ביאור:שופטים ו
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
שופטים פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא (מהדורות נוספות של שופטים ו)
א
וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה, וַיִּתְּנֵם יְהוָה בְּיַד מִדְיָן שֶׁבַע שָׁנִים.
ב
וַתָּעָז גברה יַד מִדְיָן עַל יִשְׂרָאֵל. מִפְּנֵי כדי לברוח מ מִדְיָן עָשׂוּ לָהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּנְהָרוֹת אֲשֶׁר בֶּהָרִים וְאֶת הַמְּעָרוֹת וְאֶת הַמְּצָדוֹת מחבואים בהרים, מבוצרים באבנים.
ג
וְהָיָה אִם זָרַע זרעו את השדות ותבואה צמחה יִשְׂרָאֵל, וְעָלָה מִדְיָן וַעֲמָלֵק וּבְנֵי קֶדֶם והעמים השוכנים במזרח (ליד נחל פרת). ראה בראשית כה, ו וְעָלוּ עָלָיו.
ד
וַיַּחֲנוּ הקימו מחנה צבא להתקיפם עֲלֵיהֶם, וַיַּשְׁחִיתוּ אֶת יְבוּל הָאָרֶץ עַד בּוֹאֲךָ לכל אורך הארץ לכיון דרום עד הדרך המובילה ל עַזָּה, וְלֹא יַשְׁאִירוּ מִחְיָה מזון המחיה את הנפש בְּיִשְׂרָאֵל וְשֶׂה וָשׁוֹר וַחֲמוֹר.
ה
כִּי הֵם וּמִקְנֵיהֶם יַעֲלוּ תמיד היו עולים וְאָהֳלֵיהֶם וכל שוכני אוהליהם, כל משפחתם, (יבאו) וּבָאוּ כְדֵי רבים כמו אַרְבֶּה לָרֹב וְלָהֶם וְלִגְמַלֵּיהֶם אֵין מִסְפָּר, וַיָּבֹאוּ בָאָרֶץ לְשַׁחֲתָהּ המקנה ובני המשפחה היו מחסלים ומשחיתים את כל הצומח בארץ (כמו ארבה).
ו
וַיִּדַּל הידלדלו, היתרוששו יִשְׂרָאֵל מְאֹד מִפְּנֵי מִדְיָן, וַיִּזְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוָה. {פ}
ז
וַיְהִי כִּי זָעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוָה עַל אֹדוֹת מִדְיָן.
ח
וַיִּשְׁלַח יְהוָה אִישׁ נָבִיא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר לָהֶם: "כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: אָנֹכִי הֶעֱלֵיתִי אֶתְכֶם מִמִּצְרַיִם וָאֹצִיא אֶתְכֶם מִבֵּית עֲבָדִים.
ט
וָאַצִּל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד כָּל לֹחֲצֵיכֶם, וָאֲגָרֵשׁ אוֹתָם מִפְּנֵיכֶם וָאֶתְּנָה לָכֶם אֶת אַרְצָם.
י
וָאֹמְרָה לָכֶם: אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם - לֹא תִירְאוּ אֶת אֱלֹהֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר אַתֶּם יוֹשְׁבִים בְּאַרְצָם; וְלֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקוֹלִי". {פ}
יא
וַיָּבֹא מַלְאַךְ יְהוָה וַיֵּשֶׁב תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר בְּעָפְרָה מקום בנחלת מנשה אֲשֶׁר עץ האלה השייך ל לְיוֹאָשׁ אֲבִי הָעֶזְרִי ממשפחת אביעזר (יהושע יז, ב), וְגִדְעוֹן בְּנוֹ חֹבֵט חִטִּים מניף את החיטים כדי להוציא את התוכן מתוך הקליפה בַּגַּת שקע חצוב בסלע בו דורכים ענבים. גדעון חבט את החיטים שם כדי להסתתר לְהָנִיס להבריח את החיטים ולהחביאם מִפְּנֵי מִדְיָן.
יב
וַיֵּרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְהוָה, וַיֹּאמֶר אֵלָיו: "יְהוָה עִמְּךָ גִּבּוֹר הֶחָיִל".
יג
וַיֹּאמֶר אֵלָיו גִּדְעוֹן: "בִּי אנא אֲדֹנִי, וְיֵשׁ אם נמצא יְהוָה עִמָּנוּ וְלָמָּה מְצָאַתְנוּ כָּל זֹאת הצרות הקורות לנו? וְאַיֵּה כָל נִפְלְאֹתָיו אֲשֶׁר סִפְּרוּ לָנוּ אֲבוֹתֵינוּ לֵאמֹר 'הֲלֹא מִמִּצְרַיִם הֶעֱלָנוּ יְהוָה'? וְעַתָּה נְטָשָׁנוּ יְהוָה וַיִּתְּנֵנוּ בְּכַף מִדְיָן!".
יד
וַיִּפֶן אֵלָיו יְהוָה המלאך, שהוא שליחו של ה' וַיֹּאמֶר: "לֵךְ בְּכֹחֲךָ זֶה שנראה מועט בעיניך וְהוֹשַׁעְתָּ אֶת יִשְׂרָאֵל מִכַּף מִדְיָן, הֲלֹא הנה שְׁלַחְתִּיךָ".
טו
וַיֹּאמֶר אֵלָיו: "בִּי אֲדֹנָי, בַּמָּה אוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל? הִנֵּה אַלְפִּי משפחתי הַדַּל הכי קטנה בכל שבט בִּמְנַשֶּׁה וְאָנֹכִי הַצָּעִיר בְּבֵית אָבִי?".
טז
וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְהוָה: "כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ, וְהִכִּיתָ אֶת מִדְיָן כְּאִישׁ אֶחָד כאילו היו רק איש אחד".
יז
וַיֹּאמֶר אֵלָיו: "אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, וְעָשִׂיתָ בבקשה תעשה לִּי אוֹת שָׁאַתָּה מלאך ה' באמת, ואינני חולם מְדַבֵּר עִמִּי.
יח
אַל נָא תָמֻשׁ תזוז מִזֶּה מכאן עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ וְהֹצֵאתִי אֶת מִנְחָתִי וְהִנַּחְתִּי לְפָנֶיךָ", וַיֹּאמַר המלאך: "אָנֹכִי אֵשֵׁב עַד שׁוּבֶךָ".
יט
וְגִדְעוֹן בָּא וַיַּעַשׂ גְּדִי עִזִּים וְאֵיפַת קֶמַח כמות קמח השווה ל-3 סאה (כמו בבראשית יח ו) מַצּוֹת הכין מצות (היה נהוג להכין מצות לאורחים כי הן נאפות מהר), הַבָּשָׂר שָׂם בַּסַּל וְהַמָּרַק בו נתבשל הבשר שָׂם בַּפָּרוּר קדירה, וַיּוֹצֵא אֵלָיו אֶל תַּחַת הָאֵלָה, וַיַּגַּשׁ הגיש למלאך. {פ}
כ
וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים: "קַח אֶת הַבָּשָׂר וְאֶת הַמַּצּוֹת וְהַנַּח אֶל הַסֶּלַע הַלָּז הזה (כדי לעשות מהמאכלים שהכין קורבן לה'), וְאֶת הַמָּרַק שְׁפוֹךְ כי איננו ראוי לעלות על המזבח", וַיַּעַשׂ כֵּן.
כא
וַיִּשְׁלַח מַלְאַךְ יְהוָה אֶת קְצֵה הַמִּשְׁעֶנֶת מקל שעוברי דרכים נשענים עליו אֲשֶׁר בְּיָדוֹ וַיִּגַּע בַּבָּשָׂר וּבַמַּצּוֹת, וַתַּעַל הָאֵשׁ מִן הַצּוּר מהסלע וַתֹּאכַל אֶת הַבָּשָׂר וְאֶת הַמַּצּוֹת, וּמַלְאַךְ יְהוָה הָלַךְ מֵעֵינָיו.
כב
וַיַּרְא גִּדְעוֹן כִּי מַלְאַךְ יְהוָה הוּא, וַיֹּאמֶר גִּדְעוֹן: "אֲהָהּ קריאת צער אֲדֹנָי יְהוִה, כִּי עַל כֵּן בגלל ש רָאִיתִי מַלְאַךְ יְהוָה פָּנִים אֶל פָּנִים".
כג
וַיֹּאמֶר לוֹ יְהוָה המלאך (לאחר שנעלם מעיניו קרא אליו בקול מרחוק (או בנבואה)): "שָׁלוֹם לְךָ, אַל תִּירָא, לֹא תָּמוּת".
כד
וַיִּבֶן שָׁם גִּדְעוֹן מִזְבֵּחַ לַיהוָה וַיִּקְרָא לוֹ 'יְהוָה שָׁלוֹם' על שם התגלות ה' שהבטיח לו שלום, עַד הַיּוֹם הַזֶּה וזה שמו עד היום, יום כתיבת הספר, עוֹדֶנּוּ בְּעָפְרָת בעיר עופרה אֲבִי הָעֶזְרִי הנמצאת בנחלת משפחת אביעזר. {ס}
כה
וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֹּאמֶר לוֹ יְהוָה: "קַח אֶת פַּר הַשּׁוֹר אֲשֶׁר לְאָבִיךָ וּפַר הַשֵּׁנִי נוסף תיקח שֶׁבַע שָׁנִים שהוא בן 7 שנים, וְהָרַסְתָּ אֶת מִזְבַּח הַבַּעַל אֲשֶׁר לְאָבִיךָ וְאֶת הָאֲשֵׁרָה עץ המוקדש לעבודה זרה אֲשֶׁר עָלָיו לידו תִּכְרֹת.
כו
וּבָנִיתָ מִזְבֵּחַ לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ עַל רֹאשׁ הַמָּעוֹז הר מבוצר שבני עופרה הסתתרו שם בעת צרה הַזֶּה, בַּמַּעֲרָכָה שם של מקום בראש המעוז, וְלָקַחְתָּ אֶת הַפָּר הַשֵּׁנִי וְהַעֲלִיתָ עוֹלָה תשרוף אותו בַּעֲצֵי הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר תִּכְרֹת צווית לכרות בפסוק הקודם".
כז
וַיִּקַּח גִּדְעוֹן עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מֵעֲבָדָיו וַיַּעַשׂ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְהוָה, וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָרֵא אֶת ובגלל שפחד מ בֵּית אָבִיו וְאֶת אַנְשֵׁי הָעִיר מֵעֲשׂוֹת יוֹמָם מלהרוס את המזבח והאשרה לאור היום, וַיַּעַשׂ לָיְלָה.
כח
וַיַּשְׁכִּימוּ אַנְשֵׁי הָעִיר בַּבֹּקֶר וְהִנֵּה נֻתַּץ מִזְבַּח הַבַּעַל וְהָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר עָלָיו כֹּרָתָה, וְאֵת הַפָּר הַשֵּׁנִי הֹעֲלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ הַבָּנוּי.
כט
וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ: "מִי עָשָׂה הַדָּבָר הַזֶּה?", וַיִּדְרְשׁוּ וַיְבַקְשׁוּ, וַיֹּאמְרוּ ויגלו אנשים (אולי מהעשרה שלקח איתו): "גִּדְעוֹן בֶּן יוֹאָשׁ עָשָׂה הַדָּבָר הַזֶּה".
ל
וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי הָעִיר אֶל יוֹאָשׁ: "הוֹצֵא אֶת בִּנְךָ וְיָמֹת, כִּי נָתַץ אֶת מִזְבַּח הַבַּעַל וְכִי כָרַת הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר עָלָיו".
לא
וַיֹּאמֶר יוֹאָשׁ לְכֹל אֲשֶׁר עָמְדוּ עָלָיו: "הַאַתֶּם תְּרִיבוּן לַבַּעַל צריכים לריב את ריבו של הבעל? אִם אַתֶּם תּוֹשִׁיעוּן אוֹתוֹ? אֲשֶׁר יָרִיב בכך שהרס את המזבח והאשרה לוֹ יוּמַת עַד הַבֹּקֶר. אִם אֱלֹהִים הוּא יָרֶב לוֹ ידאג בעצמו למריבות שלו כִּי נָתַץ אֶת מִזְבְּחוֹ".
לב
וַיִּקְרָא מישהו מבני העיר לוֹ לגדעון בַיּוֹם הַהוּא 'יְרֻבַּעַל' לֵאמֹר: 'יָרֶב בּוֹ הַבַּעַל כִּי נָתַץ אֶת מִזְבְּחוֹ'. {ס}
_(cropped).jpg)
| גדעון מודה לה' על נס הטל (מרטן ואן המסקרק, המאה ה-15) |
לג
וְכָל מִדְיָן וַעֲמָלֵק וּבְנֵי קֶדֶם נֶאֶסְפוּ יַחְדָּו, וַיַּעַבְרוּ וַיַּחֲנוּ בְּעֵמֶק יִזְרְעֶאל.
לד
וְרוּחַ יְהוָה לָבְשָׁה עטפה אֶת גִּדְעוֹן, וַיִּתְקַע בַּשּׁוֹפָר וַיִּזָּעֵק שמעה את הזעקה ובאה אֲבִיעֶזֶר משפחת אביעזר (משפחתו של גדעון) אַחֲרָיו.
לה
וּמַלְאָכִים שָׁלַח בְּכָל מְנַשֶּׁה וַיִּזָּעֵק גַּם הוּא אַחֲרָיו, וּמַלְאָכִים שָׁלַח בְּאָשֵׁר וּבִזְבֻלוּן וּבְנַפְתָּלִי וַיַּעֲלוּ לִקְרָאתָם לכיוון מנשה, וכנראה שהיה כאן קרב, בו מדין ניצחו והרגו את אחי גדעון (ראה להלן ח, יח).
לו
וַיֹּאמֶר גִּדְעוֹן אֶל הָאֱלֹהִים: "אִם יֶשְׁךָ מוֹשִׁיעַ בְּיָדִי אֶת יִשְׂרָאֵל, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ להוכחה שאכן ההבטחה עדיין קיימת, עשה לי אות ניסי:.
לז
הִנֵּה אָנֹכִי מַצִּיג מניח אֶת גִּזַּת הַצֶּמֶר פיסת צמר גזוז, בַּגֹּרֶן שטח פתוח בו דשים את התבואה. אִם טַל יִהְיֶה עַל הַגִּזָּה לְבַדָּהּ וְעַל כָּל הָאָרֶץ חֹרֶב יהיה יובש, וְיָדַעְתִּי כִּי תוֹשִׁיעַ בְּיָדִי אֶת יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ".
לח
וַיְהִי כֵן, וַיַּשְׁכֵּם מִמָּחֳרָת וַיָּזַר סחט אֶת הַגִּזָּה, וַיִּמֶץ נשפך טַל מִן הַגִּזָּה מְלוֹא הַסֵּפֶל מָיִם.
לט
וַיֹּאמֶר גִּדְעוֹן אֶל הָאֱלֹהִים: "אַל יִחַר אַפְּךָ בִּי וַאֲדַבְּרָה אַךְ הַפָּעַם, אֲנַסֶּה נָּא רַק הַפַּעַם בַּגִּזָּה, יְהִי נָא חֹרֶב אֶל הַגִּזָּה לְבַדָּהּ וְעַל כָּל הָאָרֶץ יִהְיֶה טָּל".
מ
וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים כֵּן בַּלַּיְלָה הַהוּא, וַיְהִי חֹרֶב אֶל הַגִּזָּה לְבַדָּהּ וְעַל כָּל הָאָרֶץ הָיָה טָל. {פ}
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- "קַח אֶת פַּר הַשּׁוֹר אֲשֶׁר לְאָבִיךָ" (פס' כה)- לא מובן מה גדעון עושה עם פר השור הראשון יש מפרשים שגם אותו הקריב כמו הפר השני (מלבי"ם), ויש סוברים שהוא לקח אותו רק כדי למנוע שיקריבו אותו לעבודה זרה (רד"ק ומצודות).
ראו גם
- תמורה כח ב (סוף העמוד)
