איכה ד

<< | ספר איכה • פרק ד' | >>

הפרק במהדורה המוטעמת

　　
ד א אֵיכָה֙ יוּעַ֣ם זָהָ֔ב יִשְׁנֶ֖א הַכֶּ֣תֶם הַטּ֑וֹב תִּשְׁתַּפֵּ֙כְנָה֙ אַבְנֵי־קֹ֔דֶשׁ בְּרֹ֖אשׁ כׇּל־חוּצֽוֹת׃
　　　 ב בְּנֵ֤י צִיּוֹן֙ הַיְקָרִ֔ים הַמְסֻלָּאִ֖ים בַּפָּ֑ז אֵיכָ֤ה נֶחְשְׁבוּ֙ לְנִבְלֵי־חֶ֔רֶשׂ מַעֲשֵׂ֖ה יְדֵ֥י יוֹצֵֽר׃
　　　 ג גַּם־תַּנִּים֙ תנין חָ֣לְצוּ שַׁ֔ד הֵינִ֖יקוּ גּוּרֵיהֶ֑ן בַּת־עַמִּ֣י לְאַכְזָ֔ר כי ענים [כַּיְעֵינִ֖ים] בַּמִּדְבָּֽר׃
　　　 ד דָּבַ֨ק לְשׁ֥וֹן יוֹנֵ֛ק אֶל־חִכּ֖וֹ בַּצָּמָ֑א עֽוֹלָלִים֙ שָׁ֣אֲלוּ לֶ֔חֶם פֹּרֵ֖שׂ אֵ֥ין לָהֶֽם׃
　　　 ה הָאֹֽכְלִים֙ לְמַ֣עֲדַנִּ֔ים נָשַׁ֖מּוּ בַּחוּצ֑וֹת הָאֱמֻנִים֙ עֲלֵ֣י תוֹלָ֔ע חִבְּק֖וּ אַשְׁפַּתּֽוֹת׃
　　　 ו וַיִּגְדַּל֙ עֲוֺ֣ן בַּת־עַמִּ֔י מֵֽחַטַּ֖את סְדֹ֑ם הַֽהֲפוּכָ֣ה כְמוֹ־רָ֔גַע וְלֹא־חָ֥לוּ בָ֖הּ יָדָֽיִם׃
　　　 ז זַכּ֤וּ נְזִירֶ֙יהָ֙ מִשֶּׁ֔לֶג צַח֖וּ מֵחָלָ֑ב אָ֤דְמוּ עֶ֙צֶם֙ מִפְּנִינִ֔ים סַפִּ֖יר גִּזְרָתָֽם׃
　　　 ח חָשַׁ֤ךְ מִשְּׁחוֹר֙ תׇּֽאֳרָ֔ם לֹ֥א נִכְּר֖וּ בַּחוּצ֑וֹת צָפַ֤ד עוֹרָם֙ עַל־עַצְמָ֔ם יָבֵ֖שׁ הָיָ֥ה כָעֵֽץ׃
　　　 ט טוֹבִ֤ים הָיוּ֙ חַלְלֵי־חֶ֔רֶב מֵֽחַלְלֵ֖י רָעָ֑ב שֶׁ֣הֵ֤ם יָזֻ֙בוּ֙ מְדֻקָּרִ֔ים מִתְּנוּבֹ֖ת שָׂדָֽי׃
　　　 י יְדֵ֗י נָשִׁים֙ רַחֲמָ֣נִיּ֔וֹת בִּשְּׁל֖וּ יַלְדֵיהֶ֑ן הָי֤וּ לְבָרוֹת֙ לָ֔מוֹ בְּשֶׁ֖בֶר בַּת־עַמִּֽי׃
　　　 יא כִּלָּ֤ה יְהֹוָה֙ אֶת־חֲמָת֔וֹ שָׁפַ֖ךְ חֲר֣וֹן אַפּ֑וֹ וַיַּצֶּת־אֵ֣שׁ בְּצִיּ֔וֹן וַתֹּ֖אכַל יְסֹדֹתֶֽיהָ׃
　　　 יב לֹ֤א הֶאֱמִ֙ינוּ֙ מַלְכֵי־אֶ֔רֶץ וכל כֹּ֖ל יֹשְׁבֵ֣י תֵבֵ֑ל כִּ֤י יָבֹא֙ צַ֣ר וְאוֹיֵ֔ב בְּשַׁעֲרֵ֖י יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃
　　　 יג מֵֽחַטֹּ֣אות נְבִיאֶ֔יהָ עֲוֺנֹ֖ת כֹּהֲנֶ֑יהָ הַשֹּׁפְכִ֥ים בְּקִרְבָּ֖הּ דַּ֥ם צַדִּיקִֽים׃
　　　 יד נָע֤וּ עִוְרִים֙ בַּֽחוּצ֔וֹת נְגֹֽאֲל֖וּ בַּדָּ֑ם בְּלֹ֣א יֽוּכְל֔וּ יִגְּע֖וּ בִּלְבֻשֵׁיהֶֽם׃
　　　 טו ס֣וּרוּ טָמֵ֞א קָ֣רְאוּ לָ֗מוֹ ס֤וּרוּ ס֙וּרוּ֙ אַל־תִּגָּ֔עוּ כִּ֥י נָצ֖וּ גַּם־נָ֑עוּ אָֽמְרוּ֙ בַּגּוֹיִ֔ם לֹ֥א יוֹסִ֖פוּ לָגֽוּר׃
　　　 טז פְּנֵ֤י יְהֹוָה֙ חִלְּקָ֔ם לֹ֥א יוֹסִ֖יף לְהַבִּיטָ֑ם פְּנֵ֤י כֹהֲנִים֙ לֹ֣א נָשָׂ֔אוּ זקנים וּזְקֵנִ֖ים לֹ֥א חָנָֽנוּ׃
　　　 יז עודינה עוֹדֵ֙ינוּ֙ תִּכְלֶ֣ינָה עֵינֵ֔ינוּ אֶל־עֶזְרָתֵ֖נוּ הָ֑בֶל בְּצִפִּיָּתֵ֣נוּ צִפִּ֔ינוּ אֶל־גּ֖וֹי לֹ֥א יוֹשִֽׁעַ׃
　　　 יח צָד֣וּ צְעָדֵ֔ינוּ מִלֶּ֖כֶת בִּרְחֹבֹתֵ֑ינוּ קָרַ֥ב קִצֵּ֛נוּ מָלְא֥וּ יָמֵ֖ינוּ כִּי־בָ֥א קִצֵּֽנוּ׃
　　　 יט קַלִּ֤ים הָיוּ֙ רֹדְפֵ֔ינוּ מִנִּשְׁרֵ֖י שָׁמָ֑יִם עַל־הֶהָרִ֣ים דְּלָקֻ֔נוּ בַּמִּדְבָּ֖ר אָ֥רְבוּ לָֽנוּ׃
　　　 כ ר֤וּחַ אַפֵּ֙ינוּ֙ מְשִׁ֣יחַ יְהֹוָ֔ה נִלְכַּ֖ד בִּשְׁחִיתוֹתָ֑ם אֲשֶׁ֣ר אָמַ֔רְנוּ בְּצִלּ֖וֹ נִֽחְיֶ֥ה בַגּוֹיִֽם׃
　　　 כא שִׂ֤ישִׂי וְשִׂמְחִי֙ בַּת־אֱד֔וֹם יושבתי יוֹשֶׁ֖בֶת בְּאֶ֣רֶץ ע֑וּץ גַּם־עָלַ֙יִךְ֙ תַּעֲבׇר־כּ֔וֹס תִּשְׁכְּרִ֖י וְתִתְעָרִֽי׃
　　　 כב תַּם־עֲוֺנֵךְ֙ בַּת־צִיּ֔וֹן לֹ֥א יוֹסִ֖יף לְהַגְלוֹתֵ֑ךְ פָּקַ֤ד עֲוֺנֵךְ֙ בַּת־אֱד֔וֹם גִּלָּ֖ה עַל־חַטֹּאתָֽיִךְ׃

מהדורות נוספות

לחץ למטה על [הראה] להצגת התוכן ↓

כתיב (אותיות בלבד)

א איכה יועם זהב ישנא הכתם הטוב תשתפכנה אבני קדש בראש כל חוצות ב בני ציון היקרים המסלאים בפז איכה נחשבו לנבלי חרש מעשה ידי יוצר ג גם תנין [תנים] חלצו שד היניקו גוריהן בת עמי לאכזר כי ענים [כיענים] במדבר ד דבק לשון יונק אל חכו בצמא עוללים שאלו לחם פרש אין להם ה האכלים למעדנים נשמו בחוצות האמנים עלי תולע חבקו אשפתות ו ויגדל עון בת עמי מחטאת סדם ההפוכה כמו רגע ולא חלו בה ידים ז זכו נזיריה משלג צחו מחלב אדמו עצם מפנינים ספיר גזרתם ח חשך משחור תארם לא נכרו בחוצות צפד עורם על עצמם יבש היה כעץ ט טובים היו חללי חרב מחללי רעב שהם יזובו מדקרים מתנובת שדי י ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן היו לברות למו בשבר בת עמי יא כלה יהוה את חמתו שפך חרון אפו ויצת אש בציון ותאכל יסודתיה יב לא האמינו מלכי ארץ וכל [כל] ישבי תבל כי יבא צר ואויב בשערי ירושלם יג מחטאת נביאיה עונות כהניה השפכים בקרבה דם צדיקים יד נעו עורים בחוצות נגאלו בדם בלא יוכלו יגעו בלבשיהם טו סורו טמא קראו למו סורו סורו אל תגעו כי נצו גם נעו אמרו בגוים לא יוסיפו לגור טז פני יהוה חלקם לא יוסיף להביטם פני כהנים לא נשאו זקנים [וזקנים] לא חננו יז עודינה [עודינו] תכלינה עינינו אל עזרתנו הבל בצפיתנו צפינו אל גוי לא יושע יח צדו צעדינו מלכת ברחבתינו קרב קצינו מלאו ימינו כי בא קצינו יט קלים היו רדפינו מנשרי שמים על ההרים דלקנו במדבר ארבו לנו כ רוח אפינו משיח יהוה נלכד בשחיתותם אשר אמרנו בצלו נחיה בגוים כא שישי ושמחי בת אדום יושבתי [יושבת] בארץ עוץ גם עליך תעבר כוס תשכרי ותתערי כב תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך פקד עונך בת אדום גלה על חטאתיך

מנוקד

א אֵיכָה יוּעַם זָהָב יִשְׁנֶא הַכֶּתֶם הַטּוֹב תִּשְׁתַּפֵּכְנָה אַבְנֵי קֹדֶשׁ בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת. ב בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים הַמְסֻלָּאִים בַּפָּז אֵיכָה נֶחְשְׁבוּ לְנִבְלֵי חֶרֶשׂ מַעֲשֵׂה יְדֵי יוֹצֵר. ג גַּם תנין [תַּנִּים] חָלְצוּ שַׁד הֵינִיקוּ גּוּרֵיהֶן בַּת עַמִּי לְאַכְזָר כי ענים [כַּיְעֵנִים] בַּמִּדְבָּר. ד דָּבַק לְשׁוֹן יוֹנֵק אֶל חִכּוֹ בַּצָּמָא עוֹלָלִים שָׁאֲלוּ לֶחֶם פֹּרֵשׂ אֵין לָהֶם. ה הָאֹכְלִים לְמַעֲדַנִּים נָשַׁמּוּ בַּחוּצוֹת הָאֱמֻנִים עֲלֵי תוֹלָע חִבְּקוּ אַשְׁפַּתּוֹת. ו וַיִּגְדַּל עֲוֺן בַּת עַמִּי מֵחַטַּאת סְדֹם הַהֲפוּכָה כְמוֹ רָגַע וְלֹא חָלוּ בָהּ יָדָיִם. ז זַכּוּ נְזִירֶיהָ מִשֶּׁלֶג צַחוּ מֵחָלָב אָדְמוּ עֶצֶם מִפְּנִינִים סַפִּיר גִּזְרָתָם. ח חָשַׁךְ מִשְּׁחוֹר תָּאֳרָם לֹא נִכְּרוּ בַּחוּצוֹת צָפַד עוֹרָם עַל עַצְמָם יָבֵשׁ הָיָה כָעֵץ. ט טוֹבִים הָיוּ חַלְלֵי חֶרֶב מֵחַלְלֵי רָעָב שֶׁהֵם יָזוּבוּ מְדֻקָּרִים מִתְּנוּבֹת שָׂדָי. י יְדֵי נָשִׁים רַחֲמָנִיּוֹת בִּשְּׁלוּ יַלְדֵיהֶן הָיוּ לְבָרוֹת לָמוֹ בְּשֶׁבֶר בַּת עַמִּי. יא כִּלָּה יְהוָה אֶת חֲמָתוֹ שָׁפַךְ חֲרוֹן אַפּוֹ וַיַּצֶּת אֵשׁ בְּצִיּוֹן וַתֹּאכַל יְסוֹדֹתֶיהָ. יב לֹא הֶאֱמִינוּ מַלְכֵי אֶרֶץ וכל [כֹּל] יֹשְׁבֵי תֵבֵל כִּי יָבֹא צַר וְאוֹיֵב בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלָ͏ִם. יג מֵחַטֹּאת נְבִיאֶיהָ עֲוֺנוֹת כֹּהֲנֶיהָ הַשֹּׁפְכִים בְּקִרְבָּהּ דַּם צַדִּיקִים. יד נָעוּ עִוְרִים בַּחוּצוֹת נְגֹאֲלוּ בַּדָּם בְּלֹא יוּכְלוּ יִגְּעוּ בִּלְבֻשֵׁיהֶם. טו סוּרוּ טָמֵא קָרְאוּ לָמוֹ סוּרוּ סוּרוּ אַל תִּגָּעוּ כִּי נָצוּ גַּם נָעוּ אָמְרוּ בַּגּוֹיִם לֹא יוֹסִיפוּ לָגוּר. טז פְּנֵי יְהוָה חִלְּקָם לֹא יוֹסִיף לְהַבִּיטָם פְּנֵי כֹהֲנִים לֹא נָשָׂאוּ זקנים [וּזְקֵנִים] לֹא חָנָנוּ. יז עודינה [עוֹדֵינוּ] תִּכְלֶינָה עֵינֵינוּ אֶל עֶזְרָתֵנוּ הָבֶל בְּצִפִּיָּתֵנוּ צִפִּינוּ אֶל גּוֹי לֹא יוֹשִׁעַ. יח צָדוּ צְעָדֵינוּ מִלֶּכֶת בִּרְחֹבֹתֵינוּ קָרַב קִצֵּינוּ מָלְאוּ יָמֵינוּ כִּי בָא קִצֵּינוּ. יט קַלִּים הָיוּ רֹדְפֵינוּ מִנִּשְׁרֵי שָׁמָיִם עַל הֶהָרִים דְּלָקֻנוּ בַּמִּדְבָּר אָרְבוּ לָנוּ. כ רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ יְהוָה נִלְכַּד בִּשְׁחִיתוֹתָם אֲשֶׁר אָמַרְנוּ בְּצִלּוֹ נִחְיֶה בַגּוֹיִם. כא שִׂישִׂי וְשִׂמְחִי בַּת אֱדוֹם יושבתי [יוֹשֶׁבֶת] בְּאֶרֶץ עוּץ גַּם עָלַיִךְ תַּעֲבָר כּוֹס תִּשְׁכְּרִי וְתִתְעָרִי. כב תַּם עֲוֺנֵךְ בַּת צִיּוֹן לֹא יוֹסִיף לְהַגְלוֹתֵךְ פָּקַד עֲוֺנֵךְ בַּת אֱדוֹם גִּלָּה עַל חַטֹּאתָיִךְ.

מנוקד ובשורות

(א) אֵיכָה יוּעַם זָהָב יִשְׁנֶא הַכֶּתֶם הַטּוֹב תִּשְׁתַּפֵּכְנָה אַבְנֵי קֹדֶשׁ בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת.

(ב) בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים הַמְסֻלָּאִים בַּפָּז אֵיכָה נֶחְשְׁבוּ לְנִבְלֵי חֶרֶשׂ מַעֲשֵׂה יְדֵי יוֹצֵר.

(ג) גַּם תנין [תַּנִּים] חָלְצוּ שַׁד הֵינִיקוּ גּוּרֵיהֶן בַּת עַמִּי לְאַכְזָר כי ענים [כַּיְעֵנִים] בַּמִּדְבָּר.

(ד) דָּבַק לְשׁוֹן יוֹנֵק אֶל חִכּוֹ בַּצָּמָא עוֹלָלִים שָׁאֲלוּ לֶחֶם פֹּרֵשׂ אֵין לָהֶם.

(ה) הָאֹכְלִים לְמַעֲדַנִּים נָשַׁמּוּ בַּחוּצוֹת הָאֱמֻנִים עֲלֵי תוֹלָע חִבְּקוּ אַשְׁפַּתּוֹת.

