שולחן ערוך אורח חיים תקכט א
שולחן ערוך אורח חיים · תקכט · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
מצוַת יום טוב לחלקו, חציו לבית המדרש, וחציו לאכילה ושתייה. ואל יצמצם בהוצאות יום טוב. וצריך לכבדו ולענגו כמו בשבת.
- הגה: ואסור לאכול ממנחה ולמעלה בערב יום טוב, כמו בשבת, שזהו מכלל הכבוד (רמב"ם פ"ו). מיהו אם ערב יום טוב שבת, יכול לקיים סעודה שלישית, ויאכל מעט פת לכבוד יום טוב. ומצווה ללוש פת בערב יום טוב לכבוד יום טוב (מהרי"ל הלכות יום טוב), כמו בערב שבת, כמו שנתבאר לעיל סימן רמ"ב.
וחייב לבצוע על שתי כיכרות ולקבוע כל סעודה על היין. ובגדי יום טוב יהיו יותר טובים משל שבת. ולא נהגו לעשות בו סעודה שלישית.
- (וביום טוב מאחרין לבוא לבית הכנסת וממהרין לצאת, משום שמחת יום טוב) (גמרא פרק הקורא עומד).
מפרשים
ברמב"ם משמע שדורשין אחר סעודת שחרית ול"נ שידרשו קוד' הסעוד' כמו שמצינו בעובדא דר"א וגם רבא לא מוקים אמורא עליה מי"ט לחבירו משום שכרות לכן מוטב לדרוש בשחרית ועכ"פ לא ימשוך יותר מחצות (יש"ש) ובחולין פ"א סימן נ' כתב מה שמאריכין החזנים בנגונים אין זה מחציו לה' וחציו לכם עכ"ל ולי נראה דהאידנא דאין דורשים דינים תוך הדרשה מוטב לדרוח /לדרוש/ אחר הסעודה משום שמחת י"ט וכ"כ הב"ח וכן המנהג עיין סי' ר"צ:
(א) ואסור לאכול: וה"ה בי"ט ראשון מפני שהוא עי"ט שני:
(ב) מיהו אם עי"ט וכו': זהו מדברי מהרי"ל ואזל לשיטתיה דס"ל דאסור לאכול בע"ש ועי"ט ממנח' גדולה ולמעל' וסעוד' שלישי' אסור לאכול קודם מנחה גדולה לכן כתב דיכול לאכול אחר מנח' אבל אנן קי"ל דמות' לאכול עד מנחה קטנה כמ"ש סי' רמ"ט א"כ יעשה סעודה ג' קודם מנח' קטנה עיין סי' רצ"א ואם שכח לעשותה קודם יעשנה אח"כ ופשוט דסעודת מילה מותר כמ"ש סי' רמ"ט ועיין סי' רנ"א דאסור לעשות מלאכה אחר מנחה, חייב לאכול פת בי"ט בערבית ושחרית וכ"מ ססי' קפ"ח ונ"ל דאם לא אכל בליל י"ט יאכל ביום שני פעמים כמ"ש סי' רצ"ח סס"א:
(ג) על היין: ומצוה לאכול בשר (רמב"ם סמ"ק ב"ח יש"ש) ואי' בע"א דף ה' שתקנו להרבות בסעודה בי"ט הראשון של פסח ובעצרת ובר"ה ובי"ט האחרון של חג ע"ש בתו' הטעם:
(ד) ובגדי יום טוב וכו': משום דחייב בשמחה ומטעם זה נהגו להרבות במיני מאכלים יותר משבת:
(ה) ולא נהגו לעשות: וכ"מ בסוכה פ"ב דאין חייב לאכול אלא ב' סעודות וכ"כ התי"ט פ"ה דמעשר שני מ"י אבל בסד"הי כ' טוב שיאכל פירות בסעודה ג' והכל בו כ' שמזה נתפשט המנהג לאכול בי"ט תבשיל א' יותר שיחשב במקום סעודה ג' ואף על פי שאין מפסיק בברכת המזון רי"ו (יש"ש) ומ"מ כשחל י"ט בשבת אין לסמוך ע"ז:
(ו) מאחרין לבוא: חוץ מר"ה שמשכימין לבה"כ וב"ח סי' תקפ"ד ובסימן תרמ"ד כ' דהאידנא שמאריכין בפיוטים משכימין בכל י"ט עכ"ל כלו' דרש"י פי' הטעם דמאחרין כדי לטרוח בסעודת י"ט קודם שילכו לבה"כ והאידנ' יכול' להכן בעוד שמאריכין בניגונים ופיוטים:
(ז) וממהרין לצאת: ויש לגעור בחזנים המאריכים יותר מחצות דהיינו י"ח שעות מתחלת הלילה כמו בשבת (יע"ש) ולפי מ"ש סי' קנ"ז משמע דחשבי' שעות זמניות דהיינו חצי היום וכן עיקר:
(א) בערב יום טוב: וה"ה בי"ט ראשון מפני שהוא ערב י"ט שני. מ"א.
(ב) שלישית: קודם מנחה קטנה ואם שכח לעשותה קודם יעשנה אח"כ. ופשוט דסעודת מילה מותר כמ"ש סי' רמ"ט. וחייב לאכול פת בי"ט בערבית ושחרית ואם לא אכל בליל י"ט יאכל ביום שני פעמים כמ"ש סי' רצ"ח סס"א. מ"א.
(ג) היין: ומצוה לאכול בשר. רמב"ם.
(ד) ובגדי: ואם אין ידו משגת יקח לכל הפחות מנעלים חדשים לכבוד יום טוב. מהרי"ל.
(ה) מאחרין: חוץ מר"ה עיין סי' תקפ"ד סס"א.
(א) מצות יו"ט לחלקו וכו' - דבחד קרא כתיב עצרת תהיה לכם ובחד קרא כתיב עצרת לה' אלהיך וע"כ אחז"ל דצריך לחלקו חציו לה' דהיינו לתורה ותפלה וחציו לכם דהיינו לאכילה ושתיה בשביל עונג יו"ט וע"כ יש לגעור בחזנים המאריכים יותר מחציו של יום וכתבו הפוסקים דכך הוא הדרך הנכון בבוקר מקדימין לילך לבה"כ ולבתי מדרשות ומתפללין וקורין בתורה בענינו של יום ומתפללין מוסף וחוזרין לבתיהם ואוכלין והולכין לבתי מדרשות ושונין עד חצי היום ואח"כ כשבא זמן מנחה מתפללין תפלה המנחה להתענג בשמחת יו"ט שאר היום עד הלילה כדי לקיים חציו לכם ועיין לקמיה בסעיף ג':
(ב) ואל יצמצם וכו' - שכל מזונותיו ויציאותיו של אדם קצובים לו מראש השנה חוץ מהוצאות שבתות ויו"ט שאם פיחת פוחתין לו ואם מוסיף מוסיפין לו [גמרא]:
(ג) וצריך לכבדו - דהיינו רחיצה בחמין בעיו"ט כמו בע"ש עיין לעיל סי' ר"ס וכן שילבש כסות נקיה ולא ילבש מלבושי חול וכמו לענין שבת עיין לעיל סי' רס"ב ס"א וב' וה"ה לענין יו"ט ועיין סימן ר"נ שצריך כל אדם להשתדל בעצמו להכין שום דבר לצורך שבת אע"פ שיש לו משרתים וה"ה לענין יו"ט:
(ד) כמו בשבת - דכתיב וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד וימים טובים נאמר בהן מקרא קודש וגם בתורת כהנים איתא מקרא קודש קדשהו ובמה אתה מקדשו במאכל ומשתה וכסות נקיה:
(ה) ואסור לאכול וכו' - האי לישנא לאו דוקא דגם בע"ש אינו איסור אלא מצוה להמנע מלקבוע סעודה מתשע שעות ולמעלה וכנ"ל בסימן רמ"ט ע"ש:
(ו) ממנחה ולמעלה - היינו מזמן מנחה קטנה וכמ"ש מקודם:
(ז) שזהו מכלל הכבוד - כדי שיאכל בליל יו"ט לתיאבון:
(ח) יכול לקיים - ר"ל אפילו אם שכח או עבר ולא קיים סעודה שלישית קודם זמן מנחה קטנה יכול לקיים אח"כ אך אז מצוה לכתחלה ליזהר שיאכל רק מעט פת כדי שיאכל בלילה לתיאבון וה"ה כשחל יו"ט ראשון בשבת שייך כל אלו הדברים:
(ט) וחייב לבצוע - בשתי הסעודות שאוכל ביו"ט וכדלקמיה:
(י) על שתי ככרות - שגם ביו"ט לא היה יורד המן כמו בשבת והיה יורד בעיו"ט כפלים:
(יא) על היין - היינו גם באמצע סעודה מלבד מה שקידש על היין מתחלה וכמו לענין שבת וכנ"ל בסוף סי' ר"נ וגם מצוה לאכול בשר וכל זה אם ידו משגת ועיין לעיל בסימן רמ"ב. ואיתא בע"ג דף ה' שתקנו להרבות בסעודה ביו"ט הראשון של פסח ובעצרת ובר"ה וביו"ט האחרון של חג:
(יב) ובגדי יו"ט וכו' - משום דחייב בשמחה וזהו ג"כ בכלל שמחה ופשוט דכל זה ג"כ בידו משגת:
