קטגוריה:שמות לב ט

בעקבות חטא העגל, ה' כינה את עם ישראל בכינוי קשה עורף . כינוי זה מופיע עוד מספר פעמים בתורה, כמעט כולן בקשר לחטא העגל ותוצאותיו:

• (שמות לג ג): "כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ, כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף אַתָּה, פֶּן אֲכֶלְךָ בַּדָּרֶךְ"
• (שמות לג ה): "אַתֶּם עַם קְשֵׁה עֹרֶף , רֶגַע אֶחָד אֶעֱלֶה בְקִרְבְּךָ וְכִלִּיתִיךָ"
• (שמות לד ט): "יֵלֶךְ נָא אֲדֹנָי בְּקִרְבֵּנוּ, כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא"
• (דברים ט ו): "וְיָדַעְתָּ כִּי לֹא בְצִדְקָתְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ, כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף אָתָּה"
• (דברים ט יג): "וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי לֵאמֹר רָאִיתִי אֶת הָעָם הַזֶּה וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא"

עורף קשה הוא עורף שאינו מסתובב לאחור. מה משמעות המשל?

1. העם נמשל לאדם שרץ קדימה לעשות שטויות, וחברו קורא לו שיעצור ויחזור לאחור, אבל הוא לא מקשיב, ואפילו לא מסובב את ראשו כדי לשמוע: "מחזירין קשי ערפם לנגד מוכיחיהם, וממאנים לשמוע" (רש"י).

• אולם, בני ישראל דווקא כן הקשיבו לה', הם אפילו אמרו, (שמות כד ז): "כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע ". לכן קשה לומר שהם אנשים ה"ממאנים לשמוע".

2. העם נמשל לבהמה בעלת עורף קשה, שאי אפשר לשים עליה עול ולמשוך אותה לכיוון הרצוי. כך גם בני ישראל אינם מצייתים לה' ואינם הולכים אחריו (ע"פ דעת מקרא).

• אולם, בני ישראל דווקא כן הלכו אחרי ה' בהתחלה, (ירמיהו ב ב): "כֹּה אָמַר ה' 'זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ, לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה'".

3. העם נמשל לאדם המפנה את עורפו ובורח כי אינו רוצה לשתף פעולה. בני ישראל לא שיתפו פעולה עם ה' ורצו לברוח ממנו, לחזור לעבר. לא הבינו את חשיבות המטרה, וחיפשו דרך להתחמק (אילן סנדובסקי - ראו פירוט בהמשך).

4. העם נמשל לאדם שאינו מסוגל לסובב את צווארו לאחור ולשנות את כיוון הליכתו; כך גם עם ישראל, אינו מסוגל לפרוש מהרגליו הישנים. כשהיו במצרים, התרגלו בני ישראל לעבוד פסילים כמו המצרים. ה' הוציא אותם ממצרים ונתן להם את התורה כדי שיהיו שונים - שידגימו בפני כל העולם את האמונה בא-ל מופשט ללא דמות גוף. אבל בני-ישראל לא הצליחו להשתנות. כמו אדם מכור - שאינו מצליח להיגמל מסיגריה, כך גם בני ישראל - חזרו להרגלים הישנים ועשו להם פסל (אראל).

קשה עורף נזכר גם ב:

• (דברים לא כז): "כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת מֶרְיְךָ וְאֶת עָרְפְּךָ הַקָּשֶׁה; הֵן בְּעוֹדֶנִּי חַי עִמָּכֶם הַיּוֹם מַמְרִים הֱיִתֶם עִם ה' וְאַף כִּי אַחֲרֵי מוֹתִי".
• (משלי כט א): "אִישׁ תּוֹכָחוֹת מַקְשֶׁה עֹרֶף , פֶּתַע יִשָּׁבֵר וְאֵין מַרְפֵּא"( פירוט ).

פנייה לאחור נזכרה גם אצל אשת לוט, (בראשית יט כו): "וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח", אולם שם לא נזכר "קשי עורף".

ערפה , כלתה השניה של נעמי, חזרה לאחור אל ארץ מואב, ואולי משום כך נקראה ערפה, כי הפנתה לה עורף, (רות א יד): "וַתִּשַּׁק עָרְפָּה לַחֲמוֹתָהּ, וְרוּת דָּבְקָה בָּהּ".

"קְשֵׁה עֹרֶף" - עקשן, עוֹמֵד עַל דִּעְתּוֹ, עקשׁן כפרד (מילוג)

הפרוש הזה לא נראה מדויק. ה' ראה מה עשו בני ישראל, וידע מה כל אחד חשב ועשה, ומה כולם ביחד עשו, ואז ה' הגדיר את העם במוסג אחד: "קְשֵׁה עֹרֶף". ה' תאר בזוג מילים את התנהגות העם, וכדי לדעת מה היתה כוונת ה' צריך לדעת מה קרה.

מה קרה בסיפור:

• ה' הורה את חוקיו למשה, כי העם פחד לשמוע ישירות מה'.
• משה הודיע לבני ישראל ארבע פרקים של חוקים, במתכונת חוקי חמורבי, אם שינויים רבים. (שמות כד ג). העם שמע את דברי משה וענו כולם ביחד, בקול אחד: "כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה, נַעֲשֶׂה" (שמות כד ג).
• כדי שלא תהיה בעיה, "וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֵת כָּל דִּבְרֵי יְהוָה" (שמות כד ד).
• ולסיכום משה הקריא את הכתוב בשנית, ככתוב: "וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית, וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם" ואז כל העם אמר: "כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" (שמות כד ז).
• משה עלה להר מפחיד שהיה מכוסה בענן שהיה "כְּאֵשׁ אֹכֶלֶת בְּרֹאשׁ הָהָר" (שמות כד יז) לארבעים יום וארבעים לילה (שמות כד יח), ולא נאמר שמשה לקח איתו אוכל או שתיה להר, ובעליה השניה כתוב בפרוש: "וַיְהִי שָׁם עִם יְהוָה אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה, לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה" (שמות לד כח).
• משה לא ירד והעם היה ללא מנהיג. רואים מהסיפור שאהרון היה חלש.
• קבוצה התארגנה, שטענה שהם מיצגים את העם, ובאו לדבר עם אהרון. שאר העם לא היה מודע או שפחד להתנגד.
• הקבוצה דרשה מאהרון למנות להם אלוהים (מנהיג), וידוע שה' אמר על משה: "וְהָיָה הוּא יִהְיֶה לְּךָ לְפֶה, וְאַתָּה תִּהְיֶה לּוֹ לֵאלֹהִים" (שמות ד טז).
• כדי לעכב ולראות אם הקבוצה מסוגלת לכפות את דעתם על כל העם, אהרון דרש שהם יביאו מספיק זהב מנזמים קטנים מכל העם. לא ברור אם כל העם נתן נזמים, בכל אופן זה הספיק למסכה לכסות פנים של אדם, בצורה של עגל.
• אהרון נכנע ללחץ, ועשה להם מסכה מזהב, כדי שנושא המסכה יהיה המנהיג של העם ויוביל את העם.
• העם קיבל את המסכה, ונתן לאהרון להכין מזבח. אהרון הצהיר שלמחרת יהיה חג לאדוני.
• העם התחיל לחגוג בכבוד, אכל ושתה, השתכר, וקם לצחק (שמות לב ו). העם קרא לפני הפסל "אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות לב ד).

שאלות:

1. האם כל העם פעל כאחד?
2. האם העם היה עקשן וסרב לקבל את אדוני?

לא סביר שכל העם פעל ביחד. היתה קבוצה ושאר העם הלך אחריהם, אולי מרצון אולי מכפיה.^[1]
העם לא התעקש. העם לא הקשיב, ולא זכר את דברי משה בשם אדוני.
העם חשב שהם יצאו למדבר להעלות עולות לה', כפי שמשה אמר. העם חשב שהתנאים במדבר הם קשים מדי ושהם ימותו במדבר. העם רצה לחזור למצרים. הם לא הבינו את תוכניתו של אדוני, לא היו מעונינים בברכת ה' לאברהם או נחלה בארץ כנען.

לסיכום ניתן להגיד שבני ישראל לא שיתפו פעולה עם ה' ורצו לברוח ממנו.

ניתן להסיק ש-"קְשֵׁה עֹרֶף" הוא אדם, קבוצה או עם, אשר אינם משתפים פעולה, מפנים עורף, מסתכלים ורוצים לחזור לעבר,^[2] לא מעוניינים לשמוע, לא מבינים את חשיבות המטרה, לא תורמים למטרה, מחפשים דרך להתחמק. בני ישראל היו עקשנים בהתנהגותם קשת-העורף.

מעניין שהזכרת שקשה עורף מוזכר בקשר לחטא העגל

העגל הוא למעשה שור, והעורף שלו מאד קשה (מסמל עקשנות, הליכה בתלם.. קיבעון)

ומעור העורף שלו מכינים את התפילין

-- אביתר כהן, 2022-10-14 04:22:14

אכן מעניין מאד! אם כך, התפילין הם תיקון לחטא "קשה עורף"

-- Erel Segal-Halevi, 2022-10-14 06:52:26