משנה נדרים ב ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת נדרים · פרק ב · משנה ד | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

סתם נדרים להחמיר, ופירושם להקל.
כיצד?
אמר: "הרי עלי כבשר מליח", "כיין נסך";
אם של שמים1 נדר, אסור.
אם של עבודה זרהל נדר, מותר.
ואם סתם, אסור.
"הרי עלי כחרם";
אם כחרם של שמים, אסור.
ואם כחרם של כהנים, מותר.
ואם סתם, אסור.
"הרי עלי כמעשר";
אם כמעשר בהמה נדר, אסור.
ואם של גורן, מותר.
ואם סתם, אסור.
"הרי עלי כתרומה";
אם כתרומת הלשכה נדר, אסור.
ואם של גורן, מותר.
ואם סתם, אסור.
דברי רבי מאיר.
רבי יהודה אומר:
סתם תרומה ביהודה – אסורה.
בגליל – מותרת, שאין אנשי גליל מכירין את תרומת הלשכה.
סתם חרמים ביהודה – מותרין.
ובגליל – אסורין, שאין אנשי גליל מכירין את חרמי הכהנים.

הערה 1: נוסח הבבלי: "בשל שלמים".

משנה מנוקדת

[עריכה]

סְתָם נְדָרִים לְהַחְמִיר, וּפֵרוּשָׁם לְהָקֵל.
כֵּיצַד?
אָמַר: "הֲרֵי עָלַי כְּבָשָּׂר מָלִיחַ", "כְּיֵין נֶסֶךְ";
אִם שֶׁל שָׁמַיִם נָדַר, אָסוּר.
אִם שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה נָדַר, מֻתָּר.
וְאִם סְתָם, אָסוּר.
"הֲרֵי עָלַי כַּחֵרֶם";
אִם כְּחֵרֶם שֶׁל שָׁמַיִם, אָסוּר.
וְאִם כְּחֵרֶם שֶׁל כֹּהֲנִים, מֻתָּר.
וְאִם סְתָם, אָסוּר.
"הֲרֵי עָלַי כַּמַּעֲשֵׂר";
אִם כְּמַעְשַׂר בְּהֵמָה נָדַר, אָסוּר.
וְאִם שֶׁל גֹּרֶן, מֻתָּר.
וְאִם סְתָם, אָסוּר.
"הֲרֵי עָלַי כַּתְּרוּמָה";
אִם כִּתְרוּמַת הַלִּשְׁכָּה נָדַר, אָסוּר.
וְאִם שֶׁל גֹּרֶן, מֻתָּר.
וְאִם סְתָם, אָסוּר.
דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
סְתָם תְּרוּמָה בִּיהוּדָה – אֲסוּרָה.
בַּגָּלִיל – מֻתֶּרֶת, שֶׁאֵין אַנְשֵׁי גָּלִיל מַכִּירִין אֶת תְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה.
סְתָם חֲרָמִים בִּיהוּדָה – מֻתָּרִין.
וּבַגָּלִיל – אֲסוּרִין, שֶׁאֵין אַנְשֵׁי גָּלִיל מַכִּירִין אֶת חֶרְמֵי הַכֹּהֲנִים.

נוסח הרמב"ם

סתם נדרים להחמיר ופירושן להקל כיצד אמר הרי עליי כבשר מליח וכיין נסך אם של שמיים נדר אסור ואם של עבודה זרה מותר ואם סתם אסור הרי עליי כחרם אם כחרם של שמיים נדר אסור אם של כהנים מותר אם סתם אסור הרי עליי כמעשר אם כמעשר בהמה נדר אסור אם של דגן מותר אם סתם אסור הרי עליי כתרומה אם כתרומת הלשכה נדר אסור אם של גורן מותר אם סתם אסור דברי רבי מאיר וחכמים אומרין סתם תרומה ביהודה אסורה ובגליל מותרת שאין אנשי הגליל מכירין את תרומת הלשכה סתם חרמין ביהודה מותרין ובגליל אסורין שאין אנשי הגליל מכירין את חרמי כהנים.

פירוש הרמב"ם

אם כמעשר בהמה נדר - כבר נתבאר, שהנדר לא יהיה אלא בדבר שנדר. ומעשר בהמה, אף על פי שלא יבוא בנדר, אבל קדושתו בידי אדם, כמו שנבאר במקומו; ויש לו לאדם לעשות זאת הבהמה מעשר, ותהיה קרבן.

ושאר הדברים מבוארים.

ואין הלכה כרבי מאיר:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

ופירושם להקל - אף על גב דכשפירש דבריו אזלינן בתר פירושוכח, כי סתם ולא פירש - אזלינן להחמיר; דסתם נודר, דעתו לאסורכט.

כבשר מליח - היינו קרבן, דכתיב (ויקרא ב): "על כל קרבנך תקריב מלח".

כחרם של כהנים מותר - אף על גב דחרמי כהנים מועלים בהם עד שיבואו לידי כהנים, והוי דבר הנדור, מכל מקום סתם חרמי כהנים משמע שכבר באו ליד כהן.

אם כמעשר בהמה אסור - דהוי דבר הנדור, שצריך להקדישולא, ואין מעשר בהמה אוסר הדיר כמו שמעשר דגן אוסר הגורן.

שאין אנשי גליל מכירין תרומת הלשכה - לפי שהיו רחוקים מירושליםלב.

שאין אנשי גליל מכירין חרמי כהנים - וכל מה שהיו מחרימין היו מפרישין לבדק הביתלג. והלכה כרבי יהודה.

פירוש תוספות יום טוב

סתם נדרים להחמיר. כתב הר"ב דסתם נודר דעתו לאסור. מסיים הרא"ש מדלא שתק ע"כ. ועיין מ"ה פ"ק דנזיר מ"ש שם:

ופירושם להקל. כתב הר"ב אע"ג דכשפירש דבריו אזלינן בתר פירושו. כך פירש הרא"ש בפירושו אבל בפסקיו כתב ולא נהירא דמה הוצרך לשנות ופירושן להקל ועוד מה קולא שייך כשפירש כיון שביאר היאך נדר לא שייך להזכיר קולא וחומרא ככל היוצא מפיו יעשה [והתוספות הקשו עוד דלשון של שמים ושל עבודה זרה לא משמע כפירש זה והוי ליה למימר אם אמר הרי עלי כבשר מליח של שמים אסור ואם אמר כבשר מליח של עבודה זרה מותר כיון דאשעת נדרו קאי] ויש מפרשים אף על פי שסתם נדרים להחמיר היינו כשלא פירש מה היה בלבו אלא אומר כך נדרתי כמו שפירשוהו חכמים אנו מפרשים לחומרא אבל אם אמר הרי עלי כבשר מליח וחזר ואמר בלבי היה כבשר מליח של ע"ז אזלינן בתר פירושו להקל. ואי תקשי לך דא"כ הל"ל כדקתני בסיפא נדר בחרם ואמר לא נדרתי אלא בחרמו של ים הכי נמי ה"ל למתני נדר בבשר מליח ואמר לא נדרתי אלא בבשר מליח של ע"ז. וי"ל דלא דמי דהכא אין הלשון משונה זה מזה דהכל נקרא בשר מליח הלכך די בזה במה שאמר ופירושן להקל אבל לקמן שהוא משנה הלשון לגמרי שאין דרך לקרוא לחרמו של ים חרם סתם ולקרבנות מלכים קרבן סתם הוצרך להאריך ולפרש דאפילו בכהאי גוונא מהימנינן ליה ולקמן נמי צריך שאלה אבל הכא מהימנינן ליה ולא בעי שאלה ע"כ. וכפירש האחרון כתב הר"ב במ"ה פ"ק דנזיר. וז"ל הרמב"ם בפרק ב' מהלכות נדרים סתם נדרים להחמיר ופירושן יש בו להקל ולהחמיר. כיצד האומר בשר מליח וכו'. אומרים לו מה היה בלבך וכו' ואם אמר לא היה בלבי אלא תקרובת ע"ז וכו' הרי זה מותר אם נדר סתם הרי זה אסור ע"כ. מבואר שדעתו כפירוש האחרון ולא ידענא למה כתב הב"י בסי' ר"ח שדברי הרמב"ם כדברי פירוש הראשון:

אם של עבודה זרה. דגם לעבודה זרה רגילות היא למלוח ולהכי לא קתני של חולין משום דאין רגילות לקרות בשר מליח אלא אלו דקתני של שמים. ושל עבודה זרה. ולא של חולין. תוספות:

אם כמעשר בהמה נדר אסור. וכתב הר"ב שצריך להקדישו. וכתבו התוספות ואם תאמר והלא עשירי מאליו הוי קדוש [כמו שכתבתי בס"ד בסוף פ' בתרא דבכורות] וי"ל דבעינן העברת מנין ואם היו עשרה ונטל אחד בלא מנין אינו קדוש כדאמר פ' בתרא דבכורות [משנה ז'] ע"כ:

שאין אנשי גליל מכירין את תרומת הלשכה. כתב הר"ב לפי שהיו רחוקים מירושלים ולא היו רגילין בתרומת הלשכה לא קרו לה תרומת סתמא אלא תרומת הלשכה קרו לה הלכך כי נדרי בתרומה סתם ליכא לספוקי כלל בתרומת הלשכה. הר"ן:

שאין אנשי גליל מכירין את חרמי הכהנים. פירש"י שלא היו כהנים ביניהם ומסיים הר"ן לחרמי כהנים לא קרו להו חרם סתם הלכך כי נדרי בחרם ליכא לספוקי במידי דודאי חרם גבוה קאמרי. ובגמרא מפרש דסיפא דקתני שאין אנשי גליל מכירין. טעמא דאין מכירין. הא מכירין אלו ואלו מותרין אתיא כרבי אלעזר בר צדוק דפליג ארישא וסבירא ליה ספיקא לקולא. וכתב הר"ן וסתם תרומה נמי ביהודה לר"א בר צדוק מותרת והאי דנקט ר' יהודה תרומה ונקט ר"א חרמים לאו דוקא דה"ה בתרומה גופה. א"נ בחרמים גופייהו ה"מ לאפלוגי אלא מר דשמיע ליה מרביה קאמר ומר דשמיע ליהמרביה קאמר:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כח) (על הברטנורא) קשה דמה הוצרך לשנות ופירושן להקל ועוד כו'. וי"מ אע"פ שסתם נדרים להחמיר היינו כשלא פירש מה היה בלבו אלא אמר כך נדרתי כמו שפירשוה חכמים אנו מפרשים לחומרא. אבל אם אמר הרי עלי בבשר מליח וחזר ואמר בלבי היה כשל עבודת גלולים אזלינן בתר פירושו להקל. הרא"ש. וע"ע:

(כט) (על הברטנורא) מדלא שתק. הרא"ש:

(ל) (על המשנה) עבודת גלולים. דגם לעבודת גלולים רגילות היו למלוח ולהכי לא קתני של חולין משום דאין רגילות לקרות בשר מלוח אלא אלו דקתני של שמים ושל עבודת גלולים ולא של חולין. תוספ':

(לא) (על הברטנורא) וא"ת והלא עשירי מאליו הוי קדוש. ויש לומר דבעינן העברת מנין ואם היו עשרה ונטל אחד בלא מנין אינו קדוש כדאמר פרק ט' דבכורות. תוספ':

(לב) (על הברטנורא) ולא היו רגילין בתרומת הלשכה. לא קרי לה תרומה סתמא, אלא תרומת הלשכה קרי לה, הלכך כי נדרו בתרומה סתם ליכא לספוקי כלל בתרומת הלשכה. הר"נ:

(לג) (על הברטנורא) פירש"י שלא היו כהנים ביניהם. ומסיים הר"נ ולחרמי כהנים לא קרי להו חרם סתם הלכך כי נדרו בחרם ליכא לספוקי במידי, דודאי חרם גבוה קאמרי. ובגמרא, הא מכירין מותרין. אתיא כרבי אלעזר בן צדוק דפליג ארישא וסבירא ליה ספיקא לקולא:


פירושים נוספים

ראו גם: