קטגוריה:בראשית מה כא

תרגום

ראו: פקודת פרעה

וַיִּתֵּן לָהֶם יוֹסֵף עֲגָלוֹת עַל פִּי פַרְעֹה

עֲגָלוֹת

עגלה - אמצעי תובלה, רכב המשמש להעברת משאות, בדרך כלל בעל ארבעה גלגלים או בעל שני גלגלים; נגרר כשהוא רתום לרכב ממונע, לבהמות עבודה, או נגרר או נדחף בידי אדם. הפטנט החדשני בעגלה היה הגלגל העגול, שממנו באה המילה 'עגלה'. נראה שיעקב התרשם מאוד מהעגלות, וראה בזה סימן לאמיתות דברי בניו על עוצמתו של יוסף במצרים, ככתוב: "וַיַּרְא אֶת הָעֲגָלוֹת, אֲשֶׁר שָׁלַח יוֹסֵף לָשֵׂאת אֹתוֹ; וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם" (ביאור:בראשית כה כז).

אולם הכתוב מדגיש: "עַל פִּי פַרְעֹה", כלומר יוסף עשה זאת רק בגלל פקודת פרעה. ייתכן שבלי פקודה הוא לא היה מעיז, או שהוא לא חשב שזה נחוץ.
לנו כותב המקרא מדגיש שזה היה לפי פקודת פרעה, אבל לא כתוב בפרוש שיוסף סיפר זאת לאחיו, וכך הם אמרו ליעקב שאת העגלות "שָׁלַח יוֹסֵף" מושל מצרים (ביאור:בראשית מה כז).

דרך לעגלות

כדי לנסוע עם עגלות חייבים להכין דרך. לבטח האחים בחרו דרך שכבר הלכו בה זמן רב ונוצר בה דרך צרה לחמור או גמל שהולכים בשורה אחת כאשר הם באו למצרים. אולם עגלה דורשת דרך רחבה יותר, לפחות ברוחב שני שוורים או חמורים. יוסף היה צריך לשלוח צבא של עבדים ומהנדסים להרחיב את הדרך. ייתכן שזאת הסיבה שהמצרים באו לכנען מהמזרח ויצרו לעצמם דרך רחבה חדשה.

יעקב ישב "בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו" (ביאור:בראשית לז א) אשר היא "מַמְרֵא קִרְיַת הָאַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן אֲשֶׁר גָּר שָׁם אַבְרָהָם וְיִצְחָק" (ביאור:בראשית לה כז). בדרך למצרים יעקב נסע עם כל "אֲשֶׁר לוֹ, וַיָּבֹא בְּאֵרָה שָּׁבַע" (ביאור:בראשית כו א). לא ברור אם הדרך שבני יעקב חזרו ממצרים היתה דרך באר שבע לחברון או דרך אחרת.

בכל מקרה צבא מצרים פתח דרך לכנען שאיפשרה תנועה קלה יותר לסחורות וגם יכולה לאפשר העברה מהירה של צבא וכיבוש כנען. במידה מסוימת פרעה הרחיב את ממלכתו עד חברון, אבל לא היה לו עניין להשאיר צבא מצרי והוא וויתר על הכיבוש.

וַיִּתֵּן לָהֶם צֵדָה לַדָּרֶךְ

בני יעקב באו למצרים לקנות אוכל למשפחתם.
נראה שחמור יכול לשאת שק מלא תבואה יבשה, שתאכיל משפחה של כשבעה אנשים במשך שנה (בנוסף לבשר ומוצרי חלב שסיפק הצאן למשפחת יעקב).

כאשר האחים יצאו מיוסף בדרך לביתם, יוסף פקד על משרתו: "מַלֵּא אֶת אַמְתְּחֹת הָאֲנָשִׁים אֹכֶל, כַּאֲשֶׁר יוּכְלוּן שְׂאֵת" (ביאור:בראשית מד א), וסביר שהוא גם נתן להם "צֵדָה לַדָּרֶךְ" כפי שהוא עשה אחרי הביקור הראשון שלהם (ביאור:בראשית מב כה).

אולם כאשר יוסף שולח אותם בעגלות לכנען, נאמר שיוסף נתן "לָהֶם צֵדָה לַדָּרֶךְ", ולא נאמר שהם לקחו את החמורים שלהם והשקים שיוסף מילא להם שנועדו להספיק לשנה שלמה.

פעמים בסיפור נאמר שהאוכל שהם לקחו נועד לדרך בלבד:

• "וַיִּתֵּן לָהֶם צֵדָה לַדָּרֶךְ"
• "לְאָבִיו שָׁלַח כְּזֹאת: עֲשָׂרָה חֲמֹרִים נֹשְׂאִים מִטּוּב מִצְרָיִם, וְעֶשֶׂר אֲתֹנֹת נֹשְׂאֹת בָּר וָלֶחֶם וּמָזוֹן, לְאָבִיו לַדָּרֶךְ" (ביאור:בראשית מה כג).
• וגם הזהיר אותם לא להתמהמה, כי האוכל מוגבל, ככתוב: "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, אַל תִּרְגְּזוּ בַּדָּרֶךְ" (ביאור:בראשית מה כד).

ניתן להבין שיוסף נתן להם אוכל בכמות מוגבלת, שיספק את האחים בעליתם לכנען ואת כל המשפחה בירידתם למצרים, ולא יותר.

יוסף רצה להכריח את האחים לבוא לאביהם ולדרוש ממנו לרדת למצרים אחרת הם ימותו ברעב, כי יוסף נתן להם אוכל מפואר אולם בכמות מוגבלת, וימשיך לתת בחינם רק במצרים, כדברי יוסף "וְכִלְכַּלְתִּי אֹתְךָ שָׁם" (ביאור:בראשית מה יא) - שם במצרים, ולא פה בכנען.