קטגוריה:בראשית מ כג
נוסח המקרא
ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו
וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁכָּחֵהוּ.
וְלֹֽא־זָכַ֧ר שַֽׂר־הַמַּשְׁקִ֛ים אֶת־יוֹסֵ֖ף וַיִּשְׁכָּחֵֽהוּ׃
וְ/לֹֽא־זָכַ֧ר שַֽׂר־הַ/מַּשְׁקִ֛ים אֶת־יוֹסֵ֖ף וַ/יִּשְׁכָּחֵֽ/הוּ׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
אונקלוס (תאג'): | וְלָא אִדְּכַר רַב שָׁקֵי יָת יוֹסֵף וְאַנְשְׁיֵיהּ׃ |
ירושלמי (יונתן): | וּבְגִין דְשָׁבַק יוֹסֵף חִסְדָא דִלְעֵיל וְאִתְרָחִיץ בְּרַב מְזוֹגַיָא בִּבְשַר עָבִיד בְּגִין כֵּן לָא אִידְכַּר רַב מְזוֹגַיָא יַת יוֹסֵף וְאַנְשְׁיֵיהּ עַד זְמַן דִי מָטָא קִיצָא מִן קֳדָם יְיָ לְמִתְפַּרְקָא: |
ירושלמי (קטעים): | שְׁבַק יוֹסֵף חִסְדָא דִלְעֵיל בְּחִסְדָא דִלְרַע וְחִסְדָא דְלָוֵוי יָתֵיהּ מִבַּיְיתֵיהּ דְאָבוֹי וְאִתְרְחַץ בְּרַב מְזוֹגַיָיא בִּבְשַר עָבִיד וּבְשַר טָעַם כַּסָא דְמוֹתָא וְלָא אִידְכַּר כְּתָבָא דְכָתִיב וּמְפָרַשׁ לִיט יֶהֱוֵי גַבְרָא דִי יִתְרָחִיץ בְּבִישְרָא וִישַׁוֵי בִּישְרָא רַחֲצוֹהִי וּבְרִיךְ יֶהֱוֵי גַבְרָא דִי יִתְרָחֵיץ בְּשֵׁם מֵימְרֵיהּ דַיְיָ וִיהֵי מֵימְרֵיהּ דַיְיָ רוֹחֲצָנֵיהּ. מִן בְּגִין כֵּן לָא אִדְכַּר רַב מְזוֹגַיָא יַת יוֹסֵף וְאַנְשֵׁי יָתֵיהּ עַד זְמַן דִמְטָא קִצֵיהּ לְמִתְפַּרְקָא: |
רש"י
"וישכחהו" - לאחר מכאן מפני שתלה בו יוסף לזכרו הוזקק להיות אסור עוד שתי שנים שנאמר (תהלים מ) אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו ולא פנה אל רהבים ולא בטח על מצרים הקרוים רהב חסלת פרשת וישב
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וַיִּשְׁכָּחֵהוּ – לְאַחַר מִכָּאן. מִפְּנֵי שֶׁתָּלָה בּוֹ יוֹסֵף לְזָכְרוֹ, הֻזְקַק לִהְיוֹת אָסוּר שְׁתֵּי שָׁנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר שָׂם ה' מִבְטַחוֹ וְלֹא פָנָה אֶל רְהָבִים" (תהלים מ,ה) – וְלֹא בָּטַח עַל מִצְרִים הַקְּרוּיִים רַהַב (ב"ר פט,ג).
רשב"ם
מתוך: רשב"ם על בראשית מ (עריכה)
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
וישכחהו — בלב:
חסלת פרשת וישב
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
הערות
כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
ועוד מודיע הכתוב ששכחו גם מלבו. והכוונה בזה כי לצד שהחליט שלא לזוכרו נשכח מלבו כי אם היה בלבו ובדעתו צד אחד לזוכרו באמצעות זה היה קצת נזכר אלא לצד החלט הדבר נשכח ממנו (מלבו). ואולי ירמוז עוד וישכחהו שהיה משכיחו מלבו ומדעתו עת עלות על זכרונו עד עת קץ שפקד ה' את יוסף ויזכרהו, ואולי שירמוז באומרו וישכחהו על זה הדרך וישכח הוא אבל הקדוש ברוך הוא לא שכחו ויזכרהו לטובה ויהי מקץ וגו' ואז שר המשקים זכר אותו בעל כרחו:
חסלת פרשת וישבילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
רבי עובדיה מברטנורא
• לפירוש "רבי עובדיה מברטנורא" על כל הפרק •
עזרתני יוצר ובורא בוישב יעקב בארץ מגורי וסעדני עד אשים קץ לחדושי סדר ויהי מקץ
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית מ כג.
וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת יוֹסֵף
הצהרה חריפה ולא מדויקת אפילו שהעורך כותב את זה פעמים: לא זכר ושכח.
יוסף אמר: "כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ, וְעָשִׂיתָ נָּא עִמָּדִי, חָסֶד; וְהִזְכַּרְתַּנִי, אֶל פַּרְעֹה" (בראשית מ יד). המילה "יִיטַב" היא לא רק כאשר תראה שצדקתי ולא הרגו אותך, אלא כאשר "יִיטַב" בעייניך לפעול למעני.
אין ספק ששר המשקים שרק ניצל ממות, וראה את שר האופים מומת, לא היה במצב לבלבל לפרעה את המוח אודות עבד בבית הסוהר, שאולי במקרה ניחש ששר המשקים יחיה.
אנו רואים ששר המשקים זכר את יוסף, ובזמן המתאים, בחיל וחרדה, הוא אומר: "אֶת חֲטָאַי, אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם" אודות הזמן שהוא היה בבית הסוהר כי פרעה כעס עליו, ומנסה לעזור לפרעה למצוא מרגוע לפחדיו בחלומותיו: "וְשָׁם אִתָּנוּ נַעַר עִבְרִי, עֶבֶד לְשַׂר הַטַּבָּחִים" (בראשית מא יב)
עורך התורה מעליב את שר המשקים. אולי מטרתו היא להגביר את המתח הספרותי, כדי שהשומעים יהיו מרותקים בפחד מה יקרה ליוסף. אם שר המשקים היה פועל לפני הזמן, ופרעה היה משחרר את יוסף, ויוסף היה נעלם, כל תוכניתו של אלוהים היתה מתקלקלת. לכן שר המשקים היה חייב לחכות שפרעה יחלום חלום מפחיד, וזה יהיה האות לשר המשקים להביא את יוסף לפני פרעה, ולהשבע שיוסף הוא פותר החלומות הטוב ביותר במצרים.
מערכת השיפוט המצרית
יוסף, נער מארץ העברים, שידע את חוקי חמורבי מביא דוגמא למערכת השיפוט הנחשלת של מצרים.
- יוסף הובא ונמכר כעבד, לשר-הטבחים, הוא ראש המשטרה והצבא של מצרים, ללא תעודה או שטר או הוכחה שהוא עבד.
- לא ניתן ליוסף זכות לערער ולטעון לפני בית משפט שהוא איש חופשי, השייך לבית אביו. (חוקי חמורבי מספר 282)
- יוסף נזרק לבית-הסוהר ללא משפט, בלי הזכות להביא עדים. (חוקי חמורבי מספר 13)
- שר המשקים ושר האופים נזרקו לבית הסוהר ללא משפט, ופרעה חרץ את דינם ללא עיעור מסודר.
כל זה לא היה נהוג בארץ העברים מעבר לנהר, ככתוב בחוקי חמורבי
אנו רואים שמשה שגדל בבית פרעה, ככתוב: "וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד, וַתְּבִאֵהוּ לְבַת פַּרְעֹה, וַיְהִי לָהּ, לְבֵן" (שמות ב י), בשרירות ליבו, וללא משפט וסמכות "וַיַּךְ, אֶת הַמִּצְרִי, וַיִּטְמְנֵהוּ, בַּחוֹל" (שמות ב יב). אנו רואים מדינה שאין בה חוק כתוב ובתי משפט מסודרים. [1] לא נמצאו ספרים או קבצים של חוקים במצרים העתיקה.[2] חושבים שהשופטים המצרים הייו המלכים והשרים, נכבדי העם בעלי הקרקעות, וקציני צבא. השיפוט נעשה לפי ההגיון ולפי תקדימים ידועים.[3]
ולכן משה, שפעל כפי שהיה נהוג במצרים, לא הנהיג בתי משפט לבני ישראל במדבר עד שיתרו אמר לו:
- כתוב ספר חוקים - "וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם, אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַתּוֹרֹת; וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם, אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ, וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה, אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן" (שמות יח כ)
- מנה שופטים - "וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע, וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם ... וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם" (שמות יח כב)
וַיִּשְׁכָּחֵהוּ
אין ספק ששר המשקים לא היה יכול להביא את יוסף העברי, החושב שארץ מצרים היא 'בּוֹר' (ביאור:בראשית מ טו) חסר חוק ותרבות, לפני פרעה. הנער המלומד הזה היה יכול להעליב את פרעה ולגרום לו לאסון. אולם בהמשך רואים שההפך קרה: יוסף התנהג כראוי ובעדינות לימד והדריך את פרעה איך לנהל מדינה.
הוא גם פחד לומר: "אֶת חֲטָאַי, אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם" (ביאור:בראשית מא ט), כדי לא להזכיר למלך שהוא ושר האופים חטאו שווה, והמלך יגיד: "אוי, באמת, גם אותך רציתי לתלות."
לבטח שר המשקים לא שכח, אבל הוא חיכה שפרעה יחלום חלום קשה ואז תהיה הזדמנות. אפילו אם יוסף לא היה מבקש, שר המשקים היה מספר לפרעה אודות העבד העברי הפותר חלומות בבית פוטיפר, ברגע הזה. חוץ מזה נאמר שיוסף בקש, אבל שר המשקים לא הבטיח לעשות דבר כי שר האופים התחיל לדבר, וגם אחר כך שר המשקים לא הבטיח דבר.
גם יוסף לא העיז לבקש שיחרור מפרעה
כאשר יוסף הוזמן לפתור את החלומות של פרעה היתה לו הזדמנות להגיד לפרעה ישירות: "כִּי גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים; וְגַם פֹּה לֹא עָשִׂיתִי מְאוּמָה, כִּי שָׂמוּ אֹתִי בַּבּוֹר" (ביאור:בראשית מ טו), אולם במקום להגיד זאת הוא אמר לפרעה: "וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם; וִישִׁיתֵהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם" (ביאור:בראשית מא לג), כאילו במשמעות נסתרת 'ואותי, כראוי, ישיבו לפוטיפר'.
- יוסף הבין שאת המלך הדבר הזה לא מעניין, ואסור לו לבלבל לפרעה את המוח.
- הוא הבין שלבקש טובה מפרעה זה עלבון למלך, שלא חשב מעצמו לתת תמורה הוגנת עבור היעוץ.
- הוא הבין שבקשה לצאת ממצרים מראה על חוסר נאמנות מוחלטת למצרים ולפרעה.
- הוא הבין שפוטיפר רוצה אותו, ולכן שר המשקים לא העיז לבקש לקנות אותו מפוטיפר או ביקש ונכשל.
- הוא הבין שמצבו יותר טוב אצל פוטיפר, כמנהל בית-הסוהר, מאשר להיות חופשי, ולשוב לאביו בחוסר כל.
- הוא הבין שבמידה והוא יספר זאת הוא יפגע בכבודו של פוטיפר בעייני המלך, והוא יאבד את מעמדו אצל פוטיפר במידה והמלך לא יענה לבקשתו.
- וכמובן הוא הבין שחלום המלכות שלו, שאלוהים העניק לו, עומד להתגשם ואסור לו להתערב ולהפריע לאלוהים.
הערות שוליים
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "בראשית מ כג"
קטגוריה זו מכילה את 11 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 11 דפים.