אברבנאל על בראשית מט ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · אברבנאל על בראשית · מט · ז · >>


מתוך: אברבנאל על בראשית מט (עריכה)

ולכן "אחלקם ביעקב", רוצה לומר, שלא יהיו שמעון ולוי מחוברים בנחלתם זה לזה.

גם לשמעון בפרט אחלקם, שלא יהיה לזרעו נחלה בפני עצמה, אבל תהיה בתוך נחלת שאר השבטים, כדכתיב "ויהי נחלת שמעון בתוך נחלת בני יהודה", והיו עריהם מחולקות זו מזו.

ועל בני לוי אמר "ואפיצם בישראל", שהיו מ"ח עיר ומגרשיהם בין גבול ישראל, והם ערי מקלט אשר ללויים, שהיו מפוזרות בתוך ארצות כל השבטים. ומזה הוליד הזקן, שלא היו שבטי שמעון ולוי ראויים למלכות, כיוון שהיו כלי חמס מכרותיהם, ו(משלי כט ד): "מלך במשפט יעמיד ארץ", ו(ישעיהו לב א): "הן לצדק ימלוך מלך", ולא בחמס. גם, שהיה זרעם עתיד להיות מפוזר ומפורד בין שאר השבטים, ואין זה ראוי למלוך.

וכבר ישאל שואל: "למה נענשו כאן דור עשירי לראובן שמעון ולוי על עוון אבותיהם, בהיות הבנים צדיקים וטובים? וכל שכן בני לוי, שנבדלו מבין שאר השבטים לעבוד את עבודת המקדש, ולא זכרו כאן יעקב בברכתו!"

אבל התשובה בזה היא, שברכות יעקב אלו לא היו ממנו כפי רצונו, כי אם היה כן, היה נותן הממלכה ליוסף, כי אותו אהב יותר מיהודה; וגם היה נותן אותה לבנימין, כי בן זקונים הוא לו יותר מיהודה, והוא קיצר בברכתו ודימהו לזאב יטרוף; ובירך יותר לדן, שהיה בן השפחה; לפי שלא היה בידו אלא לברך כפי רצון ה'. והאל יתברך רצה, שיודיע הזקן ויתלה רוע חלק ראובן ושמעון ולוי ברוע מעלליהם ובחמס אשר בכפיהם, כדי להשקיע בנפשותם יראת גמול הרע, וכמה גורם העוון.

גם, שלא היו מכל בני השבטים בנים מכעיסים כאנשי שלושת השבטים האלה, כמו שתמצא:

  • בקורח ועדתו שהיו בני לוי,
  • ודתן ואבירם ורוב מאתיים וחמישים היו מראובן,
  • ובמעשה השיטים, כמו שאמרתי, היו רובם שמעונים, ומתו שם מהם כ"ד אלף.

והנה, לא זכר הזקן דבר משבט לוי שהיה עתיד לשרת במקדש, כי זה נמשך אחרי עוון העגל.

והותרה בזה השאלה השלישית.


<< · אברבנאל על בראשית · מט · ז · >>