ביאור:דברי הימים ב לה
קיצור דרך: a25b35
בראשית
שמות
ויקרא
במדבר
דברים -
יהושע
שופטים
שמואל
מלכים
ישעיהו
ירמיהו
יחזקאל
תרי עשר -
תהלים
משלי
איוב
חמש מגילות
דניאל
עו"נ
דה"י
דברי הימים א: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
דברי הימים ב: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו
(מהדורות נוספות של דברי הימים ב לה)
מקביל למלכים ב כג, פסוקים כא-כח |
א
וַיַּעַשׂ יֹאשִׁיָּהוּ בִירוּשָׁלַ͏ִם פֶּסַח לַיהוָה, וַיִּשְׁחֲטוּ הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן.
ב
וַיַּעֲמֵד הַכֹּהֲנִים עַל מִשְׁמְרוֹתָם, וַיְחַזְּקֵם לַעֲבוֹדַת בֵּית יְהוָה.
ג
וַיֹּאמֶר לַלְוִיִּם (המבונים) הַמְּבִינִים המלמדים לְכָל יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים לַיהוָה: "תְּנוּ אֶת אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ שהמלכים הרשעים הקודמים מנשה ואמון הוציאו מהמקדש. חז"ל פירשו שיאשיהו ידע שיצאו לגלות וצוה לגונזו במחילות מתחת לבית המקדש בַּבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. אֵין לָכֶם מַשָּׂא בַּכָּתֵף כמו שהיה במדבר, ואתם פנויים, ולכן, עַתָּה עִבְדוּ בשאר עבודות המקדש אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְאֵת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל.
ד
(והכונו) וְהָכִינוּ התכוננו לעבודותיכם לְבֵית אֲבוֹתֵיכֶם כְּמַחְלְקוֹתֵיכֶם לפי החלוקה למשמרות, שכתב, בִּכְתָב דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וּבְמִכְתַּב שְׁלֹמֹה בְנוֹ.
ה
וְעִמְדוּ בַקֹּדֶשׁ לִפְלֻגּוֹת לקבוצות של בֵּית הָאָבוֹת לַאֲחֵיכֶם בְּנֵי הָעָם ובני ישראל (שאינם לויים) יתחלקו לקבוצות לפי בתי אבות, וַחֲלֻקַּת בֵּית אָב לַלְוִיִּם גם הלויים יתחלקו לפי בתי אבות. וכל בית אב בלויים יהיה אחראי על שחיטת קרבן פסח לכמה בתי אב של ישראל.
ו
וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח, וְהִתְקַדְּשׁוּ והיטהרו, וְהָכִינוּ לַאֲחֵיכֶם תעזרו לאחיכם מישראל להכין את הפסח, לַעֲשׂוֹת כִּדְבַר יְהוָה בְּיַד מֹשֶׁה".
{פ}
ז
וַיָּרֶם תרם מרכושו יֹאשִׁיָּהוּ לִבְנֵי הָעָם, צֹאן כְּבָשִׂים וּבְנֵי עִזִּים, הַכֹּל לַפְּסָחִים לְכָל הַנִּמְצָא בירושלים לְמִסְפַּר שְׁלֹשִׁים אֶלֶף, וּבָקָר לשלמי חגיגה שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים - אֵלֶּה מֵרְכוּשׁ הַמֶּלֶךְ.
{ס}
ח
וְשָׂרָיו וגם שריו של יאשיהו תרמו לִנְדָבָה לָעָם, לַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם, הֵרִימוּ: חִלְקִיָּה וּזְכַרְיָהוּ וִיחִיאֵל, נְגִידֵי פקידי בֵּית הָאֱלֹהִים - לַכֹּהֲנִים נָתְנוּ לַפְּסָחִים צאן לקרבן פסח אַלְפַּיִם וְשֵׁשׁ מֵאוֹת, וּבָקָר לשלמי חגיגה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת.
ט
(וכונניהו) וְכָנַנְיָהוּ, וּשְׁמַעְיָהוּ וּנְתַנְאֵל אֶחָיו, וַחֲשַׁבְיָהוּ וִיעִיאֵל וְיוֹזָבָד - שָׂרֵי הַלְוִיִּם, הֵרִימוּ לַלְוִיִּם לַפְּסָחִים חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים, וּבָקָר חֲמֵשׁ מֵאוֹת.
י
וַתִּכּוֹן הָעֲבוֹדָה העבודה נעשתה כתיקונה, וַיַּעַמְדוּ הַכֹּהֲנִים עַל עָמְדָם במקומות שנועדו לעמידתם, וְהַלְוִיִּם עַל מַחְלְקוֹתָם כפי שנחלקו למשמרות כְּמִצְוַת הַמֶּלֶךְ.
יא
וַיִּשְׁחֲטוּ הַפָּסַח, וַיִּזְרְקוּ הַכֹּהֲנִים מִיָּדָם את דם הקורבנות שקיבלו מהלויים, וְהַלְוִיִּם מַפְשִׁיטִים.
יב
וַיָּסִירוּ הלויים מהפסחים הָעֹלָה את החלקים מהקורבן שמקטירים על המזבח לְתִתָּם כדי שיוכלו לתת לבעלים את בשר הפסח לְמִפְלַגּוֹת לְבֵית אָבוֹת לִבְנֵי הָעָם, לְהַקְרִיב לַיהוָה ואת האמורים נתנו לכהנים להקריב לה', כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר מֹשֶׁה, וְכֵן לַבָּקָר ואותו דבר עשו גם לבקר שהקריבו שלמים לקרבן חגיגה.
יג
וַיְבַשְּׁלוּ הַפֶּסַח בָּאֵשׁ צלי אש, ולא מבושל (שמות יב ט) כַּמִּשְׁפָּט, וְהַקֳּדָשִׁים קרבנות שלמים בִּשְּׁלוּ בַּסִּירוֹת בסירים וּבַדְּוָדִים דודים וּבַצֵּלָחוֹת סוג קדירה, וַיָּרִיצוּ הוליכו מהר לְכָל בְּנֵי הָעָם.
יד
וְאַחַר הֵכִינוּ דאגו הלויים להקריב את קרבן הפסח לָהֶם וְלַכֹּהֲנִים, כִּי הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן היו עסוקים בְּהַעֲלוֹת הָעוֹלָה וְהַחֲלָבִים עַד לָיְלָה, וְהַלְוִיִּם הֵכִינוּ לָהֶם וְלַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן.
טו
וְהַמְשֹׁרֲרִים בְּנֵי אָסָף עַל מַעֲמָדָם היו במקום שלהם כְּמִצְוַת דָּוִיד וְאָסָף וְהֵימָן וִידֻתוּן חוֹזֵה הַמֶּלֶךְ, וְהַשֹּׁעֲרִים גם הם, עמדו על משמרתם לְשַׁעַר וָשָׁעַר; אֵין לָהֶם לָסוּר מֵעַל עֲבֹדָתָם כִּי ולכן אֲחֵיהֶם הַלְוִיִּם שלא שוררו ולא שמרו על השערים הֵכִינוּ לָהֶם.
טז
וַתִּכּוֹן כָּל עֲבוֹדַת יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח וְהַעֲלוֹת עֹלוֹת עַל מִזְבַּח יְהוָה, כְּמִצְוַת הַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ.
יז
וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל הַנִּמְצְאִים אֶת הַפֶּסַח בָּעֵת הַהִיא, וְאֶת חַג הַמַּצּוֹת שִׁבְעַת יָמִים.
יח
וְלֹא נַעֲשָׂה פֶסַח כָּמֹהוּ בטהרה יתירה וכהלכתו \ בקהל גדול \ בלב אחד בְּיִשְׂרָאֵל מִימֵי שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא, וְכָל מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל לֹא עָשׂוּ כַּפֶּסַח אֲשֶׁר עָשָׂה יֹאשִׁיָּהוּ וְהַכֹּהֲנִים וכן לא הכהנים וכו' וְהַלְוִיִּם וְכָל יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל הַנִּמְצָא בני ממלכת ישראל שעברו ליהודה וְיוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלָ͏ִם.
{ס}
יט
בִּשְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְמַלְכוּת יֹאשִׁיָּהוּ נַעֲשָׂה הַפֶּסַח הַזֶּה.
כ
אַחֲרֵי כָל זֹאת אֲשֶׁר הֵכִין תיקן וביסס יֹאשִׁיָּהוּ אֶת הַבַּיִת, עָלָה נְכוֹ מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְהִלָּחֵם בְּכַרְכְּמִישׁ נגד בבל בקרב כרכמיש. העיר כרכמיש שוכנת על הגדה המערבית של הפרת עַל פְּרָת המצרים עברו דרך ישראל כדי להגיע לפרת, וַיֵּצֵא לִקְרָאתוֹ יֹאשִׁיָּהוּ.
כא
וַיִּשְׁלַח אֵלָיו מַלְאָכִים לֵאמֹר: "מַה לִּי וָלָךְ מֶלֶךְ יְהוּדָה? לֹא עָלֶיךָ אַתָּה הַיּוֹם להתקיף אותך אני בא היום, כִּי אֶל בֵּית מִלְחַמְתִּי למקום שבו אני צריך להלחם, בכרכמיש, וֵאלֹהִים האליל שלי אָמַר לְבַהֲלֵנִי לזרז אותי למלחמה. חֲדַל לְךָ מֵאֱלֹהִים אֲשֶׁר עִמִּי מלהלחם נגד האל העומד לצדי וְאַל יַשְׁחִיתֶךָ".
כב
וְלֹא הֵסֵב יֹאשִׁיָּהוּ פָנָיו מִמֶּנּוּ, כִּי לְהִלָּחֵם בּוֹ הִתְחַפֵּשׂ כבר שינה את בגדיו לבגדי מלחמה, וְלֹא שָׁמַע אֶל דִּבְרֵי נְכוֹ מִפִּי אֱלֹהִים. וַיָּבֹא לְהִלָּחֵם בְּבִקְעַת מְגִדּוֹ עיין בקעת מגידו.
כג
וַיֹּרוּ הַיֹּרִים המצרים ירו חץ ב לַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ, וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לַעֲבָדָיו: "הַעֲבִירוּנִי הוציאו אותי משדה הקרב כִּי הָחֳלֵיתִי מְאֹד".
כד
וַיַּעֲבִירֻהוּ עֲבָדָיו מִן הַמֶּרְכָּבָה מהמרכבה בה נפצע (כי היתה קטנה או מלוכלת בדם), וַיַּרְכִּיבֻהוּ עַל רֶכֶב הַמִּשְׁנֶה המרכבה המשנית, שאולי היתה פחות מפוארת אך יותר נוחה\נקיה אֲשֶׁר לוֹ, וַיּוֹלִיכֻהוּ יְרוּשָׁלַ͏ִם וַיָּמָת, וַיִּקָּבֵר בְּקִבְרוֹת אֲבֹתָיו. וְכָל יְהוּדָה וִירוּשָׁלַ͏ִם מִתְאַבְּלִים עַל יֹאשִׁיָּהוּ.
{פ}
כה
וַיְקוֹנֵן יִרְמְיָהוּ עַל יֹאשִׁיָּהוּ, וַיֹּאמְרוּ כָל הַשָּׁרִים וְהַשָּׁרוֹת בְּקִינוֹתֵיהֶם עַל יֹאשִׁיָּהוּ את הקינה שאמר עליו ירמיהו עַד הַיּוֹם, וַיִּתְּנוּם לְחֹק קבעו אותה לחוק עַל יִשְׂרָאֵל שכשהם מקוננים על חורבן הבית יאמרו גם את הקינה הזאת, וְהִנָּם כְּתוּבִים עַל הַקִּינוֹת כנראה מדובר בספר איכה (לפי חז"ל היא "אֵיכָה יוּעַם זָהָב" באיכה ד) .
כו
וְיֶתֶר דִּבְרֵי יֹאשִׁיָּהוּ וַחֲסָדָיו, כַּכָּתוּב שעשה כמו שכתוב בְּתוֹרַת יְהוָה.
כז
וּדְבָרָיו הָרִאשֹׁנִים וְהָאַחֲרֹנִים, הִנָּם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה.
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
הערות
- "וְלֹא הֵסֵב יֹאשִׁיָּהוּ פָנָיו מִמֶּנּוּ, כִּי לְהִלָּחֵם בּוֹ הִתְחַפֵּשׂ, וְלֹא שָׁמַע אֶל דִּבְרֵי נְכוֹ מִפִּי אֱלֹהִים" (פסוק כב) - בפסוק מקביל בספר עזרא החיצוני ניתן להעזר כדי לפרש שני ביטויים לא ברורים:
"ולא הסב יאשיהו פניו את רכבו, כי להלחם בו התחזק, ולא שמע אל דברי ירמיהו הנביא מאת ה' "- "מִפִּי אֱלֹהִים" - אין הכוונה ל"מֵאֱלֹהִים אֲשֶׁר עִמִּי" שבדברי מלך מצרים אלא לאלוקי ישראל, ביד נביאו, ירמיהו. כך גם פרשו חז"ל באיכה רבה א נג: "ולא שמע אל דברי נכו מפי אלהים - זה ירמיהו." יאשיהו שאף לאחד את יהודה וישראל, וניצחון על ממלכת מצרים הגדולה בשטח ישראל היה בוודאי תורם לכך, אך ירמיהו (וכן מצאנו דברים דומים בפי נביאים אחרים) סבר שאל לנו להתערב במלחמות המעצמות הגדולות. (ע"פ הרב לאו, ירמיהו - גורלו של חוזה, עמ' 95)
- "הִתְחַפֵּשׂ" - ניתן לפרש משורש חפ"ש בבניין התפעל: חיפש את עצמו. בבואו להילחם במלך מצרים חיפש יאשיהו בעצמו כח. ובלשון עזרא החיצוני: "התחזק".
ניתן להרחיב רעיון זה ולומר שכל מי שמתחפש (למשל בפורים) בעצם מחפש משהו בתוכו ומביא אותו לידי ביטוי בתחפושת שבחר.
ראו גם