משנה יבמות טז ב

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת יבמות · פרק טז · משנה ב | >>

[עריכה]

שתי יבמות, זו אומרת מת בעלי וזו אומרת מת בעלי, זו אסורה מפני בעלה של זו, וזו אסורה מפני בעלה של זו.

לזו עדים ^ד ולזו אין עדים, את שיש לה עדים, אסורה.

ואת שאין לה עדים, מותרת.

לזו בנים ולזו אין בנים, את שיש לה בנים, מותרת.

ואת שאין לה בנים, אסורה.

נתייבמו ^ה ומתו ^ו היבמין, אסורות להינשא.

רבי אלעזר אומר, הואיל ^ז והותרו ליבמין, הותרו לכל אדם.

משנה מנוקדת

[עריכה]

שְׁתֵּי יְבָמוֹת,

זוֹ אוֹמֶרֶת: מֵת בַּעְלִי, וְזוֹ אוֹמֶרֶת: מֵת בַּעְלִי,

זוֹ אֲסוּרָה מִפְּנֵי בַּעְלָהּ שֶׁל זוֹ,

וְזוֹ אֲסוּרָה מִפְּנֵי בַּעְלָהּ שֶׁל זוֹ.

לְזוֹ עֵדִים וּלְזוֹ אֵין עֵדִים,

אֵת שֶׁיֵּשׁ לָהּ עֵדִים, אֲסוּרָהּ;

וְאֵת שֶׁאֵין לָהּ עֵדִים, מֻתֶּרֶת.

לְזוֹ בָּנִים וּלְזוֹ אֵין בָּנִים,

אֵת שֶׁיֵּשׁ לָהּ בָּנִים, מֻתֶּרֶת;

וְאֵת שֶׁאֵין לָהּ בָּנִים, אֲסוּרָה.

נִתְיַבְּמוּ וּמֵתוּ הַיְּבָמִין,

אֲסוּרוֹת לְהִנָּשֵׂא.

רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר:

הוֹאִיל וְהֻתְּרוּ לַיְּבָמִין, הֻתְּרוּ לְכָל אָדָם:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

שתי יבמות -

זו אומרת - מת בעלי,

וזו אומרת - מת בעלי,

זו אסורה - מפני בעלה של זו,

וזו אסורה - מפני בעלה של זו.

לזו עדים - ולזו אין עדים,

את שיש לה עדים - אסורה,

ואת שאין לה עדים - מותרת.

לזו בנים - ולזו אין בנים,

את שיש לה בנים - מותרת,

ואת שאין לה בנים - אסורה.

נתייבמו, ומתו היבמין - אסורות להינשא.

רבי אלעזר אומר:

הואיל והותרו ליבמין - הותרו לכל אדם.

כבר הקדמנו בפרק שלפני זה [הלכה ג] הכל נאמנים להעידה חוץ מחמותה ויבמתה. ולכך כשאמרה יבמתה מת בעלי אינה נאמנת על יבמתה, שיש לנו לומר שמא לא מת, אבל רוצה שתנשא יבמתה והיא זקוקה ליבום מפני שתאסר על בעלה. ואף על פי שהיא עצמה כמו כן אסורה על בעלה אם תנשא, עם כל זה ניחוש שמא סברה ואמרה "תמות נפשי עם פלשתים"(שופטים טז, ל), ורוצה בקלקול עצמה מפני קלקול יבמתה. ולכך אסורה מפני בעלה של זו, רוצה לומר מפני יבמה, שאין עדות במיתתו אלא יבמתה והיא אינה נאמנת, וזו אסורה מפני בעלה של זו שהיא יבמה.

ואם יש עדים לאחת מהן שמת בעלה יבמתה מותרת, לפי שיש לנו עדים שהעידו במיתת היבם, והיא עצמה נאמנת לומר מת בעלי כמו שנקדם לנו, וזאת שהעידה במיתת בעלה אסורה, לפי שיבמתה בלבד היא שהעידה במיתת יבמה ואינה נאמנת.

ואמרו מתייבמת - רוצה לומר שתאמר זאת מת בעלי ויש להם יבמים אחרים, הרי אלו מתייבמות בלי ספק, לפי שאין שם מקום חשש.

ואם מתו היבמים אסורות להנשא לשאר בני אדם.

ואין הלכה כרבי אלעזר:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

שתי יבמות - נשי שני אחים:

מפני בעלה של זו - שמא הוא חי וזקוקה לו, ואע"פ שאשתו אומרת מת, אינה נאמנת להתיר זו לשוק על פיה, שאין יבמה מעידה לחברתה:

לזו עדים - שמת בעלה, ולזו אין לה עדים:

זו שיש לה עדים אסורה - לינשא לשוק, מפני יבמה שאין עדים שמת:

וזו שאין לה עדים מותרת - שהרי בשביל בעלה אינה נאסרת שהיא נאמנת לומר מת בעלי, ובשביל יבמה נמי לא מתסרא שהרי באו עדים שמת:

לזו בנים ולזו אין בנים - ואין עדים לא לזו ולא לזו, את שיש לה בנים מותרת ואת שאין לה בנים אסורה:

נתיבמו - שהיו להן כאן שני יבמין ונתיבמו ומתו היבמים, אסורות להנשא לשוק, זו מפני בעלה הראשון של זו וזו מפני בעלה הראשון של זו. אע"פ שהיו שתיהן נשואות ליבמיהן בחזקת שמתו בעליהן, על פי עצמן נישאו. והיו נאמנות שהאשה שאמרה מת בעלי תתיבם, אבל עכשיו שתהיינה נשואות לשוק לא. שאם ינשאו לשוק נמצא עדותה של זו מועיל לזו ועדותה של זו מועיל לזו ואין היבמות מעידות זו לזו:

הואיל והותרו ליבמין - בחזקת שמתו בעליהן, הותרו לינשא לשוק, דתו לא חיישינן שמא הם בחיים. ואין הלכה כרבי אלעזר:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

זו אסורה מפני בעלה של זו וכו'. פי' הר"ב שאין יבמה מעידה לחברתה ועי' מ"ש בזה פרק דלעיל ריש מ"ז:

לזו עדים. פי' בעדות המועיל לה והיינו אף עד אחד וכיוצא בזה כתב הרא"ש ברפ"ק דב"מ גבי עד אחד פוטר מן השבועה ע"ש וכיוצא בזה כתבתי בפרק י"ב משנה ה' בשם התוספות ועיין עוד מ"ש במשנה ב' פרק ד' דגיטין ול' הרמב"ם בפ"ג מה"י היה לאחת מהן עד וכו':

את שיש לה עדים אסורה כו'. תימא לרבינו יצחק מאי קמ"ל ושמא אשמועינן דלא אסרינן הא אכוו הא. תוספות:

נתיבמו. ארישא קאי שאין להם לא עדים ולא בנים. רש"י:

ומתו. דאילו נתגרשה מותרת לזר וכ"כ הרמב"ם ופשוט הוא שאפילו היה בעל חברתה קיים אסורה לו. מפני שהיא גרושת אחיו [המגיד שם]:

ומתו היבמין. פירש בלא בנים דאם היו להם בנים מותרת לינשא לעלמא שאפילו היה בעל חבירתה קיים אסורה לו וכפי' המגיד. רבי אלעזר אומר הואיל והותרו וכו'. דהואיל ואנסיבא לא מקלקלא נפשה. והקשו בתוספות דבפרק דלעיל משנה ז' אמרה מת בעלי ואחר כך מת חמי חמותה אסורה ה"ל לרבי אליעזר לפלוגי ולא למיסר אם נשאת הכלה ונראה לרבינו יצחק דלא דמי דלעיל ודאי שהצרה או היבמה [* וכן הכלה] באה להעיד על חברתה. אין לה להיות נאמנת אפילו לר' אלעזר אבל הכא כל אחת אינה מתכוונת להעיד על חברתה אלא על עצמה וממילא נאמנת על צרתה כיון שאין מתכוונת להעיד על חבירתה ע"כ:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(ד) (על המשנה) עדים. פירוש בעדות המועיל לה והיינו עד אחד:

(ה) (על המשנה) נתיבמו. ארישא קאי שאין להם לא עדי' ולא בנים. רש"י:

(ו) (על המשנה) ומתו. דאלו נתגרשה מותרת לזר. הר"מ. שאפילו היה בעל חברתה קיים אסורה לו מפני שהיא גרושת אחיו ומיירי שמתו בלי בנים דאל"ה מותרת לעלמא מה"ט גופיה. המגיד:

(ז) (על המשנה) הואיל כו'. דהואיל ואנסיבא לא מקלקלא נפשה ולא פליג בפרק דלעיל מ"ז, דהתם באה להעיד על חברתה אבל הכא עיקר עדותה על עצמה וממילא נאמנת אצרתה. תוספ':

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

שתי יבמות וכו': פ"ג דהלכות יבום סי' ז' ח' ט' י' ובטור א"ה סי' קנ"ח:

לזו עדים וכו': שמת בעלה ולזו אין לה עדים זו שיש לה עדים אסורה להנשא לשוק מפני יבמה שאין עדים שמת ושמא חי הוא דעדים מאי אהנו לה הא היא נמי מהימנא לומר מת בעלי. ובגמ' תנא לזו עדים ובנים ולזו לא עדים ולא בנים שתיהן מותרות שאין כאן זיקת יבום זו מפני בניה וזו בעידי חברתה. בפי' ר"ע ז"ל צריך להגיה שהיו שתיהן נשואות ליבמיהן וכו': עוד שם צריך להגיה שהאשה שאמרה וכו':

אסורות להנשא: פי' אם לא הניחו בנים אבל אם הניחו מותרות לינשא לשוק אפי' אליבא דת"ק שהרי עכשיו אין שום אחת מהן זקוקה לעדות חברתה שאפי' היה בעל חברתה קיים היתה אסורה להתיבם לו כיון שיש לה בנים מאחיו וע"כ ל"פ אלא בנתיבמו ומתו היבמין אבל נתיבמו ונתגרשו הרי אלו מותרות לזר:

ר' אליעזר אומר הואיל והותרו ליבמים וכו': בעי רבא אי טעמא דר' אליעזר דקסבר צרה מעידה לחברתה אי משום דהיא לא מקלקלא נפשה ולא אתבריר טעמיה, ומשמע קצת דמסיק דטעמיה משום דלא מקלקלא נפשה, ונפקא מינה דדוקא אי אנסיבא היא מנסבינן לה לצרה נמי אבל לאנסובי לצרה מקמי דידה לא: וכתיב בנמוקי יוסף וליתא להא דר"א ואפי' אנסיבא היא דמצי אמר כיון דאנסיבא לא מקלקלא נפשה וקושטא קאמרה אפ"ה לא מנסבא צרתה דרבנן סברי תמות נפשה עם פלשתים הוא דקא עבדא ע"כ. ומשמע דר' אלעזר גרסי' בלתי יו"ד שכן הוא ברוב המקומות. וז"ל הר' יהוסף ז"ל אסורות להנשא פי' דחיישינן שמא בעלה של יבמתה קיים והרי היא זקוקה:

ר' אליעזר אומר הואיל והותרו ליבמים הותרו לכל אדם: פי' הואיל וכל אחת הותרה ע"י עדות שלה ליבמה הותרה גם יבמתה עתה לכל אדם ע"י עדות זו ולא חיישי' שמא בעל יבמתה קיים דבשלמא כשלא נשאו ליבמין ודאי אין עדות זו מועלת לחברתה אע"פ שהיא מועיל לעצמה כי חיישי' שמא היא תשקר ותאמר שמת בעלה כדי לקלקל את יבמתה ואינה חוששת על קלקולה שהיא מקלקלת גם את עצמה מתוך שנאתה כדכתיב תמות נפשי עם פלשתים אבל כשנישאו ליבמין אין שייך לומר זה כי אין עדות של שום אחת מהן מועלת לחברתה דכיון שיש יבמין אחרים מה לי שמת בעלה של יבמתה ומה לי שיהא קיים על כן קסבר ר' אליעזר דלא חיישי' שמא שקרו עכ"ל ז"ל: