ביאור:שופטים כ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י

שופטים פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא       (מהדורות נוספות של שופטים כ)


ישראל נלחמים בשבט בינימין

א וַיֵּצְאוּ כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַתִּקָּהֵל הָעֵדָה כְּאִישׁ אֶחָד כולם ביחד לְמִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע וְאֶרֶץ הַגִּלְעָד, אֶל יְהוָה לפני ה', לאסיפה גדולה הַמִּצְפָּה עיר בנחלת בינימין. ב וַיִּתְיַצְּבוּ פִּנּוֹת מכל קצוות כָּל הָעָם, כֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, בִּקְהַל עַם הָאֱלֹהִים באסיפה פומבית גדולה, אַרְבַּע מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ רַגְלִי שֹׁלֵף חָרֶב. {פ}

ג וַיִּשְׁמְעוּ בְּנֵי בִנְיָמִן כִּי עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל הַמִּצְפָּה. וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: "דַּבְּרוּ ספרו את מעשה הפילגש, אֵיכָה נִהְיְתָה הָרָעָה הַזֹּאת?". ד וַיַּעַן הָאִישׁ הַלֵּוִי, אִישׁ הָאִשָּׁה הַנִּרְצָחָה, וַיֹּאמַר: "הַגִּבְעָתָה אֲשֶׁר לְבִנְיָמִן בנחלת בינימין בָּאתִי אֲנִי וּפִילַגְשִׁי לָלוּן. ה וַיָּקֻמוּ עָלַי בַּעֲלֵי תושבי הַגִּבְעָה, וַיָּסֹבּוּ עָלַי אֶת הַבַּיִת לָיְלָה, אוֹתִי דִּמּוּ לַהֲרֹג וְאֶת פִּילַגְשִׁי עִנּוּ וַתָּמֹת. ו וָאֹחֵז בְּפִילַגְשִׁי וָאֲנַתְּחֶהָ וָאֲשַׁלְּחֶהָ בְּכָל שְׂדֵה נַחֲלַת יִשְׂרָאֵל, כִּי כדי לפרסם את אשר עָשׂוּ זִמָּה וּנְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל. ז הִנֵּה כֻלְּכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הָבוּ לָכֶם דָּבָר החלטה וְעֵצָה ורעיון מה לעשות בנידון הֲלֹם בעניין זה". ח וַיָּקָם עמדו והכריזו כָּל הָעָם כְּאִישׁ אֶחָד לֵאמֹר: "לֹא נֵלֵךְ אִישׁ לְאָהֳלוֹ וְלֹא נָסוּר אִישׁ לְבֵיתוֹ. ט וְעַתָּה, זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר נַעֲשֶׂה לַגִּבְעָה לבני בינימין תושבי הגבעה, עָלֶיהָ בְּגוֹרָל נזרוק עליה גורל, מי ילחם בה. י וְלָקַחְנוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים לַמֵּאָה מכל מאה איש לְכֹל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וּמֵאָה לָאֶלֶף ואם יש אלף לוחמים, אז מאה מתוכם ישמשו כאפסנאים וְאֶלֶף לָרְבָבָה לָקַחַת צֵדָה לָעָם, לַעֲשׂוֹת להכין את הנדרש לְבוֹאָם כדי שיוכלו לבוא לְגֶבַע ל'גיבעה' בִּנְיָמִן כְּכָל ולהענישם על הַנְּבָלָה אֲשֶׁר עָשָׂה בְּיִשְׂרָאֵל". יא וַיֵּאָסֵף כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הָעִיר המיצפה (חזרה על פסוק א) כְּאִישׁ אֶחָד חֲבֵרִים. {פ}

יב וַיִּשְׁלְחוּ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אֲנָשִׁים בְּכָל שִׁבְטֵי בִנְיָמִן אנשי שבט בינימין לֵאמֹר: "מָה הָרָעָה הַזֹּאת אֲשֶׁר נִהְיְתָה בָּכֶם. יג וְעַתָּה תְּנוּ אֶת הָאֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה וּנְמִיתֵם וּנְבַעֲרָה רָעָה מִיִּשְׂרָאֵל". וְלֹא אָבוּ בְּנֵי ק' ולא כ', כלומר: המילה בְּנֵי נקראת אך לא נכתבת בִּנְיָמִן לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל אֲחֵיהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. יד וַיֵּאָסְפוּ בְנֵי בִנְיָמִן מִן הֶעָרִים הַגִּבְעָתָה לָצֵאת לַמִּלְחָמָה עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. טו וַיִּתְפָּקְדוּ מנו בְנֵי בִנְיָמִן בַּיּוֹם הַהוּא מֵהֶעָרִים עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חָרֶב, לְבַד וזה חוץ מִיֹּשְׁבֵי הַגִּבְעָה הִתְפָּקְדוּ שמיניינם שְׁבַע מֵאוֹת אִישׁ בָּחוּר. טז מִכֹּל הָעָם הַזֶּה מתוך כל ה26,700 איש שְׁבַע מֵאוֹת אִישׁ בָּחוּר אִטֵּר יַד יְמִינוֹ שמאליים, כָּל זֶה קֹלֵעַ בָּאֶבֶן בזריקת אבן על ידי 'קלע' אֶל הַשַּׂעֲרָה בדיוק רב, אפילו יכולים לפגוע בחוט השערה, וְלֹא יַחֲטִא. {פ}

יז וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל הִתְפָּקְדוּ לְבַד מִבִּנְיָמִן מכל השבטים חוץ משבט בינימין כמובן אַרְבַּע מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חָרֶב, כָּל זֶה אִישׁ מִלְחָמָה. יח וַיָּקֻמוּ וַיַּעֲלוּ בֵית אֵל ארון הברית היה שם בזמנו (ראה פסוק כז), וַיִּשְׁאֲלוּ בֵאלֹהִים, וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: "מִי יַעֲלֶה לָּנוּ בַתְּחִלָּה לַמִּלְחָמָה עִם בְּנֵי בִנְיָמִן?", וַיֹּאמֶר יְהוָה: "יְהוּדָה בַתְּחִלָּה". יט וַיָּקוּמוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בני יהודה המייצגים את כל מחנה ישראל בַּבֹּקֶר, וַיַּחֲנוּ עַל הַגִּבְעָה. כ וַיֵּצֵא אִישׁ יִשְׂרָאֵל לַמִּלְחָמָה עִם בִּנְיָמִן, וַיַּעַרְכוּ אִתָּם אִישׁ יִשְׂרָאֵל מִלְחָמָה אֶל הַגִּבְעָה. כא וַיֵּצְאוּ בְנֵי בִנְיָמִן מִן הַגִּבְעָה, וַיַּשְׁחִיתוּ הרגו בְיִשְׂרָאֵל בַּיּוֹם הַהוּא שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים אֶלֶף אִישׁ אָרְצָה והפילו את המתים לקרקע. כב וַיִּתְחַזֵּק התאוששו מההפסד הָעָם אִישׁ יִשְׂרָאֵל, וַיֹּסִפוּ לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר עָרְכוּ שָׁם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן. כג וַיַּעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּבְכּוּ לִפְנֵי יְהוָה עַד הָעֶרֶב, וַיִּשְׁאֲלוּ בַיהוָה לֵאמֹר: "הַאוֹסִיף לָגֶשֶׁת לַמִּלְחָמָה עִם בְּנֵי בִנְיָמִן אָחִי", וַיֹּאמֶר יְהוָה: "עֲלוּ אֵלָיו". {פ}

כד וַיִּקְרְבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל בְּנֵי בִנְיָמִן בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי. כה וַיֵּצֵא בִנְיָמִן לִקְרָאתָם מִן הַגִּבְעָה בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, וַיַּשְׁחִיתוּ בִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עוֹד שְׁמֹנַת עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ אָרְצָה, כָּל אֵלֶּה שֹׁלְפֵי חָרֶב. כו וַיַּעֲלוּ כָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכָל הָעָם וַיָּבֹאוּ בֵית אֵל, וַיִּבְכּוּ וַיֵּשְׁבוּ שָׁם לִפְנֵי יְהוָה, וַיָּצוּמוּ בַיּוֹם הַהוּא עַד הָעָרֶב, וַיַּעֲלוּ עֹלוֹת וּשְׁלָמִים לִפְנֵי יְהוָה. כז וַיִּשְׁאֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּיהוָה, וְשָׁם אֲרוֹן בְּרִית הָאֱלֹהִים בַּיָּמִים הָהֵם. כח וּפִינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן עֹמֵד לְפָנָיו בַּיָּמִים הָהֵם לֵאמֹר: "הַאוֹסִף עוֹד לָצֵאת לַמִּלְחָמָה עִם בְּנֵי בִנְיָמִן אָחִי? אִם אֶחְדָּל?", וַיֹּאמֶר יְהוָה: "עֲלוּ כִּי מָחָר אֶתְּנֶנּוּ בְיָדֶךָ". כט וַיָּשֶׂם יִשְׂרָאֵל אֹרְבִים מארב של לוחמים אֶל הַגִּבְעָה סָבִיב ממזרח ומדרום לגבעה. {פ}

ל וַיַּעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל בְּנֵי בִנְיָמִן בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, וַיַּעַרְכוּ נערכו ממול, ממערב אֶל הַגִּבְעָה כְּפַעַם בְּפָעַם. לא וַיֵּצְאוּ בְנֵי בִנְיָמִן לִקְרַאת הָעָם הָנְתְּקוּ מִן ויצאו מ הָעִיר, וַיָּחֵלּוּ לְהַכּוֹת מֵהָעָם חֲלָלִים כְּפַעַם בְּפַעַם כמו בפעמים הקודמות, בַּמְסִלּוֹת בדרכים אֲשֶׁר אַחַת עֹלָה בֵית אֵל מחברון, דרך ירושלים לכיוון בית אל והלאה לשכם וְאַחַת גִּבְעָתָה מסתעפת מהדרך הראשית ופונה מזרחה לגבעה, בַּשָּׂדֶה, כִּשְׁלֹשִׁים אִישׁ בְּיִשְׂרָאֵל. לב וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי בִנְיָמִן: "נִגָּפִים הֵם לְפָנֵינוּ כְּבָרִאשֹׁנָה", וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָמְרוּ: "נָנוּסָה נעשה עצמנו כבורחים וּנְתַקְּנֻהוּ מִן הָעִיר אֶל הַמְסִלּוֹת". לג וְכֹל אִישׁ יִשְׂרָאֵל חוץ מהאורב ומהתוקפים קָמוּ מִמְּקוֹמוֹ וַיַּעַרְכוּ בְּ'בַעַל תָּמָר', וְאֹרֵב יִשְׂרָאֵל מֵגִיחַ מִמְּקֹמוֹ מִמַּעֲרֵה מקום חשוף ללא עצים גָבַע שליד 'הגבעה'. לד וַיָּבֹאוּ ה'אורב' מִנֶּגֶד אל ממול, אל פני השער לַגִּבְעָה עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ בָּחוּר מִכָּל יִשְׂרָאֵל וְהַמִּלְחָמָה כָּבֵדָה, וְהֵם בינימין לֹא יָדְעוּ כִּי נֹגַעַת עֲלֵיהֶם על עירם הָרָעָה. {פ}

לה וַיִּגֹּף יְהוָה אֶת בִּנְיָמִן לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּשְׁחִיתוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּבִנְיָמִן בַּיּוֹם הַהוּא עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אֶלֶף וּמֵאָה אִישׁ, כָּל אֵלֶּה שֹׁלֵף חָרֶב. לו וַיִּרְאוּ בְנֵי בִנְיָמִן כִּי נִגָּפוּ, וַיִּתְּנוּ אִישׁ יִשְׂרָאֵל מָקוֹם מרווח לרדוף אחריהם (כדי להרחיקם מהעיר) לְבִנְיָמִן כִּי בָטְחוּ אֶל על הָאֹרֵב אֲשֶׁר שָׂמוּ אֶל הַגִּבְעָה. לז וְהָאֹרֵב הֵחִישׁוּ מיהרו וַיִּפְשְׁטוּ אֶל הַגִּבְעָה, וַיִּמְשֹׁךְ עקף הָאֹרֵב וַיַּךְ אֶת כָּל הָעִיר לְפִי חָרֶב. לח וְהַמּוֹעֵד האות הקבוע (לסמן לגדוד הבורח שהעיר נכבשה) הָיָה לְאִישׁ יִשְׂרָאֵל עִם הָאֹרֵב, הֶרֶב לְהַעֲלוֹתָם שיעלו להם הרבה מַשְׂאַת מדורת הֶעָשָׁן מִן הָעִיר. לט וַיַּהֲפֹךְ הבורחים הפנו את אחוריהם כלפי בינימין הרודפים אחריהם אִישׁ יִשְׂרָאֵל בַּמִּלְחָמָה, וּבִנְיָמִן הֵחֵל לְהַכּוֹת חֲלָלִים בְּאִישׁ יִשְׂרָאֵל כִּשְׁלֹשִׁים אִישׁ, כִּי אָמְרוּ אַךְ נִגּוֹף נִגָּף הוּא לְפָנֵינוּ כַּמִּלְחָמָה הָרִאשֹׁנָה. מ וְהַמַּשְׂאֵת הֵחֵלָּה לַעֲלוֹת מִן הָעִיר, עַמּוּד עָשָׁן, וַיִּפֶן בִּנְיָמִן אַחֲרָיו וְהִנֵּה עָלָה כְלִיל לגמרי הָעִיר הַשָּׁמָיְמָה. מא וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל הָפַךְ הסתובב וַיִּבָּהֵל אִישׁ בִּנְיָמִן, כִּי רָאָה כִּי נָגְעָה עָלָיו הָרָעָה. מב וַיִּפְנוּ לִפְנֵי אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר וְהַמִּלְחָמָה הִדְבִּיקָתְהוּ, וַאֲשֶׁר מֵהֶעָרִים ואת יושבי שאר ערי בינימין מַשְׁחִיתִים מחנה ישראל הורגים אוֹתוֹ בְּתוֹכוֹ כל עיר, את אנשי העיר בתוכה. מג כִּתְּרוּ אֶת בִּנְיָמִן, הִרְדִיפֻהוּ, מְנוּחָה ב'מנחת', אחת מערי בינימין (שכונת 'מלחה' בירושלים בימינו) הִדְרִיכֻהוּ השיגו אותם, עַד נֹכַח הַגִּבְעָה מִמִּזְרַח שָׁמֶשׁ. מד וַיִּפְּלוּ מִבִּנְיָמִן שְׁמֹנָה עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ, אֶת עם כָּל אֵלֶּה אַנְשֵׁי חָיִל. מה וַיִּפְנוּ וַיָּנֻסוּ הַמִּדְבָּרָה אֶל סֶלַע הָרִמּוֹן וַיְעֹלְלֻהוּ הריגה נוספת (מלשון עוללות, בציר נוסף של הענבים) בַּמְסִלּוֹת חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ, וַיַּדְבִּיקוּ השיגו אַחֲרָיו עַד גִּדְעֹם, וַיַּכּוּ מִמֶּנּוּ אַלְפַּיִם אִישׁ. מו וַיְהִי כָל הַנֹּפְלִים מִבִּנְיָמִן עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אֶלֶף בפסוק לה מופיע מספר יותר מדוייק: 25,100 אִישׁ שֹׁלֵף חֶרֶב בַּיּוֹם הַהוּא, אֶת כָּל אֵלֶּה אַנְשֵׁי חָיִל. מז וַיִּפְנוּ וַיָּנֻסוּ הַמִּדְבָּרָה אֶל סֶלַע הָרִמּוֹן שֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ שארית צבא בינימין, וַיֵּשְׁבוּ בְּסֶלַע רִמּוֹן אַרְבָּעָה חֳדָשִׁים. מח וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל שָׁבוּ אֶל בְּנֵי בִנְיָמִן וַיַּכּוּם לְפִי חֶרֶב מֵעִיר מְתֹם מתושבי העיר עַד בְּהֵמָה עַד כָּל הַנִּמְצָא, גַּם כָּל הֶעָרִים הַנִּמְצָאוֹת שעדיין שרדו שִׁלְּחוּ בָאֵשׁ. {פ}


הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

הערות

  • "מְנוּחָה הִדְרִיכֻהוּ" (מג) - עיין בוויקיפדיה לגבי הביטוי "הדריך את מנוחתו" שיתכן שנבע מפסוק זה.