זַכּוּ נְזִירֶיהָ שרי ירושלים שהיו לובשים בגדים נקיים (בפסוק הבא יתואר מה ארע להם) מִשֶּׁלֶג, צַחוּ מֵחָלָב, אָדְמוּ היה אדום יותרעֶצֶם המראה שלהםמִפְּנִינִים מפנינים אדומות (ועור אדום, סמוק נחשב ליפה), סַפִּיר יפה כמו אבן ספירגִּזְרָתָם היתה תבנית מראם -
עם טעמים:
זַכּ֤וּ נְזִירֶ֙יהָ֙ מִשֶּׁ֔לֶג צַח֖וּ מֵחָלָ֑ב אָ֤דְמוּ עֶ֙צֶם֙ מִפְּנִינִ֔ים סַפִּ֖יר גִּזְרָתָֽם׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
"זכו נזיריה" - שריה כמו נזר וכתר ואני אומר נזיריה ממש שהיו מגודלי שער ונאים ביותר ומוסב על בת עמי
"אדמו עצם מפנינים" - אותם שהיו מראיהם אדום מפנינים וגזרתם כמו ספיר חשך תארם מפחמים
משלג ומחלב כפול, וכן ספיר כמו פנינים. וכן טעמו מ"ם מפנינים מושך עצמו ואחר עמו, כמ"ם מאל אביך (בראשית מט כה) כאילו נגזרו מספיר. ולבנת (שמות כד י) כמו לבנה, והעד "כמעשה", ובמקום אחר אבן (יחזקאל א כו).
עם כל זה אבינו הרחמן את בנו בכורו ישראל, גם בהעוותם לא היה מהראוי יעשה בנו שפטים גדולים מבסדום. כי הלא ראה נא מה ארכו בצערם, כי לו היו חלושי המזג ביום או יומים ימותו ברעב ולא יהיו כגוססין ימים רבים, אך "זכו נזיריה משלג צחו מחלב" והתמידו ברעב עד השתנותם לשחרות. ושמא תאמר אולי חלושים היו ובקלות ישתנו, לזה אמר "ספיר גזרתם". והוא מה שספרו רבותינו ז"ל (איכה רבה ד י) מאבן סנפרינון שיושם בסדן ויכו בה בקורנס, ותכנס בסדן לעוצם חוזק קושי הספיר מהברזל. והנה אלו "ספיר גזרתם", באופן שלא במהרה יתעלפו ברעב אם לא בהתמדה רבה.
