קטגוריה:שמות לב י

ה' רצה לראות כמה מהר בני ישראל ישכחו את שבועתם: "נעשה ונשמע" וינסו לברוח חזרה למצרים. ה' היה מחכה ומחכה עד שבני ישראל היו מגיבים.
ה' הכין נסיון:

• ה' הביא אותם להר סיני והופיע בענן ובברקים, ככתוב: "וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר, וְקֹל שֹׁפָר, חָזָק מְאֹד" (שמות יט טז).
• ה' הודיע לבני ישראל את חוקיו, אבל הם פחדו לשמוע, וה' הודה שהם ראו אבל לא שמעו.
• ה' אמר למשה את חוקיו. משה אמר לבני ישראל, ובני ישראל ענו: "נַעֲשֶׂה" (שמות כד ג).
• משה כתב את דברי ה' ומשה הקריא להם, ובני ישראל ענו: "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" (שמות כד ז).

משה היה בטוח שכולם שמעו ויקפידו לא לעשות פסל ותמונה.

והנה, ללא מנהיג חזק, בני ישראל החליטו לעשות להם "אלוהים", להקים לו מזבח, להקריב לו עולה, כפי שמשה הסביר להם ולפרעה שהם יצאו לשלושה ימים למדבר לזבוח לאלוהיהם, ולחזור למצרים.

בני ישראל נכשלו בנסיון, והוכיחו שהם קשי עורף, ומסרבים לשמוע ולהבין את דברי אדוני. הם רצו לעזוב את ה'. הם פעלו כאשת לוט (ביאור:בראשית יט כו) וכערפה שעזבה את רות (רות א ז).

משה למד איך להיות מנהיג, ואיך יתנהג עמו ללא מנהיג חזק.

ה' הזמין את משה לסרב בדבריו: "וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי", כלומר ה' בקש רשות ממשה להניח לו ולא לבקש על עמו.

ה' הראה למשה שהעם נכשל בנסיון, ואחרי 40 יום הם רצו לעזוב אותו, לעשות מזבח לה', להעלות עולה ולחזור למצרים. משה הבין שהוא נכשל כמנהיג שהעם רוצה לברוח ממנו, ושהוא לא שכנע אותם בברכת ה'.

ה' ניסה את משה והציע לו:

• "וַאֲכַלֵּם" - אביא אליהם כליה ואבדון.
• "אֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל" - ה' נהג בעבר לבחור. כך נבחר נח וכל השאר מתו במבול, כך נבחר אברהם ולוט נדחה, יצחק נבחר וישמעאל נדחה, יעקב נבחר ועשו נדחה. יוסף חיכה לראות אם ה' בחר אותו בלבד, להיות הממשיך של יעקב, אולם כבר בחלומות יוסף שכל האחים יהיו מאוחדים תחת מנהיג אחד.

עכשו ה' הציע למשה לדחות את היוצאים ממצרים ולהתחיל את כל הסיפור מחדש עם משה וזרעו.

משה כבר עזב את בניו אצל יתרו, ולא הזמין אותם להצטרף לבני ישראל. יתרו הביא את בני משה למשה, אבל משה לא נתן להם תפקידים ולא מינה אותם למנהיגים אחריו. מבחינת משה בניו לא היו שייכים לסיפור, והוא לא רצה לערב אותם. משה הרגיש שהוא אבי העם כולו, והתנכר לבניו שלו. משה ידע שבניו לא יהיו יותר טובים מאשר בני ישראל, הן ה' אמר על בני ישראל: "רָאִיתִי אֶת הָעָם הַזֶּה, וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא" (שמות לב ט).

בהמשך סיפורי התנ"ך אנו מוצאים מיקרים בהם בניו של המנהיג אינם מתנהגים כראוי. רואים שלמרות שגדעון (ירבעל) היה מנהיג גדול, אבימלך, בנו, הביא צרות (שופטים ט). גם עלי הכהן, שהיה מכובד מאוד, שמע: "אֵת כָּל אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן בָּנָיו לְכָל יִשְׂרָאֵל, וְאֵת אֲשֶׁר יִשְׁכְּבוּן אֶת הַנָּשִׁים, הַצֹּבְאוֹת פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד" (שמואל א ב כב). גם שמואל הנביא היה מנהיג דגול, וה' דיבר איתו, ובכל זאת הוא לא למד מהנסיון של עלי, ומינה את בניו לשופטים, והם: "יִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע, וַיִּקְחוּ שֹׁחַד וַיַּטּוּ מִשְׁפָּט" (שמואל א ח ג).

השבטים נתנו שמות לבניהם הקשורים לכנען, וכבר חלמו על האדמה שהשבטים ירשו. להתחיל מחדש עם ילדיה של ציפורה, נכדיו של יתרו, לא יצור קשר נפשי לכנען.

משה עבר בהצלחה את הנסיון ושיכנע את ה' שזה לא לטובת ה' להרוג את העם.

משה הבין שאם הוא יצליח להפריך את החלק הראשון, לא יהיה צורך לדבר על החלק השני. לאחר דברי משה, ה' לא ענה למשה. סביר שמשה חיכה זמן מה וכאשר הוא הבין שה' לא יענה לו הוא קם, לקח את הלוחות וירד ללא מילה נוספת. משה, בהתנהגותו, הראה לה' שהוא עצמו מתכונן להעניש את האשמים אבל לא את כל העם. רק אחר כך משה ממשיך בטענותיו: "וְעַתָּה, אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם, וְאִם אַיִן, מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ" (שמות לב לב), כלומר, בעקיפין, אם תהרוג אותם אז תהרוג גם אותי ואל תעשה ממני גוי גדול.