ביאור:שופטים יח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י

שופטים פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא       (מהדורות נוספות של שופטים יח)


נציגים משבט דן בדרכם צפונה מתייעצים עם הלוי בבית מיכה

א בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל, וּבַיָּמִים הָהֵם שֵׁבֶט הַדָּנִי שבט דן מְבַקֶּשׁ לוֹ נַחֲלָה לָשֶׁבֶת, כִּי לֹא נָפְלָה לּוֹ נכבשה על ידו (רוב נחלת שבט דן היתה עדיין תחת שליטת עמי כנען) עַד הַיּוֹם הַהוּא בְּתוֹךְ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל בְּנַחֲלָה. {פ}

Shoftim17.jpg

ב וַיִּשְׁלְחוּ בְנֵי דָן מִמִּשְׁפַּחְתָּם חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים מִקְצוֹתָם מכל קצותם, נציגים מכל בית אב, אֲנָשִׁים בְּנֵי חַיִל מִצָּרְעָה וּמֵאֶשְׁתָּאֹל לְרַגֵּל אֶת הָאָרֶץ וּלְחָקְרָהּ, וַיֹּאמְרוּ מנהיגי השבט אֲלֵהֶם: "לְכוּ חִקְרוּ אֶת הָאָרֶץ השטח בו אמורים היו שבט דן לנחול, בצפון מזרח הגליל (דברים לג, כב; דברים לד, א)", וַיָּבֹאוּ הַר אֶפְרַיִם עַד בֵּית מִיכָה וַיָּלִינוּ שָׁם. ג הֵמָּה עִם כאשר היו ב בֵּית מִיכָה וְהֵמָּה הִכִּירוּ אֶת קוֹל הַנַּעַר הַלֵּוִי, וַיָּסוּרוּ שָׁם וַיֹּאמְרוּ לוֹ: "מִי הֱבִיאֲךָ הֲלֹם וּמָה אַתָּה עֹשֶׂה בָּזֶה בבית זה וּמַה לְּךָ פֹה?". ד וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: "כָּזֹה וְכָזֶה כך וכך, כל סיפור המעשה עָשָׂה לִי מִיכָה, וַיִּשְׂכְּרֵנִי וָאֱהִי לוֹ לְכֹהֵן". ה וַיֹּאמְרוּ לוֹ: "שְׁאַל נָא בֵאלֹהִים, וְנֵדְעָה, הֲתַצְלִיחַ דַּרְכֵּנוּ אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ הֹלְכִים עָלֶיהָ?". ו וַיֹּאמֶר לָהֶם הַכֹּהֵן הלוי המשמש בתפקיד של כהן: "לְכוּ לְשָׁלוֹם, נֹכַח יְהוָה מול עיני ה' (הוא משגיח עליכם) דַּרְכְּכֶם אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ". {פ}

שבט דן, בדרכו לכבוש את ליש, לוקח איתו את הלוי ואת האפוד והפסל

ז וַיֵּלְכוּ חֲמֵשֶׁת הָאֲנָשִׁים וַיָּבֹאוּ לָיְשָׁה אל העיר ליש הנמצאת בצפון עמק החולה, וַיִּרְאוּ אֶת הָעָם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ יוֹשֶׁבֶת לָבֶטַח, כְּמִשְׁפַּט צִדֹנִים הם נוהגים מנהגים שנוהגים יושבי צידון (שבעבר שלטו שם), שֹׁקֵט וּבֹטֵחַ וְאֵין מַכְלִים אף אחד שמתקיף ובוזז דָּבָר שום דבר בָּאָרֶץ יוֹרֵשׁ עֶצֶר ואין יורש עצר, אין מושל (עֶצֶר פירושו שילטון), וּרְחֹקִים הֵמָּה מִצִּדֹנִים, וְדָבָר ושום ברית הגנה אֵין לָהֶם עִם אָדָם. ח וַיָּבֹאוּ אֶל אֲחֵיהֶם, צָרְעָה וְאֶשְׁתָּאֹל, וַיֹּאמְרוּ לָהֶם אֲחֵיהֶם: "מָה אַתֶּם מה אתם מספרים? מה ראיתם??". ט וַיֹּאמְרוּ: "קוּמָה וְנַעֲלֶה עֲלֵיהֶם כִּי רָאִינוּ אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה טוֹבָה מְאֹד - וְאַתֶּם מַחְשִׁים סתם שותקים ולא עושים כלום - אַל תֵּעָצְלוּ לָלֶכֶת לָבֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ. י כְּבֹאֲכֶם תָּבֹאוּ אֶל עַם בֹּטֵחַ וְהָאָרֶץ רַחֲבַת יָדַיִם, כִּי וכדאי ללכת כי נְתָנָהּ אֱלֹהִים בְּיֶדְכֶם, מָקוֹם אֲשֶׁר אֵין שָׁם מַחְסוֹר כָּל דָּבָר אֲשֶׁר בָּאָרֶץ". יא וַיִּסְעוּ מִשָּׁם מִמִּשְׁפַּחַת הַדָּנִי, מִצָּרְעָה וּמֵאֶשְׁתָּאֹל, שֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ חָגוּר כְּלֵי מִלְחָמָה. יב וַיַּעֲלוּ וַיַּחֲנוּ בְּקִרְיַת יְעָרִים בִּיהוּדָה, עַל כֵּן קָרְאוּ לַמָּקוֹם הַהוּא 'מַחֲנֵה דָן' עַד הַיּוֹם הַזֶּה, הִנֵּה הריהו נמצא עכשיו (בזמן כתיבת הספר) אַחֲרֵי מערבית ל קִרְיַת יְעָרִים.

Micah and the Danites.jpg
מיכה ואנשי דן, חריטת עץ משנת 1695 מאת Johann Christoph Weigel

יג וַיַּעַבְרוּ מִשָּׁם הַר אֶפְרָיִם, וַיָּבֹאוּ עַד בֵּית מִיכָה. יד וַיַּעֲנוּ דיברו חֲמֵשֶׁת הָאֲנָשִׁים הַהֹלְכִים לְרַגֵּל אֶת הָאָרֶץ לַיִשׁ, וַיֹּאמְרוּ אֶל אֲחֵיהֶם: "הַיְדַעְתֶּם כִּי יֵשׁ בַּבָּתִּים הָאֵלֶּה אֵפוֹד וּתְרָפִים וּפֶסֶל וּמַסֵּכָה, וְעַתָּה דְּעוּ מַה תַּעֲשׂוּ". טו וַיָּסוּרוּ שָׁמָּה וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּית הַנַּעַר הַלֵּוִי בֵּית מִיכָה, וַיִּשְׁאֲלוּ לוֹ לְשָׁלוֹם. טז וְשֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ חֲגוּרִים כְּלֵי מִלְחַמְתָּם נִצָּבִים פֶּתַח הַשָּׁעַר, אֲשֶׁר מִבְּנֵי דָן. יז וַיַּעֲלוּ חֲמֵשֶׁת הָאֲנָשִׁים הַהֹלְכִים לְרַגֵּל אֶת הָאָרֶץ, בָּאוּ שָׁמָּה, לָקְחוּ אֶת הַפֶּסֶל וְאֶת הָאֵפוֹד וְאֶת הַתְּרָפִים וְאֶת הַמַּסֵּכָה. וְהַכֹּהֵן הלוי (המשמש ככהן) באותו זמן שלקחו לו מהבית את הפסלים והאפוד נִצָּב פֶּתַח הַשַּׁעַר וְשֵׁשׁ מֵאוֹת לקבל את פני שש מאות הָאִישׁ הֶחָגוּר כְּלֵי הַמִּלְחָמָה. יח וְאֵלֶּה חמשת האנשים בָּאוּ בֵּית מִיכָה, וַיִּקְחוּ אֶת פֶּסֶל הָאֵפוֹד וְאֶת הַתְּרָפִים וְאֶת הַמַּסֵּכָה, וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם כשיצאו מהבית הַכֹּהֵן: "מָה אַתֶּם עֹשִׂים?". יט וַיֹּאמְרוּ לוֹ: "הַחֲרֵשׁ אל תדבר, שלא ישמע אותך מיכה, שִׂים יָדְךָ עַל פִּיךָ וְלֵךְ עִמָּנוּ, וֶהְיֵה לָנוּ לְאָב וּלְכֹהֵן. הֲטוֹב הֱיוֹתְךָ כֹהֵן לְבֵית אִישׁ אֶחָד אוֹ הֱיוֹתְךָ כֹהֵן לְשֵׁבֶט וּלְמִשְׁפָּחָה בְּיִשְׂרָאֵל?". כ וַיִּיטַב לֵב הַכֹּהֵן וַיִּקַּח אֶת הָאֵפוֹד וְאֶת הַתְּרָפִים וְאֶת הַפָּסֶל, וַיָּבֹא בְּקֶרֶב הָעָם. כא וַיִּפְנוּ וַיֵּלֵכוּ, וַיָּשִׂימוּ אֶת הַטַּף וְאֶת הַמִּקְנֶה וְאֶת הַכְּבוּדָּה הרכוש, לִפְנֵיהֶם כדי שאם יתקיפו אותם מאחורה, מכיוון בית מיכה, הילדים והצאן והרכוש יהיו מוגנים. כב הֵמָּה הִרְחִיקוּ מִבֵּית מִיכָה, וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בַּבָּתִּים אֲשֶׁר עִם שכנים ל- בֵּית מִיכָה נִזְעֲקוּ וַיַּדְבִּיקוּ אֶת בְּנֵי דָן. כג וַיִּקְרְאוּ אֶל בְּנֵי דָן, וַיַּסֵּבּוּ פְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ לְמִיכָה: "מַה לְּךָ כִּי נִזְעָקְתָּ?". כד וַיֹּאמֶר: "אֶת אֱלֹהַי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְקַחְתֶּם וְאֶת הַכֹּהֵן וַתֵּלְכוּ, וּמַה לִּי נשאר לי עוֹד? וּמַה זֶּה תֹּאמְרוּ אֵלַי 'מַה לָּךְ'?". כה וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו בְּנֵי דָן: "אַל תַּשְׁמַע קוֹלְךָ עִמָּנוּ לידינו פֶּן יִפְגְּעוּ בָכֶם אֲנָשִׁים מָרֵי נֶפֶשׁ אנשים משבט דן שהם נואשים אך חזקים וְאָסַפְתָּה ותאסוף אל המתים את נַפְשְׁךָ וְנֶפֶשׁ בֵּיתֶךָ". כו וַיֵּלְכוּ בְנֵי דָן לְדַרְכָּם, וַיַּרְא מִיכָה כִּי חֲזָקִים הֵמָּה מִמֶּנּוּ וַיִּפֶן וַיָּשָׁב אֶל בֵּיתוֹ.

Tel dan hram.jpg
אתר הפולחן הישראלי שנחשף בתל דן, המתוארך לתקופת אחאב - להרחבה ר' בערך מקדשי ממלכת ישראל

כז וְהֵמָּה לָקְחוּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה מִיכָה וְאֶת הַכֹּהֵן אֲשֶׁר הָיָה לוֹ, וַיָּבֹאוּ עַל לַיִשׁ עַל עַם שֹׁקֵט וּבֹטֵחַ, וַיַּכּוּ אוֹתָם לְפִי חָרֶב, וְאֶת הָעִיר שָׂרְפוּ בָאֵשׁ. כח וְאֵין מַצִּיל כִּי רְחוֹקָה הִיא מִצִּידוֹן אמנם לַיִשׁ היתה מושבה צידונית, אך היתה מנותקת מאיזור החוף (בו ישבו הצידונים) על ידי נחלת נפתלי ואשר וְדָבָר ברית הגנה אֵין לָהֶם עִם אָדָם, וְהִיא בָּעֵמֶק עמק החולה הצפוני אֲשֶׁר לְבֵית רְחוֹב סמוך לעיר 'בית רחוב'. וַיִּבְנוּ אֶת הָעִיר וַיֵּשְׁבוּ בָהּ. כט וַיִּקְרְאוּ שֵׁם הָעִיר 'דָּן' בְּשֵׁם דָּן אֲבִיהֶם אֲשֶׁר יוּלַּד לְיִשְׂרָאֵל ליעקב אבינו, וְאוּלָם 'לַיִשׁ' שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה. ל וַיָּקִימוּ לָהֶם בְּנֵי דָן אֶת הַפָּסֶל, וִיהוֹנָתָן זה שמו של הנער הלוי בֶּן גֵּרְשֹׁם בֶּן מְנַשֶּׁה, הוּא וּבָנָיו, הָיוּ כֹהֲנִים לְשֵׁבֶט הַדָּנִי עַד יוֹם גְּלוֹת הָאָרֶץ שנאלצו בני דן לברוח משם מתישהו. לא וַיָּשִׂימוּ לָהֶם אֶת פֶּסֶל מִיכָה אֲשֶׁר עָשָׂה עשה מיכה, כָּל יְמֵי והפסל עמד כל עוד הֱיוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים המשכן בְּשִׁלֹה. {פ}


הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

הערות

  • "וַיִּקְרְאוּ שֵׁם הָעִיר דָּן בְּשֵׁם דָּן אֲבִיהֶם" (פסוק כט) - היא תל דן של ימינו הנמצא צפונית לקיבוץ דן ובתחום שמורת הטבע תל דן.
בפי הערבים היא נקראת "תל אל-קאדי", תל הדיין.
באמצע האלף ה-3 לפנה"ס קמה על התל עיר כנענית בשם ליש, אשר נהנתה מסחר פורה עם אזור מסופוטמיה ועם הצידונים.
העיר מכונה גם בשם לֶשֶם (יהושע יט, מז) - מאחר וזו האבן שייצגה את שבט דן על אפודו של הכהן בגדול.
עוד כדאי להזכיר את כתובת תל דן שנמצאה בתל, ובה מוזכר בית דוד - הראייה הארכאולוגית החוץ מקראית החשובה ביותר ואולי אף היחידה, אשר מזכירה אותו.
  • "וִיהוֹנָתָן בֶּן גֵּרְשֹׁם בֶּן מְנַשֶּׁה" - האות נ' "תלויה", כתובה מעל השורה. לפי מסורת חז"ל (אבות דרבי נתן לד) היה אותו לוי, המשרת לפני הפסל, מזרע גרשום בן משה רבינו (שמות ב, כב) ומפני כבודו של משה רבינו הוסיפו הסופרים את האות נ' לשמו, כדי שלא יהיה הדבר בולט.