1. דבורה נשלחה על-ידי רבקה להודיע ליעקב שהוא יכול לחזור: " "לפי שאמרה רבקה ליעקב (בראשית כז מה) 'ושלחתי ולקחתיך משם', שלחה דבורה אצלו לפדן ארם לצאת משם, ומתה בדרך" " (רש"י בשם רבי משה הדרשן).

מדוע רבקה שלחה אישה זקנה למסע רחוק, כאשר היתה יכולה לשלוח שליח/ה צעיר/ה יותר (רמב"ן) ?

"מי יתן טהור מטמא" (איוב יד): הדבש - מיוצר על ידי הדבורים שהן טמאות לאכילה, החלב - מופק בתהליך ביוכימי מן הדם האסור למאכל. גם הדבש וגם החלב הינם דברים טהורים שמקורם בדבר טמא. דבורה מינקת רבקה כוללת בשמה ובמלאכתה את שניהם. ידוע שבעולם העתיק המינקת הייתה גם המחנכת, דווקא היא זו ששמרה על דמותה של רבקה לבל תיפגם בבית בתואל, והוציאה טהור מטמא.

הוצאת טהור מטמא היא גם עניינה של ארץ ישראל, הנקראת "ארץ זבת חלב ודבש". זו הסיבה שדבורה המינקת, המסמלת את ענינה של ארץ ישראל, הלכה (על אף גילה המופלג!) לפדן בשליחות רבקה, בכדי להודיע ליעקב על חזרתו לארץ ישראל ( מיכאל עזרא ).

קשר בין דבורה לבין חלב ישנו גם בסיפור דבורה הנביאה, ראו במאמר של ישראל רוזנסון ( מטמון );

קשר בין דבורה לבין עץ ישנו גם בסיפור דבורה הנביאה, ראו במאמר של ישראל רוזן ( מטמון ), ושל הרב שמואל שי אמיתי ( מטמון ), ושל הרב מרדכי אלון ( מטמון ).

2-4. " "והיתה דבורה עם יעקב, כי אחרי שבאה עם רבקה שבה לארצה, ועתה תבא עם יעקב לראות גברתה. או נתעסקה בגדול בני יעקב לכבוד רבקה ולאהבתה, והיתה בביתו. ויתכן שאינה היא המינקת שנאמר בה וישלחו את רבקה אחותם ואת מניקתה , אבל היתה מינקת אחרת שנשארה בבית לבן ובתואל, ועתה יביא אותה יעקב עמו לכלכל את שיבתה לכבוד אמו; כי כן דרך הנכבדים להיות להם מיניקות רבות" " (רמב"ן) .

5. דבורה היניקה את עשו ויעקב יחד עם רבקה. כך ניתן להוכיח מבראשית כד נט-סא: "וַיְשַׁלְּחוּ אֶת-רִבְקָה אֲחֹתָם, וְאֶת-מֵנִקְתָּהּ , וְאֶת-עֶבֶד אַבְרָהָם, וְאֶת-אֲנָשָׁיו. וַיְבָרְכוּ אֶת-רִבְקָה וַיֹּאמְרוּ לָהּ אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה וְיִירַשׁ זַרְעֵךְ אֵת שַׁעַר שֹׂנְאָיו. וַתָּקָם רִבְקָה וְנַעֲרֹתֶיהָ וַתִּרְכַּבְנָה עַל הַגְּמַלִּים וַתֵּלַכְנָה אַחֲרֵי הָאִישׁ; וַיִּקַּח הָעֶבֶד אֶת רִבְקָה וַיֵּלַךְ". "מֵנִקְתָּהּ שֶׁל רִבְקָה" היא משרתת בכירה אולם צעירה, אחת מבין "נַעֲרוֹתֶיהָ". "דְּבוֹרָה מֵינֶקֶת רִבְקָה" הניקה עם רִבְקָה (לא את רבקה) את עשו ויעקב ( רמי ניר ).

1. מותה של המינקת מסמל גם את מותה של רבקה, אמו של יעקב: " "אגדה: נתבשר שם באבל שני, שהוגד לו על אמו שמתה... העלימו את יום מותה שלא יקללו הבריות כרס שיצא ממנו עשו, אף הכתוב לא פרסמה" " (רש"י ע"פ בראשית רבה) , " "כי אין בכי ואנקה על המינקת הזקנה שיקרא שם המקום עליו אבל יעקב בכה והתאבל על אמו הצדקת אשר אהבתהו ושלחה אותו שם ולא זכתה לראותו בשובו ולכן נגלה אליו האלהים וברך אותו לנחמו כאשר עשה ליצחק אביו אחרי מות אברהם... יתכן לומר שלא היה לה כבוד במיתתה כי יעקב איננו שם ועשו שונא אותה ולא יבא שמה ויצחק כהו עיניו ואיננו יוצא מביתו ולכן לא רצה הכתוב להזכיר שיקברוה בני חת" " (רמב"ן ע"פ מדרש תנחומא כי תצא ד) .

2. הכתוב מלמדנו לתת כבוד גם לאנשים הפשוטים: " "מידי פעם מוצא הסופר המקראי להעלות דווקא את ערכה, תפקידה ומעמדה של אישה. כך גם לגבי "תפקידי סיוע", כמו מיניקת. לטעמי, פסוק זה הוא אחד מאותם מקומות בהם הסופר המקראי כאילו אומר: נכון, יעקב הוא הדמות המרכזית, הפועלת היוזמת, אבל גם יעקב יודע או חש שתודה מגיע גם למינקת שמחלבה ניזונה אמו. וגדול האדם שיודע להודות גם ל"תורמים" הצנועים והנעלמים. והנה, בימים אלה קיבלנו תזכורת קשה מבומבי אשר בהודו. האומנת סנדרה הצילה את מוישלה הקט מידי רוצחים מתועבים. אכן, יש מקרים, שדווקא לשולי, לצדדי יש את התפקיד המרכזי בעלילה. וכמו שפסוק מוזר, שלא שייך להקשר, יכול להאיר רבות, כך גם אל נזלזל בפשוט, בקטן, בשולי או בצדדי..." " ( מוטי לקסמן, כבודה של המינקת אינו מוסתר )