(ו) וַיִּגְדַּל עֲוֺן בַּת עַמִּי מֵחַטַּאת סְדֹם הַהֲפוּכָה כְמוֹ רָגַע וְלֹא חָלוּ בָהּ יָדָיִם.

(ז) זַכּוּ נְזִירֶיהָ מִשֶּׁלֶג צַחוּ מֵחָלָב אָדְמוּ עֶצֶם מִפְּנִינִים סַפִּיר גִּזְרָתָם.

(ח) חָשַׁךְ מִשְּׁחוֹר תָּאֳרָם לֹא נִכְּרוּ בַּחוּצוֹת צָפַד עוֹרָם עַל עַצְמָם יָבֵשׁ הָיָה כָעֵץ.

(ט) טוֹבִים הָיוּ חַלְלֵי חֶרֶב מֵחַלְלֵי רָעָב שֶׁהֵם יָזוּבוּ מְדֻקָּרִים מִתְּנוּבֹת שָׂדָי.

(י) יְדֵי נָשִׁים רַחֲמָנִיּוֹת בִּשְּׁלוּ יַלְדֵיהֶן הָיוּ לְבָרוֹת לָמוֹ בְּשֶׁבֶר בַּת עַמִּי.

(יא) כִּלָּה יְהוָה אֶת חֲמָתוֹ שָׁפַךְ חֲרוֹן אַפּוֹ וַיַּצֶּת אֵשׁ בְּצִיּוֹן וַתֹּאכַל יְסוֹדֹתֶיהָ.

(יב) לֹא הֶאֱמִינוּ מַלְכֵי אֶרֶץ וכל [כֹּל] יֹשְׁבֵי תֵבֵל כִּי יָבֹא צַר וְאוֹיֵב בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלָ͏ִם.

(יג) מֵחַטֹּאת נְבִיאֶיהָ עֲוֺנוֹת כֹּהֲנֶיהָ הַשֹּׁפְכִים בְּקִרְבָּהּ דַּם צַדִּיקִים.

(יד) נָעוּ עִוְרִים בַּחוּצוֹת נְגֹאֲלוּ בַּדָּם בְּלֹא יוּכְלוּ יִגְּעוּ בִּלְבֻשֵׁיהֶם.

(טו) סוּרוּ טָמֵא קָרְאוּ לָמוֹ סוּרוּ סוּרוּ אַל תִּגָּעוּ כִּי נָצוּ גַּם נָעוּ אָמְרוּ בַּגּוֹיִם לֹא יוֹסִיפוּ לָגוּר.

(טז) פְּנֵי יְהוָה חִלְּקָם לֹא יוֹסִיף לְהַבִּיטָם פְּנֵי כֹהֲנִים לֹא נָשָׂאוּ זקנים [וּזְקֵנִים] לֹא חָנָנוּ.

(יז) עודינה [עוֹדֵינוּ] תִּכְלֶינָה עֵינֵינוּ אֶל עֶזְרָתֵנוּ הָבֶל בְּצִפִּיָּתֵנוּ צִפִּינוּ אֶל גּוֹי לֹא יוֹשִׁעַ.

(יח) צָדוּ צְעָדֵינוּ מִלֶּכֶת בִּרְחֹבֹתֵינוּ קָרַב קִצֵּינוּ מָלְאוּ יָמֵינוּ כִּי בָא קִצֵּינוּ.

(יט) קַלִּים הָיוּ רֹדְפֵינוּ מִנִּשְׁרֵי שָׁמָיִם עַל הֶהָרִים דְּלָקֻנוּ בַּמִּדְבָּר אָרְבוּ לָנוּ.

(כ) רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ יְהוָה נִלְכַּד בִּשְׁחִיתוֹתָם אֲשֶׁר אָמַרְנוּ בְּצִלּוֹ נִחְיֶה בַגּוֹיִם.

(כא) שִׂישִׂי וְשִׂמְחִי בַּת אֱדוֹם יושבתי [יוֹשֶׁבֶת] בְּאֶרֶץ עוּץ גַּם עָלַיִךְ תַּעֲבָר כּוֹס תִּשְׁכְּרִי וְתִתְעָרִי.

(כב) תַּם עֲוֺנֵךְ בַּת צִיּוֹן לֹא יוֹסִיף לְהַגְלוֹתֵךְ פָּקַד עֲוֺנֵךְ בַּת אֱדוֹם גִּלָּה עַל חַטֹּאתָיִךְ.

עם ביאור

קישור לפרק זה במהדורה המבוארת

ירידת כבודה של ירושלים

א אֵיכָה יוּעַם יתעמעם, יחדל מלזהור זָהָב, יִשְׁנֶא ישתנה לרעה מראהו הַכֶּתֶם של הזהב הַטּוֹב, תִּשְׁתַּפֵּכְנָה תזרקנה בשטף לארץ אַבְנֵי קֹדֶשׁ אבנים יקרות (הזהב והאבנים הם משל לישראל) בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת ברחבי העיר. {ס}
ב בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים הַמְסֻלָּאִים בַּפָּז הנישקלים ונערכים לפי שווי של זהב - אֵיכָה נֶחְשְׁבוּ לְנִבְלֵי חֶרֶשׂ לכדי חרס מַעֲשֵׂה יְדֵי יוֹצֵר. {ס}

סבל התושבים והרעב

ג גַּם (תנין) תַּנִּים נקבת התן חָלְצוּ שַׁד, הֵינִיקוּ גּוּרֵיהֶן; בַּת עַמִּי אך בנות עמי הפכו לְאַכְזָר (כי ענים) כַּיְעֵנִים כמו היען המפקירה את בניה בַּמִּדְבָּר. {ס}
ד דָּבַק לְשׁוֹן יוֹנֵק תינוק בשלב היניקה אֶל חִכּוֹ בַּצָּמָא, עוֹלָלִים תינוקים גמולים האוכלים אוכל רגיל שָׁאֲלוּ לֶחֶם, פֹּרֵשׂ אֵין לָהֶם. {ס}
ה הָאֹכְלִים לְמַעֲדַנִּים האנשים הרגילים לאכול מעדנים נָשַׁמּוּ היו שוממים ברעב בַּחוּצוֹת; הָאֱמֻנִים הרגילים עֲלֵי תוֹלָע לשבת על מצע של בד משי (העשוי מתולעת משי) חִבְּקוּ אַשְׁפַּתּוֹת. {ס}

חומרת החורבן

ו וַיִּגְדַּל עֲוֺן בַּת עַמִּי מֵחַטַּאת סְדֹם, הַהֲפוּכָה כְמוֹ רָגַע בִּן רגע, ולא סבלו בני סדום סבל רב כמו שישראל סובלים עכשיו וְלֹא חָלוּ בָהּ יָדָיִם נגעו בה ידי אויב. {ס}
ז זַכּוּ נְזִירֶיהָ שרי ירושלים שהיו לובשים בגדים נקיים (בפסוק הבא יתואר מה ארע להם) מִשֶּׁלֶג, צַחוּ מֵחָלָב, אָדְמוּ היה אדום יותר עֶצֶם המראה שלהם מִפְּנִינִים מפנינים אדומות (ועור אדום, סמוק נחשב ליפה), סַפִּיר יפה כמו אבן ספיר גִּזְרָתָם היתה תבנית מראם - {ס}
ח חָשַׁךְ מִשְּׁחוֹר תָּאֳרָם התואר שלהם, מראם, לֹא נִכְּרוּ לא ניתן היה לזהות אותם בַּחוּצוֹת ברחובות הראשיים, צָפַד התקמט עוֹרָם עַל עַצְמָם העצמות שלהם, יָבֵשׁ הָיָה כָעֵץ. {ס}
ט טוֹבִים הָיוּ חַלְלֵי חֶרֶב מֵחַלְלֵי רָעָב, שֶׁהֵם שהמתים מחרב יָזוּבוּ מְדֻקָּרִים מִתְּנוּבֹת שָׂדָי ימותו מחרב כאשר הם שבעים מאוכל טוב שאכלו. {ס}
י יְדֵי נָשִׁים רַחֲמָנִיּוֹת בִּשְּׁלוּ יַלְדֵיהֶן, הָיוּ הילדים היו לְבָרוֹת למאכל לָמוֹ להן, לאימותיהם בְּשֶׁבֶר בזמן האסון שארע ל בַּת עַמִּי. {ס}

זעם ה' על ירושלים

יא כִּלָּה סיים יְהוָה אֶת חֲמָתוֹ, שָׁפַךְ חֲרוֹן אַפּוֹ, וַיַּצֶּת אֵשׁ בְּצִיּוֹן וַתֹּאכַל יְסוֹדֹתֶיהָ. {ס}
יב לֹא הֶאֱמִינוּ מַלְכֵי אֶרֶץ (וכל) כֹּל יֹשְׁבֵי תֵבֵל, כִּי יָבֹא צַר וְאוֹיֵב בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלָ͏ִם. {ס}

באשמת המנהיגים הגיע הגלות המבישה

יג מֵחַטֹּאת נְבִיאֶיהָ וזה קרה בגלל חטאיהם של נביאי השקר, עֲוֺנוֹת כֹּהֲנֶיהָ, הַשֹּׁפְכִים שעוונותיהם גרמו שישפך בְּקִרְבָּהּ דַּם צַדִּיקִים. {ס}
יד נָעוּ עִוְרִים בַּחוּצוֹת, נְגֹאֲלוּ התלכלכו בַּדָּם, בְּלֹא יוּכְלוּ יִגְּעוּ עד כדי כך שלא יכלו לגעת בִּלְבֻשֵׁיהֶם. {ס}
טו "סוּרוּ טָמֵא" קָרְאוּ לָמוֹ הגויים קראו לפני השיירה של גולי יהודה, "סוּרוּ סוּרוּ אַל תִּגָּעוּ, כִּי נָצוּ התלכלכו גַּם נָעוּ היטנפו", אָמְרוּ בַּגּוֹיִם: "לֹא יוֹסִיפוּ לָגוּר לא נוכל לתת ליהודים לגור ביננו - {ס}
טז פְּנֵי כעסו של יְהוָה חִלְּקָם פיזר אותם, לֹא יוֹסִיף לְהַבִּיטָם להשגיח ולשמור עליהם", פְּנֵי כֹהֲנִים לֹא נָשָׂאוּ כיבדו הגויים (זקנים) וּזְקֵנִים לֹא חָנָנוּ. {ס}

אכזבה מהתקווה לעזרה

יז (עודינה) עוֹדֵינוּ אך עדיין תִּכְלֶינָה עֵינֵינוּ אֶל עֶזְרָתֵנוּ הָבֶל שלא תבוא, בְּצִפִּיָּתֵנוּ צִפִּינוּ אֶל גּוֹי לֹא יוֹשִׁעַ. {ס}
יח צָדוּ שמו לנו מלכודות צְעָדֵינוּ מִלֶּכֶת בִּרְחֹבֹתֵינוּ, קָרַב קִצֵּינוּ, מָלְאוּ יָמֵינוּ, כִּי בָא קִצֵּינוּ. {ס}
יט קַלִּים הָיוּ רֹדְפֵינוּ מִ יותר מנִּשְׁרֵי שָׁמָיִם, עַל הֶהָרִים דְּלָקֻנוּ רדפו אחרינו, בַּמִּדְבָּר אָרְבוּ לָנוּ. {ס}
כ רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ יְהוָה המלך (שהומלך על ידי משיחה בשמן) שהוא חשוב לנו כמו נשימתנו נִלְכַּד בִּשְׁחִיתוֹתָם בבור שהם כרו לו, אֲשֶׁר אָמַרְנוּ וזה המלך שחשבנו ש בְּצִלּוֹ נִחְיֶה בַגּוֹיִם. {ס}

דברי נחמה על נקמה באדום ועל תום גלות ציון

כא שִׂישִׂי וְשִׂמְחִי בַּת אֱדוֹם, (יושבתי) יוֹשֶׁבֶת בְּאֶרֶץ עוּץ בה גר עוץ בן שעיר החורי (בראשית לו, כח), גַּם עָלַיִךְ תַּעֲבָר כּוֹס כוס שבה משקה של פורענות, תִּשְׁכְּרִי תישתי ממנה עד שתהיי שיכורה וְתִתְעָרִי ותיתגלה ערוותך. {ס}
כב תַּם עֲוֺנֵךְ בַּת צִיּוֹן, לֹא יוֹסִיף לְהַגְלוֹתֵךְ. פָּקַד ולעומת ישראל, נזכר עֲוֺנֵךְ בַּת אֱדוֹם, גִּלָּה עַל חַטֹּאתָיִךְ ה' את חטואתיך. {פ}

המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.

פסוקי הפרק

• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב •

טקסטים נוספים העוסקים בפרק

פירושים ומאמרים על הפרק:

קישורים חיצוניים