רי"ף על הש"ס/שבת/פרק יא
פרקים: א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ז |
ח |
ט |
י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
רי"ף |
רבינו אשר |
ר"ן |
רבינו חננאל |
רב ניסים גאון |
רמב"ן |
ריטב"א |
רשב"א |
תוספות רי"ד
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |
מתני'
[עריכה]הזורק מרשות היחיד לרשות הרבים או מרשות הרבים לרשות היחיד, חייב. מרשות היחיד לרשות היחיד ורשות הרבים באמצע, ר' עקיבא מחייב וחכמים פוטרין. כיצד? שתי גזוזטראות זו כנגד זו ברשות הרבים, המושיט והזורק מזו לזו פטור. היו שתיהן בדיוטא אחת, הזורק פטור והמושיט חייב, שכך היתה עבודת הלוים, שתי עגלות זו אחר זו ברשות הרבים, מושיטין את הקרשים מזו לזו ברשות הרבים אבל לא זורקין.
חולית הבור והסלע שהן גבוהין עשרה ורחבין ארבעה, הנוטל מהן והנותן על גבן חייב, פחות מכאן פטור. הזורק ד' אמות בכותל, למעלה מי' טפחים כזורק באויר, למטה מי' טפחים כזורק בארץ, והזורק בארץ ד' אמות חייב. זרק לתוך ד' אמות ונתגלגל חוץ לד' אמות, פטור. חוץ לארבע אמות ונתגלגל תוך ד' אמות, והזורק בים ארבע אמות, פטור.
אם היה רקק מים שרשות הרבים מהלכת בו, הזורק לתוכו ארבע אמות חייב. וכמה הוא רקק מים? פחות מעשרה טפחים. רקק מים ורשות הרבים מהלכת בו, הזורק בתוכו ארבע אמות חייב. הזורק מן הים ליבשה ומן היבשה לים, ומן הים לספינה ומן הספינה לים, ומן הספינה לחברתה, פטור. ספינות קשורות זו לזו, מטלטלין מזו לזו. אם אינן קשורות, אף על פי שהן מוקפות, אין מטלטלין מזו לזו:
גמ'
[עריכה]איתמר, ספינה, רב הונא אמר: מוציא ממנה זיז כל שהוא וממלא. רב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי: עושה מקום ארבעה וממלא, והלכתא כותייהו, דהוה ליה רב הונא חד לגבי תרי ואין דבריו של אחד במקום שנים. אבל שופכין דידיה שופך להו אדופני ספינה, ואף על גב דנחתי מכחו לים, [והלכתא] כחו לכרמלית לא גזרו רבנן:
ספינות קשורות זו לזו מטלטלין מזו לזו. הני מילי על ידי עירוב וכדרב ספרא, דתניא: ספינות קשורות זו לזו, מערבין ומטלטלין מזו לזו. נפסקו, נאסרו. חזרו ונקשרו, בין שוגגין בין מזידין בין אנוסין בין מוטעין, חזרו להיתרן הראשון. וכן מחצלאות הפרוסות לרשות הרבים, מערבין ומטלטלין מזו לזו, נגללו – נאסרו. חזרו ונפרשו, בין שוגגין בין מזידין בין אנוסין בין מוטעין, חזרו להתירן הראשון, שמחיצה הנעשית בשבת בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין בטעות שמה מחיצה. איני, והא אמר רב נחמן: לא שנו אלא לזרוק, אבל לטלטל אסור? כי איתמר דרב נחמן אמזיד איתמר:
מתני'
[עריכה]הזורק ונזכר, ולאחר שיצאה מידו קלטה אחר או קלטה כלב או שנשרפה, מותר. הזורק לעשות חבורה בין באדם בין בבהמה, ונזכר עד שלא נעשה חבורה, פטור. זה הכלל: כל חייבי חטאות אינן חייבין עד שיהא תחילתן וסופן שגגה. תחילתן שגגה וסופן זדון, או תחלתן זדון וסופן שגגה, פטורין, עד שתהא תחילתן וסופן שגגה:
סליקו להו הזורק