לדלג לתוכן

מ"ג בראשית לה ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


<< · מ"ג בראשית · לה · ח · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ותמת דברה מינקת רבקה ותקבר מתחת לבית אל תחת האלון ויקרא שמו אלון בכות

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַתָּמָת דְּבֹרָה מֵינֶקֶת רִבְקָה וַתִּקָּבֵר מִתַּחַת לְבֵית אֵל תַּחַת הָאַלּוֹן וַיִּקְרָא שְׁמוֹ אַלּוֹן בָּכוּת.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַתָּ֤מׇת דְּבֹרָה֙ מֵינֶ֣קֶת רִבְקָ֔ה וַתִּקָּבֵ֛ר מִתַּ֥חַת לְבֵֽית־אֵ֖ל תַּ֣חַת הָֽאַלּ֑וֹן וַיִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ אַלּ֥וֹן בָּכֽוּת׃


תרגום

​ ​
אונקלוס (תאג'):
וּמֵיתַת דְּבוֹרָה מֵינִקְתַּהּ דְּרִבְקָה וְאִתְקְבַרַת מִלְּרַע לְבֵית אֵל בְּשִׁפּוֹלֵי מֵישְׁרָא וּקְרָא שְׁמֵיהּ מֵישַׁר בְּכִיתָא׃
ירושלמי (יונתן):
וּמִיתַת דְבוֹרָה פִּידְגוּגְתָא דְרִבְקָה וְאִתְקְבָרַת מִן לְרַע לְבֵית אֵל בְּשִׁיפּוּלֵי מֵישְׁרָא וּבְרַם תַּמָן אִתְבַּשַר יַעֲקב עַל מִיתַת רִבְקָה אִימֵיהּ וּקְרָא שְׁמֵיהּ אוֹחֲרָן בִּכְיוּתָא:
ירושלמי (קטעים):
וּמִיתַת דְבוֹרָה מַרְבְּיָיתָא דְרִבְקָה וְאִתְקְבָרַת מִלְרַע לְבֵית אֵל תְּחוֹת בְּלוּטָה וּקְרָא שְׁמֵיהּ בְּלוֹט בְּכוּתָא:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ותמת דבורה" - מה ענין דבורה בבית יעקב אלא לפי שאמרה רבקה ליעקב ושלחתי ולקחתיך משם שלחה דבורה אצלו לפדן ארם לצאת משם ומתה בדרך מדברי רבי משה הדרשן למדתיה

"מתחת לבית אל" - העיר יושבת בהר ונקברה ברגלי ההר

"תחת האלון" - בשפולי מישרא שהיה מישור מלמעלה בשפוע ההר והקבורה מלמטה ומישור של בית אל היו קורין לו אלון ואגדה נתבשר שם באבל שני שהוגד לו על אמו שמתה (ב"ר) אלון בלשון יוני (אבל) אחר ולפיכך (ולפי ש) העלימו את יום מותה שלא יקללו הבריות כרס שיצא ממנו עשו אף הכתוב לא פרסמה 


רש"י מנוקד ומעוצב

לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

וַתָּמָת דְּבֹרָה – מָה עִנְיָן דְּבוֹרָה בְּבֵית יַעֲקֹב? אֶלָּא לְפִי שֶׁאָמְרָה רִבְקָה לְיַעֲקֹב: "וְשָׁלַחְתִּי וּלְקַחְתִּיךָ מִשָּׁם" (בראשית כז,מה), שָׁלְחָה דְּבוֹרָה אֶצְלוֹ לְפַדַּן אֲרָם לָצֵאת מִשָּׁם, וּמֵתָה בַּדֶּרֶךְ. מִדִּבְרֵי רַבִּי מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן לְמַדְתִּיהָ (בראשית רבתי).
מִתַּחַת לְבֵית אֵל – הָעִיר יוֹשֶׁבֶת בָּהָר, וְנִקְבְּרָה בְּרַגְלֵי הָהָר.
תַּחַת הָאַלּוֹן – "בְּשִׁפּוֹלֵי מֵישְׁרָא" (אונקלוס); שֶׁהָיָה מִישׁוֹר מִלְמַעְלָה בְּשִׁפּוּעַ הָהָר, וְהַקְּבוּרָה מִלְּמַטָּה. וּמִישׁוֹר שֶׁל בֵּית אֵל הָיוּ קוֹרִין לוֹ "אַלּוֹן". וְאַגָּדָה (ב"ר פא,ה), נִתְבַּשֵּׂר שָׁם בְּאֵבֶל שֵׁנִי, שֶׁהֻגַּד לוֹ עַל אִמּוֹ שֶׁמֵּתָה, וְ"אַלּוֹן" בְּלָשוֹן יְוָנִי "אַחֵר". וּלְפִי שֶׁהֶעֱלִימוּ [ס"א: וּלְפִיכָךְ הֶעֱלִימוּ] אֶת יוֹם מוֹתָהּ, שֶׁלֹּא יְקַלְלוּ הַבְּרִיּוֹת כָּרֵס שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ עֵשָׂו, אַף הַכָּתוּב לֹא פִּרְסְמָהּ (מדרש תנחומא כי תצא ד).

רשב"ם

לפירוש "רשב"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"אַלּוֹן בָּכוּת" — לא נכתב אלא מפני שכל המקומות שהלך יעקב בחזרתו הולך ומפרש. פנואל, סוכות, אל אלהי ישראל, שלם עירו של שכם, לוזה, אל בית אל, אלון בכות, בית אל השני שאחר וירא אלהים אל יעקב עוד, בית לחם אפרת, מגדל עדר.

רד"ק

לפירוש "רד"ק" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"וַתָּמָת דְּבֹרָה" - אמרו כי שלחה אותה רבקה אל יעקב כמו שאמרה ושלחתי ולקחתיך משם (ב״ר ע״א) והיתה באה עמו ומתה בבית אל: "תַּחַת הָאַלּוֹן" - כמו תחת אלון ולבנה (הושע ד׳) אלונים מבשן (יחזקאל כ׳) ותרגם אותם יונתן בלוטין והוא תנקרא קשטניים בלע״זו אונקלם תרגם זה כמו אלון בצרי באלוני ממרא, בשעולי ממרא. בב״ר (פ״א) ר' שמואל ב״ר נחמן אמר לשון יונית הוא אלון אחד עד שהוא משמר אבלת של דבורת באה לו בשורתה של אמו שמתה:

רמב"ן

לפירוש "רמב"ן" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ותמת דבורה מינקת רבקה" - לא ידעתי למה נכנס הפסוק הזה בין "ויקרא למקום אל בית אל" ובין "וירא אלהים אל יעקב עוד" והפסיק בענין אחר שהיה בבת אחת ובמקום אחד כי יעקב בבאו לוזה היא בית אל בנה מזבח וקרא למקום אל בית אל ונראה לו האלהים שם ויברך אותו ולמה הושם הכתוב הזה בתוך ענין אחד והקרוב מה שאמרו רבותינו (ב"ר פא ה) שירמוז למיתת רבקה ולכן קרא שם המקום ההוא אלון בכות כי אין בכי ואנקה על המינקת הזקנה שיקרא שם המקום עליו אבל יעקב בכה והתאבל על אמו הצדקת אשר אהבתהו ושלחה אותו שם ולא זכתה לראותו בשובו ולכן נגלה אליו האלהים וברך אותו לנחמו כאשר עשה ליצחק אביו אחרי מות אברהם (לעיל כה יא) ובשניהם אמרו חכמים (סוטה יד) ברכת אבלים ברכו וסיוע לזה מה שאמור למטה (פסוק כז) ויבא יעקב אל יצחק אביו ממרא קרית הארבע ואלו היתה רבקה שם היה מזכיר "אל אביו ואל אמו" כי היא השולחת אותו שם והגורמת לו כל הטובה ויצחק בעצתה צוה אותו ללכת שם וכתב רש"י ולפי שהעלימו את יום מותה שלא יקללו אותה הבריות כרס שיצא ממנה עשו אף הכתוב לא פרסמה ומדרש חכמים הוא (פסדר"כ זכור ד) והנה גם מיתת לאה לא יזכיר אבל הכוונה להם מפני שהזכיר המיתה ברמז ותלה הדבר במניקתה וכיון שדבר בה למה הסתיר הענין ולא גלהו וטעם הקללה אינו מחוור שהרי הזכירו במיתת יצחק (להלן פסוק כט) ויקברו אותו עשו ויעקב בניו אבל יתכן לומר שלא היה לה כבוד במיתתה כי יעקב איננו שם ועשו שונא אותה ולא יבא שמה ויצחק כהו עיניו ואיננו יוצא מביתו ולכן לא רצה הכתוב להזכיר שיקברוה בני חת וכענין הזה מצאתי (באלה הדברים רבה בפרשה כי תצא למלחמה) תנחומא תצא ד אמרו אתה מוצא כשמתה רבקה אמרין מאן יפוק קמא אברהם מת יצחק יושב בבית ועיניו כהות יעקב הלך לו לפדן ארם יפוק עשו רשיעא קמא ויימרון ברייתא ליטין בזיא דהא כדין ינקין מה עשו הוציאו מטתה בלילה אמר רבי יוסי בר חנינה לפי שהוציאו מטתה בלילה לא פרשו הכתובים מיתתה אלא מן הצד הדא הוא דכתיב ויקרא שמו אלון בכות שתי בכיות הדא הוא דכתיב וירא אלהים אל יעקב ויברך אותו מה ברכו ברכת אבלים ברכו עד כאן והנה בעבור שהיה עשו יחידי בקבורתה פחדו מן הקללה ולא ראו שיהיה לה לכבוד וזה ענין הרמז והיתה דבורה עם יעקב כי אחרי שבאה עם רבקה שבה לארצה ועתה תבא עם יעקב לראות גברתה או נתעסקה בגדול בני יעקב לכבוד רבקה ולאהבתה והיתה בביתו ויתכן שאינה היא המינקת שנאמר בה (לעיל כד נט) וישלחו את רבקה אחותם ואת מניקתה אבל היתה מינקת אחרת שנשארה בבית לבן ובתואל ועתה יביא אותה יעקב עמו לכלכל את שיבתה לכבוד אמו כי כן דרך הנכבדים להיות להם מיניקות רבות כי רחוק הוא שתהיה הזקנה השליח שתשלח אמו ליעקב כדברי רבי משה הדרשן

רבינו בחיי בן אשר

לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

ותמת דבורה מינקת רבקה. נכנס הפסוק הזה בין כי שם נגלו אליו האלהים ובין וירא אלהים אל יעקב עוד, וזה יאמץ דברי רבותינו ז"ל בפסוק ותמת דבורה מינקת רבקה שירמוז למיתת רבקה, ועל כן קרא שם המקום אלון בכות. וכן כתב הרמב"ן ז"ל אין לבכות כל כך על המינקת הזקנה שיקרא המקום עליו, אבל יעקב התאבל ובכה על אמו אשר אהבתו ושלחה אותו שם ולא זכתה לראותו בשובו, והנה דבורה עם יעקב היתה. ועל הרמז הזה נגלה אליו השם יתברך לנחמו, וכך אמרו רז"ל ויברך אותו, ברכת אבלים ברכו, וכן דרשו בפסוק (בראשית כה) ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו. ומה שיחזק זה אמרו בסמוך ויבא יעקב אל יצחק אביו ממרא קרית הארבע, ואילו היתה רבקה אמו בחיים היה לו לומר ויבא יעקב אל יצחק אביו ואל אמו, שהרי היא שלחה אותו שם ויצחק צוה לו כן בעצתה, אבל מפני שמתה שלא לכבודה העלים הכתוב מיתתה. וכך אמרו במדרש אתה מוצא כשמתה רבקה אמרו מאן יפוק קמה, אברהם מת יצחק יושב בבית ועיניו כהות, יעקב הלך לפדן ארם, מאן יפוק קמה, עשו רשיעא וימרון ברייתא לייטין בזייתא דהא כדין ינקין, מה עשו הוציאו מטתה בלילה. א"ר יוסי בר חנינא לפי שהוציאו מטתה בלילה לא פרסמו הכתובים מיתתה אלא מן הצד. הדא הוא דכתיב ויקרא שמו אלון בכות שתי בכיות, פירוש אחת על מיתתה ואחת שמתה שלא לכבודה.

