שולחן ערוך אבן העזר יז ג
<< · שולחן ערוך אבן העזר · יז · ג · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
שולחן ערוך
אשה שהלך בעלה למדינת הים והעידו עליו שמת, אפילו עד א', אפילו העד עבד או שפחה או אשה או קרוב, מותרת, ואפילו עד מפי עד או אשה מפי אשה או עבד או שפחה או קרוב כשרים לעדות זה. ופסולי עדות, אם פסולים מדרבנן כשרים לעדות זה, אבל פסולי עדות דאורייתא פסולים, ואם מסיחים לפי תומם כשרים. וכן כותי או ישראל מומר לעבודת אלילים ולכל התורה כולה, אם הוא מסיח לפי תומו נאמן:
- הגה: לא בא עד בדרכים הנזכרים, רק יצא קול הברה בעיר שמת, אין משיאין את אשתו (ת"ה סי' רכ"ב ובתשובת הרמב"ן סי' פ'):
מפרשים
חלקת מחוקק
(ט) אפילו העד עבד או שפחה: בגמרא אמרינן בכמה דוכתי דסתם עבדים פרוצים בעבירות וכמו שאמרו נמצא גנב או קוביוסטוס הגיעו וכמ"ש הרמב"ם פט"ו מה' מכירה וע"כ כתב הטור ביורה דעה סי' א' שסתם עבד אינו נאמן על השחיטה וא"כ קשה דכשם דגזלן דאוריי' פסול לעדות אשה ולמה יהיה העבד כשר ואפשר דישראל בעל עבירה גרע מעבד אף שהוא ג"כ בחזקת בעל עבירה ועיין בב"ח דלא כ"כ:
בית שמואל
(י) אפילו ע"א: והא דע"א נאמן כאן ובעלמ' קי"ל ע"א אינו נאמן נגד החזקה כמ"ש ביורה דעה סימן קכ"ז וכאן היא בחזקת אשת איש משום דכאן הקילו חז"ל משום תקנת עגונה ובר"פ האשה רבה אית' הטעם דחז"ל סמכו דהי' דייקא שפיר משום החומרא שהחמירו עליה בסופה, ובר"פ האשה שלום אית' הטעם משום דהיא מילת' דעביד' לגלויי ועיין מהרי"ק שורש ל"ב ומ"ש אפילו העד עבד אף על גב סתם עבד פסול לעדות מדאוריית' מחמת עבירה צ"ל דאיירי כאן בידוע שהוא כשר כמ"ש ביורה דעה סימן א' וכ"כ ב"ח ועיין בנ"י:
(יא) ואפילו עד מפי עד: וכן לחומר' מהני עד מפי עד שהוא חי כ"כ בתשובת מהרשד"ם סימן נ"ט, אשת אליה הנביא או אשת ריב"ל מותרת דלא נקרא א"א אלא אשת מלאך ונ"מ אם יזכה איש כמותו מהרי"ל והביא בד"מ:
(יב) אבל פסולי עדות כו': היינו פסולי מחמת עבירה:
ט"ז - טורי זהב
אבל פסולי עדות דאוריית' פי' מחמת עבירה אז ודאי משקר משא"כ בעבד. בטור כתב כאן בשם תשובת הרא"ש דבשניהם שהעידו שמת אפי' יש הכחשה ביניהם תנש' ותמה בי שהרי משנה היא וע' הת' בתשובתו סימן ס':
באר היטב
(י) אפי' ע"א: עיין מהריב"ל ח"ג סי' פ"ט. ומשפט צדק סי' ס"ג. אם בתחלה כששאלו לו על דבר המת אמר שלא היה יודע ואח"כ העיד שמת ויש מקום לתלות על מה לא רצה להגיד בתחלה מהני עדותו ואם מה שאמר שאינו יודע. לא אמרו בפני ב"ד של ג' אפי' שאין מקום לתלות למה אמר שאינו יודע חוזר ומגיד רשד"ם חא"ה סי' פ"א העיד העד עדותו ובסוף דבריו אמר שיבא כתב מהחכמים אין אומרין שמא לא גמר להעיד ולא רצה שיסמכו על דבריו או שנדון אותו כבא לידון בחזקה ובשטר אלא משיאין האשה ע"פ עדותו מהרי"ק ח"ב חא"ה סי' למ"ד.
(יא) אפי' העד עבד: דוק' בידוע שהוא כשר ב"ח ב"ש עין ח"מ.
(יב) או קרוב: אפי' בנה או בתה ושפחתה מהאשה עצמה רשד"ם חא"ה סי' רל"ה.
(יג) אפי' עד מפי עד: ל"ד עד מפי עד אלא אפילו עד מפי עד ומפי עד אחר אפי' עד ק' כנה"ג בשם תשובת כ"י. בין מת העד הראשון או שקיים א"צ לשלוח אחריו אפי' איתא קמן מהר"י ווייל סי' ט' ורמ"א הביאו בסעיף ח' וכ"כ כנה"ג דף י"ט ע"ב סעיף למ"ד. ואני שדיתי בי' נרגא ע"ל ס"ק כ"ח. אם העד מפי עד אחר ששכח מי הוא העד לא חיישינן לערמה שארית יוסף סי' ל"ב. עד מפי עד מהני בין לקול' כמו כאן בין לחומר' שאומר (מי) [חי] הוא רשד"ם סי' נ"ט. וכנה"ג בשם הרדב"ז והראנ"ח כתב דוק' להתירה ולא לאוסרה ע"ש.
(יד) דאוריית': ר"ל פסולי מחמת עבירה. מי ששלחו אותו בעיר אחרת לחפש אם ימצא איזה עדות להתיר האשה יתנו לו מאה זהובים ואם לא יביא עדות שמספיק להתיר את האשה יתנו לו רק חמשים זהובים בא ואמר ששמע מפי גוי מסל"ת שנהרג אותו יהודי נסתפק מהריב"ל ח"א דף נ"ה ע"ג אם יש לסמוך על עדותו כיון דהוי נוגע ע"ש ועיין משפט צדק ח"א סי' ז' ומקור ברוך סי' כ"ב ומשאת בנימין סי' צ"ח.
(טו) או ישראל מומר: מי שאומר כמה פעמים שישתמד אעפ"י שפייסוהו ולא עשה מעשה אפשר להחמיר שהוא פסול מדאוריית' מהריב"ל ס"ג סי' ו' עיין מהריב"ל ח"ב סי' י"ג. ועיין כנה"ג בהגהת ב"י סעיף כ"א.