ואי אמרת מסעיד סעיד הא אכיל למצה אכילה גסה. וקשה, היאך יליף כולי יומא מבין הכוסות? דלמא דוקא ב' כוסות אין מסעיד. אלא ודאי כדפרישית בדברי הטור, הכי נמי בדברי הגמרא, דקא משמע לן רבא דלא תימא דאסור לשתות ממנחה ולמעלה כי היכי דלא להפסיד תיאבון מצה; לזה מביא ראיות מהא דמותר לשתות בין הכוסות הראשונות, והיא קודם אכילת מצה. אלא ודאי דכל כמה דמוסיף לשתות הוי שפיר, כן נראה לי. ואם כן אין חילוק בפירוש הגמ' בין התוס' להטור, אלא שהתוס' לא מצרפי השתיה של הכוסות למי ששותה ממנחה ולמעלה, ולהטור שפיר מצטרף, והכי מסתבר לעניות דעתי. ופשוט הוא שאין בכלל זה שישתה כל כך הרבה עד שיהא שבע, כי הוא ודאי מקלקל תאות המאכל, והחוש יעיד על זה: