משנה נדרים ב
נדרים פרק ב', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< • משנה • סדר נשים • מסכת נדרים • פרק שני ("אלו מותרין") • >>
פרקי מסכת נדרים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
- ואלו מותרין:
- "חולין שאוכל לך",
- "כבשר חזיר",
- "כעבודה זרה",
- "כעורות לבובין",
- "כנבלות", "כטריפות", "כשקצים", "כרמשים",
- "כחלת אהרון" ו"כתרומתו",
- מותר.
- האומר לאשתו: "הרי את עלי כאימא", פותחין לו פתח ממקום אחר, שלא יקל ראשו לכך.
- "קונם שאיני ישן", "שאיני מדבר", "שאיני מהלך";
- האומר (לאשתו): "קונם שאיני משמשך",
- הרי זה ב"לא יחל דברו".
- "שבועה שאיני ישן", "שאיני מדבר", "שאיני מהלך",
- אסור.
- "קרבן לא אוכל לך", "קרבן שאוכל לך", "לא קרבן לא אוכל לך", מותר.
- "שבועה לא אוכל לך", "שבועה שאוכל לך", "לא שבועה לא אוכל לך", אסור.
- זה חומר בשבועות מבנדרים.
- וחומר בנדרים מבשבועות.
- כיצד?
- אמר: "קונם סוכה שאני עושה", "לולב שאני נוטל", "תפילין שאני מניח", בנדרים אסור.
- בשבועות מותר, שאין נשבעין לעבור על המצוות.
- יש נדר בתוך נדר, ואין שבועה בתוך שבועה.
- כיצד?
- אמר: "הריני נזיר אם אוכל", "הריני נזיר אם אוכל", ואכל, חייב על כל אחת ואחת.
- "שבועה שלא אוכל", "שבועה שלא אוכל", ואכל, אינו חייב אלא אחת.
- סתם נדרים להחמיר, ופירושם להקל.
- כיצד?
- אמר: "הרי עלי כבשר מליח", "כיין נסך";
- אם של שמים1 נדר, אסור.
- אם של עבודה זרה נדר, מותר.
- ואם סתם, אסור.
- "הרי עלי כחרם";
- אם כחרם של שמים, אסור.
- ואם כחרם של כהנים, מותר.
- ואם סתם, אסור.
- "הרי עלי כמעשר";
- אם כמעשר בהמה נדר, אסור.
- ואם של גורן, מותר.
- ואם סתם, אסור.
- "הרי עלי כתרומה";
- אם כתרומת הלשכה נדר, אסור.
- ואם של גורן, מותר.
- ואם סתם, אסור.
- דברי רבי מאיר.
- רבי יהודה אומר:
- סתם תרומה ביהודה – אסורה.
- בגליל – מותרת, שאין אנשי גליל מכירין את תרומת הלשכה.
- סתם חרמים ביהודה – מותרין.
- ובגליל – אסורין, שאין אנשי גליל מכירין את חרמי הכהנים.
הערה 1: נוסח הבבלי: "בשל שלמים".
- נדר בחרם, ואמר: "לא נדרתי אלא בחרמו של ים";
- בקרבן, ואמר: "לא נדרתי אלא בקרבנות של מלכים";
- "הרי עצמי קרבן", ואמר: "לא נדרתי אלא בעצם שהנחתי לי להיות נודר בו";
- "קונם אשתי נהנית לי", ואמר: "לא נדרתי אלא באשתי הראשונה שגרשתי";
- על כולן, אין נשאלין להן;
- ואם נשאלו, עונשין אותן ומחמירין עליהן;
- דברי רבי מאיר.
- וחכמים אומרים:
- פותחין להם פתח ממקום אחר;
- ומלמדים אותן, כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים.
(א)
- וְאֵלּוּ מֻתָּרִין:
- "חֻלִּין שֶׁאֹכַל לְךָ",
- "כִּבְשַׂר חֲזִיר",
- "כַּעֲבוֹדָה זָרָה",
- "כְּעוֹרוֹת לְבוּבִין",
- "כִּנְבֵלוֹת", "כִּטְרֵפוֹת", "כִּשְׁקָצִים", "כִּרְמָשִׂים",
- "כְּחַלַּת אַהֲרֹן" וְ"כִתְרוּמָתוֹ",
- מֻתָּר.
- הָאוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ: "הֲרֵי אַתְּ עָלַי כְּאִמָּא", פּוֹתְחִין לוֹ פֶּתַח מִמָּקוֹם אַחֵר, שֶׁלֹּא יָקֵל רֹאשׁוֹ לְכָךְ.
- "קוֹנָם שֶׁאֵינִי יָשֵׁן", "שֶׁאֵינִי מְדַבֵּר", "שֶׁאֵינִי מְהַלֵּךְ";
- הָאוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ: "קוֹנָם שֶׁאֵינִי מְשַׁמְּשֵׁךְ",
- הֲרֵי זֶה בְּ"לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ".
- "שְׁבוּעָה שֶׁאֵינִי יָשֵׁן", "שֶׁאֵינִי מְדַבֵּר", "שֶׁאֵינִי מְהַלֵּךְ",
- אָסוּר.
- "קָרְבָּן לֹא אֹכַל לָךְ", "קָרְבָּן שֶׁאֹכַל לָךְ", "לֹא קָרְבָּן לֹא אֹכַל לָךְ", מֻתָּר.
- "שְׁבוּעָה לֹא אֹכַל לָךְ", "שְׁבוּעָה שֶׁאֹכַל לָךְ", "לֹא שְׁבוּעָה לֹא אֹכַל לָךְ", אָסוּר.
- זֶה חֹמֶר בִּשְׁבוּעוֹת מִבִּנְדָרִים.
- וְחֹמֶר בִּנְדָרִים מִבִּשְׁבוּעוֹת.
- כֵּיצַד?
- אָמַר: "קוֹנָם סֻכָּה שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה", "לוּלָב שֶׁאֲנִי נוֹטֵל", "תְּפִלִּין שֶׁאֲנִי מֵנִיחַ", בִּנְדָרִים אָסוּר.
- בִּשְׁבוּעוֹת מֻתָּר, שֶׁאֵין נִשְׁבָּעִין לַעֲבֹר עַל הַמִּצְוֹת.
- יֵשׁ נֶדֶר בְּתוֹךְ נֶדֶר, וְאֵין שְׁבוּעָה בְּתוֹךְ שְׁבוּעָה.
- כֵּיצַד?
- אָמַר: "הֲרֵינִי נָזִיר אִם אֹכַל", "הֲרֵינִי נָזִיר אִם אֹכַל", וְאָכַל, חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת.
- "שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל", "שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל", וְאָכַל, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אֶחָת.
- סְתָם נְדָרִים לְהַחֲמִיר, וּפֵרוּשָׁם לְהָקֵל.
- כֵּיצַד?
- אָמַר: "הֲרֵי עָלַי כְּבָשָׂר מָלִיחַ", "כְּיֵין נֶסֶךְ";
- אִם שֶׁל שָׁמַיִם נָדַר, אָסוּר.
- אִם שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה נָדַר, מֻתָּר.
- וְאִם סְתָם, אָסוּר.
- "הֲרֵי עָלַי כְּחֵרֶם";
- אִם כְּחֵרֶם שֶׁל שָׁמַיִם, אָסוּר.
- וְאִם כְּחֵרֶם שֶׁל כֹּהֲנִים, מֻתָּר.
- וְאִם סְתָם, אָסוּר.
- "הֲרֵי עָלַי כְּמַעֲשֵׂר";
- אִם כְּמַעְשַׂר בְּהֵמָה נָדַר, אָסוּר.
- וְאִם שֶׁל גֹּרֶן, מֻתָּר.
- וְאִם סְתָם, אָסוּר.
- "הֲרֵי עָלַי כִּתְרוּמָה";
- אִם כִּתְרוּמַת הַלִּשְׁכָּה נָדַר, אָסוּר.
- וְאִם שֶׁל גֹּרֶן, מֻתָּר.
- וְאִם סְתָם, אָסוּר.
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- סְתָם תְּרוּמָה בִּיהוּדָה – אֲסוּרָה.
- בַּגָּלִיל – מֻתֶּרֶת, שֶׁאֵין אַנְשֵׁי גָּלִיל מַכִּירִין אֶת תְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה.
- סְתָם חֲרָמִים בִּיהוּדָה – מֻתָּרִין.
- וּבַגָּלִיל – אֲסוּרִין, שֶׁאֵין אַנְשֵׁי גָּלִיל מַכִּירִין אֶת חֶרְמֵי הַכֹּהֲנִים.
- נָדַר בְּחֵרֶם, וְאָמַר: "לֹא נָדַרְתִּי אֶלָּא בְּחֶרְמוֹ שֶׁל יָם";
- בְּקָרְבָּן, וְאָמַר: "לֹא נָדַרְתִּי אֶלָּא בְּקָרְבָּנוֹת שֶׁל מְלָכִים";
- "הֲרֵי עַצְמִי קָרְבָּן", וְאָמַר: "לֹא נָדַרְתִּי אֶלָּא בְּעֶצֶם שֶׁהִנַּחְתִּי לִי לִהְיוֹת נוֹדֵר בּוֹ";
- "קוֹנָם אִשְׁתִּי נֶהֱנֵית לִי", וְאָמַר: "לֹא נָדַרְתִּי אֶלָּא בְּאִשְׁתִּי הָרִאשׁוֹנָה שֶׁגֵּרַשְׁתִּי";
- עַל כֻּלָּן, אֵין נִשְׁאָלִין לָהֶן;
- וְאִם נִשְׁאֲלוּ, עוֹנְשִׁין אוֹתָן וּמַחֲמִירִין עֲלֵיהֶן;
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- פּוֹתְחִין לָהֶם פֶּתַח מִמָּקוֹם אַחֵר;
- וּמְלַמְּדִים אוֹתָן, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִנְהֲגוּ קַלּוּת רֹאשׁ בִּנְדָרִים.
נוסח הרמב"ם
(א) אלו - מותרין.
- חולין שאוכל לך,
- כבשר חזיר, כעבודה זרה,
- כנבילות, כטריפות, כשקצים, כרמשים,
- כחלת אהרון, וכתרומתו - מותר.
- האומר לאשתו:
- הרי את עלי - כאימא,
- פותחין לו פתח - ממקום אחר,
- שלא יקל את ראשו לכך.
- קונם שאיני ישן, שאיני מדבר, שאיני מהלך,
- האומר לאישה: קונם שאיני משמשך,
- הרי זה ב"לא יחל דברו" (במדבר ל ג).
- הרי את עלי - כאימא,
- שבועה שאיני ישן, שאיני מדבר, שאיני מהלך - אסור.
(ב) קרבן לא אוכל לך,
- קרבן שאוכל לך,
- לקרבן לא אוכל לך - מותר.
- שבועה לא אוכל לך,
- שבועה שאוכל לך,
- לא שבועה לא אוכל לך - אסור.
- זה חומר בשבועות - מבנדרים.
- וחומר בנדרים - מבשבועות,
- כיצד?
- אמר: קונם
- סוכה - שאיני עושה,
- לולב - שאיני נוטל,
- תפילין - שאיני נותן,
- בנדרים - אסור,
- ובשבועות - מותר,
- שאין נשבעין - לעבור על המצוות.
(ג) יש נדר - בתוך נדר,
- ואין שבועה - בתוך שבועה.
- כיצד?
- אמר:
- הריני נזיר אם אוכל,
- הריני נזיר אם אוכל,
- הריני נזיר אם אוכל,
- ואכל - חייב על כל אחת, ואחת.
- שבועה שלא אוכל,
- שבועה שלא אוכל,
- שבועה שלא אוכל,
- ואכל - אינו חייב אלא אחת.
(ד) סתם נדרים - להחמיר,
- ופירושן - להקל.
- כיצד?
- אמר:
- הרי עלי כבשר מליח, וכיין נסך -
- אם של שמים נדר - אסור.
- ואם של עבודה זרה - מותר.
- ואם סתם - אסור.
- הרי עלי כחרם -
- אם כחרם של שמים נדר - אסור.
- אם של כהנים - מותר.
- אם סתם - אסור.
- הרי עלי כמעשר -
- אם כמעשר בהמה נדר - אסור.
- אם של דגן - מותר.
- אם סתם - אסור.
- הרי עלי כתרומה -
- אם כתרומת הלשכה נדר - אסור.
- אם של גורן - מותר.
- אם סתם -
- אסור - דברי רבי מאיר.
- וחכמים אומרין:
- סתם תרומה -
- ביהודה - אסורה.
- ובגליל - מותרת,
- שאין אנשי הגליל - מכירין את תרומת הלשכה.
- סתם חרמין -
- ביהודה - מותרין.
- ובגליל - אסורין,
- שאין אנשי הגליל - מכירין את חרמי כהנים.
- הרי עלי כבשר מליח, וכיין נסך -
(ה) נדר בחרם -
- ואמר: לא נדרתי - אלא בחרמו של ים.
- נדר בקרבן -
- ואמר: לא נדרתי - אלא בקרבנות מלכים.
- הרי עצמי קרבן,
- ואמר: לא נדרתי - אלא בעצם שהנחתי לי להיות נודר בו.
- קונם אשתי נהנית לי -
- ואמר: לא נדרתי - אלא מאשתי הראשונה שגירשתי.
- על כולם - אין נשאלין להן.
- ואם נשאלו -
- עונשין אותן, ומחמירין עליהם,
- דברי רבי מאיר.
- וחכמים אומרין:
- פותחין להן פתח - ממקום אחר,
- ומלמדין אותן - כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים.
- עונשין אותן, ומחמירין עליהם,
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה נדרים, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב