ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת יבמות/פרק שישה עשר

ירושלמי יבמות, פרק טז, הלכה א

מתני’: ^טז_אהאשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים. באו ואמרה לה מת בעליך. לא תינשא ולא תתייבם עד שתדע שמא מעוברת צרתה. ^טז_בהיה לה חמות, אינה חוששת. יצאת מליאה, חוששת שמא נולד לה יבם. °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה אמר אינה חוששת

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

3 טז_ג מיי' פ ג' מהל' יבום וחליצה הלכה ז', טור ושו"ע אה"ע סי' קנ"ח סעיף ה', טור ושו"ע אה"ע סי' קנ"ח סעיף ו', סמ"ג עשין נא:

4 טז_ד מיי' פ ג' מהל' יבום וחליצה הלכה ז', טור ושו"ע אה"ע סי' קנ"ח סעיף ה', טור ושו"ע אה"ע סי' קנ"ח סעיף ו', סמ"ג עשין נא:

5 טז_ה מיי' פ י"ב מהל' גירושין הלכה כ"ד, טור ושו"ע אה"ע סי' י"ז סעיף מ"ה, סמ"ג עשין נ:

[ע"ב]

6 טז_ו מיי' פי"ג מהל' גירושין הלכה כ"א, טור ושו"ע אה"ע סי' י"ז סעיף כ"ד, סמ"ג עשין נ:

7 טז_ז מיי' פי"ג מהל' גירושין הלכה כ"א, טור ושו"ע אה"ע סי' י"ז סעיף כ"ו, סמ"ג עשין נ:

8 טז_ח טור ושו"ע אה"ע סי' י"ז סעיף ל"א:

9 טז_ט טור ושו"ע אה"ע סי' י"ז סעיף כ"ט:

10 טז_י טור ושו"ע אה"ע סי' י"ז סעיף כ"ד:

-----------------------------------דף פב

ירושלמי מאיר יבמות פב

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף פב עמוד א] גמ’: תנן, האשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים. באו ואמרה לה מת בעליך. לא תינשא ולא תתייבם עד שתדע שמא מעוברת צרתה. רב רב (אמורא)° שאיל לרבי חייה רובה רבי חייא רבה°, ותמתין שלשה ותחלוץ מיד. מה נפשך אם בן קיימה הוא, לא נגעה בה חליצה. אם אינו בן קיימה, הרי חליצתה בידה? אמר ליה, לא שנו שלשה חדשים אלא אצלה. שאם לא הוכר העובר מסתמא אינה בהריון ויכולה לחלוץ או להתיבם. הא אצל צרתה, תמתין ט' חדשים. דחיישינן שמא מעוברת צרתה והולד קיימא ואין חליצה פוטרת לזו אלא ולד פוטר, והולד אינו פוטר עד שיצא לאויר העולם. ותחלוץ מיד. מה נפשך? אם בן קיימא הוא, לא נגע בה חליצה. אם אין בן קיימא הוא הרי חליצה בידה? אתא °רב יהודה רב יהודה אמר בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° דאמר בשם רבי חייא רובא רבי חייא רבה°, שלא תהא צריכה כרוז לכהונה. תנן היה לה חמות, אינה חוששת. חבריא אמרי בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, טעמון דרבנן דכתיב, כי ישבו, בודאי ולא בספק. יצאת מליאה חוששת, שהוא ספק אחד. ספק זכר ספק נקיבה. וספק מדבר תורה להחמיר. °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה אומר, אינה חוששת, שהן שני ספיקות. ספק זכר ספק נקיבה. ספק בן קיימא ספק אינו בן קיימא. שתי ספיקות אף מדברי תורה להקל

ירושלמי יבמות, פרק טז, הלכה ב

מתני’: ^טז_גשתי יבמות. זו אומרת מת בעלי, וזו אומרת מת בעלי. זו אסורה מפני בעלה של זו _{היבם שלה}. וזו אסורה מפני בעלה של זו. לזו עדים ולזו אין עדים. את שיש לה עדים אסורה מפני בעלה של שניה. ואת שאין לה עדים מותרת _{שנאמנת על בעלה לעצמה והעדים מעידים לשניה שבעלה מת מעידים עבורה שיבמה מת}. לזו בנים ולזו אין בנים. את שיש לה בנים מותרת _{שאינה זקוקה ליבום}. ואת שאין לה בנים אסורה. ^טז_דנתייבמו _{לשני יבמים אחרים} ומתו היבמין _{ואין עוד אחרים}, אסורות להינשא מפני הראשונים. °רבי אלעזר רבי אלעזר בן שמוע אמר, הואיל והותרו ליבמין, הותרו לכל אדם:
גמ’: שתי יבמות. לזו בנים ועדים, ולזו אין כלום. זו ניתרת בבניה, וזו ניתרת בעדיה. תנן, נתייבמו _{לשני יבמים אחרים} ומתו היבמין _{ואין עוד אחרים}, אסורות להינשא מפני הראשונים. °רבי אלעזר רבי אלעזר בן שמוע אמר, הואיל והותרו ליבמין, הותרו לכל אדם. מה טעמא ד°רבי אלעזר רבי אלעזר בן שמוע דמתיר ? משום שאינה חשודה לקלקל _{ליבמתה שיכולה להיות} צרתה כל עיקר, או שלא חשודה לקלקל לעצמה כדי לקלקל חברתה? נישמעינה מן הדא דתנן, ^טז_ההאשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים. ובאתה ואמרה מת בעלי. תינשא ותיטול כתובה, וצרתה אסורה. משמע שאפילו אם התחתנה, צרתה אסורה. דסברין מימר, חשודה היא לקלקל את עצמה כדי שתקלקל צרתה, ולית °רבי אלעזר רבי אלעזר בן שמוע פליג. הוי לית טעמא דא אלא משום שאינה חשודה לקלקל _{ליבמתה שיכולה להיות} צרתה כל עיקר. אין זו ראיה שאולי באמת לא חשודה לקלקל לעצמה כדי לקלקל חברתה. ומה שאסרנו את הצרה אף כשנשאת, זה מפנה דחישינן לומר שמא שילח לה גיטא ממדינת הים והיא אינה מקלקלת את עצמה.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף פב עמוד ב] הגע עצמך שזה שנישאה לו היה כהן? אמר רבי אבא בר זימנא רבי אבא בר זימנא°, זה לא ראיה כיוון שחשודה היא לעשות כמה חללים, כדי לעשות בני צרתה ממזרין

ירושלמי יבמות, פרק טז, הלכה ג

מתני’: ^טז_ואין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם. אף על פי שיש סימנין בגופו ובכליו. ^טז_זאין מעידים לאחר שלשה ימים. ^טז_חאפילו מגוייד וצלוב על הצלב והחיה אוכלת בו, ^טז_טאין מעידין אלא עד שתצא נפשו. אמר °רבי יהודה בר בבא רבי יהודה בר בבא, לא כל האדם, ולא כל המקומות, ולא כל השעות שוות:
גמ’: תנן, אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם. רב יהודה רב יהודה° אמר, ^טז_יהחוטם עם הלסתות. ואתיא כהא דאמר רבי ירמיה רבי ירמיה° בשם רב רב (אמורא)° (ישעיהו ג', ט') הכרת פניהם ענתה בם זה החוטם. אמר רב חייא בר אבא רב חייא בר אבא°. מאן דבעי דלא מתחכמא  מי שרוצה שלא יכירו אותו, יהיב איספלני על נחיריה ולא מתחכם. כהדא ביומי דארסקינס מלכא, הויין ציפוראי מתבעין, והוון יהבין איספלני על נחיריהון ואינון לא מתחכמין.  היו נותנים תחבושת על האף ולא הכירו אותם ובסיפא איתמר עליהון לישן ביש, ואיתצידון כולהון מן בידו _מיד. כתיב (דברי הימים ב י"ג, י"ז) ויכו בהם אביה ועמו מכה גדולה מאד. אמר רבי אבא בר כהנא רבי אבא בר כהנא°, שהעביר הכרת פניהם של ישראל שחתך את אפם כדי שלא יוכלו לזהות ולהתיר נשותיהם וזה מכה רבה. הדא הוא דכתיב הכרת פניהם ענתה בם וגו' זה החוטם. רבי אמי רבי אמי° אמר, שהושיב עליהם משמרות שלשה ימים, עד שנתקלקל צורתן הדא הוא דכתיב (ירמיהו ט"ו, ח') עצמו לי אלמנותיך מחול ימים. ותני כן, אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם. כתיב (דברי הימים ב י"ג, כ') ולא עצר כח ירבעם עוד בימי אביה ונגפהו י"י וימות. אמר שמואל שמואל (אמורא)°, את סבור שמי שמת הוא ירבעם, אינה אלא אביה. ולמה ניגף? רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, על שחישד את ירבעם ברבים. הדא הוא דכתיב (דברי הימים ב י"ג, ח') ואתם המון רב, ועמכם עגלי הזהב אשר עשה לכם ירבעם לאלהים. ריש לקיש ריש לקיש° אמר, על שביזה את אחיה השילוני. הדא הוא דכתיב (דברי הימים ב י"ג, ז') ויקבצו אליו אנשים בני בליעל. על דצווח  שקרא לאחיה השילוני שהמליך את ירבעם בני בליעל. ורבנין אמרין, על ידי שבאת עבודה זרה לידו ולא ביערה. הדא הוא דכתיב (דברי הימים ב י"ג, י"ט) וירדוף אביה אחרי ירבעם וילכד ממנו ערים, את בית אל ואת בנותיה. וכתיב (מלכים א י"ב, כ"ט) וישם את האחד בבית אל ואת האחד נתן בדן. ונשארו שם עד גלות עשרת השבטים שנאמר (בהושע י ה) לעגלות בית און יגורו. תנן, אין מעידין אף על פי שיש סימנים בגופו ובכליו. ולא כן תני מנין לשור אחיך שטעה, שאתה מחזירו על פי סימנים בין בגופו בין בכליו? שנייא היא שהסימנין דרכן להשתנות אחר מיתה.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

11 טז_יא טור ושו"ע אה"ע סי' י"ז סעיף כ"ט, טור ושו"ע אה"ע סי' י"ז סעיף ל':

12 טז_יב טור ושו"ע אה"ע סי' י"ז סעיף ל"ב:

13 טז_יג טור ושו"ע אה"ע סי' י"ז סעיף ל"ב:

14 טז_יד טור ושו"ע אה"ע סי' י"ז סעיף ל"ב:

[ע"ב]

15 טז_טו טור ושו"ע אה"ע סי' י"ז סעיף ל"ב:

16 טז_טז מיי' פי"ג מהל' גירושין הלכה כ"ט, טור ושו"ע אה"ע סי' י"ז סעיף ג', טור ושו"ע אה"ע סי' י"ז סעיף ה', סמ"ג עשין נ:

17 טז_יז טור ושו"ע אה"ע סי' י"ז סעיף י"ג, טור ושו"ע אה"ע סי' י"ז סעיף י"ד:

18 טז_יח טור ושו"ע אה"ע סי' י"ז סעיף י"ג, טור ושו"ע אה"ע סי' י"ז סעיף י"ד:

19 טז_יט טור ושו"ע אה"ע סי' י"ז סעיף ה':

20 טז_כ טור ושו"ע אה"ע סי' י"ז סעיף י"ד:

21 טז_כא טור ושו"ע אה"ע סי' י"ז סעיף ט"ו:

-----------------------------------דף פג

ירושלמי מאיר יבמות פג

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף פג עמוד א] תנן, אין מעידים לאחר שלשה ימים. כיני מתניתא  כך כוונת המשנה, אין מעידין אלא עד שלשה ימים. רבי בריה דרב פפי רבי בריה דרב פפי° ורבי יהושע דסיכנין רבי יהושע דסיכנין° אמרו בשם רבי לוי רבי לוי°, כל תלתא יומין, נפשא טייסא  מרחפת על גופה. סברה דהיא חזרה לגווה. כיון דהיא חמית ליה דאישתני זיווהון דאפוי. היא שבקא ליה ואזלא ליה  כשהיא רואה שהשתנה זיו פניו היא עוזבת והולכת לה. ומן תלתא יומין ולהלן  אחרי שלושה ימים הכרס נבקעת על פניו ואומרת לו, הילך מה שגזלת וחמסת. רבי חגי רבי חגי (אמורא)° בשם רבי יאשיה רבי יאשיה (אמורא)° מייתי לה מהדא קרא (מלאכי ב', ג') וזריתי פרש על פניכם, פרש חגיכם. באותה שעה (איוב י"ד, כ"ב) אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל: פיסקא: אפילו ראוהו מגוייד: שאני אומר בחרב מלובנת נכווה וחיה. וצלוב על הצלב, אומר אני שמא מטרונא עברה עליו ופדאתו. והחיה אוכלת בו. אני אומר נתרחמו עליו מן השמים. ^טז_יאנפל לבור אריות, אין מעידין עליו. אומר אני נעשה לו ניסים כדניאל. נפל לכבשן האש, אין מעידין. אומר אני, נעשה לו ניסים כחנניה מישאל ועזריה. נפל לבור מלא נחשים ועקרבים, אין מעידין עליו. אומר אני חבר היה. נפל ליורה, בין של מים ובין של שמן, אין מעידין עליו. רבי אבא רבי אבא° אמר, של שמן מעידין עליו. של מים אין מעידין עליו. אמר °רבי יהודה בן בבא רבי יהודה בן בבא, לא כל האדם, ולא כל המקומות, ולא כל השעות שוות. רבי זעירא רבי זעירא° ורבי חננאל רבי חננאל° אמרו בשם רב רב (אמורא)°, אין הלכה כ°רבי יהודה בן בבא רבי יהודה בן בבא. מיליהון דרבנין פליגין וסוברים שהלכה כ°רבי יהודה בן בבא רבי יהודה בן בבא. דאמר רבי ירמיה רבי ירמיה°, מעשה באחד שנפל לירדן ועלה לאחר שבעה עשר יום, והכירוהו, שצרפתו הצינה. והשיאו את אשתו

ירושלמי יבמות, פרק טז, הלכה ד

מתני’: נפל במים, בין שיש להם סוף בין שאין להם סוף, הרי אשתו אסורה. אמר °רבי מאיר רבי מאיר, מעשה באדם אחד שנפל לבור הגדול, ועלה לאחר שלשה ימים. אמר °רבי יוסה רבי יוסי בן חלפתא, מעשה בסומא שירד לטבול במערה, וירד מושכו אחריו. ^טז_יבושהו כדי שתצא נפשם, והשיאו את נשותיהן. ושוב מעשה בעסיה, באחד ששילשלוהו לים, ולא עלה בידן אלא רגלו. אמרו חכמים, ^טז_יגמן הארכובה ולמעלן, תינשא. מן הארכובה ולמטה, לא תינשא:
גמ’: נפל למים. בין שיש להם סוף בין שאין להם סוף אשתו אסורה, דברי °רבי מאיר רבי מאיר. וחכמים אומרים, ^טז_ידמים שאין להם סוף, אשתו אסורה. שיש להם סוף, אשתו מותרת. אמר °רבי מאיר רבי מאיר, מעשה שנפל לבור הגדול, ועלה לאחר שלשה ימים. אמרו לו, אין מזכירין מעשה ניסים. אמר °רבי רבי יהודה הנשיא, מעשה בשנים שירדו לכמור מכמורת לירדן לעיתותי ערב. ראה אחד מחילה של דגים ונכנס לתוכה וביקש לצאת ולא היה מוצא פיתחה של מערה. ובא חבירו ועמד על פיתחה של מערה, ושהא כדי שתצא נפשו, ובא והגיד בתוך ביתו. ובשחרית, זרחה החמה והכיר פתחה של מערה, ויצא, ובא ומצא הספד קשור בתוך ביתו. אמר °רבי עקיבא רבי עקיבא, מעשה

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף פג עמוד ב] שהיתי מפרש בים הגדול, וראיתי ספינה אחת ששקעה בים. והייתי מצטער על תלמיד חכם אחד שהיה בתוכה. וכשבאתי למגיזה של קפודקיא, והתחיל מקדמיני ושואל לי שאלות. נומתי לו, בני, היאך פלטתה? נומה לי, רבי, טרפני גל לחבירו וחבירו לחבירו, עד שהקיאני ליבשה. באותה שעה אמרתי, גדולים דברי חכמים שאמרו, מים שאין להם סוף אשתו אסורה. מים שיש להם סוף, אשתו מותרת. אמר רבי אבהו רבי אבהו°, אם הים גליני _{שקט שאין בו גלים והכל גלוי}, והביט לארבע רוחותיו וראה שאין שם ברייה, משיאין את אשתו אפילו במים שאין להם סוף. ושוב מעשה באסיא, באחד ששלשלהו לים ולא עלת בידם אלא רגלו. תני, רצו לחתוך ספוגים, ובאו ומצאו אותו שולחני בעכו. תנן, ושוב מעשה בעסיה, באחד ששילשלוהו לים, ולא עלה בידן אלא רגלו. אמרו חכמים, מן הארכובה ולמעלן, תינשא. מן הארכובה ולמטה, לא תינשא: רבי חגי רבי חגי (אמורא)° בעא קומי רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, לא מסתברא ^טז_טונותנין לו שהות כדי טריפה _{י”ב חדש}? אמר ליה אף אנא סבור כן

ירושלמי יבמות, פרק טז, הלכה ה

מתני’: ^טז_טזאפילו שמע מן הנשים אומרים, מת איש פלוני, דיים. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אמר, ^טז_יזאפילו שמע מן התינוקות אומרים, הרי אנו הולכים לספוד ולקבור את איש פלוני, בין מתכוין בין שאינו מתכוין. °רבי יהודה בן בבא רבי יהודה בן בבא אומר, ^טז_יחבישראל עד שיהא מתכוין. ובגוי, אם מתכוין אין עדותו עדות:
גמ’: ^טז_יטשמע קול המקוננת מיבבתו _{מזכירות את שמו} בין המתים, אין עדות גדול מזו. ^טז_כמקמנטריסי  מתלייני המלך, מת פלוני, נהרג פלוני. אין משיאין את אשתו. שאינם אומרים אלא להתפאר מבית דין של ישראל מת פלוני נהרג פלוני, משיאין את אשתו. אבד פלוני נהרג פלוני אינו בעולם, אין משאין את אשתו. אבד פלוני אני אומר, שאולי התכוונו לאמר רבך מן עלמא _{הפסיד את עסקיו}. נתרי פלוני, אנה אומר, אתרין _זרק פלוני מאכל. פלוני. אינו בעולם, טיפח רוחיה עליה. שקעה ספינתו בים אתיא כהדא דאמר רבא בר זבדא רבא בר זבדא° בשם רב רב (אמורא)°, מעשה באבא סימי ששקעה ספינתו בים, והוא לא היה בתוכה, אף הכא כן. תנן ובגוי, אם מתכוין אין עדותו עדות. איזו היא מתכוין? רבי יוחנן רבי יוחנן° אומר, כל שמזכירין לו אשה. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר, ^טז_כאכל ששואלין אותו והוא משיב. אמר רבי חגי רבי חגי (אמורא)° לרבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי°, זכור רבי בשלישים וכמה זקנים, שהיו מתריסין כנגד רבי הושעיה ברבי רבי הושעיה ברבי°, למעבד כהדה דרבי שמעון בר לקיש רבי שמעון בר לקיש°, והוא לא מקבל עליו. תנן, °רבי יהודה בן בבא רבי יהודה בן בבא אומר, בישראל עד שיהא מתכוין. ובגוי, אם מתכוין אין עדותו עדות אמר רב יהודה רב יהודה° בשם רב רב (אמורא)°, אין הלכה כ°רבי יהודה בן בבא רבי יהודה בן בבא בישראל. שישראל נאמן בין מתכוון בין אינו מתכוון

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

11 טז_יא טור ושו"ע אה"ע סי' י"ז סעיף כ"ט, טור ושו"ע אה"ע סי' י"ז סעיף ל':

12 טז_יב טור ושו"ע אה"ע סי' י"ז סעיף ל"ב:

13 טז_יג טור ושו"ע אה"ע סי' י"ז סעיף ל"ב:

14 טז_יד טור ושו"ע אה"ע סי' י"ז סעיף ל"ב:

[ע"ב]

15 טז_טו טור ושו"ע אה"ע סי' י"ז סעיף ל"ב:

16 טז_טז מיי' פי"ג מהל' גירושין הלכה כ"ט, טור ושו"ע אה"ע סי' י"ז סעיף ג', טור ושו"ע אה"ע סי' י"ז סעיף ה', סמ"ג עשין נ:

17 טז_יז טור ושו"ע אה"ע סי' י"ז סעיף י"ג, טור ושו"ע אה"ע סי' י"ז סעיף י"ד:

18 טז_יח טור ושו"ע אה"ע סי' י"ז סעיף י"ג, טור ושו"ע אה"ע סי' י"ז סעיף י"ד:

19 טז_יט טור ושו"ע אה"ע סי' י"ז סעיף ה':

20 טז_כ טור ושו"ע אה"ע סי' י"ז סעיף י"ד:

21 טז_כא טור ושו"ע אה"ע סי' י"ז סעיף ט"ו:

-----------------------------------דף פד

ירושלמי מאיר יבמות פד

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף פד עמוד א] ומילהון דרבנין אמרין כן, דאמר שמואל שמואל (אמורא)°, רבי אבהו רבי אבהו° ורבי עקיבה בר אחא רבי עקיבה בר אחא° אמרו בשם רבי יסא רבי אסי°, ^טז_כבאין בודקין עידי מיתה בדרישה וחקירה. וכשם שהקלו שלא צריך לחקור כמו בשאר עדות, גם אין צריך שיתכוון. מעשה באחד שבא להעיד לפני °רבי טרפון רבי טרפון, על האשה. אמר לו בני, ^טז_כגהיאך אתה מעיד על האשה שתנשא. אמר לו רבי, עמנו היה בשיירה, וירד הגייס עלינו, ונתלה ביחור של זית ופשחו, ורדף הגייס וחזר. נומתי לו, בני, משבחך אני בארי. נומה לי, יפה כיוונת לשמי, אני נקרא בעירי יוחנן בן יונתן ארי מכפר שיחלה. אמרתי לו, בני, יפה אמרת יונתן בן יוחנן אריה מכפר שיחלה? אמר לי, לא כך אמרתי, אלא יוחנן בן יונתן אריה מכפר שיחלה. אמרתי לו, והלא כך אמרת, יונתן בן יוחנן ארי מכפר שיחלה. אמר לי, לא כך אמרתי, אלא יוחנן בן יונתן אריה מכפר שיחלה. לאחר הימים חלה ומת. ובדק °רבי טרפון רבי טרפון את עדותו, והשיאו את אשתו. רואים ש°רבי טרפון רבי טרפון סובר שצריך דרישה וחקירה. או נימר שגם ל°רבי טרפון רבי טרפון אין צורך בדרישא וחקירה ומה ששאל את העד משום מה בכך ולא משום חובה. אשכח תני, אין בודקין עידי מיתה בדרישה וחקירה, דלא כ°רבי טרפון רבי טרפון. ד°רבי טרפון רבי טרפון אומר, בודקין עידי מיתה בדרישה וחקירה

ירושלמי יבמות, פרק טז, הלכה ו

מתני’: ^טז_כדמעידין לאור הנר ולאור הלבנה, ^טז_כהומשיאין על פי בת קול. מעשה באחד שעמד על ראש ההר ואמר, איש פלוני בן איש פלוני ממקום פלוני מת. הלכו ולא מצאו שם אדם, והשיאו את אשתו. שוב מעשה בצלמון באחד שאמר, אני איש פלוני בן פלוני ^טז_כונשכני נחש והרי אני מת. הלכו ולא הכירוהו והשיאו את אשתו:
גמ’: תנן, מעשה באחד שעמד על ראש ההר ואמר, איש פלוני בן איש פלוני ממקום פלוני מת. הלכו ולא מצאו שם אדם, והשיאו את אשתו. אמר רבי חנינא רבי חנינא בר חמא°, לימדני רבי יונתן רבי יונתן (אמורא)°, והן שראו בוביה של אדם. אמר רב אחא רב אחא° בשם רבי חננא רבי חננא°. תמן תנינן, ^טז_כזמי שהיה מושלך בבור ואמר, כל השומע את קולי יכתוב גט לאשתו. הרי אלו יכתבו ויתנו. ואמר רבי יונתן רבי יונתן (אמורא)°, ^טז_כחוהן שראו בוביה של אדם _{שאם לא כן חיישינן שמא היה זה שד}. אמר רבי אחא רב אחא° בשם רבי חנינא רבי חנינא בר חמא°, ^טז_כטהדא דתימר בשדה. אבל בעיר, אפילו לא ראו בוביה של אדם. והא תנינן, מי שהיה מושלך בבור ואמר, כל מי ששומע את קולי יכתוב גט לאשתו, הרי זה יכתבו ויתנו. ואמר רבי יונתן רבי יונתן (אמורא)°, והוא שראו בוביה של אדם? אמר רבי אבון רבי אבין°, המזיקין מצויין בבורות, כדרך שהן מצויין בשדות. תמן תנינן, ^טז_להמסית _{שחייב סקילה} זה הדיוט _{אבל נביא שהסית נידון בחנק}, והניסית _שנסקל זה ההדיוט _{אבל עיר הנידחת דינם בסיף}. למה נקרא הדיוט? הא אם היה חכם, לא נסקל? מכיון שהוא ניסית, אין זה חכם. מכיון שהוא מסית, אין זה חכם. כיצד עושין לו להערים עליו? ^טז_לאמכמינים עליו ב' בני אדם עדים בבית הפנימית. ומושיבין אותו בבית החיצון ומדליקין נר על גביו, כדי שיהו רואין אותו ושומעין את קולו. שכן עשו לבן סטדא בלוד. שהכמינו לו שני תלמידי חכמים, והביאוהו לבית דין וסקלוהו. שם אתה אומר שצריכים להדליק נר שיראו אותו בבירור, והכא את אמר אכן שמעידים גם אם לא ראו אותו? שנייא היא דאמר אני איש פלוני וכ"ו. אף הכא במסית שיגיד לו שיאמר אני? שמא יחשוד ויברח וילך לו, וילך ויסית את אחרים עמו. תמן תנינן, ^טז_לבהמביא גט ואבד ממנו. אם מצאו על אתר, כשר. ואם לאו פסול. איזהו על אתר? רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, כל שלא עברו שם שלשה בני אדם, שחוששים שמא נפל הגט מאחד מהם. עבר גוי שלא יתכן שנפל הגט ממנו, מהו? נישמעינה מן הדא, דאדא בר בר חנה, אייתי גיטא ואבד מיניה. אשכחיה חד סרקאי _ישמאלי, אתא עובדא קומי רבנן ואכשרון. הדא אמרה, עבר גוי כשר.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף פד עמוד ב] אולי נימר סימן הוי ליה ביה? ולא כן תני אין סימן לגיטין? מה שאמרו שאין סימנים בגטין זה דווקא סימן שאינו מובהק. כגון בההוא דו אמר תרתי שורין הוה  שני שורות היה, שאין זה סימן מבהק, ברם הכא באומר ^טז_לגה"א שבו היה נקוד שזה סימן מובהק, ואפילו בגט סומכים על סימן כזה. רבי עזרא רבי עזרא° בעי קומי רבי מנא רבי מנא°, הכא לאחר זמן מרובה למה הוא פסול? שאני אומר, אחר היה שם והיה שמו כשמו. הגע עצמך, שבדקו כל אותו מקום ולא מצאו שם אחד כשמו? משום חומר היה בעריות. והא תנינן, הלכו ולא מצאו שם אדם והשיאו את אשתו? הלכו ולא הכירוהו והשיאו את אשתו? _{רואים שאף בעריות לא החמירו משום עיגונה} אמר ליה רבי מנא רבי מנא°, כן אמר ליה רבי שמי רבי שמי°, אמר רבי אחא רב אחא° בשם רבי בון בר חייא רבי בון בר חייא°, חוששים שהאיש הזה היו בידו ב' גיטין, א' כשר וא' פסול. אבד את הכשר והשליך את הפסול. בשעה שמצא אם היה לזמן מרובה, אני אומר את הפסול מצא

ירושלמי יבמות, פרק טז, הלכה ז

מתני’: אמר °רבי עקיבא רבי עקיבא, כשירדתי לנהרדעא לעיבור השנה, מצאני °נחמיה איש בדלא נחמיה איש בדלא. אמר לי, שמעתי שאין משיאין את האשה בארץ ישראל על פי עד אחד, אלא °יהודה בן בבא יהודה בן בבא. נימיתי לו, וכן הדברים. אמר לי, אמור להם משמי, אתם יודעים שהמדינה הזאת משובשת בגייסות _{ולכן אני לא יכול לבא להעיד}, מקובל אני מ°רבן גמליאל הזקן רבן גמליאל הזקן, ^טז_לדשמשיאין האשה על פי עד אחד. וכשבאתי והרציתי הדברים לפני °רבן גמליאל רבן גמליאל, שמח לדברי ואמר, מצינו חבר ל°יהודה בן בבא יהודה בן בבא. מתוך דברים נזכר °רבן גמליאל רבן גמליאל, שנהרגו הרוגים בתל ארזא, והשיא °רבן גמליאל הזקן רבן גמליאל הזקן את נשותיהן על פי עד אחד, ^טז_להוהוחזקו להיות משיאין עד מפי עד, ומפי אשה, ומפי שפחה:
גמ’: ^טז_לומצאו כתוב בשטר, מת פלוני או נהרג פלוני. רבי ירמיה רבי ירמיה° אמר, משיאין את אשתו. רבי בון בר כהנא רבי בון בר כהנא° אמר, אין משיאין את אשתו. מתניתא מסייעא לדין, ומתניתא מסייעא לדין. מתניתא מסייעא לרבי ירמיה רבי ירמיה° דתנן, על פי עדים. ^טז_לזלא על פי כתבן ^טז_לחולא על פי מתורגמן, ולא עד מפי עד. ועכשיו אין משיאין עד מפי עד? ודכוותה, על פי כתבן ועל פי מתורגמן משיאין. ומתניתא מסייעא לרבי בון בר כהנא רבי בון בר כהנא° דתנן, יפה כח העדים מכח השטר, וכח השטר מכח העדים. שהעדים שאמרו, מת פלוני, או נהרג פלוני, משיאין את אשתו. מצאו כתוב בשטר , מת פלוני נהרג פלוני, אין משיאין את אשתו. יפה כח השטר מכח העדים, ^טז_לטשהמלוה את חבירו בעדים, גובה מנכסין בני חורין, בשטר גובה מנכסין משועבדין

ירושלמי יבמות, פרק טז, הלכה ח

מתני’: °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס ו°רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה אומרים, אין משיאין את האשה על פי עד אחד. °רבי עקיבא רבי עקיבא אומר, לא על פי אשה ולא על פי קרובים:
גמ’: והא תנינן, הוחזקו להיות משיאין עד מפי עד, מפי אשה, ואשה מפי אשה, ומפי עבד, ומפי שפחה, ומפי קרובים, ואת אמר הכין? מתניתין כמשנה הראשונה

ירושלמי יבמות, פרק טז, הלכה ט

מתני’: אמרו לו, מעשה בבני לוי שהלכו לצוער עיר התמרים, וחלה אחד מהם בדרך, והניחוהו בפונדק. ובחזירתן אמרו לפונדקית, איו חבירינו. נומת להם, מת וקברתיו, והשיאו את אשתו. אמרו לו, לא תהא כהנת _{בת ישראל} כפונדקית. אמר להם, כשתהא כפונדקית _תהיה נאמנת. שהפונדקית הוציאה להן מקלו ומנעלו ותרמילו וספר תורה שהיה בידו:
גמ’: הפונדקית הוציאה להן מקלו ומנעלו ואפונדתו וספר תורה שהיה בידו. אמר רבי אחא רב אחא° בשם רבי חנינא רבי חנינא בר חמא°

}}

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

22 טז_כב טור ושו"ע אה"ע סי' י"ז סעיף כ"א:

23 טז_כג טור ושו"ע אה"ע סי' י"ז סעיף ה':

24 טז_כד טור ושו"ע אה"ע סי' י"ז סעיף כ"ב:

25 טז_כה טור ושו"ע אה"ע סי' י"ז סעיף י':

26 טז_כו טור ושו"ע אה"ע סי' י"ז סעיף כ"ג:

27 טז_כז מיי' פ"ב מהל' גירושין הלכה י"ג, טור ושו"ע אה"ע סי' קמ"א סעיף י"ט, סמ"ג עשין נ:

28 טז_כח מיי' פ"ב מהל' גירושין הלכה י"ג, טור ושו"ע אה"ע סי' קמ"א סעיף י"ט, סמ"ג עשין נ:

29 טז_כט טור ושו"ע אה"ע סי' קמ"א סעיף י"ט:

30 טז_ל מיי' פ"ה מהל' עבודה זרה הלכה א', מיי' פ"ה מהל' עבודה זרה הלכה ג', סמ"ג לאוין כו:

31 טז_לא מיי' פ"ה מהל' עבודה זרה הלכה א', מיי' פ"ה מהל' עבודה זרה הלכה ג', סמ"ג לאוין כו:

32 טז_לב מיי' פ"ג מהל' גירושין הלכה ט', טור ושו"ע אה"ע סי' קל"ב סעיף ד', סמ"ג עשין נ:

[ע"ב]

33 טז_לג מיי' פ"ג מהל' גירושין הלכה י"א, טור ושו"ע אה"ע סי' קל"ב סעיף ד', סמ"ג עשין נ:

34 טז_לד מיי' פי"ג מהל' גירושין הלכה כ"ט, טור ושו"ע אה"ע סי' י"ז סעיף ג':

35 טז_לה מיי' פי"ג מהל' גירושין הלכה כ"ט, טור ושו"ע אה"ע סי' י"ז סעיף ג':

36 טז_לו טור ושו"ע אה"ע סי' י"ז סעיף י"א:

37 טז_לז מיי' פ"ג מהל' גירושין הלכה ד', מיי' פ"ח מהל' עדות הלכה א', טור ושו"ע חו"מ סי' כ"ח סעיף י"ג, טור ושו"ע חו"מ סי' מ"ו סעיף י', סמ"ג עשין קט:

38 טז_לח מיי' פ"ב מהל' סנהדרין הלכה ו', מיי' פכ"א מהל' סנהדרין הלכה ח', טור ושו"ע חו"מ סי' י"ז סעיף ו', סמ"ג עשין צז:

39 טז_לט מיי' פי"א מהל' מלוה הלכה ד', טור ושו"ע חו"מ סי' ל"ט סעיף א', טור ושו"ע חו"מ סי' קי"א סעיף א', סמ"ג עשין צד:

-----------------------------------דף פה

קובץ:ירושלמי מאיר יבמות פה.ogg

ירושלמי מאיר יבמות פה

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף פה עמוד א] עשו אותה כחיה, ^טז_משהיא נאמנת על אתר. רבי שמואל בר סוסרטא רבי שמואל בר סוסרטא° אמר, עשו אותה כגוי מסיח לתומו. חד אריסטון _טבח בעא קומי רבי מנא רבי מנא°, לית הדא פליג  האין זה חולק על רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°? דרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר, ^טז_מאכל ששואלין אותו והוא משיב אין זה מסיח לפי תומו? אכן לריש לקיש ריש לקיש° לית כן  לא יסבור בטעם המשנה כההיא דאמר רבי שמואל בר סוסרטא רבי שמואל בר סוסרטא°. אבל אית כן  לא יסבור בטעם המשנה, כההוא דאמר רבי חנינא רבי חנינא בר חמא°, דאפילו לא היתה מסיחה לפי תומה נאמנת דעשו אותה כחיה שהוא נאמנת על אתר

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

40 טז_מ מיי' פ"ב מהל' נחלות הלכה י"ד, טור ושו"ע חו"מ סי' רע"ז סעיף י"ב, סמ"ג עשין צו:

41 טז_מא מיי' פ י"ב מהל' גירושין הלכה ט"ז, טור ושו"ע אה"ע סי' י"ז סעיף ט"ו, סמ"ג עשין נ:

[ע"ב]

הדרן עלך פרק האשה בתרא וסליקא לה מסכת יבמות בריך רחמנא דסייען מריש ועד כען

הֲדָרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת יבמות וַהֲדָרָךְ עֲלָן. דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת יבמות וְדַעְתָּךְ עֲלָן. לֹא נִתְנְשֵׁי מִנָּךְ מַסֶּכֶת יבמות וְלֹא תִתְנְשֵׁי מִנָּן, לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי: יש נוהגים לחזור 3 פעמים

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּהֵא תוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּתְהֵא עִמָּנוּ לָעוֹלָם הַבָּא. חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, רָמִי בַּר פָּפָּא, נַחְמָן בַּר פָּפָּא, אַחַאי בַּר פָּפָּא, אַבָּא מָרִי בַּר פָּפָּא, רַפְרָם בַּר פָּפָּא, רָכִישׁ בַּר פָּפָּא, סוּרְחָב בַּר פָּפָּא, אָדָא בַּר פָּפָּא, דָּרוּ בַּר פָּפָּא:

הַעֲרֵב נָא, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ (וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ) וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ.
מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי:
יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ:
לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָּם חִיִּיתָנִי:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ:
אָמֵן אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד:

מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת, שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וְהֵם מַשְׁכִּימִים: אָנוּ מַשְׁכִּימִים לְדִבְרֵי תוֹרָה, וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים; אָנוּ עֲמֵלִים וְהֵם עֲמֵלִים: אָנוּ עֲמֵלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר, וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר; אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים: אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שָׁחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה, כד): וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ.

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי, כְּשֵׁם (שֶׁעֲזַרְתָּנִי) [שֶעֲזַרְתָּנוּ] לְסַיֵּם מַסֶּכֶת יבמות כֵּן (תַּעְזְרֵנִי) [תַּעְזְרֵנוּ] לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסְפָרִים אֲחֵרִים וּלְסַיְּמָם, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. וּזְכוּת כָּל הַתַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יַעֲמוֹד (לִי וּלְזַרְעִי) [לָנוּ וּלְזַרְעֵנוּ] שֶׁלֹּא יָמוּשׁ הַתּוֹרָה (מִפִּי וּמִפִּי זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי) [מִפִּינוּ וּמִפִּי זַרְעֵנוּ וְזֶרַע זַרְעֵנוּ] עַד עוֹלָם, וְתִתְקַיֵּם (בִּי) [בָּנוּ] (משלי ו, כב): "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ", (שם ט, יא): "כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים", (שם ג, טז): "אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶר וְכָבוֹד", (תהלים כט, יא): "יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם":

קדיש בנוסח אשכנז / ספרד

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. בְּעָלְמָא דְּהוּא עָתִיד לְאִתְחֲדַתָּא, וּלְאַחֲיָא מֵתַיָּא, וּלְאַסָּקָא לְחַיֵּי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִּירוּשְׁלֶם, וּלְשַׁכְלֵל הֵיכְלֵיהּ בְּגַוַּהּ, וּלְמֶעֱקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וְלַאֲתָבָא פּוּלְחָנָא דִּשְׁמַיָּא לְאַתְרֵיהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵיהּ (נ"ס: וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ). בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵי דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגַלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא: יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל, שְׁמֵהּ דְקוּדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא. לְעֵילָא (בעשרת ימי תשובה: וּלְעֵילָא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אַמֵן:
עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא דִּי בְאַתְרָא [בא"י: קַדִּישָׁא] הָדֵין וְדַי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר. יִהֵא לְהוֹן וּלְכוֹן שְׁלָמָא רַבָּא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי וְחַיֵי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וּפוּרְקָנָא מִן קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָא (וְאַרְעָא) וְאִמְרוּ אָמֵן:
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים (נ"ס: טוֹבִים), עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם [בעשרת ימי תשובה: הַשָּׁלוֹם] בִּמְרוֹמָיו הוּא (נ"ס: בְּ‏רַחֲמָיו) יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן:

קדיש בנוסח הספרדים ועדות המזרח

יש נוהגים לומר קדיש תתכלי חרבא:

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. (ועונים: אמן)

​דְּהוּא עָתִיד לְחַדְתָּא עָלְמָא. וּלְאַחְיָאָה מֵיתַיָּא. וּלְשַׁכְלָלָא הֵיכְלָא. וּלְמִפְרַק חַיָּיָא. וּלְמִבְנֵא קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם. וּלְמִעְקַר פּוּלְחָנָא דֶאֱלִילַיָּא מֵאַרְעָא. וּלְאָתָבָא פוּלְחָנָא יַקִּירָא דִשְׁמַיָּא לְהַדְרִיהּ וְזִיוֵיהּ וִיקָרֵיהּ (ועונים: אמן) בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן)

יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעָֽלְמֵֽי עָֽלְמַיָּֽא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. (ועונים: אמן)

לְעֵֽלָּא מִן־כָּל־בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָֽלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן)

תִּתְכְּלֵי חַרְבָּא וְכַפְנָא וּמוֹתָנָא. וּמַרְעִין בִּישִׁין. יַעְדֵּא מִנָּנָא וּמִנְּכוֹן וּמֵעַל עַמֵּיהּ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן: (ועונים: אמן)

יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאוּלָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶֽוַח וְהַצָּלָה לָֽנוּ וּלְכָל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן)

עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו. הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן)

ויש נוהגים במקום:

יִתְגַדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא (קהל - אמן), בְּעָלְמָא דְהוּא עָתִיד לְאִתְחַדְּתָא, וּלְאַחְיָאָה מֵתַיָא, וּלְאַסָּקָא יַתְהוֹן לְחַיֵי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם, וּלְשַׁכְלְלָא הֵיכָלֵהּ בְּגַוָּה, וּלְמֶעְקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וּלְאַתָּבָא פּוּלְחָנָא דִשְּׁמַיָא לְאַתְרֵהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְּשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵהּ, וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ (קהל - אמן) בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם [וּ]לְעָלְמֵי עַלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ, וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (קהל - אמן) לְעֵילָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן דְעַסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קְדִישְׁתָא דִי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְּכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לָנָא וּלְהוֹן וּלְכוֹן חִנָא וְחִסְדָא וְרַחֲמֵי מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָא וְאַרְעָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָא חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֵיוַח וְהַצָּלָה לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְּרַחֲמָיו יעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)