ביאור:שופטים יט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י

שופטים פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא       (מהדורות נוספות של שופטים יט)


פילגש בגיבעה
Shoftim19.jpg
מעשה 'פילגש בגיבעה' והמילחמה בבנימין (יט-כא)

א וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וּמֶלֶךְ אֵין בְּיִשְׂרָאֵל, וַיְהִי אִישׁ לֵוִי גָּר בְּיַרְכְּתֵי בקצה הַר אֶפְרַיִם וַיִּקַּח לוֹ אִשָּׁה פִילֶגֶשׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה. ב וַתִּזְנֶה עָלָיו מרדה בו פִּילַגְשׁוֹ וַתֵּלֶךְ מֵאִתּוֹ אֶל בֵּית אָבִיהָ אֶל בֵּית לֶחֶם יְהוּדָה, וַתְּהִי שָׁם יָמִים תקופה של אַרְבָּעָה חֳדָשִׁים. ג וַיָּקָם אִישָׁהּ וַיֵּלֶךְ אַחֲרֶיהָ לְדַבֵּר עַל לִבָּהּ (להשיבו) לַהֲשִׁיבָהּ, וְנַעֲרוֹ עִמּוֹ וְצֶמֶד חֲמֹרִים, וַתְּבִיאֵהוּ פילגשו הכניסה אותו ל- בֵּית אָבִיהָ, וַיִּרְאֵהוּ אֲבִי הַנַּעֲרָה וַיִּשְׂמַח לִקְרָאתוֹ. ד וַיֶּחֱזַק בּוֹ היתעקש שהוא ישאר חֹתְנוֹ אֲבִי הַנַּעֲרָה, וַיֵּשֶׁב אִתּוֹ שְׁלֹשֶׁת יָמִים, וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ וַיָּלִינוּ שָׁם. ה וַיְהִי בַּיּוֹם הָרְבִיעִי וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וַיָּקָם לָלֶכֶת, וַיֹּאמֶר אֲבִי הַנַּעֲרָה אֶל חֲתָנוֹ: "סְעָד לִבְּךָ אכול פַּת לֶחֶם, וְאַחַר תֵּלֵכוּ". ו וַיֵּשְׁבוּ וַיֹּאכְלוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו וַיִּשְׁתּוּ, וַיֹּאמֶר אֲבִי הַנַּעֲרָה אֶל הָאִישׁ: "הוֹאֶל נָא וְלִין וְיִטַב לִבֶּךָ". ז וַיָּקָם הָאִישׁ לָלֶכֶת, וַיִּפְצַר בּוֹ חֹתְנוֹ וַיָּשָׁב וַיָּלֶן שָׁם. ח וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי לָלֶכֶת וַיֹּאמֶר אֲבִי הַנַּעֲרָה: "סְעָד נָא לְבָבְךָ", וְהִתְמַהְמְהוּ וכך הם התמהמהו עַד נְטוֹת הַיּוֹם סוף היום שהשמש נוטה מערבה, וַיֹּאכְלוּ שְׁנֵיהֶם. ט וַיָּקָם הָאִישׁ לָלֶכֶת, הוּא וּפִילַגְשׁוֹ וְנַעֲרוֹ, וַיֹּאמֶר לוֹ חֹתְנוֹ אֲבִי הַנַּעֲרָה: "הִנֵּה נָא רָפָה הַיּוֹם לַעֲרֹב נחלש היום ומתקרב הערב, לִינוּ נָא הִנֵּה חֲנוֹת חנו פה הַיּוֹם לִין פֹּה, וְיִיטַב לְבָבֶךָ וְהִשְׁכַּמְתֶּם מָחָר לְדַרְכְּכֶם וְהָלַכְתָּ לְאֹהָלֶךָ". י וְלֹא אָבָה הָאִישׁ לָלוּן וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ, וַיָּבֹא עַד נֹכַח מול העיר (מול החומה המערבית של ירושלים) יְבוּס הִיא יְרוּשָׁלָ‍ִם, וְעִמּוֹ צֶמֶד חֲמוֹרִים חֲבוּשִׁים עמוסים וּפִילַגְשׁוֹ עִמּוֹ. יא הֵם עִם היו סמוך לעיר יְבוּס וְהַיּוֹם רַד ירדה השמש מְאֹד, וַיֹּאמֶר הַנַּעַר משרת האיש הלוי אֶל אֲדֹנָיו: "לְכָה נָּא וְנָסוּרָה אֶל עִיר הַיְבוּסִי הַזֹּאת וְנָלִין בָּהּ". יב וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲדֹנָיו: "לֹא נָסוּר אֶל עִיר נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵנָּה, וְעָבַרְנוּ אלא נמשיך ללכת ונעבור את ירושלים עַד גִּבְעָה עיר הנקראת 'גיבעה' הנמצאת כשעה הליכה צפונית לירושלים". יג וַיֹּאמֶר לאחר זמן מה לְנַעֲרוֹ: "לְךָ וְנִקְרְבָה ניקרבה ללון בְּאַחַד הַמְּקֹמוֹת, וְלַנּוּ בַגִּבְעָה אוֹ בָרָמָה הנמצאת מעט צפונית ל'גיבעה'". יד וַיַּעַבְרוּ את ירושלים וַיֵּלֵכוּ, וַתָּבֹא שקעה לָהֶם הַשֶּׁמֶשׁ אֵצֶל הַגִּבְעָה אֲשֶׁר לְבִנְיָמִן. טו וַיָּסֻרוּ שָׁם לָבוֹא לָלוּן בַּגִּבְעָה, וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב בִּרְחוֹב הָעִיר וְאֵין אִישׁ מְאַסֵּף אוסף, מזמין אותם להתארח אוֹתָם הַבַּיְתָה לָלוּן. טז וְהִנֵּה אִישׁ זָקֵן בָּא מִן מַעֲשֵׂהוּ מעבודתו מִן הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב, וְהָאִישׁ מֵהַר אֶפְרַיִם וְהוּא גָר בַּגִּבְעָה אך אינו מאנשי המקום הקבועים, וְאַנְשֵׁי הַמָּקוֹם בְּנֵי יְמִינִי משבט בנימין. יז וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הָאִישׁ הָאֹרֵחַ בִּרְחֹב הָעִיר, וַיֹּאמֶר הָאִישׁ הַזָּקֵן: "אָנָה תֵלֵךְ וּמֵאַיִן תָּבוֹא?". יח וַיֹּאמֶר אֵלָיו: "עֹבְרִים אֲנַחְנוּ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה עַד יַרְכְּתֵי הַר אֶפְרַיִם, מִשָּׁם אָנֹכִי, וָאֵלֵךְ עַד בֵּית לֶחֶם יְהוּדָה, וְאֶת ודרך בֵּית יְהוָה המשכן בשילה, הנמצא בדרך להר אפריים אֲנִי הֹלֵךְ, וְאֵין אִישׁ מְאַסֵּף אוֹתִי הַבָּיְתָה. יט וְגַם תֶּבֶן גַּם מִסְפּוֹא יֵשׁ לַחֲמוֹרֵינוּ, וְגַם לֶחֶם וָיַיִן יֶשׁ לִי וְלַאֲמָתֶךָ ולפילגשי וְלַנַּעַר עִם עֲבָדֶיךָ הנמצא איתנו, עבדיך, אֵין מַחְסוֹר כָּל דָּבָר". כ וַיֹּאמֶר הָאִישׁ הַזָּקֵן: "שָׁלוֹם לָךְ, רַק אלא כָּל מַחְסוֹרְךָ עָלָי, רַק בָּרְחוֹב אַל תָּלַן".

Maciejowski leaf Levite.gif
הלוי ופילגשו נכנסים ל"גבעה", ציור מסביבות 1250

כא וַיְבִיאֵהוּ לְבֵיתוֹ (ויבול) וַיָּבָל בלל, עירבב (את המספוא בתבן) לַחֲמוֹרִים, וַיִּרְחֲצוּ רַגְלֵיהֶם וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ. כב הֵמָּה מֵיטִיבִים אֶת לִבָּם וְהִנֵּה אַנְשֵׁי הָעִיר, אַנְשֵׁי בְנֵי בְלִיַּעַל, נָסַבּוּ אֶת הַבַּיִת, מִתְדַּפְּקִים עַל הַדָּלֶת, וַיֹּאמְרוּ אֶל הָאִישׁ בַּעַל הַבַּיִת הַזָּקֵן לֵאמֹר: "הוֹצֵא אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּא אֶל בֵּיתְךָ וְנֵדָעֶנּוּ נשכב איתו". כג וַיֵּצֵא אֲלֵיהֶם הָאִישׁ בַּעַל הַבַּיִת וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: "אַל אַחַי אַל תָּרֵעוּ נָא, אַחֲרֵי כיוון שהוא כבר כאן (אומנם לא הייתי צריך לארח אותו) אֲשֶׁר בָּא הָאִישׁ הַזֶּה אַל בֵּיתִי, אַל תַּעֲשׂוּ אֶת הַנְּבָלָה הַזֹּאת. כד הִנֵּה אולי במקום משכב זכור תסתפקו במשכב רגיל בִתִּי הַבְּתוּלָה וּפִילַגְשֵׁהוּ - אוֹצִיאָה נָּא אוֹתָם וְעַנּוּ אוֹתָם וַעֲשׂוּ לָהֶם הַטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם, וְלָאִישׁ הַזֶּה לֹא תַעֲשׂוּ דְּבַר הַנְּבָלָה הַזֹּאת". כה וְלֹא אָבוּ הָאֲנָשִׁים לִשְׁמֹעַ לוֹ וַיַּחֲזֵק הָאִישׁ הלוי בְּפִילַגְשׁוֹ שבכל מקרה היו צריכים למסור אותה לאנשי העיר וַיֹּצֵא אֲלֵיהֶם הַחוּץ, וַיֵּדְעוּ אוֹתָהּ וַיִּתְעַלְּלוּ בָהּ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר וַיְשַׁלְּחוּהָ (בעלות) כַּעֲלוֹת הַשָּׁחַר. כו וַתָּבֹא הָאִשָּׁה לִפְנוֹת הַבֹּקֶר, וַתִּפֹּל פֶּתַח בֵּית הָאִישׁ אֲשֶׁר אֲדוֹנֶיהָ שָּׁם, עַד הָאוֹר. כז וַיָּקָם אֲדֹנֶיהָ בעלה של הפילגש בַּבֹּקֶר וַיִּפְתַּח דַּלְתוֹת הַבַּיִת וַיֵּצֵא לָלֶכֶת לְדַרְכּוֹ, וְהִנֵּה הוא חשב שהיא תחכה לו בשער העיר הָאִשָּׁה פִילַגְשׁוֹ נֹפֶלֶת פֶּתַח הַבַּיִת וְיָדֶיהָ עַל הַסַּף על הפתח הדלת, מושטות כלפי הבית. כח וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ: "קוּמִי וְנֵלֵכָה", וְאֵין עֹנֶה, וַיִּקָּחֶהָ עַל הַחֲמוֹר וַיָּקָם הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ לִמְקֹמוֹ. כט וַיָּבֹא אֶל בֵּיתוֹ וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת סכין גדולה (ר' בראשית כב, י), וַיַּחֲזֵק בְּפִילַגְשׁוֹ וַיְנַתְּחֶהָ לַעֲצָמֶיהָ לאיבריה לִשְׁנֵים עָשָׂר כנגד 12 השבטים נְתָחִים, וַיְשַׁלְּחֶהָ בְּכֹל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל. ל וְהָיָה כָל הָרֹאֶה וְאָמַר: "לֹא נִהְיְתָה וְלֹא נִרְאֲתָה כָּזֹאת לְמִיּוֹם עֲלוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד הַיּוֹם הַזֶּה. שִׂימוּ לָכֶם את דעתכם עָלֶיהָ, עֻצוּ חישבו מה לעשות בנידון וְדַבֵּרוּ". {פ}


הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

הערות

  • מה הסיבה לאריכות הדברים בתחילת הפרק בהפצרות האיש לארח או חותנו? אולי כדי להבליט את הכנסת האורחים הלבבית על פני רשעותם של בני הגבעה.
  • "וְהִנֵּה אַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי בְנֵי בְלִיַּעַל נָסַבּוּ אֶת הַבַּיִת" (פסוק כב) - מקביל לסיפור אירוח המלאכים על ידי לוט בסדום בבראשית יט, ד.