1. פירשנו למעלה, שהנבואה היא אכן משא, אבל רק על הנביא, " איש דברו " של ה', ולא על השומעים: " "דברי הנבואה המה כאילו למשא על הנביא שה' דיבר בו... ואתם מהפכים... לומר שהיא למשא על השומעים, ולא כן היא" " (מצודת דוד) .

2. אפשר גם לפרש, שאכן יש נבואות שהן כמו משא על השומעים, שנועדו רק להכביד עליהם ולא להחזיר אותם למוטב, כמו הנבואות בישעיהו פרקים יג-כג; אך נבואותיו של ירמיהו לא היו מסוג זה, והוא הוכיח את בני ישראל על כך שהם מתייחסים אל נבואותיו באופן שגוי. לפי זה אפשר לפרש " כי המשא יהיה לאיש דברו " = רק לאיש דברו של ה' מותר לקרוא לנבואה "משא", כי רק הוא יודע את מטרתה האמיתית של הנבואה.

3. ויש שפירשו, שהמילה " משא " מציינת נבואה שיש בה משל. נבואותיו של ירמיהו לא נקראו "משא" כי רובן ברורות וחד-משמעיות, אזהרות חריפות מפני החורבן המתקרב, אך בני ישראל העדיפו להתייחס אליהן כאל משל ולהפוך את משמעותן, כך שיוכלו להתעלם מהאזהרות, ועל כך הוכיח אותם הנביא: " "שלא תשנו את דברי הנביא לעשות מהם משל ומליצה, כי... האיש, כשידבר דברו... יוכל לדבר לשון משא ומליצה, אבל איך תהפכו את דברי אלהים חיים לשנות אותם ולעשות מהם משל ומליצה?!" " (מלבי"ם) .

4. ויש שפירשו, שהמילה "משא" מציינת את המילים המדוייקות של הנבואה. בעם ישראל היו נביאי שקר, שביקשו מירמיהו שיגלה להם את " משא ה' ", המילים המדוייקות של הנבואות שקיבל מה', כדי שיוכלו לזייף ולהציג אותם כנבואות שלהם (ראו בפסוק ל: "מגנבי דבריי איש מאת רעהו"). הנביא דרש מהם שלא לשאול עוד על המילים המדוייקות אלא רק על התוכן, " מה אמר ה' ומה דיבר ה' ", " "כי המשא יהיה לאיש דברו ... לאיש עצתו, שאינו חשוד להפכו; ואתם שואלים אותו כדי להפכו, והפכתם את דברי הקב"ה" " (רש"י, פירוש שני) ; " "הם בקשו מן הנביא את משא דבר ה' , את החומר הגולמי של הנבואה. ואותה הם ניבאו, אבל בדרך אחרת, בדרך שהתאימה לקו הפוליטי, לאידיאות שהם רצו למסור לעם" " ( יהודה אייזנברג ) . ייתכן שהנוסח המדוייק של הנבואה כלל מעין "סיסמאות" שהוכיחו את האותנטיות של הנבואה, למשל צירופי שמות ה', והנביאים השתמשו בכך כדי להטעות את העם שהם אלו שיודעים מהו התיקון האמיתי. כדי ששקר יתקבל צריך שיהיה בו מעט אמת = קישוט על מנת לקנות את לב השומעים (ע"פ גליה) .