ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת סוטה/פרק שלישי

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרק שלישי – היה נוטל[עריכה]

ירושלמי סוטה, פרק ג, הלכה א[עריכה]

מתני’: ג_אהיה נוטל את מנחתה מתוך כפיפה מצרית, ונותנה לתוך כלי שרת ונותנה על ידיה. וכהן מניח את ידו תחתיה ומניפה. הניף והגיש קמץ והקטיר, והשאר נאכל לכהנים:


גמ’: כתיב (במדבר נשא ה כה) ולקח הכהן מיד האשה את מנחת הקנאות והניף את המנחה. למה נאמר שהכהן לוקח את המנחה ומניף אותה, וכי על ידו בלבד הוא מניף? ולא אף על ידה הוא מניף, שהרי צריך ששניהם יניפו יחד? אלא מיכן שהוא נוטלה מתוך כלי חול ונותנה בכלי שרת וחוזר ונותנו על ידיה, וכהן מניח את ידו תחתיה ומניפה. ואין הדבר כעור ? מביא מפה. ואינו חוצץ? מביא כהן זקן. אפילו תימר ילד, אין יצר הרע מצוי לשעה. תני רבי חייה רבי חייא רבה°. סוטה גידמת שאין לה ידים, שני כהנים מניפין על ידיה מכאן שיש שליחות לתנופה. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. בכל אתר דכתיב והגיש גבי מנחות, הדא מילתא צריכין לרבנן  הסתפקו חכמים בדבר זה מהו מגיש מה צריך לגעת במזבח? גופה של מנחה, היינו שמטה את הכלי עד שתגע המנחה במזבח, או גופה של כלי. תנופות מניין שהן קודמות להגשות? אמר רבי ירמיה רבי ירמיה° בשם רבי פדת רבי פדת°, מסוטה למדו שכתוב בה והניף ואחר כך והגיש. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. סוטה לחידושה יצאת. שהרי בכל התורה אין תנופה בנשים חוץ מנזירה וסוטה. ודבר שהוא יוצא לחידושו, אין למדין הימינו. רבי בון בר חייה רבי בון בר חייא° שמע לה מן הדא דתנן, כתיב (ויקרא צו ו ז) וזאת תורת המנחה הקרב אותה בני אהרון אל פני המזבח זו הגשה. והרים ממנו בקמצו מסלת המנחה ומשמנה ואת כל הלבונה אשר על המנחה זו קמיצה והקטיר המזבח ריח ניחח אזכרתה לה’ זו הקטרה. היכן היא תנופה? כבר קדמה. מכאן שתנופה קדמת להגשה. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° תיפתר במנחות שאינן טעונות תנופה כגון מנחת סולת או מחבת, ולית שמע מינה כלום

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

[ע"ב]

1 ג_א מיי' פ ג' מהל' סוטה הלכה י"ג, סמ"ג עשין נו:


-----------------------------------דף יד[עריכה]

ירושלמי מאיר סוטה יד


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יד עמוד א] ויידא אמרה דא שהנפה קדמת להגשה? מהדין דתנן כתיב (ויקרא ויקרא ב ח) והבאת את המנחה אשר יעשה מאלה לה’ והגישה אל הכהן והקריבה אל המזבח, והרים הכהן מן המנחה את אזכרתה לה’. ודרשינן, והבאתה, לרבות מנחת העומר להגשה. והקריבה לרבות מנחת סוטה להגשה. וכתיב בתרי והרים הכהן מן המנחה את אזכרתה היינו קמיצה. והיכן היא תנופה? כבר קדמה. תמן תנינן אילו מנחות נקמצות ושיריהן לכהנים. רבי אבא בר ממל רבי אבא בר ממל° ורבי שמואל בר רב יצחק רב שמואל בר יצחק° הוון יתבין  היו יושבים. רבי אבא בר ממל רבי אבא בר ממל° בעא קומי  שאל את רבי שמואל בר רב יצחק רב שמואל בר יצחק°. מנחת העומר מניין ששיריה נאכלין? אמר ליה, ולא כן אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° בשם °רבי ישמעאל רבי ישמעאל. נאמר מנחת בסוטה, ונאמר מנחת בעומר. מה מנחת שנאמרה להלן בסוטה, מן השעורין. אף כאן בעומר מן השעורין. ומכאן, מה מנחת סוטה שיריה נאכלין. אף מנחת העומר שיריה נאכלין. מן דקיימין ויצא רבי שמואל בר רב יצחק רב שמואל בר יצחק°, קם רבי אבא בר ממל רבי אבא בר ממל° עם רבי ירמיה רבי ירמיה° אמר ליה. חמית היך אפרחי הדין דידך ראיתה איך פטר אותי הרב שלך בדבר שאין בו ממש, מנחת סוטה עצמה מניין ששיריה נאכלין? אייתי רבי זעירא רבי זעירא° לרבי יצחק עטושיא רבי יצחק עטושיא° ותנא ליה מדכתיב (ויקרא צו ז י) וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה לכל בני אהרן תהיה איש כאחיו. מה אנן קיימין? אם בבלול של חיטין, כבר הוא אמור דכתיב והנותרת ממנה יאכלו אהרון ובניו הכהנים. אלא אם אינו ענין לבלול של חיטין, תניהו עניין לבלול של שעורין שזו מנחת העומר, ותבא מנחת סוטה ותלמד ממנה. וחרנה אמר. מה אנן קיימין? אם בחרב של חיטין כגון מנחת מאפה, כבר הוא אמור שהרי נלמד מזאת תורת המנחה תורה אחת לכל המנחות, וכתיב במנחת סלת והיותרת יאכלו הכהנים. אלא אם אינו עניין לחרב של חיטין, תניהו עניין לחרב של שעורין שזו מנחת סוטה, ויבא העומר וילמד ממנה. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. בבלול של חיטין ובחרב של חיטין אנן קיימין ואין ללמוד מאם אינו ענין, שהרי לצורך איתאמרת. כדתנן כתיב (ויקרא צו ז י) לכל בני אהרן תהיה איש כאחיו. האיש חולק אף על פי שהוא בעל מום. ואין הקטן חולק אף על פי שהוא תמים. ויידא אמרה דא שאף מנחת סוטה נאכלת? דתנן והבאת, לרבות מנחת העומר להגשה. והקריבה, לרבות מנחת סוטה להגשה. וכתיב בתריה (ויקרא ויקרא ב ג) והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו קדש קדשים. מכאן שגם את שיירי העומר וגם את שיירי מנחת סוטה אוכלים הכהנים. אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון°. מפני שריבתה תורה בדבר אחד את מרבה אותה לכל הדברים? והבאת, בא לרבות מנחת העומר להגשה. והקריבה, בא לרבות מנחת סוטה להגשה. אבל מנין לרבות בעומר ובסוטה גם את מה שנאמר בסוף הפסוק שהשריים נאכלים? אלא נאמר אזכרה גבי שאר מנחות דכתיב והרים הכהן מן המנחה את אזכרתה. ונאמר במנחת העומר ואם תקריב מנחת ביכורים וגו' והקטיר הכהן את אזכרתה מגרשה ומשמנה. ונאמר בסוטה (במדבר נשא ה טו) מנחת זכרון מזכרת עון. מה אזכרה שנאמר להלן שיריה נאכלין. אף אזכרה שנאמר כאן שיריה נאכלין.

ירושלמי סוטה, פרק ג, הלכה ב[עריכה]

מתני’: ג_בהיה משקה ואחר כך מקריב את מנחתה

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יד עמוד ב] °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר. מקריב את מנחתה ואחר כך משקה שנאמר (במדבר נשא ה כו) ואחר ישקה האשה את המים. אם השקה ואחר כך הקריב את מנחתה כשירה:


גמ’: מה טעמא דרבנין? דכתיב ובאו בה וכ”ו ואחר כך כתוב ולקח הכהן מיד האשה את מנחת הקנאות. מה טעמא ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי? דכתיב וקמץ הכהן וכו' והקטיר המזבחה, ואחר ישקה את האשה. מה מקיים °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי טעמא דרבנין? ובאו בה ואחר כך כתוב ולקח, לא בא ללמד על הסדר, אלא ללמד הלכה שצריכה לשתות כולהון ולא מקצתן. מה מקיימין רבנין טעמא ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי? וקמץ הכהן וכו' והקטיר המזבחה ואחר ישקה את האשה את המים. לא בא ללמד על הסדר, אלא מלמד שמשקה על כורחה שלא בטובתה. מודה °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי לחכמים שאם השקה ואחר כך הקריב מנחתה שהיא כשירה. ומודין חכמים ל°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי שאם הקריב מנחתה ואחר כך השקה שהיא כשירה. מה ביניהון? מצוה. רבנין אמרי, מנחה היא שהיא בודקתה. ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר, המים הן בודקין אותה. מה טעמא דרבנין? דכתיב מנחת זכרון מזכרת עון. מה טעמא ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי? דכתיב ובאו בה המים המאררים למרים וכ”ו. מה מקיימין רבנין טעמא ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי? ובאו בה, מלמד שהן מתחלחלין בכל איבריה. מה מקיים °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי טעמא דרבנין? מנחת זכרון מזכרת עון. מלמד שכל עונות שיש לה נזכרין לה באותה שעה. רבנין אמרי, כותב ומוחק ומשקה ומקריב. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר, כותב ומקריב ומוחק ומשקה. כל עמא מודיי שמחיקה סמוכה להשקיה שנאמר. וכתב את האלות האלה הכהן בספר ומחה אל מי המרים, והשקה את האשה. אלא דרבנן אמרי כותב ומוחק ומשקה ומקריב. ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר כותב ומקריב ומוחק ומשקה. תני, לעולם היא יכולה לחזור בה עד שלא תקרב מנחתה. קרבה מנחתה ואמרה איני שותה, מערערין אותה ומשקין אותה בעל כורחה. ברייתא זו כ°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי. ברם כרבנן כבר שתת קדם הקרבת מנחתה. אנן תנינן אינה מספקת לשתות עד שפניה מוריקות ועיניה בולטות. אית תניי תני, לא היתה זזה משם. מאן דאמר אינה מספקת לשתות, °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי ששותה בסוף אחר הקרבת מנחתה וכיוון שהמנחה היא הבדקת לא היתה מספיקה לשתות. מאן דאמר לא היתה זזה משם רבנין שכבר שתתה קדם הקרבת מנחתה

ירושלמי סוטה, פרק ג, הלכה ג[עריכה]

מתני’: ג_געד שלא נמחקה המגילה אמרה איני שותה. מגילתה נגנזת, ומנחתה מתפזרת על הדשן, ואין מגילתה כשירה להשקות בה סוטה אחרת. ג_דנמחקה המגילה ואמרה טמאה אני. המים נשפכין ומנחתה מתפזרת על הדשן. ג_הנמחקה המגילה ואמרה איני שותה. מערערין אותה ומשקין אותה בעל כורחה

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

2 ג_ב מיי' פ ג' מהל' סוטה הלכה ט"ו:


[ע"ב]

3 ג_ג מיי' פ ד' מהל' סוטה הלכה ד':

4 ג_ד מיי' פ ד' מהל' סוטה הלכה ו':

5 ג_ה מיי' פ ד' מהל' סוטה הלכה ד':


-----------------------------------דף טו[עריכה]

ירושלמי מאיר סוטה טו


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף טו עמוד א]

גמ’: תני, מגילתה נגנזת תחת צירו של היכל. למה בשביל לשחקה? הרי אסור למחוק את השם? לול קטן היה שם. תנן, המים נשפכין. תני, אף אחר שנמחקה המגילה אין בהן משום קדושה. מהו לגבול בהן את הטיט? מה בכך שהרי הם נשפכין. תני אידך, יש בהן משום קדושה. תנן, עד שלא נמחקה המגילה אמרה איני שותה. מגילתה נגנזת ומנחתה מתפזרת על הדשן. הדא אמרה. שמנחת סוטה קדשה עד שלא תמחק המגילה. שאם לא היה בה קדושת הגוף אפשר היה לפדות אותה. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. דרובה חידוש גדול יותר תני רבי חייה רבי חייא רבה°, אם הפריש מנחתה עד שהיא בדרך מנחתה קדשה אפילו קדם שהגיעה למקדש. אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון° מתניתא אמרה כן דתנן אלו מנחות נשרפות וכ”ו ושבעלה בא עליה בדרך. נמחקה המגילה ואמרה איני שותה. מערערין אותה ומשקין אותה על כורחה. למה? שגרמה לשם שימחק. כמה ימחוק ויהיו מערעין אותה? תני רבי חנין רבי חנין° °בית שמאי בית שמאי אומרים אפילו אות אחת. ו°בית הלל בית הלל אומרים שתים. אמר רבי אילי רבי אלעאי (אמורא)°. טעמון ד°בית הלל בית הלל כדי לכתוב יה. אמר לו °רבי עקיבה רבי עקיבא. וכי מפני מה משקין את זו? אם לבודקה, כבר היא בדוקה ומתוקנת. דסבר °רבי עקיבה רבי עקיבא. האומרת איני שותה, כאומרת אני טמאה לך. ולית ל°רבי עקיבה רבי עקיבא שום מקרה שבו מערערים אותה לשתות עד שפניה מוריקות ומשקין אותה על כורחה? אית ליה כשהתחילה לשתות

ירושלמי סוטה, פרק ג, הלכה ד[עריכה]

מתני’: ג_ואינה מספקת לשתות, עד שפניה מוריקות, ועיניה בולטות, והיא מתמלאה גידים. והן אומרים, הוציאוה הוציאוה

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף טו עמוד ב] שלא תטמא את העזרה. ג_זאם יש לה זכות, תולה לה. יש זכות תולה לה שנה אחת. ויש זכות תולה לה ב' שנים. ויש זכות תולה לה ג' שנים, מיכן אמר °בן עזאי שמעון בן עזאי, חייב אדם ללמד את בתו תורה. שאם תשתה תדע שהזכות תולה לה. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, ג_חהמלמד את בתו תורה, מלמדה תפלות. °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה אומר, רוצה אשה בקב ותפלות מתשעת קבין ופרישות. הוא היה אומר. ג_טחסיד שוטה, רשע ערום, אשה פרושה, ומכת פירושים. הרי אילו מכלי עולם:


גמ’: תנן, אינה מספקת לשתות, עד שפניה מוריקות, ועיניה בולטות, והיא מתמלאה גידים. ולא כן סברנן מימר, ובאו בה, עד שתשתה כולהן ולא מקצתן? באמת רק אחר ששותה פניה מוריקות אבל כך דרך בני אדם לתאר דבר שקורה מיד אחר דבר אחר כאינש דאמר לא אספיק פלן למישתי עד דאיתחלחל. יש זכות תולה שנה אחת. יש זכות תולה שתי שנים. יש זכות תולה שלש שנים. יש זכות תולה שנה אחת, מנבוכדנצר דכתיב (דניאל ד', כ"ו) לקצת ירחין תרי עשר, דעד הזמן הזה הועילה לו עצת דניאל שאמר לו לפדות את חטאיו בעשיית צדקה. יש זכות תולה שתי שנים מאמנון דכתיב(שמואל ב יג כג) ויהי לשנתים ימים. יש זכות שתולה לשלש שנים מאחאב דכתיב (מלכים א כ"ב, א') וישבו שלש שנים אין מלחמה בין ארם ובין ישראל. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. מנבוכדנצר אין ראיה שהזכות תולה. כי אולי נאמר שכל אותן שנים עשר חדש היה עסוק במצות צדקה. וגם מאבשלום אין ראיה שאולי כל אותן שתי שנים היה עסוק בתורה. ויידא אמרה דא שהזכות תולה? מאחאב דכתיב, וישבו שלש שנים אין מלחמה בין ארם ובין ישראל, ושם לא מצאנו מצווה שעשה כל אותו זמן. מניין שאם יש לה זכות תולה אף בסוטה? דכתיב מנחת זכרון. דלמא מנחת זכרון כלל. מזכרת עון פרט. כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט. ואין כאן אלא זכרון עוונות? אם אומר את כן לא נמצאת מידת הדין מקופחת? והרי גדולה מדה טובה ממידת פורענות. מה אם מידת הפורענות שהיא מעוטה, הרי היא מזכרת. מידת הטוב שהיא מרובה, על אחת כמה וכמה. לא דורשים בכלל ופרט, אלא מנחת זכרון אם יש לה זכות. מזכרת עון אם אין לה זכות. תני °רבי טרפון רבי טרפון אומר. כל הזכרונות שנאמרו בתורה לטובה. חוץ מזו שהוא של פורענות. אמר לו °רבי עקיבה רבי עקיבא. אלו נאמר מזכרת עון ושתיק, הייתי אומר כדבריך. הא אינו אומר רק מזכרת עוון אלא מנחת זכרון אף לטובה שאף הזכויות נזכרות. תני °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר בשם °רבי אלעזר בן מתיה רבי אלעזר בן מתיה. הרי הוא אומר (במדבר נשא ה כח) ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא. וכי אין אנו יודעין שאם לא נטמאה האשה שהיא טהורה? ומה תלמוד לומר וטהורה היא. אלא סוף דבר, שהמקום פורע בה תחת ניוולה ומודיע שהיא טהורה. שאם היתה עקרה נפקדת. יולדת בצער יולדת בריוח. כעורים יולדת נאים. שחורים יולדת לבנים. קצרים יולדת ארוכים. נקיבות יולדת זכרים. אחד יולדת שנים. אמר לו רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°. אם כן, ילכו כל הנשים ויתקלקלו בשביל שיפקדו. ולית ל°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי ונקתה ונזרעה זרע? אית ליה שהבן שיולד לה אחר שנקתה יהיה זרע כשר ולא זרע פסול. תנן, מיכן אמר °בן עזאי שמעון בן עזאי, חייב אדם ללמד את בתו תורה. שאם תשתה תדע שהזכות תולה לה. ו°בן עזאי שמעון בן עזאי דלא כ°רבי אלעזר בן עזריה רבי אלעזר בן עזריה. דתני מעשה ב°רבי יוחנן בן ברוקה רבי יוחנן בן ברוקה, ו°רבי אלעזר חסמא רבי אלעזר חסמא, שהיו מהלכין מיבנה ללוד

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

6 ג_ו מיי' פ ג' מהל' סוטה הלכה ט"ז:


[ע"ב]

7 ג_ז מיי' פ ג' מהל' סוטה הלכה כ':

8 ג_ח מיי' פ"א מהל' תלמוד תורה הלכה י"ג, טור ושו"ע יו"ד סי' רמ"ו סעיף ו', סמ"ג עשין יב:

9 ג_ט מיי' פ"ח מהל' ערכין הלכה י"ג:


-----------------------------------דף טז[עריכה]

ירושלמי מאיר סוטה טז


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף טז עמוד א] והקבילו את °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה בבקיעין. אמר להן, מה חידוש היה לכם בבית המדרש היום? ואמרו לו. הכל תלמידיך ומימיך אנו שותים. אמר להן, אפילו כן אי אפשר לבית המדרש שלא יהא בו דבר חדש בכל יום. מי שבת שם? אמרו לו °רבי אלעזר בן עזריה רבי אלעזר בן עזריה. ומה היתה פרשתו? הקהל את העם האנשים והנשים והטף. ומה אמר בה? הואיל והאנשים באין ללמוד. והנשים באות לשמוע. הטף למה בא? אלא ליתן שכר למביאיהן מכאן שאין הנשים חייבות בלמוד תורה ובאות רק לשמוע וזה לא כמו בן עזאי. אמר להן. אין הדור יתום ש°רבי אלעזר בן עזריה רבי אלעזר בן עזריה שרוי בתוכו. מטרונה שאלה את °רבי אליעזר בן הורקנוס רבי אליעזר בן הורקנוס מפני מה חטא אחת במעשה העגל. והן מתים בה שלש מיתות? מיתת סייף כדכתיב, שימו איש חרבו. ומיתת מגפה דכתיב, ויגף ה' את העם. ומיתת הדרוקן כסוטה כדכתיב ויזר על פני המים וקימא לן דלא נתכוון משה אלא לבודקן כסוטות בלצבות בטן. אמר לה. אין חכמתה של אשה אלא בפילכה ולא רצה לענות כי לשיטתו אין ללמד נשים תורה, דכתיב (שמות כי תשא לה כה) וכל אשה חכמת לב בידיה טוו. אמר לו °הורקנוס הורקנוס בנו. בשביל שלא להשיבה דבר אחד מן התורה, איבדת ממני שלש מאות כור מעשר בכל שנה. אמר ליה. ישרפו דברי תורה ואל ימסרו לנשים. וכשיצתה אמרו לו תלמידיו. רבי, לזו דחיתה. לנו מה אתה משיב? אמר רבי ברכיה רבי ברכיה° אמר רבי אבא בר כהנא רבי אבא בר כהנא° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, כך השיב להם. כל מי שהיה לו עדים והתראה, היה מת בבית דין. עדים ולא התרייה, היה נבדק כסוטה. לא עדים ולא התרייה, היה מת במגפה. רב רב (אמורא)° ולוי בר סיסי לוי בר סיסי° תריהון אמרין. זיבח קיטר ניסך, היה מת בבית דין. טיפח ריקד שיחק, היה נבדק כסוטה. שמח בליבו, היה מת במגפה. אי זהו חסיד שוטה? ראה תינוק מבעבע בנהר. אמר, לכשאחלוץ תפילי אצילנו שלא ימחק שם ה’, עם כשהוא חולץ תפיליו, הוציא זה את נפשו. והוא שוטה שלעשות שלום בין איש לאשתו אמר הקדוש ברוך הוא ימחה שמי על המים קל וחומר להציל נפש. ראה תאינה בכורה אמר. במי שאפגע בו תחילה אתננה לו ואותו שוטה ראה נערה מאורסה, והיה רץ אחריה לתת לה את התאנה לקיים את נדרו. והכניס עצמו לסכנה שהרואה אותו רץ אחרי נערה מאורסה יכול להורגו. הדא היא דתנינן הרודף אחר חבירו להורגו אחר הזכור אחר נערה מאורסה מצילין אותה בנפשו. מאי רשע ערום? אמר רבי זריקן רבי זריקא° בשם רב הונא רב הונא°. זה שהוא מורה קלות על עצמו וחמורות לאחרים. ואתייא כהדא דתני. כל הרוצה להחמיר על עצמו ולנהוג כחומרי °בית שמאי בית שמאי וכחומרי °בית הלל בית הלל. על זה נאמר (קהלת ב', י"ד) הכסיל בחושך הולך. כקולי אילו וכקולי אילו, נקרא רשע. אלא או כדברי °בית שמאי בית שמאי, כקוליהן וכחומריהן. או כדברי °בית הלל בית הלל, כקוליהן וכחומריהן. וזה שנוהג בקולות לעצמו ומחמיר לאחרים, שיחשבו שהוא צדיק ומחמיר במצוות נקרא רשע ערום. הדא דתימר, עד שלא יצאת בת קול. אבל משיצאת בת קול, לעולם הלכה כ°בית הלל בית הלל. וכל העובר על דברי °בית הלל בית הלל, חייב מיתה. תני, יצאת בת קול ואמרה, אילו ואילו דברי אלהים חיים הן. אבל הלכה כ°בית הלל בית הלל לעולם. והיכן יצאת בת קול? אמר רבי ביבי רבי ביבי° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. ביבנה יצאת בת קול. מאי אשה פרושה? זו שהיא יושבת ומלעבת בדברי תורה, כגון ששואלת איך לאה יכלה לדבר כך שלא בצניעות שנאמר. (בראשית ויצא ל טז) ותאמר אלי תבא וישכב עמה בלילה הוא. כדי להראות כמה היא צנועה. אמר רבי אבהו רבי אבהו° מאי דכתיב הוא? כביכול הקדוש ברוך הוא היה במחשבה ומעיד עליה. שהוא לבדו היה יודע שלא עלת על דעתה אלא בשביל להעמיד שבטים. מאי מכות פרושים? זה שהוא נותן עצה ליתומים, להבריח מזונות מן האלמנה. כהדא ארמלתא דרבי שובתי רבי שובתי°, הוות מבזבזה בנכסייה. אתון יתמייא וקרבון לרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. אמר לון. ומה נעביד לכון ואתון שטיין שוטים. נפק כתובה הסופר אמר לון, נימא לכון מימר  אומר לכם מה כוונתו. עיבדון גרמיכון מזבנין, והיא תבעה פורנה. ומובדה מזונה  עשו עצמכם כאילו אתם מוכרים את הנכסים והיא תתבע כתובתה ותפסיד את המזונות. עבדין כן

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף טז עמוד ב] ברומשא אתת  בערב באה וקרבת גבי רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° לתבועה כתובתה אמר. זו מכות פרושין נגעו בה. יבוא עלי אם נתכוונתי לכך, שאני לא אמרתי אלא שישאלו אותה אם רוצה ליטול כתובתה ולצאת. חד תלמיד מד°רבי רבי יהודה הנשיא, היה לו מאתים זוז חסר דינר. והוה °רבי רבי יהודה הנשיא יליף זכי עימיה חדא לתלת שנין מעשר מסכינין  רגיל ליתן לו אחת לשלשה שנים מעשר עני חד זמן עבדין בו תלמידוי עין ביש ונתנו לו אותו דינר ומלון ליה למאתים זוז. אתא בעי מיזכי עימיה היך מה דהוה יליף  רצה לתת לו כמו שהיה רגיל. אמר ליה, °רבי רבי יהודה הנשיא. אית לי שיעורא. אמר זה מכת פירושים נגעו בו. רמז לתלמידיו ואעלוניה לקפילין מאפיה וחסריניה חד קרט רבע דינר. וזכה עימיה היך דהוה יליף  ונתן לו כמה שהיה רגיל. הוסיפו עליהן בתולה ציימנית שמזנה ומשאבדה בתוליה צמה ואומרת שמהצומות איבדה בתוליה. ואלמנה שובבית. כמו חגלה נסבת שם ביש  שיצא לה שם רע, שהיתה הולכת ומבקרת שכיניה תמיד בעת לדתן ואומרת שתלך להתפלל עליה ואחר כן הייתה האשה יולדת ומחזיקים אותה לצדיקה. אבל באמת היא עשתה כישוף לעצור רחמה ולא הלכה אלא לסתור כישופיה. ותינוק שהוא עולה לחדשיו. מאי ותינוק שהוא עולה לחדשיו? רבי חלקיה רבי חלקיה° אמר בשם רבי סימן רבי סימן°, זה שהוא גדול בתורה שלא בפירקו, ומבזה גדולים ממנו. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° אמר זה שהוא בן תשע ואיבריו נראין כבן שתים עשרה. וכיוון שהוא יודע שהוא פטור , הוא בא על אחת מכל העריות שבתורה. והן מתות על ידיו והוא פטור

ירושלמי סוטה, פרק ג, הלכה ה[עריכה]

מתני’: °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר, אין הזכות תולה במים המרים. ואם אומר אתה שהזכות תולה במים המאררים, מדהא אתה את המים בפני כל הנשים השותות. ומוציא אתה שם רע על הטהורות ששתו. ויאמרו טמאות היו, אלא שתלת להן זכות. °רבי רבי יהודה הנשיא אומר, הזכות תולה במים המאררים. ואינה יולדת, ואינה משבחת, ג_יאלא מתנוונה והולכת. סוף שהיא מתה באותה מיתה:


גמ’: אמר רב המנונא רב המנונא°. המתנוונה, מותרת לביתה. ואתייא כהדא דתני, °רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר אומר. אפילו טהורה ששתת, סופה שהיא מתה בתחלואים רעים. מפני שהכניסה עצמה לספק הזה המרובה כשנסתרה. כתיב (במדבר נשא ה כח) ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא ונקתה ונזרעה זרע. למה ליה למימר וטהורה היא? לאמר שרק אם היא באמת הייתה טהורה התקיים בה ונקתה ונזרעה זרע. ולא כזו שאין המים בודקים אותה כיוון שיש לה עדים שהיא טמאה. דבר אחר , אם לא נטמאה האשה וטהורה היא. זו טהורה והתקיים בה ונקתה ונזרעה זרע, ולא שתלת לה זכות. ואתייא כמאן דאמר הזכות תולה ואינה ניכרת. ברם כמאן דאמר הזכות תולה וניכרת שהיא מתנוונה. למה צריך לאמר וטהורה היא? אמר רבי יצחק רבי יצחק°. כן אנן קיימין, כששתת ולא בדקו אותה המים ולא מתה ולא מתנוונה. שלא תאמר עידי שקר הן, לפיכך לא בדקו אותה המים. אתא מימר לך, שאין המים בודקין באשה שהיא אסורה לביתה כגון שיש עדים שזינתה. דאין בדיקת מים במקום עדים.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]


[ע"ב]

10 ג_י מיי' פ ג' מהל' סוטה הלכה כ':


-----------------------------------דף יז[עריכה]

ירושלמי מאיר סוטה יז


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יז עמוד א] אמר °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי ואתייא כמאן דאמר הזכות תולה ואינה ניכרת. ולמה לא הוכרה? מפני שתלת לה זכות. לפיכך כתיב ונקה האיש מעון. דכיוון שלא מתנוונה, מותר בה ואינו חושש שמא תלה לה זכות. יכול אף היא לא תחוש? תלמוד לומר והאשה ההיא תשא את עונה. ואתייא כמאן דאמר הזכות תולה ואינה ניכרת, אבל אם מתנוונה אסורה לו

ירושלמי סוטה, פרק ג, הלכה ו[עריכה]

מתני’: ג_יאניטמאת מנחתה. אם עד שלא קדשה בכלי, הרי היא ככל המנחות ותפדה. ג_יבואם משקדשה בכלי. הרי היא ככל המנחות ותישרף. ואילו שמנחותיהן נשרפות. האומרת טמאה אני לך. ושבאו לה עדים שהיא טמאה. והאומרת איני שותה. ושבעלה אינו רוצה להשקותה. ושבעלה בא עליה בדרך. וכל הנשואות לכהנים, מנחותיהן נשרפות:


גמ’: תני, ניטמאת מנחתה. אם עד שלא קדשה בכלי, הרי היא ככל המנחות ותיפדה. משקדשה בכלי, הרי היא ככל המנחות ותישרף. ואילו שמנחותיהן נשרפות. האומרת טמאה אני לך. האומרת טמאה אני. ולא כחטאת שמתו בעליה היא? והרי חטאת שמתו בעליה, תמות ואם עד שלא קנה בהמה, ילכו המעות לים המלח. ולמה זו אם עד שלא קדשה בכלי תפדה? לא דמייא לחטאת אלא לאשם תלוי. אם לאשם תלוי, אפילו משקדשה בכלי תפדה? אמר רבי מתנייה רבי מתניה°. לאחר שהוקדשה בכלי, דמיא לאשם שנשחט. דתנינן תמן. אם משנשחט נודע לו, הדם ישפך, והבשר יצא לבית השריפה. תני, נטמאת מנחתה. עד שלא קדשה בכלי, הרי היא ככל המנחות ותפדה. משקדשה בכלי. הרי היא ככל המנחות ותשרף. קדש הקומץ, ולא הספיק להקריבו עד שמת הוא, או שמתה היא. הרי היא ככל המנחות ותשרף. קרב הקומץ. ולא הספיק לאכול שייריה עד שמת הוא, או שמתה היא. הרי היא ככל המנחות ותאכל. שעל הספק באה מתחילה, כיפרה ספקה והלכה לה, שעשתה המנחה מה שנועדה לו, וכיוון שבהכשר קרבה, שייריה נאכלין. באו לה עדים שהיא טמיאה. בין כך ובין כך מנחתה אסורה. מהו בין כך ובין כך? בין שקמץ ובין שלא קמץ או בין שהקטיר ובין שלא הקטיר? רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° אמר. בין שקמץ ובין שלא קמץ. ובלבד בשלא הקטיר. אבל אם הקטיר, השיריים מותרין. תמן תנינן. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר, מנחת חוטא של כהנים שהביא בדלי דלות על שמיעת קול או על ביטוי שפתים או על טומאת מקדש וקדשיו, נקמצת. והקומץ קרב לעצמו, והשיריים קריבין לעצמן. וחכמים אומרים אינה נקמצת וכולה כליל. ושניהם מקרא אחד דורשין

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יז עמוד ב] דכתיב (ויקרא ויקרא ה יג) והיתה לכהן כמנחה. רבנין אמרין, הרי היא כמנחת נדבתו. מה מנחת נדבתו קריבה כליל. אף זו קריבה כליל. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר, עשירית האיפה של כהן, כעשירית האיפה של ישראל. מה עשירית האיפה של ישראל נקמצת, אף זו נקמצת. אי מה זו נאכלת, אף זו נאכלת? תלמוד לומר (ויקרא צו ו טז) וכל מנחת כהן כליל תהיה, לא תאכל. אליבא ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי, אילין שיריים, משום מה הן באין? משום קומץ, או משום שיריים כמו שפיכת שיירי הדם על המזבח? אין תימר משום קומץ. אינו נותנן בלילה שמנחה שהקריבה בלילה פסולה, ואינו נותנן לאחר מיתה דאין קרבן לאחר מיתה. ואינו מחשב להן שמחשבת פיגול פוסלת בהם כמו בקומץ. ואין תימר משום שיריים. נותנן בלילה, ונותנן לאחר מיתה. מהו שיחשב להם? נישמעינה מן הדא דתנן, °רבי אלעזר ברבי שמעון רבי אלעזר ברבי שמעון אומר, הקומץ קרב לעצמו, והשיריים מתפזרין על גבי הדשן. רבי יוחנן רבי יוחנן° בעי. מה אנן קיימין? אם בדשן שלמעלן, כבר אמרה °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי. אלא אם אינו עניין לדשן של מעלן, תניהו עניין לדשן של מטן שלדעת °רבי אלעזר ברבי שמעון רבי אלעזר ברבי שמעון שופכן על הדשן שבצד המזבח. הדא אמרה משום שיריים הוא נותנן שאם היה °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי סובר שהרי הם כקומץ לא היה °רבי אלעזר ברבי שמעון רבי אלעזר ברבי שמעון חולק עד כדי כך ואומר שאפילו לא עולות על גבי המזבח. הדא אמרה. נותנן בלילה ונותנן לאחר מיתה, ומחשב להן שכיוון שהם קרבים על גבי המזבח, מחשבת פיגול פוסלת בהם. אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון°. אפילו ל°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי שמקטירן למעלה אינו מחשב להן אינו חייב משום פיגול, אף שאין להם מתירין שהרי לא הוכשרו, לא לאכילת אדם ולא לאכילת מזבח ואין זה אלא כעצים בעלמה. רבי אבא בר ממל רבי אבא בר ממל° בעי. °רבי אלעזר בי רבי שמעון רבי אלעזר ברבי שמעון, בשיטת אביו שהקיש למנחת ישראל, או בשיטת חכמים שהקישו למנחת נדבה של כהן? אין בשיטת אביו, יקרב למעלן. אין בשיטת חכמים, לא יקמוץ. לעולם בשיטת אביו הוא. דתנן °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר. הרי עשירית האיפה של כהן, כעשירית האיפה של ישראל. מה עשירית האיפה של ישראל נקמצת, אף זו נקמצת. אי מה זו נאכלת, אף זו נאכלת? תלמוד לומר, וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל. ומאי טעמא לא סבירא ליה ל°רבי אלעזר ברבי שמעון רבי אלעזר ברבי שמעון דתקטר למעלה? משום דקשיא ליה. לאחר שאמרה תורה כליל תהיה, לא תאכל למה לי? לומר שלאכילה היקשתיה למנחת נדבה של כהן שלא תאכל כמותה, ולא הקשתיה לכליל תקטר, שאינה עולה למזבח אלא נשפכת על בית הדשן. תנן, וכל הנשואות לכהנים מנחותהן נשרפות. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. ראה °רבי רבי יהודה הנשיא דעתו של °רבי אלעזר בי רבי שמעון רבי אלעזר ברבי שמעון, ושנה כיוצא בו. רבי אבא בר כהן רבי אבא בר כהן° בעי קומי רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. ולמה לי למימר ש°רבי רבי יהודה הנשיא כ°רבי אלעזר בי רבי שמעון רבי אלעזר ברבי שמעון. הרי זו גם דעת °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אביו? אמר ליה, מאחר ואמר שמינחותהן נשרפות ולא אמר קרבות, ודאי הכוונה שנשרפות בבית הדשן כ°רבי אלעזר בי רבי שמעון רבי אלעזר ברבי שמעון, דאיכול בראש המזבח. ואין שריפה בראש המזבח ו°רבי רבי יהודה הנשיא אמר נשרפת. התיב רבי חנינה רבי חנינא בר חמא° קומי רבי מנא רבי מנא°. והא תני רבי חייה רבי חייא רבה° ופליג. דתני, ליקרב כליל אינה יכולה מפני שותפותה של אשה. להיאכל אינה יכולה מפני שותפותו של איש. אלא הקומץ קרב בעצמו והשרים קרבים בעצמם. שמע מינא דלמעלן הן קרבים כ°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי, ואינם מתפזרים בבית הדשן?

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

11 ג_יא מיי' פ ד' מהל' סוטה הלכה י"ד:

12 ג_יב מיי' פ ד' מהל' סוטה הלכה י"ד:


[ע"ב]

-----------------------------------דף יח[עריכה]

ירושלמי מאיר סוטה יח


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יח עמוד א] א"ל. °רבי רבי יהודה הנשיא ראה דעתו של °רבי אלעזר בי רבי שמעון רבי אלעזר ברבי שמעון. ורבי חייה רובה רבי חייא רבה°, ראה דעתו של °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אביו

ירושלמי סוטה, פרק ג, הלכה ז[עריכה]

מתני’: בת ישראל שנישאת לכהן, מנחתה נשרפת. ג_יגובת כהן שנישאת לישראל, מנחתה נאכלת. מה בין כהן לכהנת? מנחת כהנת נאכלת. ג_ידומנחת כהן אינה נאכלת. ג_טוכהנת מתחללת, ג_טזואין כהן מתחלל. ג_יזכהנת מטמאה למתים, ג_יחואין כהן מיטמא למתים. ג_יטכהן אוכל בקדשי קדשים, ג_כואין כהנת אוכלת בקדשי קדשים:


גמ’: תנן מה בין כהן לכהנת? מנחת כהנת נאכלת. מנחת כהן אינה נאכלת. מאי טעמא? דכתיב (ויקרא צו ו טז) וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל. כהן ולא כהנת. רבי אבהו רבי אבהו° בעא קומי רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°. והא כתיב (ויקרא אמור כב יא) וכהן כי יקנה נפש קניין כספו. מעתה כהן ולא כהנת. והא קיימא לן שאף כהנת מאכילה את עבדיה בתרומה? מאי כדון? כתיב (ויקרא צו ו טו) והכהן המשיח תחתיו מבניו יעשה אותה חק עולם לה’ כליל תקטר . את שבנו עומד תחתיו, מנחתו כליל. יצאת זו שאין בנה עומד תחתיה אם נשאת לישראל. כהנת מתחללת. ואין כהן מתחלל דכתיב (ויקרא אמור כא טו) ולא יחלל זרעו בעמיו. אין לי אלא זרעו שהוא מתחלל. היא עצמה מניין. ודין הוא. מה אם הזרע שלא עבר עבירה, הרי הוא מתחלל. היא שעברה עבירה, אינו דין שתתחלל? הוא עצמו יוכיח, שעבר עבירה ואינו מתחלל. לא. אם אמרת באיש, שאינו מתחלל בכל מקום אף אם בא על שיפחה ונכרית. תאמר באשה, שהיא מתחללת בכל מקום. הואיל והיא מתחללת בכל מקום, דין הוא שתתחלל. אם נפשך לומר, מה לזרעו שכן יצרתו בעברה, תאמר בה שהיתה כשרה. לפיכך כתוב יחלל. שיכל היה לכתוב לא יחל, ולמה כתב לא יחלל? ללמד על שני חילולים. לרבות אף מי שהיה כשר ונתחלל הכהנת. כהנת מטמאה למתים. רבי דוסא ממלחיא רבי דוסא ממלחיא° ורבי אחא רב אחא° אמרו בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. כהנת מותרת לצאת חוצה לארץ. מה טעמא? דכתיב (ויקרא אמור כא א) אמור אל הכהנים ואמרתה אליהם, לנפש לא יטמא בעמיו. אל הכהנים ולא אל הכהנת. דאי לא כן מה אנן אמרין? הרי ודאי שמותרת שהרי מותרת להטמא למתים. סלקא דעתך אמינא הואיל והיא בכלל גזירה לא תצא שחכמים לא חילקו גזרתם. אולי באמת לא חילקו חכמים גזרתם, ותהא בכלל גזירה ולא תצא? אם אומר את כן, נמצאת מדחה פרשת טמאות, והתורה אמרה כהן ולא כהנת. כהן אוכל בקדשי הקדשים. אין כהנת אוכלת בקדשי הקדשים דכתיב (ויקרא צו ז ו) כל זכר בכהנים יאכלנו

ירושלמי סוטה, פרק ג, הלכה ח[עריכה]

מתני’: ומה בין האיש לאשה? ג_כאהאיש פורע ופורם, ג_כבואין האשה פורעת ופורמת. ג_כגהאיש מדיר את בנו בנזיר, ג_כדואין האשה מדרת את בנה בנזיר. ג_כההאיש מגלח על נזירות אביו, ג_כוואין האשה מגלחת על נזירות אביה. ג_כזהאיש מקדש את בתו קטנה, ג_כחואין האשה מקדשה את בתה. ג_כטהאיש מוכר את בתו, ואין האשה מוכרת את בתה. ג_להאיש נסקל ערום, ואין האשה נסקלת ערומה. ג_לאהאיש נתלה, ואין האשה נתלת. ג_לבהאיש נמכר בגניבתו, ואין האשה נמכרת בגנבתה

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יח עמוד ב]

גמ’: כתיב (ויקרא תזריע יג מד) איש צרוע הוא טמא הוא. אין לי אלא איש. אשה מניין? תלמוד לומר צרוע, בין איש בין אשה בין קטן. אם כן, למה נאמר איש? לעניין שלמטן להלכה שמופיע בפסוקים אחר כך, שהאיש פורע ופורם, ואין האשה פורעת ופורמת. תנן, האיש מדיר את בנו בנזיר, ואין האשה מדרת את בנה בנזיר . האיש מגלח על נזירות אביו, ואין האשה מגלחת על נזירות אביה. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° בשם °רבי מאיר רבי מאיר. עשרים וארבעה דברים מקולי °בית שמאי בית שמאי ומחומרי °בית הלל בית הלל, וזה אחד מהם. °בית שמאי בית שמאי אומרים, אין האיש מדיר את בנו בנזיר. ו°בית הלל בית הלל אומרים, האיש מדיר את בנו בנזיר. האיש מוכר את בתו דכתיב (שמות משפטים כא ז) וכי ימכר איש את בתו לאמה. האיש מקדש את בתו דכתיב (דברים כי תצא כב טז) את בתי נתתי לאיש הזה לאשה וישנאה. האיש נסקל ערום, ואין האשה נסקלת ערומה. דכתיב (ויקרא אמור כד יד) וסקלתה אותו. ולא את כסותו. רבי חגי רבי חגי (אמורא)° בעא קומי רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. והכתיב (דברים כי תצא כב כד) וסקלתם אותם באבנים. מעתה אותם ולא את כסותם, ואף נשים יסקלו ערומות? מאי כדון? כתיב ואהבתה לרעך כמוך. ברור לו מיתה יפה. איש על ידי שאין ניוולו מרובה, לפיכך נסקל ערום לזרז מיתתו. אבל אשה על ידי שניוולה מרובה, לפיכך אינה נסקלת ערומה, שבזיונה אם תסקל ערומה, גדול מצערה אם תסקל בבגדים. האיש נתלה, ואין האשה נתלית דכתיב (דברים כי תצא כא כב) ותלו אותו ולא אותה. תנן, האיש נמכר בגניבתו, ואין האשה נמכרת בגנבתה. תני (שמות משפטים כב ב) בגניבו ולא בכפילו. בגניבו ולא בזמימו. בגניבו, שאינו נמכר ונשנה. ואין לו עליו דמים. שאף אם גנב אלף והיה שווה חמש מאות נמכר רק פעם אחת ואת השאר הוא לא מחוייב לשלם. אבל רק בגניבה אחת אינו נמכר וחוזר ונמכר , אבל בשתי גניבות נמכר ונשנה. רבי ירמיה רבי ירמיה° בעי. גנב משל שותפות מה את עבד לה? כגניבה אחת, או כשתי גניבות. היה גונב ומוציא בלילה בכמה פעמים האם נחשב גניבה אחת או כמה? נימר אם ידעו בו הבעלים בנתים, הוי שתי גניבות הן. ואם לאו, גניבה אחת היא:

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

13 ג_יג מיי' פ י"ב מהל' מעשה הקרבנות הלכה י':

14 ג_יד מיי' פ י"ב מהל' מעשה הקרבנות הלכה ט':

15 ג_טו מיי' פי"ט מהל' איסורי ביאה הלכה א', טור ושו"ע אה"ע סי' ז' סעיף י"ב, סמ"ג לאוין קכב :

16 ג_טז מיי' פ י"ט מהל' איסורי ביאה הלכה א',, טור אה"ע סי' ז:

17 ג_יז מיי' פ ב' מהל' אבל הלכה ו', מיי' פ"ג מהל' אבל הלכה א', טור ושו"ע יו"ד סי' שע"ג סעיף ב', סמ"ג לאוין רלד, סמ"ג לאוין רלה :

18 ג_יח  !מיי' פ"ב מהל' אבל הלכה ו', טור ושו"ע יו"ד סי' שס"ט, סמ"ג לאוין רלד , סמ"ג לאוין רלה :


19 ג_יט מיי' פ"ב מהל' אבל הלכה ו', טור ושו"ע יו"ד סי' שס"ט, סמ"ג לאוין רלד , סמ"ג לאוין רלה :

20 ג_כ מיי' פ"ב מהל' אבל הלכה ו', טור ושו"ע יו"ד סי' שס"ט, סמ"ג לאוין רלד , סמ"ג לאוין רלה : 21 ג_כא מיי' פ"י מהל' טומאת צרעת הלכה ו', סמ"ג עשין רלה:

22 ג_כב מיי' פ י' מהל' טומאת צרעת הלכה ח':

23 ג_כג מיי' פ"ב מהל' נזירות הלכה י"ג:

24 ג_כד מיי' פ"ב מהל' נזירות הלכה י"ג:

25 ג_כה מיי' פ"ח מהל' נזירות הלכה ט"ו:

26 ג_כו מיי' פ"ח מהל' נזירות הלכה ט"ו:

27 ג_כז מיי' פ"ג מהל' אישות הלכה י"א, טור ושו"ע אה"ע סי' ל"ז סעיף א', סמ"ג עשין מח:

28 ג_כח מיי' פ י"א מהל' גירושין הלכה ז', טור ושו"ע אה"ע סי' קנ"ה סעיף א', סמ"ג עשין נ:

29 ג_כט מיי' פ"ד מהל' עבדים הלכה א', מיי' פ"ד מהל' עבדים הלכה ב':

30 ג_ל מיי' פט"ו מהל' סנהדרין הלכה א', סמ"ג עשין צט, סמ"ג עשין ק, סמ"ג עשין קא, סמ"ג עשין קב:

31 ג_לא מיי' פט"ו מהל' סנהדרין הלכה ו':

32 ג_לב מיי' פ"ג מהל' גניבה הלכה י"ב, סמ"ג עשין עא:



[ע"ב]

הדרן עלך פרק היה נוטל