משנה יבמות טז רמבם
נוסח הרמב"ם
[עריכה](א) האישה, שהלך בעלה וצרתה - למדינת הים,
- באו ואמרו לה - מת בעליך,
- לא תינשא, ולא תתייבם -
- עד שתדע - שמא מעוברת היא צרתה.
- הייתה לה חמות - אינה חוששת.
- יצאה מלאה - חוששת.
- רבי יהושע אומר: אינה חוששת.
(ב) שתי יבמות -
- זו אומרת - מת בעלי,
- וזו אומרת - מת בעלי,
- זו אסורה - מפני בעלה של זו,
- וזו אסורה - מפני בעלה של זו.
- לזו עדים - ולזו אין עדים,
- את שיש לה עדים - אסורה,
- ואת שאין לה עדים - מותרת.
- לזו בנים - ולזו אין בנים,
- את שיש לה בנים - מותרת,
- ואת שאין לה בנים - אסורה.
- נתייבמו, ומתו היבמין - אסורות להינשא.
- רבי אלעזר אומר:
- הואיל והותרו ליבמין - הותרו לכל אדם.
- רבי אלעזר אומר:
(ג) אין מעידין - אלא על פרצוף הפנים עם החוטם,
- אף על פי - שיש סימנין בגופו, ובכליו.
- אין מעידין - אלא עד שלשה ימים.
- אפילו ראוהו - מגויד,
- וצלוב - על הצלוב,
- וחיה - אוכלת בו,
- אין מעידים - אלא עד שתצא נפשו.
- רבי יהודה בן בבא אומר:
- לא כל האדם,
- ולא כל המקומות,
- ולא כל השעות - שוות.
- לא כל האדם,
(ד) כיצד?
- נפל למים -
- בין שיש להם סוף - בין שאין להם סוף,
- הרי אשתו - אסורה.
- בין שיש להם סוף - בין שאין להם סוף,
- אמר רבי מאיר:
- מעשה באחד - שנפל לבור הגדול,
- ועלה - לאחר שלשה ימים.
- מעשה באחד - שנפל לבור הגדול,
- אמר רבי יוסי:
- מעשה בסומא אחד - שירד לטבול במערה,
- וירד מושכו - אחריו,
- ושהו - כדי שתצא נפשם,
- והשיאו - את נשותיהם.
- שוב מעשה באסיא,
- באחד - ששילשלוהו לים,
- ולא עלת בידם - אלא רגלו.
- אמרו חכמים:
- מן הארכובה ולמעלה - תינשא,
- מן הארכובה ולמטה - לא תינשא.
(ה) [ד] *הערה 1: אפילו שמע מן הנשים,
- אומרות: "מת איש פלוני" - דיו.
- אמר רבי יהודה:
- אפילו שמע מן התינוקות,
- אומרין: "הרי אנו הולכין לספוד ולקבור, את איש פלוני",
- בין מתכוון - בין שאין מתכוון.
- רבי יהודה בן בבא אומר:
- בישראל - עד שיהא מתכוון,
- ובגוי - אם היה מתכוון, אין עדותו עדות.
(ו) [ה] מעידין - לאור הנר, ולאור הלבנה.
- ומשיאין - על בת קול.
- מעשה, באחד - שעמד על ראש ההר,
- ואמר: "איש פלוני בן איש פלוני, ממקום פלוני - מת",
- והלכו - ולא מצאו אדם שם,
- והשיאו - את אשתו.
- שוב מעשה בצלמין,
- באחד שאמר: "אני איש פלוני בן איש פלוני, ממקום פלוני,
- נשכני נחש - והרי אני מת",
- והלכו - ולא הכירוהו,
- והשיאו - את אשתו.
(ז) [ו] אמר רבי עקיבה:
- כשירדתי לנהרדעא - לעבר את השנה,
- מצאני נחמיה איש בית דלי,
- אמר לי: "שמעתי,
- שאין משיאין את האישה בארץ ישראל, על פי עד אחד - אלא יהודה בן אוא".
- ונמתי לו: "כן הדברים".
- אמר לי: "אמור להם משמי,
- אתם יודעים, שהמדינה הזאת משובשת בגייסות,
- מקובל אני מרבן גמליאל הזקן,
- שמשיאין את האישה - על פי עד אחד".
- וכשבאתי - והרצתי את הדברים לפני רבן גמליאל,
- שמח לדברי ואמר: "מצינו חבר - ליהודה בן אוא".
- מתוך הדברים - נזכר רבן גמליאל,
- שנהרגו הרוגים - בתל ארזא,
- והשיא רבן גמליאל הזקן את נשותיהם - על פי עד אחד,
- והוחזקו להיות משיאין -
- עד - מפי עד, מפי אישה,
- ואישה - מפי אישה, מפי עבד, מפי שפחה.
- רבי אליעזר ורבי יהושע אומרין:
- אין משיאין את האישה - על פי עד אחד.
- רבי עקיבה אומר:
- לא על פי אישה - ולא על פי קרובים.
- אמרו לו: מעשה בבני לוי,
- שהלכו לצוער עיר התמרים,
- וחלה אחד מהם - והניחוהו בפונדק,
- ובחזירתן, אמרו לפונדקית: "איה חברנו?",
- ונמת להם: "מת, וקברתיו",
- והשיאו - את אשתו.
- אמרו לו: "לא תהא כוהנת - כפונדקית?".
- אמר להם: ובשתהא הפונדקית - נאמנת,
- והפונדקית הוציאה להם -
- מקלו, ותרמילו, ומנעלו, ואפונדתו,
- וספר תורה - שהיה בידו.
- והפונדקית הוציאה להם -
הערות
[עריכה]- הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם
הדף הראשי של משנה יבמות טז
משנה יבמות, פרק ט"ז:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב