ביאור:בראשית מג
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
בראשית פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ (מהדורות נוספות)
א וְהָרָעָב כָּבֵד בָּאָרֶץ. ב וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ נראה שגם יעקב וגם בניו התעקשו ולא וויתרו זה לזה, ובינתיים אזל האוכל לֶאֱכֹל אֶת הַשֶּׁבֶר אֲשֶׁר הֵבִיאוּ מִמִּצְרָיִם, וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אֲבִיהֶם: "שֻׁבוּ שִׁבְרוּ לָנוּ מְעַט אֹכֶל". ג וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְהוּדָה לֵאמֹר: "הָעֵד הֵעִד אמר לנו באופן רישמי, כהצהרה שיש עליה עדות בָּנוּ הָאִישׁ לֵאמֹר: לֹא תִרְאוּ פָנַי בִּלְתִּי אם אין אֲחִיכֶם אִתְּכֶם. ד אִם יֶשְׁךָ מְשַׁלֵּחַ אֶת אָחִינוּ אִתָּנוּ - נֵרְדָה וְנִשְׁבְּרָה לְךָ אֹכֶל. ה וְאִם אֵינְךָ מְשַׁלֵּחַ - לֹא נֵרֵד, כִּי הָאִישׁ אָמַר אֵלֵינוּ: לֹא תִרְאוּ פָנַי בִּלְתִּי אֲחִיכֶם אִתְּכֶם". ו וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל: "לָמָה הֲרֵעֹתֶם לִי לְהַגִּיד לָאִישׁ הַעוֹד לָכֶם אָח?". ז וַיֹּאמְרוּ: "שָׁאוֹל שָׁאַל הָאִישׁ לָנוּ וּלְמוֹלַדְתֵּנוּ לֵאמֹר: הַעוֹד אֲבִיכֶם חַי? הֲיֵשׁ לָכֶם אָח? וַנַגֶּד לוֹ עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה השאלות שהוא שאל. הֲיָדוֹעַ נֵדַע כִּי יֹאמַר הוֹרִידוּ אֶת אֲחִיכֶם?". ח וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל יִשְׂרָאֵל אָבִיו: "שִׁלְחָה הַנַּעַר אִתִּי, וְנָקוּמָה וְנֵלֵכָה, וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת גַּם אֲנַחְנוּ גַם אַתָּה גַּם טַפֵּנוּ. ט אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ אני אהיה עָרֵב לשלום בנימין, מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ. אִם לֹא הֲבִיאֹתִיו אֵלֶיךָ וְהִצַּגְתִּיו לְפָנֶיךָ - וְחָטָאתִי לְךָ כָּל הַיָּמִים. י כִּי לוּלֵא הִתְמַהְמָהְנוּ, כִּי עַתָּה שַׁבְנוּ זֶה פַעֲמָיִם". יא וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִשְׂרָאֵל אֲבִיהֶם: "אִם כֵּן אֵפוֹא זֹאת עֲשׂוּ: קְחוּ מִזִּמְרַת מן המשובחים שבפירות הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה: מְעַט צֳרִי סוג של בושם (המשמש גם כצמח רפואי - ר' הערה בירמיהו ח) וכן נכואות ולוט. ראה לעיל לז, כה וּמְעַט דְּבַשׁ נְכֹאת וָלֹט בָּטְנִים פיסטוקים וּשְׁקֵדִים. יב וְכֶסֶף מִשְׁנֶה וכמות כסף כפולה קְחוּ בְיֶדְכֶם, וְאֶת הַכֶּסֶף הַמּוּשָׁב בְּפִי אַמְתְּחֹתֵיכֶם תָּשִׁיבוּ בְיֶדְכֶם, אוּלַי מִשְׁגֶּה הוּא היתה טעות שבעקבותיה קיבלתם חזרה את כספכם. יג וְאֶת אֲחִיכֶם קָחוּ, וְקוּמוּ שׁוּבוּ אֶל הָאִישׁ. יד וְאֵל שַׁדַּי יִתֵּן לָכֶם רַחֲמִים לִפְנֵי הָאִישׁ, וְשִׁלַּח לָכֶם אֶת אֲחִיכֶם אַחֵר האחר (שמעון) וְאֶת בִּנְיָמִין, וַאֲנִי כַּאֲשֶׁר שָׁכֹלְתִּי - שָׁכָלְתִּי אם אאבד עוד בן, אאבד (ביטוי של ייאוש, בדומה ל'וכאשר אבדתי, אבדתי' - אסתר ד, טז).
טו וַיִּקְחוּ הָאֲנָשִׁים אֶת הַמִּנְחָה הַזֹּאת וּמִשְׁנֶה כֶּסֶף לָקְחוּ בְיָדָם, וְאֶת בִּנְיָמִן, וַיָּקֻמוּ וַיֵּרְדוּ מִצְרַיִם, וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי יוֹסֵף. טז וַיַּרְא יוֹסֵף אִתָּם אֶת בִּנְיָמִין וַיֹּאמֶר לַאֲשֶׁר עַל בֵּיתוֹ: "הָבֵא אֶת הָאֲנָשִׁים הַבָּיְתָה, וּטְבֹחַ טֶבַח ושחוט בהמה וְהָכֵן את הבשר, כִּי אִתִּי יֹאכְלוּ הָאֲנָשִׁים בַּצָּהֳרָיִם". יז וַיַּעַשׂ הָאִישׁ כַּאֲשֶׁר אָמַר יוֹסֵף, וַיָּבֵא הָאִישׁ אֶת הָאֲנָשִׁים בֵּיתָה יוֹסֵף. יח וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים כִּי הוּבְאוּ בֵּית יוֹסֵף, וַיֹּאמְרוּ: "עַל דְּבַר הַכֶּסֶף הַשָּׁב בְּאַמְתְּחֹתֵינוּ בַּתְּחִלָּה אֲנַחְנוּ מוּבָאִים, לְהִתְגֹּלֵל להפיל את האשמה עָלֵינוּ וּלְהִתְנַפֵּל עָלֵינוּ וְלָקַחַת אֹתָנוּ לַעֲבָדִים וְאֶת חֲמֹרֵינוּ". יט וַיִּגְּשׁוּ אֶל הָאִישׁ אֲשֶׁר עַל בֵּית יוֹסֵף, וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו פֶּתַח בפתח, לפני שנכנסו הַבָּיִת. כ וַיֹּאמְרוּ: "בִּי לשון של תחינה ובקשה אֲדֹנִי, יָרֹד יָרַדְנוּ בַּתְּחִלָּה לִשְׁבָּר אֹכֶל. כא וַיְהִי כִּי בָאנוּ אֶל הַמָּלוֹן וַנִּפְתְּחָה אֶת אַמְתְּחֹתֵינוּ, וְהִנֵּה כֶסֶף אִישׁ בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ, כַּסְפֵּנוּ בְּמִשְׁקָלוֹ, וַנָּשֶׁב אֹתוֹ והחזרנו אותו, והנה הוא כאן בְּיָדֵנוּ. כב וְכֶסֶף אַחֵר הוֹרַדְנוּ בְיָדֵנוּ לִשְׁבָּר אֹכֶל. לֹא יָדַעְנוּ מִי שָׂם כַּסְפֵּנוּ בְּאַמְתְּחֹתֵינוּ". כג וַיֹּאמֶר: "שָׁלוֹם לָכֶם, אַל תִּירָאוּ! אֱלֹהֵיכֶם וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם נָתַן לָכֶם מַטְמוֹן בְּאַמְתְּחֹתֵיכֶם, כַּסְפְּכֶם בָּא אֵלָי", וַיּוֹצֵא אֲלֵהֶם אֶת שִׁמְעוֹן. כד וַיָּבֵא הָאִישׁ אֶת הָאֲנָשִׁים בֵּיתָה יוֹסֵף, וַיִּתֶּן מַיִם וַיִּרְחֲצוּ רַגְלֵיהֶם, וַיִּתֵּן מִסְפּוֹא לַחֲמֹרֵיהֶם. כה וַיָּכִינוּ האחים אֶת הַמִּנְחָה שהביאו איתם עַד בּוֹא יוֹסֵף בַּצָּהֳרָיִם, כִּי שָׁמְעוּ כִּי שָׁם יֹאכְלוּ לָחֶם ולכן הכינו את המנחה כתוספת לארוחה. כו וַיָּבֹא יוֹסֵף הַבַּיְתָה, וַיָּבִיאּוּ לוֹ אֶת הַמִּנְחָה אֲשֶׁר בְּיָדָם הַבָּיְתָה, וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אָרְצָה. כז וַיִּשְׁאַל לָהֶם לְשָׁלוֹם, וַיֹּאמֶר: "הֲשָׁלוֹם אֲבִיכֶם הַזָּקֵן אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם? הַעוֹדֶנּוּ חָי?". כח וַיֹּאמְרוּ: "שָׁלוֹם לְעַבְדְּךָ לְאָבִינוּ, עוֹדֶנּוּ חָי, וַיִּקְּדוּ (וישתחו) וַיִּשְׁתַּחֲווּ". כט וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא אֶת בִּנְיָמִין אָחִיו בֶּן אִמּוֹ, וַיֹּאמֶר: "הֲזֶה אֲחִיכֶם הַקָּטֹן אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם אֵלָי?", וַיֹּאמַר: "אֱלֹהִים יָחְנְךָ יתן לך חן וחסד בְּנִי". ל וַיְמַהֵר יוֹסֵף כִּי נִכְמְרוּ התחממו, נעורו רַחֲמָיו אֶל אָחִיו וַיְבַקֵּשׁ לִבְכּוֹת, וַיָּבֹא הַחַדְרָה וַיֵּבְךְּ שָׁמָּה. לא וַיִּרְחַץ פָּנָיו וַיֵּצֵא, וַיִּתְאַפַּק, וַיֹּאמֶר: "שִׂימוּ לָחֶם". לב וַיָּשִׂימוּ לוֹ לְבַדּוֹ וְלָהֶם לְבַדָּם, וְלַמִּצְרִים הָאֹכְלִים אִתּוֹ לְבַדָּם, כִּי לֹא יוּכְלוּן הַמִּצְרִים לֶאֱכֹל אֶת הָעִבְרִים לֶחֶם אוכל באופן כללי, ובפרט בשר צאן, שהמצרים לא אכלו כִּי תוֹעֵבָה הִוא לְמִצְרָיִם. לג וַיֵּשְׁבוּ ויוסף הושיב אותם לְפָנָיו, הַבְּכֹר כִּבְכֹרָתוֹ וְהַצָּעִיר כִּצְעִרָתוֹ, וַיִּתְמְהוּ התפלאו איך יוסף ידע לסדר אותם לפי גילם הָאֲנָשִׁים אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ. לד וַיִּשָּׂא מַשְׂאֹת יוסף נתן מתנות מֵאֵת פָּנָיו אֲלֵהֶם, וַתֵּרֶב מַשְׂאַת בִּנְיָמִן מִמַּשְׂאֹת כֻּלָּם חָמֵשׁ יָדוֹת פי חמישה, וַיִּשְׁתּוּ וַיִּשְׁכְּרוּ עִמּוֹ.
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- "אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ" (פסוק ט) - יהודה פונה כאן ליעקב בפרפרזה על דברי יעקב ללבן (לא, לט): "אָנֹכִי אֲחַטֶּנָּה מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנָּה". ניתן להסביר שמדובר בביטוי שהיה בשימוש בתקופתם, וניתן גם לראות בכך שימוש מכוון של יהודה כדי להזכיר ליעקב אחריות מהי. (על פי הרב דוד מנחם)
- במילה וַיָּבִיאּוּ בפסוק כו האות א דגושה (בניגוד לכללי הדיקדוק המקובלים) באופן יוצא דופן (אחד מארבעה מקומות בכל התנ"ך). ישנם בתנ"ך גם 14 מקומות בהם האות ר דגושה. (מויקיפדיה)