קטגוריה:בראשית נ כב

<< | ספר בראשית • פרק נ' • פסוק כ"ב | >>

נוסח המקרא

מהדורת הכתיב:

וישב יוסף במצרים הוא ובית אביו ויחי יוסף מאה ועשר שנים

המהדורה המנוקדת:

וַיֵּשֶׁב יוֹסֵף בְּמִצְרַיִם הוּא וּבֵית אָבִיו וַיְחִי יוֹסֵף מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים.

המהדורה המוטעמת:

וַיֵּ֤שֶׁב יוֹסֵף֙ בְּמִצְרַ֔יִם ה֖וּא וּבֵ֣ית אָבִ֑יו וַיְחִ֣י יוֹסֵ֔ף מֵאָ֥ה וָעֶ֖שֶׂר שָׁנִֽים׃

המהדורה הדקדוקית:

וַ/יֵּ֤שֶׁב יוֹסֵף֙ בְּ/מִצְרַ֔יִם ה֖וּא וּ/בֵ֣ית אָבִ֑י/ו וַ/יְחִ֣י יוֹסֵ֔ף מֵאָ֥ה וָ/עֶ֖שֶׂר שָׁנִֽים׃

תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים

המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.

פרשנות

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

עריכה

תרגום

אונקלוס (תאג'):	וִיתֵיב יוֹסֵף בְּמִצְרַיִם הוּא וּבֵית אֲבוּהִי וַחֲיָא יוֹסֵף מְאָה וַעֲסַר שְׁנִין׃
ירושלמי (יונתן):	וִיתֵיב יוֹסֵף בְּמִצְרַיִם הוּא וּבֵית אָבוֹי וַחֲיָא יוֹסֵף מְאָה וְעַשְרֵי שְׁנִין:

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

"וישב יוסף". מספר ששלום יוסף התמיד כל ימי חייו, אם שלום מלכותו כי "ישב במצרים", אם שלום משפחתו כי ישב "הוא ובית אביו", והיה אהבה ואחוה ביניהם, אם שלום גופו "שחיה מאה ועשר שנים", וזה יקרה מעט לרוזני ארץ שיתמיד בממשלתו שמונים שנה, אם שלום בניו, כי,

פרשנות מודרנית:

ביאור ויקי

עריכה

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית נ כב.

וַיֵּשֶׁב יוֹסֵף בְּמִצְרַיִם הוּא וּבֵית אָבִיו

וַיֵּשֶׁב

"וַיֵּשֶׁב" - שורש י-ש-ב. פעולה של ישיבה, מנוחה, חוסר תנועה. וכאן גם פעולה של התישבות והקמת בית, השתכן, גר, נאחז.
בצעירותו נאמר על יוסף: "וַיֵּצֵא יוֹסֵף עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם" (ביאור:בראשית מא מה). עכשו יוסף לא יוצא, אלא יושב. בני ישראל הקימו בתים וטיפלו באדמת גושן, אבל הם לא נאחזו בקרקע, ולרגע לא חשבו שהם כאן לצמיתות. כאשר משה פקד עליהם לצאת, הם עזבו את בתיהם והלכו. הם זכרו את האבטיחים וסירי הבשר אבל לא את בתיהם.

ישיבה מראה במידה מסוימת על חוסר פעולה, פסיביות וחוסר נטיעת שורשים באדמה:

יוסף לא הביא את בניו לפוטי פרע כהן און, ללמדם להיות כוהנים למלך.
יוסף לא הביא את בניו לפני פרעה, או בנו של פרעה, כדי שהם יקחו את תפקידו בממשלת פרעה ושריו.

יוסף עבד כיכולתו עבור פרעה ובניו, הזדקן ודעך ללא מאמץ לקרב את בני ישראל למצרים. יוסף עזר שישכחו אותו ושיעזבו אותו.
יוסף רצה להיות חלק מבני-ישראל ותו-לא.

כאשר בני ישראל יצאו ממצרים, בני יוסף, שבט אפרים (40,500) ושבט מנשה (30,200) היו ביחד 70,700 יוצאי צבא. (במדבר א לה), רק שבט יהודה היה גדול מהם 74,600 (במדבר א כז). ניתן להבין שיוסף היה העשיר באחיו, וזה גרם שמשפחתו תוכל לגדול יותר, למרות שהוא התחיל עם שני בנים בלבד.