שולחן ערוך אבן העזר יז לא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך אבן העזר · יז · לא · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: חלקת מחוקק בית שמואל ט"ז באר היטב פתחי תשובה באר הגולה

שולחן ערוך

ראוהו צלוב והעוף אוכל בו, אף על פי שדקרוהו או ירו בו חיצים אין מעידין עליו שמת. ואם ראו העוף אוכל במקום שהנפש יוצאה בנטילתו, כגון מוחו או לבו או בני מעיו, הרי זה מעיד עליו שמת:

מפרשים

חלקת מחוקק

(נח) ראוהו צלוב:    היינו צלוב ממש משום דאפשר שיחתך החבל ויחיה ולא ידעתי למה הקיל הב"ח ומפ' צלוב בידיו:


(נט) אף ע"פ שדקרוהו או ירה בו חצים:    במשנה תנן [דף ק"ך ע"א] אין מעידין על המגוייד (פרש"י לשון גודו אילנא מנותח ומלא פצעים וחבורות חרב) ובגמר' משמע דאפילו במקום שעושה טריפה כגון מן הארכובה ולמעלה לא תנשא אם לא במים (דגמר' פריך על הא דמתני' מדתני אין מעידין על המגוייד למימרא דמגוייד חיי ורמינהו אדם אינו מטמא עד שתצא נפשו ואפילו הוא מגוייד טמא לא מטמא הא מיחיי לא חיי אמר אביי לא קשיא הא רשב"א והא רבנן דתניא מעידין על המגוייד רשב"א אומר אין מעידין על המגוייד מפני שיכול לכוות ולחיות וא"כ מתני' אתיא כרשב"א ופריך מי מצית לאוקמי מתני' כרשב"א הא קתני סיפא דמתני' מעשה בעסיא באחד ששלשלוהו לים ולא עלת' בידו אלא רגלו ואמרו חכמים מן הארכובה ולמעלה תנשא (דמאחר שהוא טריפ' וא"א דחיי') מן הארכובה ולמט' לא תנשא (ופרש"י קתני מיה' מן הארכוב' ולמעל' תנש' אלמ' מגוייד לא חיי ומשני שאני מיא דמרזו מכה ולעול' אימ' לך לרשב"א דמוקמינן מתני' כוותיה אפילו מן הארכובה ולמעלה לא תנשא דמגוייד חיי ושאני הכא דהיה במים) ולפי הירושלמי (הביאו הב"י סק"א) דאזלינן לחומרא בסתם מגוייד דחוששין שמא בחרב מלובנת נכוה (דפרש"י שמתוך המכוה מתרפ') א"כ אפילו דקרו בו חץ בקרום של מוח או בשאר מקומות שנעשה טריפ' אפ"ה אין מעידין דשמא בחץ מלובנת ירו בו ואפשר שיחיה לעולם ובב"ח כ' שאף לרשב"א מת הוא תוך י"ב חודש ואין מעידין דקאמר היינו תוך י"ב חודש והמעיין בתוספות (בדף הנ"ל בד"ה למימרא דמגוייד חיי) יראה דאין דבריו ברורים דהתוס' כתבו והקשו וא"ת בלא מילתא דרשב"א תקשי ליה רישא לסיפא (דברישא דמתני' תני' אין מעידין על המגויד ובסיפא תניא מן הארכובה ולמעלה תנשא אלמא מגוייד חיי ותירצו) דבלא רשב"א הייתי מפרש הרישא דאין מעידין לאלתר (וסיפא היינו לאחר י"ב חודש) אבל לרשב"א דאמר בפי' שיכול לכוות ולחיות ע"כ מקשה רישא לסיפא דרישא משמע אין מעידין לעולם מפני שיכול לחיות וסיפא משמע דתנשא לאחר י"ב חודש וע"כ מחלק בין מים ליבשה וא"כ לפי המסקנא לרשב"א אסורה להנשא לעולם כשהוא מגוייד ביבשה ולת"ק כשהיה מגוייד בסכין מלובנת ג"כ מודה לרשב"א:

בית שמואל

(צג) ראוהו צלוב:    כתב ב"ח דוקא אם הוא צלוב בידים אבל אם הוא צלוב בצוארו אמרינן מיד נחנק ובח"מ חולק עליו כי י"ל דנחתך החבל ונפל וכן בט"ז חולק עליו וכן משמע בירושלמי לא כוותיה דאיתא שם שמא מטרוניתא עברה עליו ופדאתו:


(צד) או ירו בו חיצים:    כ"כ הרמב"ם ולפי' המגיד לא הזכיר הרמב"ם דין מגויד וכן כ' ב"ח מ"ש הרמב"ם אם דקרוהו או ירו בו חיצים, למד מסוגיא ר"פ האשה שלום דאיתא שם זימנין דמחו ליה בגירא או ברמחא וסברה בוודאי מת ואיכ' דעבד סמתרי וחיי אבל אם נראה דשחט בו שנים מעידים וכן אם ראה שפצעו את מוחו מעידים עליו אלא אם יורה בו חצים ולא ראינו מה שנעשה בו אמרינן שמא לא נעשה בו שום דבר מחמת דעבד ע"י סמתרי ולא שלט בו כלי זיין, אבל הבית יוסף פי' מ"ש הרמב"ם דקרוהו היינו מגוייד דתנן ואין מעידי' בו משום דפוסק לחומרא כדאוקימתא דאביי שם דאמר דחיישינן שמא סכין מלובן היה, מיהו נראה אף לפי' הב"י מ"מ אם נעשה במקום שתצא נפשו מעידין עליו דהא אם שחט בו שנים פסק הרמב"ם והטור דמעידים עליו וע"כ צ"ל אם נעשה במקום שתצא נפשו מעידין עליו אלא אם נעשה במקו' שלא תצא נפשו אפילו אם נעשה טריפה אין מעידין עליו אפילו אחר י"ב חודש דחיישינן שמא סכין מלובן היה ואז יכול לחיות אפילו אחר י"ב חודש ולא כב"ח שכתב אחר י"ב חודש מעידין עליו וליתא וכן השיג עליו בח"מ אבל במקום שתצא נפשו לא מהני סכין מלובן ובנ"י מחלק וכתב סכין מלובן מהני היכא שלא נעשה טריפה אלא שהוא מגוייד אבל במקום שנעשה טריפה מעידין עליו ולא מהני סכין מלובן ומה שא' שמואל לא שנו אלא במקום שאין נפשו יוצאת קאי גם על מגוייד נשמע סכין מלובן לא מהני במקום שנעשה טריפה וכן יש לחלק לדברי הרמב"ם במקום שנעשה טריפה מהני אבל במקום שנפשו יוצאה לא מהני וכל זה איירי כשהוא אינו גוסס אבל אם הוא גוסס כתבו תו' גוסס שהוא מגוייד מעידין עליו אבל גוסס שאינו מגוייד אין מעידים עליו ואם הוא גוסס ג' ימים מעידים עליו כמ"ש בי"ד וכ"כ בספר ב"ה:


באר היטב

(צז) צלוב:    ב"ח כתב דוק' אם הוא צלוב בידים אבל אם הוא צלוב בצווארו אמרינן מיד נחנק. והח"מ חולק עליו כי י"ל דנחתך החבל ונפל וכן ט"ז חולק עליו ועיין בספר משפט צדק ח"א סי' נ'. מי ששברו זרועותיו והשליכו בים אשתו אסורה מהריב"ל ח"ג סי' נ"א. גוי מסל"ת שאומר שנטבע הספינה ונטבע הוא ואחרים עמו ויהודי א' שהיה בספינה ההיא. וראה סוחר א' שהוצי' סכין והרג את היהודי לפי שרצה לרכוב על קרש א' שהי' הסוחר רכוב עליו אין ממש בעדות זו אפי' אם יש ס"ס ע"ש תומת ישרים סי' קמ"א קמ"ט. אבל הר"ם אלשקאר סי' קי"א והמהר"י בי רב סי' י"ו חולקים וסוברים דבעדות זה משיאין את אשתו עיין כנה"ג דף כ"ט ע"ב. השליכוהו למים כשהוא מגוייד לכ"ע מעידין הר"ר הר"ם אלשיך סי' קכ"ב.


(צח) יוצאה:    וה"ה בדקרוהו או ירה בו חיצים אם נעשה במקום שתצא נפשו מעידין עליו אבל אם נעשה במקום שלא תצא נפשו אפילו אם נעשה טריפה אין מעידין עליו אפי' אחר י"ב חדש דלא כב"ח מ"מ ב"ש. וכ"ז איירי כשהוא אינו גוסס אבל אם הוא גוסס כתבו תוספת גוסס שהוא מגוייד מעידין עליו אבל גוסס שאינו מגוייד אין מעידין עליו ואם הוא גוסס ג"י מעידין עליו כ"כ בי"ד וכ"כ בה"י.


(צט) לבו:    וה"ה העידו עליו שהכהו במקל על קדקדו עד שיצא המוח לחוץ אשתו מותרת הרש"ך ח"א סי' ע"ד.







▲ חזור לראש