לדלג לתוכן

ביאור:ירמיהו כב

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
(הופנה מהדף A1122)

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י

ירמיהו פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב       (מהדורות נוספות של ירמיהו כב)


נבואה אל מול ארמון המלך: אם לא תנהגו בצדק, יבוא אויב שיחריב את העיר

א כֹּה אָמַר יְהוָה: רֵד כנראה שירמיה היה במקום גבוה יותר מהארמון, כגון בהר הבית בֵּית מֶלֶךְ יְהוּדָה, וְדִבַּרְתָּ שָׁם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה. ב וְאָמַרְתָּ, שְׁמַע דְּבַר יְהוָה, מֶלֶךְ יְהוּדָה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסֵּא דָוִד, אַתָּה וַעֲבָדֶיךָ וְעַמְּךָ הַבָּאִים בַּשְּׁעָרִים הָאֵלֶּה. {ס}
ג כֹּה אָמַר יְהוָה: עֲשׂוּ מִשְׁפָּט וּצְדָקָה, וְהַצִּילוּ גָזוּל מִיַּד עָשׁוֹק עושק, גזלן, וְגֵר יָתוֹם וְאַלְמָנָה אַל תֹּנוּ, אַל תַּחְמֹסוּ, וְדָם נָקִי אַל תִּשְׁפְּכוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה. ד כִּי אִם עָשׂוֹ תַּעֲשׂוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה משפט צדק, וּבָאוּ בְשַׁעֲרֵי הַבַּיִת הַזֶּה מְלָכִים יֹשְׁבִים לְדָוִד עַל כִּסְאוֹ, רֹכְבִים בָּרֶכֶב וּבַסּוּסִים - הוּא המלך (ועבדו) וַעֲבָדָיו וְעַמּוֹ. ה וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, בִּי נִשְׁבַּעְתִּי, נְאֻם יְהוָה, כִּי לְחָרְבָּה יִהְיֶה הַבַּיִת הַזֶּה. {ס}
ו כִּי כֹה אָמַר יְהוָה עַל בֵּית מֶלֶךְ יְהוּדָה: גִּלְעָד כמו הגלעד הידוע באדמתו הפורייה, כך מעולה אַתָּה לִי, רֹאשׁ הַלְּבָנוֹן פסגת הרי הלבנון הידועים בעצי הארז המשובחים, אִם לֹא אֲשִׁיתְךָ אני נשבע שאעשה אותך ל- מִדְבָּר, עָרִים לֹא (נושבה) נוֹשָׁבוּ. ז וְקִדַּשְׁתִּי אזמן עָלֶיךָ מַשְׁחִתִים, אִישׁ וְכֵלָיו עם כלי הנשק שלו, וְכָרְתוּ מִבְחַר אֲרָזֶיךָ וְהִפִּילוּ עַל הָאֵשׁ. ח וְעָבְרוּ גּוֹיִם רַבִּים עַל הָעִיר הַזֹּאת, וְאָמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ: עַל מֶה עָשָׂה יְהוָה כָּכָה לָעִיר הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת? ט וְאָמְרוּ עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת בְּרִית יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם, וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים וַיַּעַבְדוּם. {ס}

שלום בן יאשיהו ישלח לגלות וימות שם

י אַל תִּבְכּוּ לְמֵת למי שמת, כי איננו סובל עוד וְאַל תָּנֻדוּ לוֹ. בְּכוּ בָכוֹ לַהֹלֵךְ למי ששולח לגלות כִּי לֹא יָשׁוּב עוֹד וְרָאָה לראות אֶת אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ. {ס}          יא כִּי כֹה אָמַר יְהוָה אֶל שַׁלֻּם בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה שחשב להיות מלך (ואולי גם היה נסיון להמליך אותו לזמן קצר), ויש מפרשים ששַׁלֻּם הוא כינוי לאחד מהמלכים הידועים הַמֹּלֵךְ תַּחַת יֹאשִׁיָּהוּ אָבִיו אֲשֶׁר יָצָא בקרוב יצא לגלות מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה: לֹא יָשׁוּב שָׁם עוֹד. יב כִּי בִּמְקוֹם אֲשֶׁר הִגְלוּ אֹתוֹ - שָׁם יָמוּת, וְאֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לֹא יִרְאֶה עוֹד. {ס}

תוכחה ליהויקים על כך שהוא בונה ארמון מפואר מבלי לשלם לפועלים, במקום לשפוט בצדק. כעונש, יקבר כמו חמור
"חוֹתָם עַל יַד יְמִינִי" (יג) - לחותם המלך היה תפקיד מרכזי, לחתימה על צוים ומסמכים שונים. מרוב חשיבותו היו המלכים קושרים את החותם ליד שלהם ונושאים אותו עליהם תמיד. בדומה לך גם "טבעת המלך" המוזכרת למשל במגילת אסתר שימשה כדי לחתום על מסמכים, וזאת על ידי הטבעה: השקעת החותם בחומר רך, המתקשה לאחר מכן.

יג הוֹי, בֹּנֶה בֵיתוֹ בְּלֹא צֶדֶק וַעֲלִיּוֹתָיו חדרים בקומה העליונה בְּלֹא מִשְׁפָּט. בְּרֵעֵהוּ את חברו, אנשים מהעם הבונים את ארמונו יַעֲבֹד חִנָּם מעביד בלי לשלם את משכורתו וּפֹעֲלוֹ שכר עבודתו לֹא יִתֶּן לוֹ. יד הָאֹמֵר: "אֶבְנֶה לִּי בֵּית מִדּוֹת בית גדול וַעֲלִיּוֹת מְרֻוָּחִים, וְקָרַע לוֹ חַלּוֹנָי ופתח פתחים לחלונות וְסָפוּן מקורה בָּאָרֶז וּמָשׁוֹחַ בַּשָּׁשַׁר בצבע יוקרתי (כנראה אדום)". טו הֲתִמְלֹךְ האם אתה חושב שמלכותך תתקיים כִּי אַתָּה מְתַחֲרֶה בָאָרֶז השתמשת ביותר עצי ארז מארמונך מאשר המלכים הקודמים? אָבִיךָ הֲלוֹא אָכַל וְשָׁתָה אמנם נהנה ממטבח הארמון וְעָשָׂה אבל יחד עם זאת, עשה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה - אָז טוֹב לוֹ. טז דָּן דִּין עָנִי וְאֶבְיוֹן - אָז טוֹב ובזכות זה היה אז טוב לו, הֲלוֹא הִיא עשיית משפט היא הַדַּעַת אֹתִי, נְאֻם יְהוָה. יז כִּי אֵין עֵינֶיךָ וְלִבְּךָ כִּי אִם עַל בִּצְעֶךָ בצע כסף, וְעַל דַּם הַנָּקִי לִשְׁפּוֹךְ, וְעַל הָעֹשֶׁק וְעַל הַמְּרוּצָה שבירה - כאשר הכוונה לגזילה (כמו "עָשׁוּק וְרָצוּץ" - דברים כח לג) לַעֲשׂוֹת. {ס}
יח לָכֵן כֹּה אָמַר יְהוָה אֶל על יְהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה: לֹא יִסְפְּדוּ לוֹ: "הוֹי אָחִי וְהוֹי אָחוֹת כפי שהיו סופדים לקרוב או קרובת משפחה", לֹא יִסְפְּדוּ לוֹ: "הוֹי אָדוֹן, וְהוֹי הֹדֹה הודו, כבודו (כפי שהיו סופדים למישהו חשוב) ". יט קְבוּרַת חֲמוֹר יִקָּבֵר, סָחוֹב וְהַשְׁלֵךְ מֵהָלְאָה לְשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלָ͏ִם ואכן הוא מת הרחק מירושלים, באמצע הדרך לבבל. ר' הערה במלכים ב כד . {ס}

גם יהויכין בנו שימלוך אחריו, יוגלה לבבל, ימות שם, ואף אחד מבניו לא ימלוך אחריו

כ עֲלִי הַלְּבָנוֹן לבקש עזרה מהעמים בלבנון וּצְעָקִי אך תגלי שהם נכבשו ע"י הכשדים, ולך ישאר רק לצעוק, וּבַבָּשָׁן וכן מבנות בריתך היושבות בבשן תְּנִי קוֹלֵךְ, וְצַעֲקִי מֵעֲבָרִים באיזור הרי העברים - כִּי נִשְׁבְּרוּ הובסו כָּל מְאַהֲבָיִךְ. כא דִּבַּרְתִּי אֵלַיִךְ בְּשַׁלְוֺתַיִךְ כשישבת בשלווה (קבלת התראה הרבה מראש שעליך לחזור בתשובה) , אָמַרְתְּ: "לֹא אֶשְׁמָע". זֶה דַרְכֵּךְ מִנְּעוּרַיִךְ כִּי לֹא שָׁמַעַתְּ בְּקוֹלִי. כב כָּל רֹעַיִךְ מנהיגייך תִּרְעֶה תשא אותם (תנהיג אותם ללכת הרחק, כאילו הרוח היא הרועה שלהם) רוּחַ נמשלת לאויב, בבל, וּמְאַהֲבַיִךְ העמים שהוזכרו בפסוק כ בַּשְּׁבִי יֵלֵכוּ. כִּי אָז תֵּבֹשִׁי וְנִכְלַמְתְּ מִכֹּל רָעָתֵךְ. כג (ישבתי) יֹשַׁבְתְּ בַּלְּבָנוֹן מלכות יהודה היושבת בארמונות עושיים מארזי הלבנון, (מקננתי) מְקֻנַּנְתְּ בָּאֲרָזִים היושבת בארמון הנמשל לקן ציפור העשוי מעצי ארז - מַה נֵּחַנְתְּ כמה חן היה לך - בציניות: כמה מכוערת תראי בְּבֹא לָךְ חֲבָלִים יסורים, חִיל כַּיֹּלֵדָה כאבים כמו לאישה בשעה שהיא יולדת (ומעוותת את פניה מרוב כאב).

כד חַי אָנִי, נְאֻם יְהוָה, כִּי אפילו אִם יִהְיֶה כָּנְיָהוּ יהויכין בֶן יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה חוֹתָם עַל יַד יְמִינִי כמו טבעת חותם הקשורה היטב לידו של המלך, כִּי אפילו אז מִשָּׁם אֶתְּקֶנְךָּ אנתק אותך - אקרע את החותם מזרועי. כה וּנְתַתִּיךָ בְּיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשֶׁךָ, וּבְיַד אֲשֶׁר אַתָּה יָגוֹר מִפְּנֵיהֶם, וּבְיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וּבְיַד הַכַּשְׂדִּים. כו וְהֵטַלְתִּי אֹתְךָ, וְאֶת אִמְּךָ אֲשֶׁר יְלָדַתְךָ, עַל אל הָאָרֶץ אַחֶרֶת אֲשֶׁר לֹא יֻלַּדְתֶּם שָׁם, וְשָׁם תָּמוּתוּ. כז וְעַל אל הָאָרֶץ אֲשֶׁר הֵם מְנַשְּׂאִים אֶת נַפְשָׁם לָשׁוּב שָׁם - שָׁמָּה לֹא יָשׁוּבוּ. {ס}
כח הַעֶצֶב האם כמו כלי נִבְזֶה בזוי נָפוּץ ומנופץ (כלי חרס שבור שאי אפשר לתקן אותו) הָאִישׁ הַזֶּה, כָּנְיָהוּ הרי יהויכין איננו כזה, שהרי הוא מלך מכובד (ואם כן הסיבה היחידה שבגללה הושלך לגלות היא בגלל חטאיו)? אִם כְּלִי אֵין חֵפֶץ בּוֹ? מַדּוּעַ הוּטֲלוּ הוּא וְזַרְעוֹ וְהֻשְׁלְכוּ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא יָדָעוּ. כט אֶרֶץ, אֶרֶץ, אָרֶץ, שִׁמְעִי דְּבַר יְהוָה. {ס}
ל כֹּה אָמַר יְהוָה: כִּתְבוּ באילן היוחסין של מלכי יהודה אֶת הָאִישׁ הַזֶּה עֲרִירִי כאילו הוא חשוך ילדים (למרות שהיו לו בנים (דה"א ג, יז-יח), אך אף אחד מהם לא ירש ממנו את כס המלכות), גֶּבֶר לֹא יִצְלַח בְּיָמָיו, כִּי לֹא יִצְלַח מִזַּרְעוֹ אִישׁ יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא דָוִד וּמֹשֵׁל עוֹד בִּיהוּדָה.


הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


הערות

  • "הָאֹמֵר: אֶבְנֶה לִּי בֵּית מִדּוֹת וַעֲלִיּוֹת מְרֻוָּחִים, וְקָרַע לוֹ חַלּוֹנָי וְסָפוּן בָּאָרֶז וּמָשׁוֹחַ בַּשָּׁשַׁר" (פסוק יד) - ליד קיבוץ רמת רחל, נערכו בשנים 1959-1962 חפירות ע"י הארכיאולוג יוחנן אהרוני, ובהם זיהה את ארמונו של יהויקים. הנה מספר שורות שלו מתוך אתר מכללת הרצוג על פי הספר "עיונים בספר ירמיהו":
לא ציפינו לכך כאשר הלכנו לחפירה, שמחוץ לירושלים דאז, באמצע הדרך בין ירושלים לבית לחם, יבנה לו אחד ממלכי יהודה מצודה וארמון מלכותיים.
במקום נתגלתה חומת סוגרים הבנויה חדרים-חדרים – אחת הדוגמאות היפות לחומה מטיפוס זה, האופייני בימי בית ראשון. לאורכה נתגלה מעבר סתרים בתוך החומה, מקורה לוחות אבן גדולים. [...]
לפנינו תופעה לא רגילה כשלעצמה והיא, שאחד ממלכי יהודה יבנה לעצמו ארמון מחוץ לעיר. כפי שרואים מן השרידים המעטים שנשתמרו, היה זה בלי ספק אחד הארמונות המפוארים שנבנה לפי מיטב האדריכלות והאמנות של התקופה, שדוגמתם נמצא במחקר הארכיאולוגי רק בארמונות מלכי ישראל שנבנו בשומרון, במגידו או בחצור. מכאן נשאלת השאלה: איזה מלך ממלכי יהודה הלך פתאום והקים לעצמו ארמון כה מפואר וגדול מחוץ לירושלים ולשם מה עשה זאת?
... מה אומר ירמיהו? "הוי בנה ביתו בלא צדק ועליותיו בלא משפט ברעהו יעבד חינם ופועלו לא יתן לו - האומר אבנה לי בית מידות ועליות מרוחים" וכו׳ (יד). הנביא מאשים את המלך שבעצם התקופה החמורה והקשה כל כך לארץ אין הוא נרתע מלגייס פועלי כפייה ולעסוק במעשה בנייה ממלכתי כביר, להקים בית מדות, עליות מרווחים, ארמון מפואר. "וקרע לו חלוני וספון בארז ומשוח בששר" (יד). האם זה נועז מדי לשער שמעקי החלונות שנמצאו בחפירות הם-הם החלונות שמתאר אותם הנביא? על גבי אבני הגיר הלבנות נשתמרו שרידי צבע אדום – ששר – ובראשם, כאמור, חורים לחיבור קירות העץ – סיפון הארז.
במקום נמצאה גם ידית של קנקן עם חותם בעל הכתובת "לאליקם נער יוכן", כלומר "שייך למשרתו של יהויכין". (ראה תמונה כאן)

ראו גם