ספורנו

לפירוש "ספורנו" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

אַלּון בָּכוּת – וְזה הפסיק הגלות השכינה, כאמרם זכרונם לברכה: שאין השכינה שורה לא מתוך עצבות (שבת ל, ב):

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(ח) "ותמת דברה". מודיע שהיתה צדקת, וכאשר מתה רבקה, בעת ההיא כמ"ש חז"ל ועשו חזר אז אל אביו (כמ"ש למעלה סי' ל"ג פט"ז), לא יכלה לסבול רעת עשו ונשיו, ויצאה אל יעקב ותמת שם. ב] שזכתה למות אחרי הטהרה האמורה ועבודת ה' ולהקבר במקום קדוש בבית אל, אשר נגלו שם האלהים. ג] שמיתת צדיקים מכפרת ע"י ההספד שמספידים עליהם ומזכירים זכיותיהם ושבים בתשובה, ועז"א "ויקרא שמו אלון בכות", בשגם לחז"ל שהספידו אז גם על רבקה, וזה נצטרך לזכות המזבח שבנה שם עד שנגלה עליו ה' שנית:  

ילקוט שמעוני

לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ותמת דבורה מינקת רבקה וגו'. לשון יווני הוא, אלון, אחר; עד שהוא משמר אבלה של דבורה, באתה לו בשורת אמו. הדא הוא דכתיב: וירא אלהים אל [יעקב] עוד [ויברך אותו]; מה ברכה ברכו? ברכת אבלים ברכו. הדא הוא דכתיב: "יזכר עון אבותיו וחטאת אמו אל תמח". וכי אבותיו של עשו רשעים היו? צדיקים היו, יצחק אביו, אברהם זקנו. אלא חטא שחטא על אבותיו: אברהם – גרע חמש שנים משנותיו; יצחק – כהו עיניו; רבקה – מתה, והוציאו מיטתה בלילה. אמרי: מאן יפוק קמוה? יצחק – כהו עיניו; יעקב – בבית לבן. יפוק רשיעא קומה, דיימרון: ליטי ביזיא דהכדין אינוק? הוציאו מיטתה בלילה. אף הכתוב לא פירסם מיתתה אלא מן הצד, ויקרא שמו אלון בכות. עד שהוא משמר אבלה, באתה לו בשורת אמו.

יצא מארם נהרים ובא לו לסוכות. עשה שם י"ח חודשים, שנאמר: "ויעקב נסע" וגו'. ובית אל עשה ששה חודשים, מקריב עולות וזבחים. יצא משם, נולד בנימין ומתה רחל בדרך. בו בפרק מתו רבקה ודבורה, ונמצאת רחל מתה בת שלושים ושש שנה, ולאה לא עברה על ארבעים וארבע שנה, ורחל ולאה נשאו בנות עשרים ושנים שנים. בא לו אל יצחק אביו ושמשו עשרים ושנים שנה, "אלה תולדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה". בו בפרק מתה (רחל) [לאה]. כתיב: "עשה עמי אות לטובה ויראו שונאי ויבושו כי אתה ה' עזרתני", "ויסעו ויהי חתת אלהים"; "ונחמתני", בברכת אבלים:

רבי עובדיה מברטנורא

לפירוש "רבי עובדיה מברטנורא" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

תחת האלון וכו' ואגדה שם נתבשר לו באבל של אמו וכו' והעלימו את מיתתה כדי שלא יקללו הבריות כרס שיצא ממנו עשו לפיכך הכתוב לא פרסמה פי' שכשמתה רבקה לא היה שם אלא עשו שיתעסק בהספדה וילך אחרי ארונה שהרי יצחק כהו עיניו וכלוא בבית ויעקב לא היה שם שהרי היה בדרך וכשיראו בני אדם עשו לבדו יוצא אחר מטתה יקללו כרס שיצא ממנו עשו לכך העלימו את מיתתה והוציאו מטתה בלילה בחשאי וכיון שהם לא פרסמו את מיתתה אף הכתוב לא פרסמה כן בירושלמי:

<< · מ"ג בראשית · לה · ח · >>