המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
"בזה" - הראה לו שטר אירוסין ושטר כתובה ובקש יוסף רחמים על הדבר ונחה עליו רוח הקודש
"ויאמר קחם נא אלי ואברכם" - זהו שאמר הכתוב (הושע יא) ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותיו תרגלתי רוחי ביעקב בשביל אפרים עד שלקחן על זרועותיו
"אשר נתן לי אלהים בזה" - לא היה יוסף צריך להודיע לאביו כי במצרים נולדו לו שהרי כשפירש ממנו לא היה לו אשה ובנים והוא אמר לו כבר שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים ונראה לי כי פירוש "בזה" בענין הזה שאמרת שנתנם לי השם קודם בואך אלי מצרימה והם אשר אמרת עליהם שהם לך וכן ובזה הנערה באה אל המלך (אסתר ב יג) ואמר נתן לי אלהים שעשה לי השם נסים עד שנתן לי המלך האשה והיו לי הבנים האלה ממנה
"בני הם אשר נתן לי אלהים בזה" בני הם ולא בני בני אבל הם אותם הבנים אשר נתן לי אלהים בזה בעודי לבדי פה כאמרך הנולדים לך בארץ מצרים עד בואי אליך מצרימה ואמרת לי הם:
"בני הם אשר נתן לי אלהים בזה". נקט בזה לפי ששאלו מי אלה שאינן ראוין לברכה, כי אמר מבטן מי יצאו אלה, ר"ל שיאמרו אלה אלהיך על העגל שעשה ירבעם, והשיב יוסף בני הם מ"מ הם בני ומצדי הם ראוין לברכה, ומה שיצאו מהם אחאב וירבעם לפי שנתן לי אלהים אותם בזם פה במצרים ואמם מצרית בת פוטיפרע כהן און דהיינו כהן לע"ג, ע"כ יצאו ממנה לעתיד בנים כאלו עובדי ע"ג, אבל מצדי ראוים הם לברכה דאל"כ למה ברך ה' את יצחק, והלא יצאו ממנו עשו ויעקב מצד שהיתה רבקה בת בתואל הארמי, אלא ודאי שאין הקדוש ברוך הוא חושש אל זרע המקולקל וברכו בעבור הזרע הקדוש הראוי לברכה, כך תברכם גם אתה שהרי מצדי ראוים הם לברכה כי באשר הוא שם, כולם זרע ברך ה'.
ויאמר קחם נא אלי. נקט לשון אלי להורות שראוי ללמוד ממני שהרי בעבורי נתברך אבי ולא חש הקב"ה אל עשו, ר"ל יהיו המתברכים כמוני לפיכך קחם אלי, ובמלת נא הורה על הזמן ההוה כמו הנה נא ידעתי (בראשית יב.יא) שפירושו לשון עתה ור"ל הנני מברכם כפי הזמן של עכשיו, שהרי עכשיו כולם צדיקים ולא אחוש אל העתיד, ויברכם ביום ההוא לאמר. כפי מה שהיו ביום ההוא, ולא היה חושש אל העתיד מה שיבא מזרעם, כי אין דנין את האדם כ"א לפי מעשיו של עכשיו, ד"א נקט אלי לומר הרי מתייחסים אלי כי משפחת האב עיקר אבל משפחת האם אינה קרויה משפחה.
אשר נתן לי וגו'. דרך הצדיקים כשזוכרים הטוב אשר הגיעם חולקים כבוד לה' כי הוא הנותן, כאומרו (ל"ג ה') הילדים אשר חנן אלהים וגו':
ואומרו בזה כפי הפשט כי אפילו בימי גלותו בארץ נכריה חננו ה'. גם רמז למאמרם ז"ל (סוטה דף לו:) כי עתיד היה יוסף להוליד י"ב שבטים ועל ידי מעשה אשת פוטיפר נרזבו מבין צפורני ידיו י' טיפות ולא נשארו אלא ב', והוא שרמז באומרו בזה זה בגימטריא י"ב במקום י"ב נתן לו אלהים ב'. ודקדק לומר אלהים שיורה על המשפט:
קחם נא אלי ואברכם. קחם לית וחד קחם בקמ"ץ תרגלתי לאפרים קחם פירוש תרגלתי לאפרים השריתי שכינתי עמו בשביל אפרים אימתי בשעה שנתברך מפי יעקב וקחם על זרועו שנאמר קחם נא אלי ואברכם:
בזה הראו שטר אירוסין וכתובה וכו'. קשה מנא לו י"ל משום שהיה לו לכתוב הנה שהוא מורה על הוראת מקום אבל בזה היא היא הוראת דבר שנקח ביד לכך אמר הראהו שטר אירוסין:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית. ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית מח ט.
אֲשֶׁר נָתַן לִי אֱלֹהִים בָּזֶה
יוסף מסביר מי הם הילדים האלה:
"נָתַן לִי אֱלֹהִים" – הילדים הם מתנה מאלוהים, וזכאים לזכויות שלי לברכת אלוהים.
"בָּזֶה" - עד עכשו, במקום הזה, בזכות עמלי, בזכות בית אבי - כפי שיוסף אמר: "אֶת כָּל עֲמָלִי, וְאֵת כָּל בֵּית אָבִי ... בְּאֶרֶץ עָנְיִי" (ביאור:בראשית מא נב).
"בָּנַי הֵם" – יוסף מכיר בבניו ומצהיר שהם בניו "אֲשֶׁר נָתַן לִי אֱלֹהִים בָּזֶה" - כלומר אלו הם כל בניו, כי 'בזה' כולל את כל התקופה בארץ מצרים. יוסף טוען שאין לו ילדים נוספים אחרים: מאשתו, או מנשים אחרות במקום אחר. ואפילו אם היו ליוסף ילדים נוספים ברגע זה הם מנושלים מלהיות ילדיו.
למרות שאלו "אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ אָסְנַת, בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אוֹן" (ביאור:בראשית מא נ), "הֵם אֲשֶׁר נָתַן לִי אֱלֹהִים", ולכן הם כשרים בעיניו להתחלק בברכת אדוני לאברהם, יצחק ויעקב.
יעקב מבין למה יוסף הביא את ילדיו, והוא כבר קיבל אותם כילדיו כאשר הוא אמר: "אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה, כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי" (ביאור:בראשית מח ה). עכשו שיעקב ראה אותם הוא מוכן לברך אותם אישית.
קָחֶם נָא אֵלַי וַאֲבָרֲכֵם
"קָחֶם" - למה יעקב לא אמר: 'הביאם', 'תנם', 'הגישם', 'קרבם', או כמו שאלוהים אמר לאברהם "וְהַעֲלֵהוּ" לי (ביאור:בראשית כב ב)?
לקחת לרוב פונה לפעולה שאדם לוקח לעצמו, ההפך מלתת ולהפרד.
כלומר יעקב מבקש לקרבם אליו, אבל הם נשארים של יוסף, ויביאו את ברכתם חזרה ליוסף אביהם.