לדלג לתוכן

משנה נדרים ב דפוסים

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
<< | משנה נדרים ב דפוסים | >>
  • ואלו מותרין:
"חולין שאוכל לך",
"כבשר חזיר",
"כעבודה זרה",
"כעורות לבובין",
"כנבלות", "כטריפות", "כשקצים", "כרמשים",
"כחלת אהרון" ו"כתרומתו",
מותר.
  • האומר לאשתו: "הרי את עלי כאימא", פותחין לו פתח ממקום אחר, שלא יקל ראשו לכך.
  • "קונם שאיני ישן", "שאיני מדבר", "שאיני מהלך";
האומר (לאשתו): "קונם שאיני משמשך",
הרי זה ב"לא יחל דברו".
"שבועה שאיני ישן", "שאיני מדבר", "שאיני מהלך",
אסור.
"קרבן לא אוכל לך", "קרבן שאוכל לך", "לא קרבן לא אוכל לך", מותר.
"שבועה לא אוכל לך", "שבועה שאוכל לך", "לא שבועה לא אוכל לך", אסור.
זה חומר בשבועות מבנדרים.
וחומר בנדרים מבשבועות.
כיצד?
אמר: "קונם סוכה שאני עושה", "לולב שאני נוטל", "תפילין שאני מניח", בנדרים אסור.
בשבועות מותר, שאין נשבעין לעבור על המצוות.
יש נדר בתוך נדר, ואין שבועה בתוך שבועה.
כיצד?
אמר: "הריני נזיר אם אוכל", "הריני נזיר אם אוכל", ואכל, חייב על כל אחת ואחת.
"שבועה שלא אוכל", "שבועה שלא אוכל", ואכל, אינו חייב אלא אחת.
סתם נדרים להחמיר, ופירושם להקל.
כיצד?
אמר: "הרי עלי כבשר מליח", "כיין נסך";
אם של שמים1 נדר, אסור.
אם של עבודה זרה נדר, מותר.
ואם סתם, אסור.
"הרי עלי כחרם";
אם כחרם של שמים, אסור.
ואם כחרם של כהנים, מותר.
ואם סתם, אסור.
"הרי עלי כמעשר";
אם כמעשר בהמה נדר, אסור.
ואם של גורן, מותר.
ואם סתם, אסור.
"הרי עלי כתרומה";
אם כתרומת הלשכה נדר, אסור.
ואם של גורן, מותר.
ואם סתם, אסור.
דברי רבי מאיר.
רבי יהודה אומר:
סתם תרומה ביהודה – אסורה.
בגליל – מותרת, שאין אנשי גליל מכירין את תרומת הלשכה.
סתם חרמים ביהודה – מותרין.
ובגליל – אסורין, שאין אנשי גליל מכירין את חרמי הכהנים.

הערה 1: נוסח הבבלי: "בשל שלמים".

נדר בחרם, ואמר: "לא נדרתי אלא בחרמו של ים";
בקרבן, ואמר: "לא נדרתי אלא בקרבנות של מלכים";
"הרי עצמי קרבן", ואמר: "לא נדרתי אלא בעצם שהנחתי לי להיות נודר בו";
"קונם אשתי נהנית לי", ואמר: "לא נדרתי אלא באשתי הראשונה שגרשתי";
על כולן, אין נשאלין להן;
ואם נשאלו, עונשין אותן ומחמירין עליהן;
דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרים:
פותחין להם פתח ממקום אחר;
ומלמדים אותן, כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים.
<< | משנה נדרים ב דפוסים | >>