קטגוריה:משלי ג ג

דקויות

חסד ואמת מציינים מעשים טובים במיוחד (ראו פירושים שונים במאמר חסד ואמת). החכם אומר, שמעשים טובים אלה אל יעזבֻך - למה הכוונה?

1. רוב המפרשים פירשו כמו "אל תעזוב", כלומר, אל תפסיק לעשות מעשי חסד ואמת (ע"פ הגר"א).

- אולם, לפי זה היה ראוי לכתוב "אל תעזוב חסד ואמת", כבדברי עבד אברהם, (בראשית כד כז): "בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם, אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ מֵעִם אֲדֹנִי"; מי שעושה את החסד והאמת, הוא שבידו להחליט אם יעזוב אותם או לא.

2. אפשר לפרש שהפסוק אינו מתאר חובה אלא הבטחה - בהמשך לפסוקים הקודמים: זכור את התורה והמצוות, כי שמירתן תוסיף לך חיים; ואם תשמור את התורה והמצוות, ה' יעשה עמך חסד ואמת, והחסד והאמת שלו לא יעזבו אותך, כפי שלא עזבו את אברהם (לעיל).

- אולם, אילו הכוונה היתה להבטחה, היה ראוי לכתוב "חסד ואמת לא יעזבך". בנוסף לכך, פירוש זה אינו מתאים להמשך הפסוק "קשרם על גרגרותיך, כתבם על לוח לבך", שהוא לשון ציווי.

3. לכן נראה לי שהפסוק מדבר על מעשי חסד ואמת שאחרים עשו איתך בעבר - והם אל יעזבוך, כלומר - אל תשכח אותם לעולם; אל תתן להם לברוח מזכרונך: קשור אותם על גרונך וכתוב אותם על לוח לבך, כלומר, דבר עליהם וחשוב עליהם, ואף עשה לך אמצעי זיכרון כך שלא תשכח אותם.

מידת הכרת הטוב היא אחת המידות החשובות ביותר: כמו שה' זוכר את החסדים שבני-אדם עושים, כך גם אנחנו צריכים לזכור את החסדים שעושים עמנו.

הפסוק נמצא בתחילתו של קטע המדבר על הקשר בין האדם לבין ה' (משלי ג 5-12): "בטח אל ה'... בכל דרכיך דעהו... ירא את ה'... כבד את ה'... מוסר ה' בני אל תמאס... כי את אשר יאהב ה' יוכיח...". מידת הכרת הטוב היא תנאי מוקדם לקשר עם ה' ולקבלת דעת מפיהו, ולכן ראוי לפתוח קטע זה בפסוק המדגיש את חשיבות הכרת הטוב, וגם נותן עצה מעשית איך לזכור את המעשים הטובים שנתנו לנו.

הקבלות

נזקי השכחה

יואש מלך יהודה לא קיים את העצה בפסוק זה, שכח את החסד שעשה עמו יהוידע הכהן הגדול, והתוצאה, (דברי הימים ב כד כב): "וְלֹא זָכַר יוֹאָשׁ הַמֶּלֶךְ הַחֶסֶד אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוֹיָדָע אָבִיו עִמּוֹ, וַיַּהֲרֹג אֶת בְּנוֹ; וּכְמוֹתוֹ אָמַר 'יֵרֶא ה' וְיִדְרֹשׁ'". רצח זה של זכריה בן יהוידע, הכהן והנביא, נחשב לאחד הגורמים הרוחניים לחורבן הממלכה, (איכה ב כ): "אִם יֵהָרֵג בְּמִקְדַּשׁ אֲדֹנָי כֹּהֵן וְנָבִיא!"

כתיבת חסד ואמת במלכות פרס

במלכות פרס קיימו את העצה שבפסוקנו ונהגו לכתוב מעשי חסד ואמת שאנשים עשו עם השלטון, (אסתר ב כג): "וַיִּכָּתֵב בְּסֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ"*.

בזכות כתיבה זו ניצלנו מהשמדה, (אסתר ו א): "בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ, וַיֹּאמֶר לְהָבִיא אֶת סֵפֶר הַזִּכְרֹנוֹת דִּבְרֵי הַיָּמִים, וַיִּהְיוּ נִקְרָאִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ"*.

ולכן אסתר התעקשה שהדברים ייכתבו בספר, (אסתר ט לב): "וּמַאֲמַר אֶסְתֵּר קִיַּם דִּבְרֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה, וְנִכְתָּב בַּסֵּפֶר".

מה לא חייבים לזכור?

חובה לזכור מעשי חסד = מעשים שמעבר לחובה; אבל לא תמיד חייבים לזכור מעשי צדק = מעשים מחוייבים על-פי מידת הדין*.

מה לגבי מעשים רעים שעשו לנו? כאן כבר יש בחירה:

מותר לשכוח אותם:

• (ישעיהו מג כה): "אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מֹחֶה פְשָׁעֶיךָ לְמַעֲנִי, וְחַטֹּאתֶיךָ לֹא אֶזְכֹּר"
• (ירמיהו לא לג): "וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת אָחִיו לֵאמֹר דְּעוּ אֶת ה', כִּי כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם נְאֻם ה', כִּי אֶסְלַח לעונם וּלְחַטָּאֶתָם לֹא אֶזְכָּר עוֹד"
• (יחזקאל יח כב): "כָּל פְּשָׁעָיו אֲשֶׁר עָשָׂה לֹא יִזָּכְרוּ לוֹ, בְּצִדְקָתוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה יִחְיֶה"

ומותר גם לזכור אותם, למשל:

• (ירמיהו מד כא): "הֲלוֹא אֶת הַקִּטֵּר אֲשֶׁר קִטַּרְתֶּם בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלִַם אַתֶּם וַאֲבוֹתֵיכֶם מַלְכֵיכֶם וְשָׂרֵיכֶם וְעַם הָאָרֶץ אֹתָם זָכַר ה' וַתַּעֲלֶה עַל לִבּוֹ"
• (הושע ט ט): "הֶעְמִיקוּ שִׁחֵתוּ כִּימֵי הַגִּבְעָה, יִזְכּוֹר עונם יִפְקוֹד חַטֹּאותָם"
• (תהלים קט יד): "יִזָּכֵר עון אֲבֹתָיו אֶל ה', וְחַטַּאת אִמּוֹ אַל תִּמָּח"

---

כתיבה וקשירה במטרה לזכור, גם ב(משלי ו כא): "קָשְׁרֵם עַל לִבְּךָ תָמִיד, עָנְדֵם עַל גַּרְגְּרֹתֶךָ"*וב(משלי ז ג): "קָשְׁרֵם עַל אֶצְבְּעֹתֶיךָ, כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ"*, וכן ארבע פעמים בתורה בפרשיות התפילין.