קטגוריה:בראשית מט ז
ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
אָר֤וּר אַפָּם֙ כִּ֣י עָ֔ז וְעֶבְרָתָ֖ם כִּ֣י קָשָׁ֑תָה אֲחַלְּקֵ֣ם בְּיַעֲקֹ֔ב וַאֲפִיצֵ֖ם בְּיִשְׂרָאֵֽל׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
אָר֤וּר אַפָּ/ם֙ כִּ֣י עָ֔ז וְ/עֶבְרָתָ֖/ם כִּ֣י קָשָׁ֑תָה אֲחַלְּקֵ֣/ם בְּ/יַעֲקֹ֔ב וַ/אֲפִיצֵ֖/ם בְּ/יִשְׂרָאֵֽל׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק •
תרגום
| אונקלוס: | לִיט רוּגְזְהוֹן אֲרֵי תַּקִּיף וְחֵימַתְהוֹן אֲרֵי קַשְׁיָא אֲפַלְּגִנּוּן בְּיַעֲקֹב וַאֲבַדְּרִנּוּן בְּיִשְׂרָאֵל׃ |
| ירושלמי (יונתן): | אֲמַר יַעֲקב לוּט הֲוָה כְּרַכָּא דִשְׁכֶם כַּד עָלוּן לְגַוָהּ לִמְחַרְבָהּ בְּרוּגְזֵיהוֹן דְתַּקִיף וְחֵמַתְהוֹן עַל יוֹסֵף אֲרוּם קַשְׁיָא אָמַר יַעֲקב אִין שַׁרְיַין הִינוּן תְּרֵיהוֹן כַּחֲדָא לֵית מְלִיךְ וְשׁוּלְטַן דִיקוּם קָדָמֵיהוֹן אַפְלִיג אַחְסָנַת בְּנוֹי דְשִׁמְעוֹן לִתְּרֵין חוּלְקִין חוּלַק חַד יִפּוֹק לֵיהּ מִגוֹ אַחְסָנַת בְּנֵי יְהוּדָה וְחוּלַק חַד בֵּינֵי שְׁאַר שִׁבְטַיָא דְיַעֲקב וַאֲבַדַר שִׁבְטָא דְלֵוִי בְּגוֹ כֻלְהוֹן שִׁבְטַיָא דְיִשְרָאֵל: |
| ירושלמי (קטעים): | לִיט הֲוָה כְּרַכָּא דִשְׁכֶם דַעֲלוּ לְגַוָהּ שִׁמְעוֹן וְלֵוִי לִמְחַרְבָהּ בְּרוּגְזֵיהוֹן אֲרוּם תַּקִיף הֲוָה וּבַחֲמַתְהוֹן אַרוּם קַשְׁיָא הֲוָת:
אָמַר אֲבוּנָן יַעֲקב אִין שַׁרְיָן הִינוּן כַּחֲדָא לֵית אוּמָא וּמַלְכוּ יָכְלָא לְמֵיקַם מִן קָמֵיהוֹן אַפְלִיג יַת שִׁבְטָא דְשִׁמְעוֹן סַבָּרִין מַלְפֵי אוֹרַיְתָא בִּכְנִשְׁתָּא דְיַעֲקב וְאִיבַדַר יַת שִׁבְטָא דְלֵוִי בְּבָתֵּי מֶדְרָשַׁיָא דִבְנֵי יִשְרָאֵל: |
רש"י (כל הפרק)
(בראשית מט ז): "ארור אפם כי עז" - אפילו בשעת תוכחה לא קלל אלא אפם. וזהו שאמר בלעם (במדבר כג ח): "מה אקוב לא קבה אל".
"אחלקם ביעקב" - אפרידם זה מזה, שלא יהא לוי במנין השבטים, והרי הם חלוקים.
דבר אחר: אין לך עניים וסופרים ומלמדי תינוקות אלא משמעון, כדי שיהיו נפוצים;
ושבטו של לוי עשאו מחזר על הגרנות לתרומות ולמעשרות, נתן לו תפוצתו דרך כבוד.רש"י (כל הפרק)
"ארור אפם כי עז" - אפי' בשעת תוכחה לא קלל אלא את אפם וזהו שאמר בלעם מה אקוב לא קבה אל
"אחלקם ביעקב" - אפרידם זה מזה שלא יהא לוי במנין השבטים והרי הם חלוקים ד"א אין לך עניים סופרים ומלמדי תינוקות אלא משמעון כדי שיהיו נפוצים ושבטו של לוי עשאו מחזר על הגרנות לתרומות ולמעשרות נתן לו תפוצתו דרך כבודאבן עזרא (כל הפרק)
(בראשית מט ז): "ארור אפם כי עז" – דרך נבואה או דרך תפילה, שיחסר אפם וטוב להם, כי ארור – הפך ברוך, וכאשר הברכה תוספות, הארירה מגרעת.
"ועברתם" — כפול הטעם; וכן: "אחלקם... ואפיצם".
והטעם, שהם אלה ראויים שיפרדו ולא יתחברו יחדיו.
והנה:
- מצאנו כי גורל שמעון נפל בתוך נחלת בני יהודה, והנה הוא ברשות אחר. וגם עריו לא היו דבקים זו לזו, רק מפוזרות בינות גורל יהודה.
- גם כן לוי, שהיו לו שמונה וארבעים עיר, והן מפוזרות בינות השבטים.
שיטה אחרת
(בראשית מט ז): "ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה" - הנה, שקילל האף והעברה שתסור מהם.
ואני "אחלקם ביעקב" - לא תהיה נחלתם מיוחדת כשאר השבטים. וכן היה:
- כי שמעון כל נחלתו בחלקו של יהודה ותחת יד יהודה היה.
- גם לוי אין לו חלק ונחלה, רק מה שנתנו לו השבטים.
על כן:
- משה לא הזכיר בברכתו שמו של שמעון, כי היה בלבו על דבר זמרי; וכשברך יהודה, הנה שמעון עמו, כי ביחד היו.
- גם הוא לא ברך לוי, רק על הכהנים דבר, וישם אהרן כנגד כל השבט: (דברים לג ח): "תומיך ואוריך לאיש חסידך..." - וזהו אהרן. (דברים לג ט): "האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו" - כאלו לא ראו, גם "אחיו" - כאילו לא הכירם, "ואת בניו" - כאילו לא ידעם, כי (ויקרא כא יב): "מן המקדש לא יצא" בעבור כל אלה, "כי שמרו אמרתך" שצויתים (ויקרא כא יא): "על כל נפשת מת לא יבא". "ובריתך ינצרו" - ברית הכהנים והקרבנות, רק (דברים לג י): "ישימו קטרת באפך" ועולות כליל "על מזבחך". והנה, כל ברכת משה על הכהנים אמרה.
רמב"ן (כל הפרק)
ספורנו (כל הפרק)
(בראשית מט ז): "ארור אפם" - יחסר אפם בשפלות וקושי מזונותיהם, על ידי חילוק ותפוצה.
אמנם, הכהונה נשארה לבכורות כמאז, עד שזכו בה בני לוי, כאמרו (דברים י ח): "בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי".דון יצחק אברבנאל (כל הפרק)
...ולכן קילל עברתם וכעסם, כי הנה לא קילל את בניו חלילה, אבל על כעסם אמר (בראשית מט ז): "ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה"...
...ולכן אמר "ארור אפם", שבו החריבו את שכם, "ועברתם", רוצה לומר, והעברתם על מצוות ה' על השטים, "כי קשתה", שכל-כך היתה אז קשה.
ולכן "אחלקם ביעקב", רוצה לומר, שלא יהיו שמעון ולוי מחוברים בנחלתם זה לזה.
גם לשמעון בפרט אחלקם, שלא יהיה לזרעו נחלה בפני עצמה, אבל תהיה בתוך נחלת שאר השבטים, כדכתיב "ויהי נחלת שמעון בתוך נחלת בני יהודה", והיו עריהם מחולקות זו מזו.
ועל בני לוי אמר "ואפיצם בישראל", שהיו מ"ח עיר ומגרשיהם בין גבול ישראל, והם ערי מקלט אשר ללויים, שהיו מפוזרות בתוך ארצות כל השבטים. ומזה הוליד הזקן, שלא היו שבטי שמעון ולוי ראויים למלכות, כיוון שהיו כלי חמס מכרותיהם, ו(משלי כט ד): "מלך במשפט יעמיד ארץ", ו(ישעיהו לב א): "הן לצדק ימלוך מלך", ולא בחמס. גם, שהיה זרעם עתיד להיות מפוזר ומפורד בין שאר השבטים, ואין זה ראוי למלוך.
וכבר ישאל שואל: "למה נענשו כאן דור עשירי לראובן שמעון ולוי על עוון אבותיהם, בהיות הבנים צדיקים וטובים? וכל שכן בני לוי, שנבדלו מבין שאר השבטים לעבוד את עבודת המקדש, ולא זכרו כאן יעקב בברכתו!"
אבל התשובה בזה היא, שברכות יעקב אלו לא היו ממנו כפי רצונו, כי אם היה כן, היה נותן הממלכה ליוסף, כי אותו אהב יותר מיהודה; וגם היה נותן אותה לבנימין, כי בן זקונים הוא לו יותר מיהודה, והוא קיצר בברכתו ודימהו לזאב יטרוף; ובירך יותר לדן, שהיה בן השפחה; לפי שלא היה בידו אלא לברך כפי רצון ה'. והאל יתברך רצה, שיודיע הזקן ויתלה רוע חלק ראובן ושמעון ולוי ברוע מעלליהם ובחמס אשר בכפיהם, כדי להשקיע בנפשותם יראת גמול הרע, וכמה גורם העוון.
גם, שלא היו מכל בני השבטים בנים מכעיסים כאנשי שלושת השבטים האלה, כמו שתמצא:
- בקורח ועדתו שהיו בני לוי,
- ודתן ואבירם ורוב מאתיים וחמישים היו מראובן,
- ובמעשה השיטים, כמו שאמרתי, היו רובם שמעונים, ומתו שם מהם כ"ד אלף.
והנה, לא זכר הזקן דבר משבט לוי שהיה עתיד לשרת במקדש, כי זה נמשך אחרי עוון העגל.
והותרה בזה השאלה השלישית.
כלי יקר (כל הפרק)
"ארור אפם כי עז".מצינו בכל מקום לשון עזות על הפנים ולשון קשיות על העורף שהוא מעבר השני אל הפנים, וכשקלל לא קלל אלא עזות אפם וקשיות ערפם ואמר ארור אפם ואימתי כי עז כשהוא עז, ועברתם היינו עבר השני של אפם דהיינו הפנים, ומעבר השני הוא העורף ועל העבר השני דהיינו העורף אמר כי קשתה, ואמר יעקב שאם ישאר דבק בשני שבטים אלו קנין של העזות פנים וקשיות העורף מי יוכל לעמוד בפניהם, וגם המה יהיו בתכלית הרעה, ע"כ אחלקם ביעקב ואפיצם ישראל, ר"ל החלק הגדול ממדת העזות פנים וממדת קשי עורף שיש בטבע שני אחים אלו אחלק ואפיץ בכל ישראל, כי היכי דלימטי לכל חד שיבא מכשורא, ר"ל כשיתפשט בכל ישראל לא יגיע לכל אחד מישראל כי אם חלק קטן, והיינו הך שקרא משה לכל ישראל עם קשה עורף, שנאמר (שמות לד.ט) כי עם קשה עורף הוא, ורז"ל (ביצה כה:) אמרו שלשה עזים הם ישראל באומות כו' לפי שקבלו טבע העזות והקשיות עורף מן שמעון ולוי כי חלק אותם יעקב לכל בניו.
דבר אחר, אע"פ שהעזות וקשיות עורף מדה רעה מ"מ יש בהם צד לטובה, כארז"ל (אבות ה.כה) הוי עז כנמר כו' לעשות רצון אביך שבשמים, וכן קשיות העורף אך טוב הוא לישראל כדי שיעמדו בדתם לא ישובו מפני כל לשמוע בקול זרים, וזהו שאמר יעקב שאפם כי עז, ועברתם דהיינו העבר השני לאפם כי קשתה, וזה בודאי מדה רעה וכדת מה לעשות בהם להפכם לטובה אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל, ר"ל אחלק ואפיץ העזות וקשיות עורף אל עושי מעשה יעקב וישראל, דהיינו להפך פעולתם לטובה כאמור, ומה שכללם יעקב ומשה הפרידם, לפי שכבר אמר אחלקם וגו' ע"כ לא היה משה רשאי לצרפם, ומ"מ ברכם קצת מעין ברכתו של יעקב כי אמר ברך ה' חילו, פירש אונקלוס על הנכסים כי לא היה ללוי חלק ונחלה כי אם המתנות הראויות לו, כך אמר יעקב אחלקם ביעקב, ר"ל אחלק לו בין כל יעקב כי מן כל ישראל יקחו המה חלקם, ואע"פ שבעבור היות כלי חמס מכרותיהם דהיינו לגזול ממון כל העיר נותן הדין לקנסם שיהיו כולם עניים, מ"מ אחלק להם ביעקב לקבל מהם מתנותם, ושבט שמעון אפיץ בישראל להיות סופרים ומלמדים. וע"כ רמז משה ברכה לשמעון תוך ברכת יהודה כי גם מיהודה מושכים בשבט סופר, כמ"ש ומחקק מבין רגליו ומחקק היינו סופר.
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria
דפים בקטגוריה "בראשית מט ז"
קטגוריה זו מכילה את 11 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 11 דפים.
