מדרש רבה על בראשית מט ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

(בראשית מט ז): "ארור אפם כי עז" - רבי חוניא ורבי עזריה בשם ר' יוחנן: ריבה בהן בוהקנין, מעלה חמה, הדא אמרה: על מי שהוא בהקן, שהוא מעלה חמה.

אמר רבי יהודה בר סימון: למלך שהיה לו בן וצפה המלך, שהנחש עתיד לישוך את בנו. אמר: יהי ליט חויא, דבעי למיכת ית ברי! כך, בא לקללן וקלל את אפם, ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה, ועבירתם כי קשתה.

"אחלקם ביעקב" - זה שבטו של לוי, (במדבר יח): "אני חלקך ונחלתך".

"ואפיצם בישראל" - זה שבטו של שמעון, הדא אמרה: רובן של עניים, משבט שמעון היו. אמר רבי תנחומא: אע"ג דאנו מפרשין ואמרין (במדבר לה): "והערים אשר תתנו מאחוזת בני ישראל, ששה עיר, אתהן ואת מגרשיהם" כולן משל שמעון היו.

(מתוך בראשית רבה צח#ה).