שולחן ערוך אורח חיים תע א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


שולחן ערוך אורח חיים · א· >>

שולחן ערוך אורח חיים · תע · א · >>

דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה

שולחן ערוך

הבכורות מתענין בערב פסח בין בכור מאב בין בכור מאם. ויש מי שאומר שאפילו נקבה בכורה מתענה. (ואין המנהג כן) (מהרי"ל):

מפרשים

מגן אברהם

נ"ל דהבא אחר הנפלים צריך להתענות דה"ל בכור לנחלה, כ' בכ"ג מה"ב אם יש י' בכורים מתענים או' הש"ץ ענינו בש"ת ול"נ דאין נכון לעשות כן דהוי כת"צ עולת שבת סי' ר"ך: כתב ע"ש בשם מהר"ש הלוי דיכולין הבכורים לאכול על סעודת מילה והמחמיר תע"ב עכ"ל ובמדינתנו נהגו להחמיר:

באר היטב

(א) מאם:    כיון דהוי עכ"פ בכור או לנחלה או לפטר רחם לפדיון ומה"ט כ' המ"א דהבא אחר נפלים צריך להתענות דהוי בכור לנחלה. ולפ"ז צ"ע ביוצא דופן והבא אחריו דלא הוי בכור הן לנחלה והן לפדיון אם צריך להתענות ע' ח"י. וכתב בתשובת מהרי"ל סי' י"ד דבכורים כהנים ולוים צריכין להתענות בער"פ אף שהוא רק בכור מאם דנמצא דאינו בכור לנחלה ולא לפדיון אפ"ה צריך להתענות. וע' בתשו' שבות יעקב חלק ב' סימן ט"ז שכת' דהבן הנולד אחר נפל בן ט' חי שמת תוך שלשים שאין צריך להתענות ע"ש. גדול הבית א"צ להתענות אע"פ שגם בהם היתה המכה לא מחמרינן כולי האי טור ומהרי"ל. כ' בשכנה"ג אם יש עשרה בכורים ומתפללים יחד כשמחזיר הש"ץ התפלה יאמר הש"ץ ענינו בש"ת ע"ש וכ"כ הפר"ח שיאמר ענינו בש"ת ע"ש ומ"א כ' דאין נכון לעשות כן דהוי כת"צ.

(ב) נקבה:    וכ' ב"ח ונכון לעשות כן אבל במדינות אלו נתפשט המנהג כרמ"א שלא להתענות נקבה בכורה.


משנה ברורה

(א) הבכורות מתענין - זכר לנס שניצולו ממכת בכורות:

(ב) בין בכור וכו' - שמכת בכורות היתה בכולם כדאיתא במדרש ומ"מ לגדול הבית לא הצריכו להתענות אע"פ שגם בהם היתה המכה. והבא אחר נפלים צריך להתענות דהוי בכור לנחלה וכ"ז דוקא בנפל ודאי אבל במי שנולד אחר בן ט' אע"פ שמת תוך ל' אין צריך להתענות ובכורים כהנים ולוים צריכים ג"כ להתענות ואפילו אם היו רק בכורים מאם ונמצא דאינם בכורים לנחלה ולא לפדיון אפ"ה בכור מיקרי. כתב מהרי"ל דתענית בכורים צריך להשלים (היינו עד צה"כ וכדלעיל סימן רמ"ט) דהוי ת"צ ונראה דאם חש בראשו או בעיניו אין צריך להתענות וכן נראה עוד דבאדם שהתענית קשה לו ואחר התענית אין יכול לאכול רק דברים קלים ובשיעור מועט מאד וקרוב הדבר שעי"ז לא יוכל לקיים אכילת מצה ומרור ושתיית ד' כוסות כתיקונם מוטב שלא להתענות כדי שיקיים מצות הלילה כתיקונם ומ"מ בזה ובזה טוב יותר שיאכל רק מיני תרגימא. הבכורים אומרים עננו בשומע תפלה במנחה כשמתענים ואם עשרה בכורים מתפללים ביחד ואחד מהם ש"ץ כשמחזיר התפלה יאמר עננו בשומע תפלה כדין תענית יחיד ומ"מ לכתחלה טוב שלא יהיה הבכור ש"ץ כשעשרה בכורים מתפללים יחד כי י"א שאין נכון להזכיר התענית בצבור בחזרת התפלה כיון שהוא חודש ניסן:

(ג) שאפילו נקבה בכורה - שמכת בכורות היתה גם עליהן כדאיתא במדרש:

(ד) ואין המנהג כן - שהתורה לא נתנה קדושת בכורות לנקבה לשום דבר:


כף החיים

(א) סעיף א: הבכורות מתענין וכו' — והטעם, זכר לנס, שניצולו ממכת בכורות. טור, לבוש, ר' זלמן אות א'.

(ב) שם: בין בכור מאב — כמו שהיתה המכה גם בבכור לאב. טור בשם אבי העזרי, עולת שבת אות א'. ועיין לקמן אות ט"ז. וחק יעקב אות ב' כתב עוד הטעם, כיון דהוי על כל פנים בכור בין לנחלה או לפטר רחם לפדיון, עכ"ל. ורוצה לומר, דאם בחור לקח אשה שכבר ילדה הילד הראשון, הוי בכור רק לנחלה משום דהוא ראשית אונו; ומי שיש לו בנים ולקח אשה שלא ילדה, הילד הראשון הוי בכור רק לפדיון משום דהוי פטר רחם, כמו שכתוב ביורה דעה סימן ש"ה סעיף י"ז ובחושן משפט סימן רע"ז סעיף ח', יעו"ש.

(ג) ולפי זה, יוצא דופן והבא אחריו, דלא הוי בכור הן לנחלה והן לפדיון, וכמבואר ביורה דעה סימן ש"ה ובחושן משפט סימן רע"ז, אין צריך להתענות. ומכל מקום ביוצא דופן צריך עיון לדינא, דדילמא דווקא התם דאתמעט מקרא, דלעניין נחלה כתיב "וילדו לו" ולעניין פדיון כתיב "פטר רחם", מה שאין כן כאן שהוא זכר לנס שניצולו ממכת בכורים, ובכור סתם הוי וצריך עיון. חק יעקב שם. ולעניין דינא, כיון דאין זה כי אם חששא בעלמא שמא צריך להתענות, אין צריך להתענות מספק וכמו שנכתוב לקמן אות ו' ואות ז', יעו"ש. ועוד עיין לקמן סוף אות ח'.

(ד) שם: בין בכור מאב וכו' — ומיהו גדול הבית אין צריך להתענות, אף על פי שהיתה בהם המכה, דלא מחמרינן כולי האי. טור בשם אבי העזרי. וכן כתב בדרשות מהרי"ל הלכות ערב פסח, לבוש, מטה משה סימן תק"ס ותקס"א, עטרת זקנים, חק יעקב שם, משבצות זהב, ר' זלמן אות ג', משנה ברורה אות ב'. ואם רוצה להתענות מנהגא הוי. סידור עמודי שמים, פתחי עולם. ועיין לקמן אות ל"ה.

(ה) שם: בין בכור מאב וכו' — וכן בכורות כהנים ולויים צריכין להתענות בערב פסח. תשובת מהרי"ל סימן י"ד, חק יעקב שם, אליה רבה אות ד', חק יוסף אות ד', יד אהרן בהגהות הטור. ופשוט הוא דאף שהוא רק בכור מאם, דנמצא דאינו בכור לנחלה ולא לפדיון, אפילו הכי צריך להתענות, וכן משמע שם בתשובה. חק יעקב שם, ר' זלמן אות א', משנה ברורה שם.

(ו) הבא אחר הנפלים צריך להתענות, דהוי ליה בכור לנחלה. מגן אברהם ריש הסימן, חק יעקב אות ב', אליה רבה שם, חק יוסף אות ג', ר' זלמן אות ב'. והיינו דווקא בבא אחר ודאי נפל, אבל אם בא אחר ולד שמת תוך שלשים יום, שהוא ספק נפל, אין צריך להתענות. דגול מרבבה. וכן כתב ישועות יעקב אות ב', שבות יעקב חלק ב' סימן ט"ז, אשל אברהם ריש הסימן, בן איש חי פרשת צו אות כ"ה, משנה ברורה אות ב'. ועיין חושן משפט סימן רע"ז סעיף ו'.

(ז) וכן מי שילדה אשתו שני זכרים ואינו יודע איזו מהם יצא ראשון, ושניהם בכורים מספק, אין צריך להתענות; וכל שכן זכר ונקבה, דספק דרבנן לקולא. משבצות זהב.

(ח) שם: בין בכור מאם — ותענית זה של בכורים צריך להשלים עד הלילה. מהרי"ל בתשובה סימן קע"ג, כנסת הגדולה בהגהות בית יוסף, חק יעקב אות ד'. וכן הוא בדרשות מהרי"ל הלכות פסח, וכן כתב ה"ר זלמן אות א', משנה ברורה שם. והטעם כתב שם חק יעקב בשם מהרי"ל, משום דהוי תענית ציבור. ועיין לעיל בהגה סוף סימן רמ"ט. ומיהו עיין בתשובות עולת שמואל סימן נ"ח שמצדד הרבה דתענית זה אינו צריך השלמה, דאחר חצות שהוא זמן קרבן פסח אסור להתענות. על כן מי שאינו בריא וחזק ויודע בעצמו שאין התענית מזיק לו כל עיקר, אין להשלים, שיש לחוש שיסתכן חס ושלום בלילה באכילת מצה ומרור וארבע כוסות, או שיתבטל ממצוות הנוהגות בלילה. וגם המתענים ומשלימים ואוכלים אחר הקידוש מרק או קאפע, יצא שכרו בהפסדו דמבטלין אכילת מצה לתיאבון וכו'. וסיים דהחכם יהיה עיניו בראשו, שלא להחמיר בדבר שאין לו עיקר בתלמוד שלנו ויש לחוש למניעת מצוות שהן מן התורה, יעו"ש. והביא דבריו הפתחי תשובה. ועיין לקמן אות י"ד.

(ט) הבכורות המתענים בערב פסח ויש בהם מנין יאמרו ענינו בחזרה (והיינו בשומע תפילה, כמו שכתב לעיל שיירי כנסת הגדולה בהגהת טור סוף סימן ר"ך). ואין חשש למה שאמרו דבניסן אין מזכירין תענית בציבור, כיון דלדידהו הותר התענית. שיירי כנסת הגדולה בהגהת בית יוסף. וכן כתב הפרי חדש, דאם יש עשרה בכורות שמתענים יתפללו מנחה בחזרה ויזכירו ענינו בשומע תפלה כדין יחידים. וכן כתב בספר אליה זוטא ובספרו אליה רבה אות ב', חק יעקב אות א'. אמנם העולת תמיד בסימן ר"ך אות ב' כתב על דברי שיירי כנסת הגדולה הנזכר דאין נכון לעשות כן, משום דהוי כמו תענית ציבור, ובניסן אין גוזרין תענית ציבור יעו"ש. והסכים לדבריו המגן אברהם ריש סימן זה, וכתב חק יוסף אות א' דכן נוהגין. וה"ר זלמן אות ו' כתב כדברי שיירי כנסת הגדולה הנזכר ודעמיה, אלא שסיים: ומכל מקום לכתחילה טוב שלא יהיה הבכור ש"ץ כשעשרה בכורות מתפללין יחד. וכן כתב משנה ברורה אות ב'. ועיין לעיל סימן ר"ך אות כ"ז, שכתבנו דכן עמא דבר כדברי העולת תמיד וכו', ורוצה לומר שאין מתאספין עשרה בכורות להתפלל מנחה ביחד כדי לומר ענינו בחזרה, אלא מתפללים עם הפשוטים.

(י) הבכורות, אף על פי שמתענין בערב פסח יכולין לאכול בסעודת ברית מילה; והמחמיר תבא עליו ברכה. הר"ש הלוי חלק אורח חיים סימן ג', כנסת הגדולה בהגהת הטור, עולת שבת אות א', פרי חדש. וכתב שם הפרי חדש, דהמיקל בבכורות אף בלא התרה בסעודת מצוה לא הפסיד, יעו"ש. והמגן אברהם בריש סימן זה כתב, דבמדינתם נהגו להחמיר שלא לאכול הבכורים בסעודת מילה. ובתשובות חוט השני סימן כ"ה כתב, דבעל ברית מילה וסנדקים ואבי הבן מותרין לאכול על המילה, ויפרעו תענית אחר או יתיר הנדר, יעו"ש. והביא דבריו בספר אליהו זוטא ובספרו אליהו רבה אות א'. וכתב, כשמתענה בשביל בנו, מותר לאכול על המילה אף אותן שאינם בעל ברית, יעו"ש, והביא דבריו חק יעקב אות ד. וכתב ה"ר זלמן אות ח', דהיינו על ידי שאלה וחרטה, יעו"ש. נמצא דזה תלוי במנהג, דבמקום שנהגו הבכורים לאכול בסעודת מצוה אינם צריכים התרה, כיון שמתחילה נהגו אדעתא דהכי דאם יארע סעודת מצוה אוכלין; ובמקום שנהגו שלא לאכול בסעודת מצוה, הבא לאכול צריך התרה ואפילו אם הוא מבעלי ברית, כנזכר. ועיין בתשובת חות יאיר סימן ע' ששם האריך הרחיב איזה מיקרי סעודת מצוה, וכתוב שם דגם האוכלים בסעודה של מסיים מסכת מיקרי סעודת מצוה, יעו"ש. מיהו בספר תשובה מאהבה [חלק ב' סימן רס"ב] מפקפק בזה, כיון שיכול להיות הסיום בזמן אחר יעו"ש, והביא דבריו הפתחי תשובה. אמנם הרב משנה ברורה אות יו"ד כתב דכן נוהגין כהיום בכמה מקומות במדינתו להקל ולאכול אף בסעודת סיום מסכת, ואף שהבכורים בעצמן לא למדו את המסכת, מכל מקום כיון שאצל המסיים הוא סעודת מצוה מצטרפים לסעודתו; והמנהג שמתקבצים להמסיים קודם שסיים, ומסיים לפניהם המסכת ושומעים ומצטרפים עמו בסיומו ואחר כך עושין סעודה, יעו"ש. וכן כתב בן איש חי פרשת צו אות כ"ה, דאם הבכור גמיר וסביר להבין מה שאומרים בעת הסיום מותר לו לאכול שם.

(יא) ובעניין סעודת פדיון הבן, עיין בחות יאיר שם שכתב דאפשר דלא מיקרי סעודת מצוה, יעו"ש. וכן כתב בן איש חי שם, דאם נזדמן לו לבכור פדיון שפודה את בנו אין לאכול. ומיהו עיין ביורה דעה סימן ש"ה סעיף יו"ד בהגה שכתב: ויש שכתבו שנהגו לעשות סעודה בשעת הפדיון וכו', משמע דהוי סעודת מצוה. וכן משמע לעיל סימן רמ"ט סוף סעיף ב' בהגה ובדברינו לשם בס"ד. ועל כן במקום שנהגו להקל לאכול הבכורים בסעודת פדיון הבן, יש להם על מה לסמוך.וכן כתב חיי אדם כלל קכ"ט אות י"ב, דבסעודת ברית או פדיון הבן נהגו בק"ק ווילנא להקל‏[2].

(יב) חתן בכור שנשא ערב פסח, מותר לאכול אליבא דכולי עלמא. ומה שנהגו להתענות ביום חתונתו וכניסתו לחופה, הטעם שלא ישתכר ותהיה דעתו מיושבת עליו, וזהו במקום שמברכין שבע ברכות בהעלות המנחה, אבל בארץ מצרים מברכין שבע ברכות בבוקר. מהר"י זיין בתשובותיו שערי ישועה כ"י שער אורח חיים שער ו' סימן א'. וכן כתב מהר"י עייאש בתשובותיו בית יהודה חלק ב' סימן כ"ג, דחתן בכור מותר לאכול בערב פסח, והוסיף עוד דאם ירצה להחמיר על עצמו אינו רשאי, יעו"ש. והביא דבריהם הברכי יוסף אות ב', וכתב דמאחר דבני אשכנז ופולין רבבות אלפי ישראל נוהגין להתענות ביום החתונה, וכמה עיירות משאר גלילות רהטי אבתרייהו במנהג זה, אם ירצה להחמיר ולהתענות רשאי ותבא עליו ברכה. וכתב עוד שם הברכי יוסף, דמה שכתב מהר"י זיין דטעם החתן שמתענה היינו כי נהוג לישא בעת המנחה, כבר שמענו וראינו בארץ הצבי ובכמה עיירות שהבחורים נושאים במנחה ואינם מתענים, יעו"ש. ועיין יפה ללב חלק ה' סימן תכ"ט אות ג', ובדברינו לשם אות ל"ד:

(יג) יש נוהגין דהחתן מזמין את הבכורות לסעוד בו ביום אצלו בסעודת חתן, וכן אבי הבן בסעודת מילה, ואין אנחנו מוחין ביד הנוהגין בכך. מיהו אינו יכול להזמין הרבה, אלא רק צמצום להשלים העשרה ולא יותר. בן איש חי שם:

(יד) שם: בין בכור מאם — וכתב המרדכי בפרק ערבי פסחים בשם רבינו יחיאל, דמותרין הבכורות לאכול מיני תרגמא, והביאו בית יוסף; וכתב: ולא נהגו כן. וכתב מהריק"ש דמי שקשה עליו התענית יכול לסמוך על זה, ע"כ. והביאו השולחן גבוה אות א', וכתב: וכן נראה עיקר. וכן כתב משנה ברורה אות ב', דבאדם שהתענית קשה לו ואחר התענית אין יכול לאכול [אלא] רק דברים קלים ובשיעור מועט מאד, וקרוב הדבר שעל ידי זה לא יוכל לקיים אכילת מצה ומרור ושתיית ארבע כוסות כתיקונם, מוטב שלא להתענות כדי שיקיים מצות הלילה כתיקונם. ומכל מקום טוב יותר שיאכל רק מיני תרגימא, עכ"ל. ומיני תרגימא, יש אומרים בשר וגבינה, ויש אומרים מיני קטניות, ויש אומרים פירות. שולחן גבוה שם. ועיין לעיל סוף אות ח' ולקמן סוף אות ל"ו:

טקסט זה לא נשלם עדיין... את/ה מוזמנ/ת להשלים זאת. לכל שאלה ניתן לפנות בדף השיחה


פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על אורח חיים לחץ כאן



▲ חזור לראש

  1. ^ ועיין עוד יביע אומר ח"א סימן כ"ז. הערת אלמוני בגליון כה"ח שלו.
  2. ^ ועיין עוד יביע אומר ח"א סימן כ"ז. הערת אלמוני בגליון כה"ח שלו.