קטגוריה:בראשית לב כו
נוסח המקרא
וירא כי לא יכל לו ויגע בכף ירכו ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו
וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ.
וַיַּ֗רְא כִּ֣י לֹ֤א יָכֹל֙ ל֔וֹ וַיִּגַּ֖ע בְּכַף־יְרֵכ֑וֹ וַתֵּ֙קַע֙ כַּף־יֶ֣רֶךְ יַעֲקֹ֔ב בְּהֵאָֽבְק֖וֹ עִמּֽוֹ׃
וַ/יַּ֗רְא כִּ֣י לֹ֤א יָכֹל֙ ל֔/וֹ וַ/יִּגַּ֖ע בְּ/כַף־יְרֵכ֑/וֹ וַ/תֵּ֙קַע֙ כַּף־יֶ֣רֶךְ יַעֲקֹ֔ב בְּ/הֵֽאָבְק֖/וֹ עִמּֽ/וֹ׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
אונקלוס (תאג'): | וַחֲזָא אֲרֵי לָא יָכֵיל לֵיהּ וּקְרֵיב בִּפְתֵי יִרְכֵּיהּ וְזָע פְּתֵי יִרְכָּא דְּיַעֲקֹב בְּאִשְׁתַּדָּלוּתֵיהּ עִמֵּיהּ׃ |
ירושלמי (יונתן): | וַחֲמָא אֲרֵי לָא הֲוָה לֵיהּ רְשׁוּ לְאַבְאָשָׁא לֵיהּ וְקָרֵיב בִּפְּתֵי יַרְכֵיהּ וְזַעְזָא פְּתֵי יַרְכָא דְיַעֲקב בְּאִיתְבַּחְשׁוּתֵיהּ עִמֵיהּ: |
ירושלמי (קטעים): | וְקַהַת כַּף יַרְכֵיהּ דְיַעֲקב בְּשַׁדְרוּתֵיהּ עִמֵיהּ: |
רש"י
"ותקע" - נתקעקע ממקום חברתה ודומה לו (ירמיהו ו) פן תקע נפשי ממך לשון הסרה ובמשנה לקעקע ביצתן לשרש שרשיהן
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וַתֵּקַע – נִתְקַעְקְעָה מִמָּקוֹם מַחְבַּרְתָּהּ. וְדוֹמֶה לוֹ: "פֶּן תֵּקַע נַפְשִׁי מִמֵּךְ" (ירמיהו ו,ח), לְשׁוֹן הֲסָרָה. וּבַמִּשְׁנָה:[2] "לְקַעְקֵעַ בֵּיצָתָן", לְשָׁרֵשׁ שָׁרָשֵׁיהֶן.
רשב"ם
ותקע: נבדלה מן הידרך כמו פן תקע נפשי ממך:
ירך יעקב: הירך טעמו למטה ברי"ש כי כן שמה וכן גדר מזה וכן גזל, וכשירך דבוק נהפכין להיות פתח קטן וטעמו באות ראשונה ירך יעקב ירך המשכן:
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
ויגע בכף ירכו — של יעקב.
ותקע — כמו: "פן תקע נפשי ממך" (ירמיהו ו, ח); סרה כף הירך ממקומה:רמב"ן
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
וירא [כי לא יכול לו] וגו'. לאתליטיס שהוא עומד ומתגושש עם בנו של מלך. תלה עיניו וראה שהיה המלך עומד על גביו, והרפיש עצמו לפניו. אמר ר' ברכיה: אין אנו יודעים מי נצח, אם המלאך אם יעקב; מן מה דכתיב: ויאבק איש עמו, מי נתמלא אבק? האיש שהיה עמו.
אמר רב: בשעה שהיו מתאבקים, רצה כת של מיכאל לסכנו, אלא שנגלה עליהן הקב"ה, וכיון שראה להקב"ה תשש כוחו, שנאמר: וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו. אמר לו הקב"ה למיכאל: יפה עשית, שעשית כהן שלי בעל מום? אמר לו: רבונו של עולם, והלא אני כהנך! אמר לו: אתה כהני ברקיע והוא כהני בארץ. מיד קרא מיכאל לרפאל, אמר לו: חברי, בבקשה ממך עמוד עמי בצרה, שאתה ממונה על הרפואות. ירד ורפאו. ויש אומרים, שמש שעתיד לזרוח על הצדיקים ולרפאותן מחליים הזריח עליו הקב"ה ורפאו, דכתיב: ויזרח לו השמש, וכתיב: "וזרחה לכם יראי שמי"; זה שאמר הכתוב: ויזרח לו השמש והוא צולע. משל בא פלוני רופא בעיר, אין צריך לשאול למה בא, אלא כדי לרפאות את החולה. אמר ליה הקב"ה למיכאל: למה עשית כן לבני בכורי? אמר לפניו: לכבודך עשיתי! אמר ליה: מעכשיו תהא ממונה עליו ועל זרעו עד סוף כל הדורות. הדא הוא דכתיב: "כי אם מיכאל שרכם", "ובעת ההיא יעמוד מיכאל השר הגדול", וכתיב: "כי מי גוי גדול"; יבוא גדול ויעמוד על הגדול. אתה [אש והוא] אש, דכתיב: "והיה בית יעקב אש"; יבוא אש ויעמוד על אש. אתה ראש למלאכי השרת, והוא ראש לכל האומות; יבוא ראש ויעמוד על הראש. אתה עליון למלאכי השרת, והוא עליון: "ונתנך ה' אלקיך עליון"; יבוא עליון ויעמוד על עליון, ויבקש מן העליון רחמים עליהם, דכתיב: "כי גבוה מעל גבוה שומר".
וירא כי לא יכול לו. אמר ר' חנינא בר יצחק, אמר הקב"ה: הוא בא אליך וחמש קמיעין תלויין בו, זכותו, זכות אבות, זכות אמו, זכות זקנו, זכות זקנתו. מדוד עצמך, אם אתה יכול לעמוד אפילו בזכותו. משל למלך שהיה לו כלב אגריאון וארי נמירון, והיה המלך נוטל את בנו ומלבבו בארי, שאם יבוא הכלב להזדווג לו יאמר לו המלך: ארי לא היה יכול לעמוד בו, ואתה מבקש להזדווג לבני? כך שאם יבואו אומות העולם להזדווג להם לישראל, יאמר להם: שרכם לא היה יכול לעמוד בו, ואתם מבקשים להזדווג לבניו?
ויגע בכף ירכו. נגע בצדיקים שעתידין לצאת ממנו, ואיזה זה? זה דור השמד.
ותקע כף ירך יעקב. ר' ברכיה ור' אליעזר. רבי ברכיה אומר: שייעה; רבי אליעזר בשם רבי יוסי אומר: סידקה כדג. רב נחמן בר יעקב אמר: פרשה [ממקומה], כמה דאת אמר: "ותקע נפשי מעליה", "כאשר נקעה נפשי". אמר רבי חנינא בר יצחק: כל אותו הלילה היו שניהם פוגעין זה כנגד זה, מגיניה דדין לקבל מגיניה דדין; כיון שעלה עמוד השחר מה כתיב? שלחני כי עלה השחר.
תמן תנינן: גיד הנשה נוהג בארץ ובחוצה לארץ, בפני הבית ושלא בפני הבית, בחולין ובמוקדשין, ונוהג בבהמה ובחיה, בירך של ימין ובירך של שמאל. רבי יהודה אומר: אינו נוהג אלא באחת, והדעת מכרעת של ימין. וטעמא מאי? אמר רבא, דאמר קרא: הירך המיומנת שבירך. ורבנן, ההוא דפשיט איסורא בכוליה ירך, לאפוקי חיצון דלא, דאמר רב יהודה אמר שמואל: שני גידין הן, פנימי הסמוך לעצם אסור וחייבין עליו, חיצון הסמוך לבשר אסור ואין חייבין עליו. רבי יהושע בן לוי אמר, טעמא דרבי יהודה מהכא: בהאבקו עמו, כאדם שחובק את חבירו וידו מגעת לכף ימינו של חבירו. ורבי שמואל בר נחמן אמר, כגוי נדמה לו, ואמר מר: ישראל שנטפל לו גוי בדרך, טופלו לימינו. רב שמואל בר אחא קמיה דרב פפא משמיה דרבא בר עולא אמר: כתלמיד חכם נדמה לו, דאמר מר: המהלך לימין רבו הרי זה בור. ורבנן אמרי: מאחוריה אתא ונשייה בתרוייהו. ורבנן, האי בהאבקו עמו מאי דרשי ביה? ההוא מיבעיא ליה לכאידך דרבי יהושע בן לוי: מלמד שהעלו אבק ברגליהם עד שהגיע לכסא הכבוד; כתיב הכא בהאבקו עמו, וכתיב התם "וענן אבק רגליו".בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
בכף ירכו. בגימטריא לפוסלו מכהונה:
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית לב כו.
וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב
יעקב נאבק עם איש, ככתוב: "ויֵַּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ, עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר" (ביאור:בראשית לב כה).
האיש הזה הוא מלאך אדוני כי:
- האיש ידע ששמו של יעקב ישונה לישראל, "לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל" (ביאור:בראשית לב כט).
- האיש סרב לתת את שמו: "לָמָּה זֶהּ תִּשְׁאַל לִשְׁמִי", כשם שאלוהים סרב לתת את שמו למשה, ובסוף המציא בשבילו שם: "ויַֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה: אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה" (שמות ג יד) - במילים אחרות - אני לא אתן לך את שמי.
מי תקע למי?
המלאך ראה "כִּי לֹא יָכֹל לוֹ", הן אלוהים לבטח אסר עליו להרוג או אפילו לנצח את יעקב ולהוריד לו את הבטחון העצמי בכניסה לכנען ולפני המלחמה עם עשו.
לכן המלאך החזיק את יעקב. אולם באותו זמן יעקב החזיק את המלאך, הן המלאך בקש: "שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר", ויעקב עונה "לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי" (ביאור:בראשית לב כז).
סביר שהאיש היה מלאך אלוהים והיה בקלות יכול לנצח, אבל תפקידו לא היה לנצח את יעקב.
וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב
איפה נמצאת "כַּף יֶרֶךְ" ?
אנו מוצאים את המילה במקומות הבאים:
- "גִּיד הַנָּשֶׁה, אֲשֶׁר עַל כַּף הַיָּרֵךְ" (ביאור:בראשית לב לג).
- "כָּל הַנֶּפֶשׁ הַבָּאָה לְיַעֲקֹב מִצְרַיְמָה, יֹצְאֵי יְרֵכוֹ" (ביאור:בראשית מו כו).
- "שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי; וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד ואֱֶמֶת" (ביאור:בראשית מז כט).
- "שִׂים נָא יָדְךָ, תַּחַת יְרֵכִי וְאַשְׁבִּיעֲךָ" (ביאור:בראשית כד ג)
- "ויַַּךְ אוֹתָם שׁוֹק עַל יָרֵךְ" (שופטים טו ח).
מסקנה
- השוק הוא חלקה התחתון של הרגל, מן הברך עד לקרסול (ויקימילון). לכן הירך חייב להיות החלק העליון של הרגל לפי סיפור שמשון. בנוסף, החלק העליון של הרגל המחובר לאגן וזה יותר מתאים לרמוז שילדים הם יוצאי ירכו, מעל ברכיו, ששם האב קיבל את ילדיו או החזיק בהם.
- בויקיפדיה גיד הנשה מוגדר: "נהוג לזהות כיום מבחינה אנטומית את גיד הנשה עם עצב השת היוצא לירך מהאגן דרך נקב השת הגדול של עצם השת ומעצבב חלק ניכר של הגפים התחתונות" ושם נפגע יעקב בכף הירך.
- גם מקום הנחת היד בשבועה מתאים יותר לחלק העליון של הרגל.
כלומר הירך הוא החלק העליון של הרגל ו'כף הירך' היא החלק הנמוך של הירך המחובר לברך. "ויִַּגַּע [המלאך] בְּכַף יְרֵכוֹ [שלו] ותֵַּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב" - כלומר, המלאך הצמיד את ירכו שלו לכף ירכו של יעקב כלפי הקרקע. אולם בצורה זו המלאך עצמו היה חופשי לקום וללכת. אפשרות אחרת שכף ירכו של המלאך הצטלבה עם כף ירך יעקב. כך המלאך ויעקב נעלו אחד את השני וכל אחד מהם לא היה יכול להשתחרר.
במצב זה המלאך היה במצב של שבועה או ברכה ויעקב ניצל את ההזדמנות, אולם בכל זאת כתוצאה מהנעילה הממושכת הזאת, של מספר שעות עד ש"עָלָה הַשָּׁחַר" (ביאור:בראשית לב כז), יעקב נפגע ברגלו והוא "וְהואּ צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ" (ביאור:בראשית לב לב).
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
- ^ ביטוי זה לא מופיע במשנה, ולא ברורה לאן כוונתו של רש"י. אמנם ראו ויקרא רבה יא,ז. ואולי צ"ל "לקעקע הבירה", וכוונתו לגיטין נה א. וצ"ע.
- ^ ביטוי זה לא מופיע במשנה, ולא ברורה לאן כוונתו של רש"י. אמנם ראו ויקרא רבה יא,ז. ואולי צ"ל "לקעקע הבירה", וכוונתו לגיטין נה א. וצ"ע.
דפים בקטגוריה "בראשית לב כו"
קטגוריה זו מכילה את 17 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 17 דפים.