ביאור:ירמיהו ב
קיצור דרך: a1102
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
ירמיהו פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב (מהדורות נוספות של ירמיהו ב)
א
וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר:
ב
הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלַ͏ִם לֵאמֹר: כֹּה אָמַר יְהוָה: זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ כשהיית כלה, לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר לאחר יציאת מצרים הלכו ישראל 40 שנה במדבר לפי הנחיית ה' בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה.
ג
קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיהוָה ישראל הם קדושים לה', רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה ה' בחר בהם מכל העמים, כפי שהחקלאי מפריש ביכורים מראשית תבואתו, כָּל אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ כל מי שאוכל ביכורים (ואינו כהן) - חוטא, וכך גם יענשו מי שיפגעו בישראל, רָעָה תָּבֹא אֲלֵיהֶם, נְאֻם יְהוָה.
{פ}
| זעקתו של ירמיהו על חורבות ירושלים, ציור מאת איליה רפין, 1870 |
ד שִׁמְעוּ דְבַר יְהוָה, בֵּית יַעֲקֹב וְכָל מִשְׁפְּחוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל: ה כֹּה אָמַר יְהוָה: מַה מָּצְאוּ אֲבוֹתֵיכֶם בִּי עָוֶל, כִּי רָחֲקוּ מֵעָלָי, וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל אמונות השווא וַיֶּהְבָּלוּ והפכו לאנשי הבל. ו וְלֹא אָמְרוּ: "אַיֵּה יְהוָה הַמַּעֲלֶה אֹתָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, הַמּוֹלִיךְ אֹתָנוּ בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ עֲרָבָה מדברית וְשׁוּחָה עם בורות, בְּאֶרֶץ צִיָּה שוממה וְצַלְמָוֶת חשוכה, בְּאֶרֶץ לֹא עָבַר בָּהּ אִישׁ וְלֹא יָשַׁב אָדָם שָׁם". ז וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ הַכַּרְמֶל עצי פרי לֶאֱכֹל פִּרְיָהּ וְטוּבָהּ, וַתָּבֹאוּ וַתְּטַמְּאוּ אֶת אַרְצִי, וְנַחֲלָתִי שַׂמְתֶּם לְתוֹעֵבָה. ח הַכֹּהֲנִים לֹא אָמְרוּ לא חיפשו בכנות ללמוד את מציאות ה' בעולם: "אַיֵּה יְהוָה"? וְתֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה האוחזים בלימוד תורה (אבל בלי יראת ה' ובלי ללמוד כדי לקיים) לֹא יְדָעוּנִי, וְהָרֹעִים מנהיגי העם פָּשְׁעוּ בִי, וְהַנְּבִיאִים נִבְּאוּ בַבַּעַל, וְאַחֲרֵי לֹא-יוֹעִלוּ הָלָכוּ.
ט לָכֵן עֹד אָרִיב אִתְּכֶם, נְאֻם יְהוָה, וְאֶת וגם עם בְּנֵי בְנֵיכֶם אָרִיב. י כִּי עִבְרוּ שהרי גם אם תלכו ל- אִיֵּי כִתִּיִּים וּרְאוּ, וְקֵדָר שִׁלְחוּ ולקדר (השוכנים בחצי האי ערב), שילחו שליחים וְהִתְבּוֹנְנוּ מְאֹד, וּרְאוּ הֵן האם הָיְתָה כָּזֹאת? יא הַהֵימִיר גּוֹי אֱלֹהִים? וְהֵמָּה אלילי העמים לֹא אֱלֹהִים אפילו אינם באמת אל אמיתי (ובכל זאת הם לא נטשו את אליליהם). וְעַמִּי הֵמִיר כְּבוֹדוֹ בְּלוֹא בתמורה לדבר שלא יוֹעִיל. יב שֹׁמּוּ היו שוממים (בגלל מעשיכם הרעים ראוי הוא שיהיו השמיים מעליכם שוממים) שָׁמַיִם עַל זֹאת, וְשַׂעֲרוּ התרגשו, היו סוערים, חָרְבוּ והיו חרבים מְאֹד, נְאֻם יְהוָה. יג כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי: אֹתִי עָזְבוּ, מְקוֹר מַיִם חַיִּים, לַחְצֹב והרעה השניה היא שהם פנו לאלילים לָהֶם בֹּארוֹת, בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים סדוקים, אֲשֶׁר לֹא יָכִלוּ הַמָּיִם. יד הַעֶבֶד יִשְׂרָאֵל? אִם האם יְלִיד בַּיִת סוג של עבד (שנולד למשפחה נכריה המתגוררת בבית ישראלי - (בראשית יז, יב) הוּא? מַדּוּעַ הָיָה לָבַז לביזה (מדוע נלקחו כשלל במלחמה, להפכם לעבדים? טו עָלָיו יִשְׁאֲגוּ כְפִרִים, נָתְנוּ קוֹלָם האריות (אויבי ישראל) ישאגו כלפיו, וַיָּשִׁיתוּ ישימו אַרְצוֹ לְשַׁמָּה, עָרָיו (נצתה) נִצְּתוּ נשרפו מִבְּלִי יֹשֵׁב. טז גַּם בְּנֵי נֹף (ותחפנס) וְתַחְפַּנְחֵס ערים במצרים: ממפיס ותחפנחס (כלומר, גם מצרים שקיוויתם שתציל אתכם מאויביכם בצפון) , יִרְעוּךְ קָדְקֹד יכו אותך וישברו את ראשך. יז הֲלוֹא זֹאת הרי בגלל זאת תַּעֲשֶׂה לָּךְ: עָזְבֵךְ אֶת יְהוָה אֱלֹהַיִךְ בְּעֵת מוֹלִיכֵךְ בַּדָּרֶךְ בזמן שהוא הוליך אתכם בדרך הטובה. יח וְעַתָּה מַה לָּךְ לְדֶרֶךְ ללכת ל- מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מֵי שִׁחוֹר נילוס? וּמַה לָּךְ לְדֶרֶךְ אַשּׁוּר לִשְׁתּוֹת מֵי נָהָר פרת. בריתות עם המעצמות הגדולות לא יעזרו לכם? יט תְּיַסְּרֵךְ רָעָתֵךְ, וּמְשֻׁבוֹתַיִךְ מעשי השובבות שלך (חטאיך) תּוֹכִחֻךְ, וּדְעִי וּרְאִי כִּי רַע וָמָר עָזְבֵךְ אֶת יְהוָה אֱלֹהָיִךְ, וְלֹא פַחְדָּתִי הגיעה היראה ממני אֵלַיִךְ, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה צְבָאוֹת. כ כִּי אכן מֵעוֹלָם שָׁבַרְתִּי עֻלֵּךְ, נִתַּקְתִּי מוֹסְרֹתַיִךְ, וַתֹּאמְרִי אבל את תאמרי לֹא (אעבד) אֶעֱבוֹר אמשיך בעבודת ה' (ישראל נמשלו כאן לבהמה שלאחר ששוחררה מהעול, לא ממשיכה בעבודת החריש) . כִּי אכן עַל כָּל גִּבְעָה גְּבֹהָה וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן אַתְּ צֹעָה כורעת (לפני פסלים), זֹנָה מתנהגת כמו אישה שבוגדת בבעלה.
כא וְאָנֹכִי נְטַעְתִּיךְ שֹׂרֵק סוג גפן משובח, כֻּלֹּה זֶרַע אֱמֶת נאמן (שמובטח שפירותיו יהיו טובים), וְאֵיךְ נֶהְפַּכְתְּ לִי סוּרֵי הַגֶּפֶן נָכְרִיָּה לגפן מקולקלת וזרה? כב כִּי אִם תְּכַבְּסִי בַּנֶּתֶר סוג חומר כביסה וְתַרְבִּי לָךְ בֹּרִית סבון - נִכְתָּם נשאר כתם עֲוֺנֵךְ לְפָנַי, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה. כג אֵיךְ תֹּאמְרִי: "לֹא נִטְמֵאתִי, אַחֲרֵי הַבְּעָלִים לֹא הָלַכְתִּי"? - רְאִי דַרְכֵּךְ בַּגַּיְא במקום שפל (או שהכונה לגיא בן הינום בו היתה נפוצה ע"ז) , דְּעִי מֶה עָשִׂית. בִּכְרָה נקבת גמל צעירה קַלָּה מהירה מְשָׂרֶכֶת מפתלת ומעקמת (כדי לרעות בשדות זרים, או כלפי גמלים זכרים) דְּרָכֶיהָ. כד פֶּרֶה כמו פרא (חמור בר) וכאן הכוונה לנקבה (האתון) לִמֻּד מִדְבָּר שרגילה לגור במדבר בְּאַוַּת (נפשו) נַפְשָׁהּ בתאוותה לזכרים שָׁאֲפָה רוּחַ הריחה אותה. תַּאֲנָתָהּ יללתה, כלומר אם יללה (מרוב תאוה) - מִי יְשִׁיבֶנָּה מי יוכל לעצור אותה מלגשת לזכרים. כָּל מְבַקְשֶׁיהָ הזכרים המבקשים את קירבתה לֹא יִיעָפוּ לא יצטרכו להתאמץ ולחזר אחריה, כי היא תתמסר בקלות, בְּחָדְשָׁהּ בתקופת הייחום שלה יִמְצָאוּנְהָ.
כה מִנְעִי רַגְלֵךְ מִיָּחֵף מללכת יחפה (וגורנך) וּגְרוֹנֵךְ מִצִּמְאָה ומללכת צמאה מרוב הדרך הרחוקה (כלומר, מללכת רחוק לבקש עזרה מעמים זרים), וַתֹּאמְרִי נוֹאָשׁ בייאושך (מחוסר ברירה, כי בביתה היא לא מוצאת את מבוקשה): "לוֹא, כִּי אָהַבְתִּי זָרִים וְאַחֲרֵיהֶם אֵלֵךְ".
כו
כְּבֹשֶׁת גַּנָּב כִּי יִמָּצֵא כשיתפס - כֵּן הֹבִישׁוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל. הֵמָּה אנשי העם, מַלְכֵיהֶם, שָׂרֵיהֶם וְכֹהֲנֵיהֶם וּנְבִיאֵיהֶם.
כז
אֹמְרִים לָעֵץ: "אָבִי אַתָּה" וְלָאֶבֶן: "אַתְּ (ילדתני) יְלִדְתָּנוּ", כִּי פָנוּ הפנו אֵלַי עֹרֶף וְלֹא פָנִים. וּבְעֵת רָעָתָם יֹאמְרוּ לה': "קוּמָה וְהוֹשִׁיעֵנוּ".
כח
וְאַיֵּה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לָּךְ? יָקוּמוּ אִם ונראה אם יוֹשִׁיעוּךָ בְּעֵת רָעָתֶךָ. כִּי מִסְפַּר כמספר עָרֶיךָ הָיוּ אֱלֹהֶיךָ יְהוּדָה.
{ס}
כט לָמָּה תָרִיבוּ אֵלָי איתי (בטענות שעזבתי אתכם)? כֻּלְּכֶם פְּשַׁעְתֶּם בִּי, נְאֻם יְהוָה. ל לַשָּׁוְא הִכֵּיתִי אֶת בְּנֵיכֶם - מוּסָר לֹא לָקָחוּ. אָכְלָה חַרְבְּכֶם נְבִיאֵיכֶם כְּאַרְיֵה מַשְׁחִית. לא הַדּוֹר אַתֶּם פנייה לבני הדור הנוכחי, רְאוּ דְבַר יְהוָה: הֲמִדְבָּר האם כמו מדבר הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל? אִם אֶרֶץ מַאְפֵּלְיָה אפלה גדולה? מַדּוּעַ אָמְרוּ עַמִּי: "רַדְנוּ תעינו, רחקנו מה', לוֹא נָבוֹא עוֹד אֵלֶיךָ"? לב הֲתִשְׁכַּח בְּתוּלָה עֶדְיָהּ סוג שרשרת? כַּלָּה קִשֻּׁרֶיהָ האם תוכל לשכוח את סרטי הקישוט שלה? וְעַמִּי שְׁכֵחוּנִי יָמִים אֵין מִסְפָּר. לג מַה מדוע תֵּיטִבִי דַּרְכֵּךְ לְבַקֵּשׁ אַהֲבָה אהבת אליליך? לָכֵן בגלל חטאייך גַּם אֶת הָרָעוֹת מעשים הרעים (למדתי) לִמַּדְתְּ אֶת דְּרָכָיִךְ את עצמך (כלומר, הרגלת את עצמך לעשות רע). לד גַּם בִּכְנָפַיִךְ תחת חסותך נִמְצְאוּ דַּם נַפְשׁוֹת אֶבְיוֹנִים נְקִיִּים חפים מפשע, לֹא בַמַּחְתֶּרֶת מְצָאתִים לא במקום מוסתר מצאתי את דמם כִּי עַל כָּל אֵלֶּה אלא במקומות רבים (הנביא כביכול מצביע על האשמים). לה וַתֹּאמְרִי: "כִּי נִקֵּיתִי אכן נקיתי מהחטא, אַךְ ובמהרה שָׁב אַפּוֹ מִמֶּנִּי", הִנְנִי נִשְׁפָּט שופט (על כך שאת מתכחשת לחטאיך) אוֹתָךְ עַל אָמְרֵךְ: "לֹא חָטָאתִי".
לו מַה מדוע תֵּזְלִי תזלזלי בעצמך מְאֹד לְשַׁנּוֹת אֶת דַּרְכֵּךְ להחליף בעלי ברית? גַּם מִמִּצְרַיִם תֵּבוֹשִׁי, כַּאֲשֶׁר בֹּשְׁתְּ מֵאַשּׁוּר. לז גַּם מֵאֵת זֶה ממלך מצריים תֵּצְאִי וְיָדַיִךְ עַל רֹאשֵׁךְ כאות אבל; כִּי מָאַס יְהֹוָה בְּמִבְטַחַיִךְ במדינות בהם את בוטחת, וְלֹא תַצְלִיחִי לָהֶם בהם, על ידם.
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- "שֹׁמּוּ היו שוממים (בגלל מעשיכם הרעים ראוי הוא שיהיו השמיים מעליכם שוממים) שָׁמַיִם עַל זֹאת, וְשַׂעֲרוּ התרגשו, היו סוערים, חָרְבוּ והיו חרבים מְאֹד" (יב) - פירשנו "שֹׁמּוּ" מלשון שממה, אך אפשר לפרש גם מלשון השתוממות, ובכך יתאים ל-"וְשַׂעֲרוּ"=התרגשו, היו סוערים.
- מאידך, השילוב של "שֹׁמּוּ" עם "חָרְבוּ" מזכיר את "וְנָשַׁמּוּ בָּמוֹת יִשְׂחָק, וּמִקְדְּשֵׁי יִשְׂרָאֵל יֶחֱרָבוּ" (עמוס ז ט) ובעמוס "וְנָשַׁמּוּ" הוא מלשון שממה.
