רמב"ם הלכות נזירות ב
דפוס[עריכה]
הלכה א[עריכה]
הנודר בנזיר בשוגג או באונס או שנדר לזרז חבירו או דרך הבאי הרי זה פטור בשאר נדרים ומי שנדר בנזיר וניחם על נדרו הרי זה נשאל לחכם ומתיר לו נזירותו כדרך שמתירין שאר הנדרים.
הלכה ב[עריכה]
מי שנדר בנזיר והלך להביא קרבנותיו שנזר על דעת שיביאם במלאת ימי נזרו מצאן שנגנבו או נגנבה בהמה מהן אם עד שלא נגנבה הבהמה נזר הרי זה נזיר ואם אחר שנגנבה או שאבדה או שמתה נזר אינו נזיר שזה נזר בטעות.
הלכה ג[עריכה]
המתפיס בנזירות הרי זה נזיר כמו שבארנו בדין כל המתפיס בנדר.
הלכה ד[עריכה]
היה נזיר עובר לפניו ואמר הריני כזה הרי זה נזיר נדר חבירו בנזיר ואמר הוא פי כפיו מיין או שאמר שערי כשערו מלהגזז הרי זה נזיר וכן אם שמע ואמר ואני בתוך כדי דבור [ושמע שלישי בתוך כדי דבור] של שני ואמר ואני ואפילו הן מאה כולן נזירין.
הלכה ה[עריכה]
האומר הריני נזיר כשיהיה לי בן וחבירו אמר ואני הרי חבירו נזיר מיד.
הלכה ו[עריכה]
האומר לחבירו הריני נזיר כשיהיה לך בן ושמע חבירו ואמר ואני אין זה נזיר שלא נתכוון זה האחרון אלא לומר שאני אוהב שיהיה לך בן כמו זה שהרי הוא בוש ממנו.
הלכה ז[עריכה]
האומר הריני נזיר כשיהיה לפלוני בן ושמע חבירו ואמר אני הרי זה ספק שמא לא נתכוון אלא להיות נזיר כמותו או לומר שאני אוהב אותו כמותך וספק נזירות להקל.
הלכה ח[עריכה]
שנים שהיו מהלכים בדרך וראו אחד בא כנגדן ואמר אחד מן השנים זה ההולך כנגדנו שמעון הוא ואמר חבירו ראובן הוא ואמר זה הריני נזיר אם יהיה ראובן ואמר האחר הריני נזיר אם יהיה שמעון הגיע אליהם והרי הוא ראובן הרי זה נזיר ואם היה שמעון הרי חבירו נזיר כמו שנדרו וכן כל כיוצא בזה לא הגיע אליהם אלא חזר לאחוריו ונעלם מעיניהם ולא ידעו מי הוא אין אחד מהן נזיר.
הלכה ט[עריכה]
וכן האומר הריני נזיר אם יהיה בכרי זה מאה כור והלך למודדו ומצאו שנגנב או שאבד אינו נזיר וכן כל כיוצא בזה שספק נזירות להקל.
הלכה י[עריכה]
היו מהלכין בדרך וראו את הכוי מרחוק ואמר אחד מהם הריני נזיר שזה חיה ואמר אחר הריני נזיר שזה בהמה ואמר אחר הריני נזיר שאין זה חיה ואמר אחר הריני נזיר שאין זה בהמה ואמר אחר הריני נזיר שאין זה לא חיה ולא בהמה ואמר אחד הריני נזיר שזה בהמה וחיה הרי כולם נזירים מפני שהכוי יש בו דרכים שוה בהן לחיה ויש בו דרכים שוה בהן לבהמה ויש בו דרכים שוה לחיה ולבהמה ויש בו דרכים שאינו שוה לא לבהמה ולא לחיה והוא הדין אם ראו אנדרוגינוס ונחלקו בו אם הוא איש או אשה ונדרו על דרך שנדרו אלו בכוי הרי כולם נזירים שהאנדרוגינוס יש בו דרכים שוה בהן לאיש ודרכים שוה בהן לאשה ודרכים שאינו שוה בהן לא לאיש ולא לאשה ודרכים שהן שוין לאיש ולאשה.
הלכה יא[עריכה]
וכל הדרכים האלו בעניני המצות ולא בטבעו ותולדתו וכן דרכי הכוי בעניני המצות לא בטבעו ותולדתו כיצד דמו טעון כיסוי כחיה וחלבו אסור כבהמה והרי הוא כלאים עם הבהמה וכן עם החיה כאילו אינה חיה ולא בהמה וטעון שחיטה כבהמה וחיה ויש בו דרכים אחרים וכל אחד מהן יתבאר במקומו וכן אנדרוגינוס מטמא בלובן כאנשים ומטמא באודם כנשים ואינו נמכר בעבד עברי לא כאנשים ולא כנשים וההורגו נהרג עליו כאנשים וכנשים ויש בו דינים אחרים וכל אחד יכתב במקומו.
הלכה יב[עריכה]
וכן אם ראו אנשים באים כנגדם מהם פקחים ומהם סומים ואמר אחד הריני נזיר שאלו פקחין ואמר אחר הריני נזיר שאין אלו פקחין ואמר אחר הרי אני נזיר שאלו סומין ואמר אחר הריני נזיר שאין אלו סומין ואמר אחר הריני נזיר שאלו פקחין וסומין ואמר אחר הריני נזיר שאין אלו לא פקחין ולא סומין הרי כולם נזירים וכן כל כיוצא בזה.
הלכה יג[עריכה]
קטן שהגיע לעונת נדרים ונדר בנזיר הרי זה נזיר ומביא קרבנותיו ואף על פי שעדיין לא הביא שתי שערות כשאר הנדרים והאיש מדיר את בנו קטן בנזיר אע"פ שלא בא לעונת נדרים ואין האשה מדרת את בנה בנזיר ודבר זה הלכה מפי הקבלה הוא ואינו נוהג בשאר נדרים.
הלכה יד[עריכה]
כיצד האב שאמר לבנו הקטן הרי אתה נזיר או שאמר בני פלוני נזיר או הרי זה נזיר ושתק הבן הרי זה נזיר וחייב האב לנהוג בו כל דקדוקי נזירות ואם נטמא מביא קרבן טומאה וכשישלים נזירותו מביא קרבן טהרה כשאר הנזירים הגדולים.
הלכה טו[עריכה]
לא רצה הבן ומיחה בדבר זה או שמיחו קרוביו או שגלח שערו או שגלחוהו קרוביו שהרי נעשה מעשה שגלה דעתו שלא רצה הוא או קרוביו בנזירות זו הרי זה אינו נזיר ועד מתי יש לו להדירו עד שיגדיל ויעשה איש.
הלכה טז[עריכה]
העכו"ם אין להן נזירות שנאמר דבר אל בני ישראל.
הלכה יז[עריכה]
נשים ועבדים יש להן נזירות והאב או הבעל מפר נזירות האשה אם רצה כשאר הנדרים אבל העבד יש לרבו לכוף אותו לשתות ולהטמא למתים ואם לא כפה אותו נוהג נזירות.
הלכה יח[עריכה]
נדר העבד שאר נדרים שיש בהן עינוי נפש או שמעכבין את המלאכה או שהעריך אין רבו צריך לכופו מפני שאין נפשו קנויה לו ולא יחול עליו נדר למה הדבר דומה לאוסר פירות אחרים עליהם אבל אם אין שם עינוי ולא דבר שמעכב מלאכה אינו יכול לכופו נדר עבדו בנזירות ואמר לו מופר לך יצא לחירות וחייב להשלים נזירותו שהעבד כופין אותו ואין מפירין לו ואם הפר יצא לחירות.
הלכה יט[עריכה]
עבד שנדר בנזירות וברח או שהלך מרבו הרי זה אסור לשתות יין כדי שיצטער ויחזור לרשות רבו נזר והשלים נזירותו וגלח ולא ידעו רבו ואח"כ יצא לחירות הרי זה יצא ידי נדרו אבל אם נדר ולא גלח ויצא לחירות לא יצא ידי נדרו נטמא ואחר כך יצא לחירות מונה משעה שנטמא.
הלכה כ[עריכה]
נזירות נוהגת בפני הבית ושלא בפני הבית לפיכך מי שנדר בנזיר בזמן הזה הרי זה נזיר לעולם שאין לנו בית כדי שיביא קרבנותיו במלאת ימי נזרו.
הלכה כא[עריכה]
אין הנזירות נוהגת אלא בארץ ישראל ומי שנזר בחוצה לארץ קונסין אותו ומחייבין אותו לעלות לארץ ישראל ולהיות נזיר בארץ ישראל כמנין הימים שנזר לפיכך מי שנדר בזמן הזה בחוצה לארץ כופין אותו לעלות לארץ ישראל ולהיות נוהג שם נזירות עד שימות או עד שיבנה המקדש ויביא קרבנותיו במלאת ימי נזרו.
הלכה כב[עריכה]
וכל זמן שהוא בחוצה לארץ הרי זה אסור לשתות יין ולהטמא למתים ולגלח וכל דקדוקי נזירות עליו ואע"פ שאין ימים אלו עולין לו ואם עבר ושתה או גלח או נגע במת וכיוצא בנגיעה לוקה.
הגהה[עריכה]
לפרק זה אין טקסט מוגה. הנך מוזמן להוסיף אותו לפי השיטה המוסברת בויקיטקסט:רמב"ם.