ירושלמי יבמות טז ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< | ירושלמי · מסכת יבמות · פרק טז · הלכה ב | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי


הלכה ב משנה[עריכה]

שתי יבמות זו אומרת מת בעלי וזו אומרת מת בעלי זו אסורה מפני בעלה של זו וזו אסורה מפני בעלה של זו לזו עדים ולזו אין עדים את שיש לה עדים אסורה ואת שאין לה עדים מותרת לזו בנים ולזו אין בנים את שיש לה בנים מותרת ואת שאין לה בנים אסורה נתייבמו מתו יבמין אסורו' להינשא רבי לעזר אמר הואיל והותרו ליבמין הותרו לכל אדם

הלכה ב גמרא[עריכה]

שתי יבמות לזו בנים ועדים ולזו אין כלום זו ניתרת בבניה וזו ניתרת בעדיה מה טעמא דרבי לעזר משום שאינה חשודה לקלקל צרתה כל עיקר נישמעינה מן הדא האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים ובאתה ואמרה מת בעלי תינשא ותיטול כתובה וצרתה אסורה וסברין מימר חשודה היא לקלקל את עצמה כדי שתקלקל צרתה ולית ר' לעזר פליג הוי לית טעמא [אלא דלא מקלקלא נפשה] ולא משום שאינה חשודה לקלקל צרתה כל עיקר וחש לומר שמא שילח לה גיטא ממדינת הים הגע עצמך שהיה כהן אמר ר' בא בר זימנא חשודה היא לעשות כמה חללים כדי לעשות בני צרתה ממזרין