(יג) ולא נהגו וכו' שלישית - כ"א שתי סעודות ערבית ושחרית וחייב לאכול בהן פת ואם לא אכל בליל יום טוב יאכל ביום שני פעמים ויקדש בשחרית הקידוש של לילה וכמו לענין שבת בסימן רע"א ס"ח וסימן רצ"א ס"א. והנה יש מאחרונים שכתבו דאף דאין נוהגין לעשות סעודה ג' בפת מ"מ טוב שיאכל פירות ויש שכתבו שמזה נתפשט המנהג לאכול ביו"ט תבשיל אחד יותר בשחרית שיחשב במקום סעודה ואע"ג דבשבת אין מועיל זה לענין סעודה ג':
(יד) מאחרין לבוא וכו' - כדי לטרוח בסעודת יו"ט קודם שילכו לבהכ"נ והאידנא שמאריכין בפיוטים ובניגונים בין יוצר אור וק"ש וקרוב לודאי שיעבור זמן ק"ש צריך להשכים בכל יום טוב כדי לקרות ק"ש בזמן הראוי:
(*) ואל יצמצם בהוצאת יו"ט: אבל בשאר הימים צריך כל אדם לצמצם בהוצאותיו [טור] ומקורו מהא דאיתא בגמרא מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה וכו' ופירש"י ליזהר מלעשות יציאה מרובה שלא יוסיפו לו אלא מה שפסקו לו עכ"ל וזהו תוכחת מרובה על זמנינו שבעו"ה הרבה אנשים עוברין ע"ז ולא ישימו לב איך להתנהג בהוצאות ביתם להרחיק דברים המותרים ורבים חללים הפילה הנהגה הרעה הזו שמביאה את האדם לבסוף עי"ז לידי גזל וחמס וגם לחרפה וכלמה. והרבה סיבות יש שגורמים להנהגה רעה הזו. והסיבה הגדולה שבכולן הוא ע"י הנשים שדעתן קלות ואינן רואות הנולד ואשרי למי שיאמץ לבבו ולא ישגיח לפיתויים וינהל הוצאות ביתו בחשבון כפי ערך הרוחתו ולא יותר ועיין בקונטרס שפת תמים פרק ה' מה שכתבנו בזה:
(*) לכבדו ולענגו כמו בשבת: עיין במ"ב משום דכתיב לקדוש ה' מכובד ובימים טובים גם כן נאמר בהן מקרא קודש והנה כ"ז הוא לשון הרמב"ם בפ"ו מהלכות יו"ט ולפ"ז הא מסיים ע"ז הקרא (ישעיה נ"ח) וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר ומבואר כ"ז לעיל בסי' ש"ו וש"ז באיזה חפצים מותר לדבר בשבת ושלא יהא דיבורך של שבת כדיבורך של חול ע"ש וא"כ ה"ה ביו"ט דהקרא קאי על שניהם ע"ש:
(*) ממנחה ולמעלה: לאו דוקא דאף חצי שעה קודם זמן מנחה קטנה דהיינו מט' שעות ולמעלה. ועין בא"ר ובש"א שכתבו דאין לעשות מלאכה בעיו"ט מן המנחה ולמעלה כמו בע"ש עיין ריש סימן רנ"א:
(*) בעיו"ט כמו בשבת: עיין במגן אברהם שכתב דה"ה ביו"ט ראשון יש למנוע מלקבוע סעודה מט' שעות ולמעלה [שהוא עיו"ט שני] כדי שיאכל בלילה לתיאבון והעתיקוהו האחרונים ולענ"ד אין דין זה ברור אחרי שבאמת העיקר הוא יו"ט ראשון דאנן בקיאין בקביעא דירחא ואף דבודאי אנו צריכין להחמיר בו מלעשות שום מלאכה וכן כל השבותין כמו ביו"ט ראשון (אם לא לצורך חולה וכדלעיל בריש סימן תצ"ו) היינו לענין עצם יו"ט כשכבר בא זמנו אבל שנחמיר מלאכול ביו"ט ראשון בעת שתאב לאכול כגון בחג השבועות שהיום גדול ונשויהו לספיקא שמא היום חול והוא עיו"ט וכדי שיאכל בלילה לתיאבון מנין לנו דבר זה: