אלטנוילנד ב ד
תל אביב • ספר ראשון: א ב ג ד ה ו • ספר שני: א ב ג ד ה • ספר שלישי: א ב ג ד ה ו • ספר רביעי: א ב ג ד ה ו • ספר חמישי: א ב ג ד ה ו
IV.
[עריכה]לעת עתה לא עלה אף רעיון קל על לבות הארחים לשוב לאירופא. אמנם פרידריך לאֶווענבערג העיר, כי לפי הנמוס עליו להציע לפני ידידו את ההצעה הזאת, יען לקינגסקורט אין כל ענין שימשכהו אל העם היהודי והליכותיו, אך הזקן ענה בתקף, כי חפץ הוא לשבת שם, כל עוד יתנו אותם לשבת. מעשה נורא, מעשה אשר לא יעשה – הוא זה אשר קרה פה ליהודים, ואם הוא, הד"ר פרידריך לאֶווענבערג, חושב את נפשו כזרה לעמו, קינגסקורט איננו רוצח כזה.
בקצרה, כשבא איש החִבֵּל מן האניה, הוגד לו, כי פה יהיה מקום המנוחה. צו נתּן לו לשלוח בגדי לבן ותלבשת פרידריכסהיימה, ואנשי האניה יוכלו לראות מנוחה כי נעמה.
חדרי הארחים, שאליהם הובאו, היו סמוכים זה לזה. קינגסקורט היה עומד בסרבלי כתנתו על מפתן דלת-החבור והיה עושה "הגהות על צדי הגליון" לכל אשר ראו ואשר שמעו עד היום, ופרידריך ישב בכסא המסעד והביט כחולם אל דלתי היציע הנשקפת מול פני הים. איש לא יכול לברוא לו אף בדמיון נוה נהדר מזה. ומה נפלאים היו האנשים אשר התהלכו פה בנחלת שפר שלהם. דוד היה עליז ואמיץ כח, בוטח בנפשו אך לא יהיר. אשתו לימינו סמל אֵם צעירה ומאושרת, והעלמה הנאוה והאצילה מרים, השמה מעיניה בעבודה נכבדה, לא כאשר נהגו בנות היהודים לפנים במשפחות עשירות. אחרי עבור שנים רבות זכר עוד הפעם את ארנסתינה לאֶפלר, שהיה אוהב לפנים ברוח עועים, וממנה היו תוצאות לפרידתו מן החיים, לפרידתו הקלה מאד. היכול תוכל מרים להנשא גם היא לאיש באופן אשר נשאה ארנסתינה לאיש? הוא לא ידע איך עלתה השאלה הנבערה הזאת על רוחו. אך היא עלתה על רוחו מאליה. ושעיפיו השיבוהו, גם כן בלי אשר נמלך בהם הרבה, לאמר: לא! זו היא עלמה אחרת, וכל בני האדם האלה הנם שונים ונבדלים מבני האדם שהיו יוצאים ובאים בבית לאֶפלר, אשר לזכרו זע פרידריך וירגז וישחק. ועוד מחשבה אחת עלתה על לבו: מי יודע אם תחת בָּרוֹח ממערכת החיים לא טוב ויפה ונבון היה לשאוף ולחתור ולהלחם למען הגיע אל מטרה.
וכאשר היה תפוש במזמות האלה התאנח ויאמר: קינגסקורט! השאלה מתעוררת בלבי, אם לא דרך נלוזה אחזה אניתנו בהובילה אותנו אל אי האושר הרחוק. במה בליתי עשרים שנים יפות? בציד, בדיג, באוכל, בשתי, בשינה ובשחוק האישקוקי...
– ובחמור זקן, מה? נהם קינגסקורט כנעלב.
– את החמור הזקן אתה מוסיף לא באשמתי – ענה פרידריך בצחוק. – בלעדיך הן לא יכולתי אף לא חפצתי להתקיים עוד. בכל זאת חֲבַל על שלא הובאה כל תועלת. הנה כה הרחיקו יושבי תבל ללכת, ואנחנו לא לקחנו חלק, ואין לנו כל זכות בדבר הזה.
– לאו! השמעתם? עשרים שנה למד בר-נש זה בבית מדרשי ועוד רעיונות כאלה בלבו. אמור תכף, כי חפצך להיות חבר בחברה החדשה הזאת.
– אין אני אומר זאת, יען כי עוד אין אני יודע אותה כל צרכי, אבל טובה היא בעיני מהחברה שהיתה.
– טובה? טובה? געש הזקן, בבקשה ממך, הכנס נא בברית החברה החדשה. הן אני אוכל לשוט לי הלאה ולראות את אשר אבחר.
– אל נא תגעש, קינגסקורט! לא אֶותר פה לבדי בלעדיך.
– זו היא הבטחה?
– על דברתי... גם לא אכנס בחברתו החדשה של דוד, לוא רק....
– מה?
ופרידריך צחק צחוק קל בהביעו את הרעיון הזה:
– אכנס רק כשתכנס גם אתה.
זה ימים רבים לא צחק קינגסקורט כצחקו עתה.
– פריטצי, חאַ חאַ חאַ! איזה המצאות של שגעון יש לך. חאַ יאַ חאַ! הביטה נא עלי כמו על חבר בחברה יהודית. עלי, על אדאלברט לבית קאֶניגסהאף, אציל פרוסי ונוצרי. לא פריטצי, זה הוא פלא פלאים, זה פלא פלאים.
– האצילות מדברת מתוך גרונך.
– והנה תכף נדקר. הן בעיני הנך יוצא מן הכלל.
– ומה יש לך לטעון על דוד ליטוואק?
– לעת עתה לא מאומה. הוא נראה לי כבחור-כהלכה...
השיחה הפרעה על ידי בעל הבית שבוא לשאול אותם מה הם מבקשים, הכבר גמרו בדעתם ללכת לתיאטרון, או לקונצרט, ובאיזה מהם יבחרו. למען בחור, שם לפניהם את רשימת התענוגות באחד ממה"ע.
קינגסקורט הורה באצבעו על הגליון, בלי קרוא:
– העוד כל כך שקרים גדֵלים בעולם?
– לא יותר משמבקשים הקוראים – ענה דוד.
– ובכן הרבה מאד – צפצף קינגסקורט.
– זה הוא שונה מאד. בכלל, טובים וקרובים יתר אל האמת אלה מה"ע של החברות.
– איזה מכ"ע?
– אלה של החברות. בסדר הכלכלה הנהוג בינינו נזקקו גם מה"ע להכנס אל המשטר הזה.
וקינגסקורט שסעהו בדברים:
– עמוד, עמוד. אל נא כה תמהר לדבר! איזה סדר כלכלה נהוג ביניכם, כאשר אמרת?
– סדר כלכלת שותפים. אך אל נא תתאר בדמיונך חוקי ברזל משפטים מוצקים. בכלל – אין דבר קשה, אכזרי, מוטל מראש, מן הסבָרות אשר הגו המוחות – אך מנהג שאנן, מוסכם, בלי תקף ובלי כפיה. היו חברות שונות לקנין ולכלכלה, וחברתנו החדשה הוסיפה משלה אך זאת, שהיא עזרה להצלחת כל החברות ההן על ידי אשר פתחה דלת בפני לָוִין, וגם האיר את עיני המון העם. בחקרי חכמי הכלכלה במאה שעברה כבר בארו את גדל תועלת החברות ממין זה. אך בעולם המעשה היה קיומן קשה ועבודתן עליהן למשא. על פי רוב היו החברים רפי כח, ולא יכלו לחכות מקצר רוח עד אשר חברותיהם תצלחנה. כן גם היתה לחברות האלה מלחמה מפנים ומאחור מאת בעלי עסקים, אשר חשבו, כי מהן יבולע למו, ויתקוממו עליהן בגלוי או בסתר. הנה כן כאשר קמו חברות לקנות בעד חבריהן צכי אכל נפש, ראו החנונים של צרכי אכל נפש את החברות האלה כראות אנשים מסיגי גבולם ומהפכים בחררתם. או בראות הסוחרים מוכרי כלי בית, כי חרשי העץ העושים כלי בית אמרו לדבק טוב וייסדו חברה, היו הם מתעצבים וחותרים תחת מוסדי חברה כזאת. הנה כן פגשו החברות האלה מכשולים על דרכן מצד המנהג, מצד התחרות והסכסוכים. ואמנם דרך החברות האלה הוא דרך התּוך בין קנין היחיד ובין קנין הכלל. האיש היחיד איננו נטול מחייו הפרטיים, ואיננו נעדר החשק והיכלת לעבוד בעד נפשו ורכושו, אך גם לו מגן וצנה להגן על עצמו מפני העשיר הבולע. אין עוד העני אנוס להשתכר מעט ולשלם הרבה בעד מחסוריו. הלחם לעניים איננו בינינו יקר מן הלחם לעשירים. אין עוד מיקרים את שער צרכי המכּלת. לוא אמרנו לעשות את התקון הזה בחברה הישנה, כי עתה אבדו נכרתו רבבות אנשים מוצאים חית ידם מן המרכלת הממוצעת הזאת. אך אנחנו פה לא נתַנו לרוכלים ממין זה להחל את מעשיהם, אך בכניסתנו יסדנו חברות. ועוד הפעם אתה רואה כי יתרוננו הוא בזה, שהננו חפשים מעול הקלקלות הישנות. אנחנו לא היינו אנוסים לחתור תחת מוסדי כלכלת איש יהיה מי שיהיה, למען היטיב להמון העם.
– אך מה"ע? הוסיף פרידריך לשאול – הלא תחלת דברינו היתה על אדות מכ"ע. איך יש לנהל מכ"ע בדרך חברה? האם כולם קנין סופריהם, וכיצד?
– פשוט מאד. מה"ע של החברה הוא קנין החתומים. דמי החתימה הם דמי השותפות של החברים, וככל אשר יגדל קהל הקוראים, כן תגדל ההכנסה מן ההודעות השונות, וההכנסה הזאת היא לקוראים, או לחתומים, ולקץ כל שנה תחולק להם, עד כי יש אשר החתומים מקבלים יתר משהכניסו, וכבר היו מקרים כאלה.
– פלאים, פלאים! צעק קינגסקורט – ובכן אדם מקבל מנה יפה בעד שקדו לקרוא במכ"ע!
– אמנם! האם לא שמעתם מעודכם באירופא ובאמריקא איזה הכנסות יש למכ"ע גדולים? אך הם הלכו הלך וזול, אף כי ההוצאות לטלגרמות ולשכר הסופרים עלו למעלה. מה"ע הגדולים הוזלו עד למטה מהוצאותיהם, ובכ"ז לא פסקה ההכנסה מעלות במדה מרובה מאד. הנה זאת היתה ראשית מנהג השבת ההכנסה לחתומים. כזאת אתם מוצאים גם בינינו. אך רוב ההכנסה יחולק לחברים. המערכת היא הועד המנהל את העסק, ויכולים אתם להיות בטוחים, כי טוב לעובדים האלה, הממלאים את גליונות מה"ע תנובת רוחם, עתה מאז. הלא מהם תוצאות לכל העסק ולכל ההכנסה, וזאת מבין כל חבר, ומעריכים את העבודה לפי ערכה. בעד המאמרים הטובים, היפים והמועילים, המאירים באמת את עיני העם, מחזיקים להם טובה רבה. מה"ע אשר לנו עוזרים הרבה להשכלת העם. מלמדים, מפיצים דעת, וגם מביאים ענג ושעשועים: הם עומדים לשרת בעניני חבור הדרכים, בעניני המסחר והאומנות לא פחות מלעניני המדעים ומלאכת המחשבת. וסופרי מה"ע עובדים ביתרון זריזות ובשובע שמחות ובנחת רוח, בידעם, כי מצבם איתן, והחברה יודעת להוקיר את פעליהם איש לפי עבודתו וכשרונו. הנה הם רואים את עבודתם כראות כהונה נכבדה, שהם עתידים גם ליתן עליה דין וחשבון.
– זה נאה מאד – הפסיק פרידריך. אך חושב אנכי, כי מכ"ע כאלה הם נכנעים יתר לדרישות המון הקוראים. המערכת, אשר כל מעמדה תלוי ברצון הקוראים, אנוסה להתאמץ להחניף לקוראים, למען אסוף מחנה רב מהם.
– לוא כן היה, ההיה זה דבר חדש? האם לא כן היה גם בשכבר הימים? היו עורכי מכ"ע שהיו מביטים ומשקיפים ברתת ובזיע אל דעת הצבור, והיו עוברים על דבר זה בשתיקה ומפליגים ומגזימים דבר שני, לפי אשר חשבו לעשות מטעמים לקוראיהם, וגם לא ידעו היקלעו אל השערה ולא יחטיאו. אך לא כן עתה. באספות הנאספות מדי שנה בשנה נותנים דין וחשבון, וקהל כל מכ"ע המסוּדר נותן קו ומשקלת למערכת לימים יבואו.
– אימה! – קרא קינגסקורט – אספות של מאה אלף חתומים!
– לאו דוקא, העיר דוד. החתומים בוחרים במאה או מאתים אנשי אמנה ומטילים עליהם חובה זו. הדבר הוא בתכלית הפשטות. במערכת מה"ע בעצמו עומדים אנשים על הפרק להבחר לזמן הקצר הזה. לשטר החתום יש תּלוּש, שמשמש ככרטיס הבחירה. חמש מאות או אלף חתומים מוסרים את כרטיסי בחירתם לאיש אמנה אחד בעד האספה הכללית. איש אמנה כזה נוהג להודיע במה"ע בעצמו: אני אומר לעמוד באספה העתידה להיות על נקודה זאת וזאת, וכל המסכים ימסור נא לי את כרטיסו.
– נאה, אמר פרידריך – לקהל יושם לב היטב, אך עוד אין אני רואה בזה תועלת בעד העם. התנועות והרעיונות החדשים אינם עשוים להיות מובנים במהרה. משפט הקהל כמשפט הילדים. הילדים אינם חפצים, על פי רוב ללמוד, ואין לשים את הדבר תלוי בבחירתם, והקהל איננו חפץ לקבל דברים חדשים לתקן, לחדש או להעמיק את דעותיו. אם אין אנשים יחידים עומדים בראש, ואך העם ע"י תחבלות בחירה כאלה מנהל את דבר חנוכו, הוא משולל הנהגה שכלית אשר תצלח אך על ידי יחידים בעל כשרון.
– לא נתתני לכלות את דברי, אדוני הדקטור. אני לא אמרתי, כי מה"ע של חברות היא התבנית האחת. הם רק תחת מה"ע הגדולים ההם, אשר לרגל רוב קוראיהם והוצאותיהם והכנסותיהם לבשו צורת עסקי מסחר כבירים. אך יש לנו גם מכ"ע, שאנשים יחידים עושים ומנהלים. גם לי יש מכ"ע כזה, והנני משתמש בו לצרך המלחמה שאני נלחם כעת בקרב חברתנו החדשה. ראש מתנגדי הרב ד"ר גייער, מנהל גם הוא מכ"ע כזה, אך מה"ע שלי לא יאריך ימיו יתר מן המחלקת שבגללה נברא. לא כן גייער, כי לחמו נמצא מן המחלקת הזאת. כן יש עוד מכ"ע אחרים שעומדים ברשות יחידים ומשמשים למטרות כאלה. מדי תנצנץ שטה חדשה, הכל מוכן לפניה להגלות ולהתפרסם אל דעת הצבור. אמנם, כשתאמר להכריע את כף הנצחון לדעה חדשה, תזקק למלחמה עצומה, כמו לפנים. עליך יהיה להראות בעליל את אמץ רוחץ, את כח נפשך ואת סֻבָּלְֹךָ, ועל זה אין להתאונן. האמן נא לי, כי על יד שותפותנו לא ירד מספר היחידים המצוינים בקרבנו, ולהפך, הוא עלה מעלה. אין היחיד מֻדָק בינינו בקרב פלחי הריחיים של המדהבה, ואין השווי של הַצַוְתָנִים כורת את ראשו מעליו. אנו מכירים ומוקורים את התפתחות היחידים במדה שאנו מכירים ומוקירים את יסוד הכלכלה ואת קנין היחיד.
– נא, ברוך השם! אמר קינגסקורט. ואני אמרתי, כי בטלתם את דיני שלי ושלך.
– לוא כן עשינו, כי עתה לא מצאתם פה את כל אשר כבר ראיתם ואת אשר אתם עתידים לראות עוד – אמר דוד. לא! משוגעים כאלה לא היינו. לא בטלנו את המסמר המעורר לעבודה, ליגיעה ולהמצאות. איש לפי פעלו, הכשרון הגדול מחברו מתן שכרו גדול, היגיעה הגדולה מחברתה קציר פעלה יגדל. העושר נחוץ הוא לנו כתחבלת פתוי בעד השואפים וכמזון בעד האמנות היקרה. אני בעצמי הנני מאלה שרכושם רב. הנני בעל אניות. עסקי הוא ממין העסקים, אשר מן ההכרח רק יחידים, כמו לפנים, או חברות בעלי מניות, יכולים לעשות אותם. זה הוא יתרון שטת השותפות, שאיננה מבטלת את קיומן או את התיסדותן של תבניות אחרות. בביתי, למשל, תמצאו תערובה נפלאה. אני הנני בעל בית המסחר. לפועלי יש חברה, שנכנסת יתר ויתר, בעניניה שיש לה עמדי, ברשות עצמה, ולא כנגד רצוני, אך ברצוני ובתמיכתי. בתחלת מסחרי, ובראשית משאי ומתני עם הפועלים, היתה להם אך חברה אחת, והיא חברת קנין צרכי מכלת. החברה הזאת רחבה ותהי לאוצר חשכון, ועליך לדעת, כי הפועלים שלנו, גם בלעדי אוצרות החשכון, הם, בתקף היותם בני חברתנו החדשה, מובטחים בכלכלתם לכל צרה שלא תבוא, לחלי, לזקנה, ומשפחותיהם אחרי מותם. אני תמכתים ברצוני ואעזור להם ליסד את אוצר החשכון אשר יסדו, בתתי להם סכום מסוים. ואני לא עשיתי זאת מנדבה, אך מאהבת עצמי, למען אוכל למכור היטב את בית מסחרי כאשר אחפץ להנזר מכל עסקי ולמכרו לזולתי אז אמיר את בית מסחרי בחברה של מניות, ונקל יהיה לי להוציא את המניות. על כן פועליהם הטובים שבאוהבי. אין בינינו מחלקת על דבר השכר, ולא כל מחלקת אחרת. זה הוא יחש משפחה, אך על פי רוח העת הזאת, באפן ובסגנון חדש. לוא בא אל הפועלים איש מחרחר ריב, כי עתה לא הייתי אנוס לגרשו בכח, כי הפועלים היו כופים אותו בצחוק לצאת. הם יודעים את אשר לפניהם, וכן אין מקום עוד למחלקת בעה"ב והפועל.
וקינגסקורט נהם בנחת רוח:
– עודך איש צעיר, וכבר כה הרבית לעשות.
– אני קדמתי להחל. אנחנו נמנינו בין הבאים בראשונה. לא בזכותי תלוי הדבר, או אך מעט תלוי הדבר בזכותי. ההצלחה הכללית העלתני, אך זאת אספר לכם בטבריא.
– מדוע בטבריא? שאל פרידריך.
– שם תודע לך הסבה, יען כי בלי ספק לא ישער לבך מה החג אשר אנו חוגגים... ועתה בחרו נא אדוני את תענוג הערב. או אולי תבקשו לשמוע את הפרוגרמא ממה"ע המדובר? ויקח שתי קליפות-שמע מן הקיר ששם היו תלויות, ויגישן אל ארחיו.
וקינגסקורט צחק:
– אדון רב החסד! בזאת לא תאַים עלי. זאת אני יודע. מכ"ע טילפוני כזה כבר היה לפני חמש ועשרים שנה בבודאפשט.
– אני לא אמרתי להראותך דבר חדש. אך גם המה"ע המדובר בזה הוא של חברה.
– אך בל"ס איננו מכניס, כי הודעות אין לו.
– להיפך. שכר המודעות האלה גדול מכולן. ההודעות במה"ע הנדפסים אינן אונסות את הקורא לקראן, ויכול הוא לעבור על פניהן, אך בפני הקליפות של שמע האלה אין הוא יכול להגן על נפשו. שמע נא, אולי במקרה יש עתה הודעה כזאת.
הם לקחו את קליפות השמע ויגישון לאזניהם. בתחלה שמעו הודעה על דבר שרפת בית מלאכת אניות ביוקוהאמא, ואחרי כן הרצאָה קצרה ע"ד חזיון חדש בתיאטרון פאריזי, והמקחים החדשים של צמר גפן בנויארק, ועתה הריע הקול, קול רם מבראשונה:
– אצל שמואל כהן יש להשיג את הטובות שבאבני חפץ במקחים שפלים. אצל ש-מ-ו-א-ל כ-ה-ן. הגלריה הגדולה 47.
ויצחקו בכל לבם.
ודוד הוסיף לאמר:
– יש שעושים זאת באפן מחודד מאד, עד שהשומע לא ידע כי הסוף הוא רקלמא. הכנסת המה"ע הזה היא גדולה עד להפליא. החתומים משלמים שקל לחודש ומקבלים יתר משהם משלמים. למה"ע הזה אין הוצאות, לא נייר, לא דפוס, לא משלוח. אך העיר חיפה והחברה החדשה שִעבּדוּ להן את העסק הזה. גם עומד הוא תחת השגחה מיוחדת. במרכז צופים פקידי החברה לבל יאונה כל דבר עון, לא שקר, לא ידיעות מרגיזות, ולא דברים של פריצות.
מלה אחת הפליאה את לב פרידריך:
– שעבדו? האמנם יכולה חברה או עיר לשעבד לה עסק כשהוא נושא פירות?
– זה הוא מקרה מיוחד. המה"ע הטילפוני צריך היה להניח באחד המקומות את הכבלים שלו, והנה יש לנו ברחובותינו מקומות חלולים להביא שמה את כל צוּמות החוטים והקנים לגאַז, למים, לצנורות. ותחת רצפת הרחובות מוליכות תעלות כל אלה לכל בית, ובכל בית יש כניסה וקבול מתחת האדמה לקנים ולחוטים האלה. אין צרך לנתוש את רצפת הרחוב כשחפצים לתקן דבר מה במעבה האדמה. גם בזאת רואה אתה את ההבדל בינינו ובין כל אשר היה. הערים הגדולות שהיו לפנים נבנו במקרה מבלי תבנית ערוכה מראש. בכל פעם אשר רצו לקבוע גאַז למאור, או מים לעבור בצנורות, או חשמל, אנוסים היו לקרוע את מעי הרחובות. גם ידע לא ידעו איזה מצב נמצאים כל החוטים והקנים, והדבר נודע להם רק כאשר קרה מקרה התפוצצות. אך אנחנו כבר ידענו את תקוני הערים הגדולות, ונבן את הרחובות עם חלל בתוכן במעבה האדמה. ההוצאה היתה גדולה, אך השבח גדול מן ההפסד. כשתשים לפניך את קצבת חיפה לעומת קצבת פריז, או ווין, אז תראה כמה אנו משתכרים על ידי המקומות החלולים שיש לנו במעבה האדמה. שם מונחים גם החוטים של המכה"ע הטיליפוני, ועל כן חייב המה"ע ההוא לשלם – וההכנסה לעניני הכלל.
וקינגסקורט הודה:
– זה הוא הדבר הראשון המפליא את לבי –: שאתם משתמשים באבני היקר של שמואל כהן לרצפת הרחובות. הלא אתם עם פקח מחודד! על לבי לא עלה רעיון כזה.
– טעם מר בתהלתך, אדוני קינגסקורט! – אמר דוד בסבר פנים. אך אולי עוד תשנה את משפטך לטובה, כאשר יארכו ימי שבתך פה.
– נאה מאד! ואני נכון להסכים, בעיקר, שהנני חמור זקן, אבל מופתים אני מבקש!... ועתה, בשם השטן, הוליכני לתיאטרון.
– לאיזה תיאטרון שתחפץ, ליטוואק אהובי – השלים פרידריך.
– אחרי אשר לא תחפצו לבחור, אדמה כי טוב למסור את הדבר לבחירתן של הגבירות.
האורחים נענעו בראשיהם.
__________