קטגוריה:בראשית נ ב
ויצו יוסף את עבדיו את הרפאים לחנט את אביו ויחנטו הרפאים את ישראל
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וַיְצַו יוֹסֵף אֶת עֲבָדָיו אֶת הָרֹפְאִים לַחֲנֹט אֶת אָבִיו וַיַּחַנְטוּ הָרֹפְאִים אֶת יִשְׂרָאֵל.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וַיְצַ֨ו יוֹסֵ֤ף אֶת־עֲבָדָיו֙ אֶת־הָרֹ֣פְאִ֔ים לַחֲנֹ֖ט אֶת־אָבִ֑יו וַיַּחַנְט֥וּ הָרֹפְאִ֖ים אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וַ/יְצַ֨ו יוֹסֵ֤ף אֶת־עֲבָדָי/ו֙ אֶת־הָ/רֹ֣פְאִ֔ים לַ/חֲנֹ֖ט אֶת־אָבִ֑י/ו וַ/יַּחַנְט֥וּ הָ/רֹפְאִ֖ים אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
| אונקלוס: | וּפַקֵּיד יוֹסֵף יָת עַבְדּוֹהִי יָת אָסְוָתָא לְמִחְנַט יָת אֲבוּהִי וַחֲנַטוּ אָסְוָתָא יָת יִשְׂרָאֵל׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּפְקַד יוֹסֵף יַת עַבְדוֹי יַת אַסְוָותָא לְבַסְמָא יַת אָבוֹי וּבְסִימוּ אַסְוָותָא יַת יִשְרָאֵל: |
רש"י (כל הפרק)
אבן עזרא (כל הפרק)
ויחנטו — כדמות אבק. ויתכן רק על דרך רחוקה מעט, להיות כמוה: "התאנה חנטה פגיה" (שיר השירים ב, יג):
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
וַיַּחַנְטוּ הָרֹפְאִים אֶת יִשְׂרָאֵל
וַיְצַו יוֹסֵף אֶת עֲבָדָיו אֶת הָרֹפְאִים
יוסף ציוה על עבדיו לקחת את גופתו של יעקב, כאילו שיעקב היה מצרי, ולהכין לו קבורה מלכותית.
פרעה לבטח חשב שהקבורה המצרית זה שיא הטכנולוגיה והכבוד למת. אם יוסף לא היה מבצע זאת, בעיני פרעה זה היה בזוי המת וחוסר תרבות, וליוסף היה נוצרים קשיים רבים להסביר למה הוא לא כיבד את אביו, ואחר כך הוא בא לבקש רשות לקבור את אביו בכנען.
יוסף לא בקש רשות מאחיו, ולא התיעץ איתם מה הדרך הנכונה לקבור את אביו. יוסף החליט, והחלטתו היא סופית ומחייבת.
אין ספק, שבעייני אלוהים והחברה, תהליך הקבורה צריך להיות מכובד, וכל דרך מכובדת היא נכונה.
וַיַּחַנְטוּ הָרֹפְאִים
רש"י מסביר שחניטה היא "ענין מרקחת בשמים הוא" - אולם אחרי החפירות במצרים, אנו מבינים את תהליך החניטה, הניקוי והיבוש שעשו למלכים ונכבדים במצרים.
"יַּחַנְטוּ" - חניטה זה תהליך של נקוי הרקמות הפנימיות כדי שהם לא ירקבו, ומילוי הגוף בחומר יבש כדי לשמר את הצורה. גם בטבע, בתנאים מתאים נוצרת שמירת הגוף במלאו, בעיקר במקומות יבשים או קרים מאוד. המצרים פיתחו את השיטה הרפואית הזאת, ובזכות זה יש לנו מאגר ידע ענקי על תרבותם.
"הָרֹפְאִים" - לפי התאור, המקצוע המיוחד הזה היה יותר קרוב למקצוע הכנת המת לקבורה, או מנתח. רפואה כללה: לתפור פצעים, לחבר, ליצב, לקבע, לתקן, חיטוי, ניקוי, ושימוש בבסמים ובסמים. כבר בתקופה ההיא הבינו במחלות ופגעים והשתמשו במילה 'רפוי', ככתוב: "וְהִנֵּה נִרְפָּא נֶגַע הַצָּרַעַת" (ויקרא יד ג), "אַחֲרֵי הִטֹּחַ אֶת הַבָּיִת, וְטִהַר הַכֹּהֵן אֶת הַבַּיִת, כִּי נִרְפָּא הַנָּגַע" (ויקרא יד מח).
וַיַּחַנְטוּ הָרֹפְאִים אֶת יִשְׂרָאֵל
כאן העורך קרא ליעקב "יִשְׂרָאֵל". יעקב כבר מת, והוא עכשו אב האומה המאחד את כל בניו לעם ישראל.
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria
