ביאור:בראשית ג
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
בראשית פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ (מהדורות נוספות)
| הנחש, מתוך "הנפילה והגירוש מגן עדן" של מיכלאנג'לו, המאה ה-16 |
א
וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם ערמומי, יודע להטעות ולפתות
להרחבה מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהִים. וַיֹּאמֶר אֶל הָאִשָּׁה: "אַף כִּי אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל למרות שנאסר רק עץ הדעת, הנחש הגזים כדי לשכנע את האישה עֵץ הַגָּן... מה בכך? מה כבר יקרה אם תאכלו?".
ב
וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל הַנָּחָשׁ: "מִפְּרִי מרובו של עֵץ הַגָּן נֹאכֵל. ג וּמִפְּרִי אבל מפרי הָעֵץ עץ הדעת אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן, אָמַר אֱלֹהִים: לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ החמירה יותר ממה שה' אסר בּוֹ, פֶּן תְּמֻתוּן".
ד
וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ אֶל הָאִשָּׁה: "לֹא מוֹת תְּמֻתוּן.
ה כִּי אלא הוא רק ניסה להפחיד אתכם כי יֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם, וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע תדעו לבחור את מעשיכם באופן שאינו מונחה על ידי אינסטינקטים חייתים, תהיו בעלי בחירה חופשית".
ו
וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל, וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם למרות ששתי תכונות אלו נאמרו על כל העצים (ב,ט), וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל, וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל. וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ, וַיֹּאכַל.
ז
וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם, וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם, וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת.
ח וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל יְהוָה אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם לפנות ערב, וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי יְהוָה אֱלֹהִים בְּתוֹךְ עֵץ הַגָּן. ט וַיִּקְרָא יְהוָה אֱלֹהִים אֶל הָאָדָם, וַיֹּאמֶר לוֹ: "אַיֶּכָּה?". י וַיֹּאמֶר: "אֶת קֹלְךָ שָׁמַעְתִּי בַּגָּן, וָאִירָא כִּי עֵירֹם אָנֹכִי, וָאֵחָבֵא". יא וַיֹּאמֶר: "מִי הִגִּיד לְךָ כִּי עֵירֹם אָתָּה? הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ?". יב וַיֹּאמֶר הָאָדָם: "הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי עימי - הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל". יג וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים לָאִשָּׁה: "מַה זֹּאת עָשִׂית?". וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה: "הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי הִטעה אותי וָאֹכֵל".
| אדם וחוה מגורשים מגן עדן, מאת גוסטאב דורה |
יד
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ: "כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת, אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה. עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ.
טו
וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה חוה, וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ המין האנושי. הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ יכה אותך בראש וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב בעקב רגלו, כי תהיה נמוך ושפל לעומתו. {ס}
{ס} מסמלת פרשה סתומה: בספר תורה הפיסקה הבאה מתחילה באותה שורה במרווח של 9 אותיות, ובדרך כלל ניתן לאמר שעיניינה קרוב לנושא הפיסקה הקודמת
טז
אֶל הָאִשָּׁה אָמַר: "הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ, בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים. וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ, וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ". {ס}
יז וּלְאָדָם אָמַר: "כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ, וַתֹּאכַל מִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר 'לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ', אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בגללך, בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה בעבודה קשה שתגרום לך לעצב (ולא כמו בגן עדן שהפירות צומחים ללא מאמץ) כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. יח וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ, וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה. יט בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם את גידולי השדה (לחם משמש בלשון התנ"ך לתיאור אוכל באופן כללי). עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה, כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ, כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב".
כ וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ 'חַוָּה', כִּי הִוא הָיְתָה אֵם כָּל חָי.
כא
וַיַּעַשׂ יְהוָה אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר, וַיַּלְבִּשֵׁם. {פ}
כב
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים: "הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד כיחיד מִמֶּנּוּ שמעצמו יודע לָדַעַת טוֹב וָרָע. וְעַתָּה, פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים, וְאָכַל, וָחַי לְעֹלָם".
כג
וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְהוָה אֱלֹהִים מִגַּן עֵדֶן, לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם מהעפר שנוצר ממנו (לעיל ב, ז).
כד
וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם, וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים מלאכים, לשמור על הכניסה וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת להב של חרב הזז מצד לצד, לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ את הדרך המובילה ל- עֵץ הַחַיִּים. {ס}
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- הרמב"ם (במורה נבוכים חלק א, פרק ב) מסביר שחטא עץ הדעת גרם לשינוי מהותי בתפיסת האדם את המציאות ואת עצמו. לפני החטא, האדם היה במצב של שכליות טהורה – הוא פעל על פי האמת והכוזב, כלומר, הבחין בין מה שנכון לבין מה שלא נכון, מתוך שיקולים שכליים טהורים. בעקבות החטא, חל שינוי בכך שהאדם החל לראות את העולם דרך משקפיים של טוב ורע, דהיינו, מוסר והערכה ערכית. האדם עבר משיקול דעת שכלי טהור לשיקול דעת ערכי ומוסרי, שמערב את התחושות, הרצונות וההשפעות של החושים.
- הרמב"ם מסביר שהידיעה שהייתה לאדם לפני החטא הייתה ידיעה שכלית מושלמת, שלא הייתה תלויה בתחושות או בהשפעות חיצוניות. אולם, לאחר החטא, נפגע היכולת הזאת, והאדם החל לעסוק בעניינים שמבוססים על הרגש, על הנאות הגוף, ועל מוסר חברתי, במקום להתמקד במציאות האמתית, כלומר במה שנכון או שקרי מבחינה שכלית טהורה.
- לפי הרמב"ם, זוהי הסיבה לכך שהאדם נעשה מודע לערום שלו, כי הוא התחיל להיות מושפע מדברים גופניים ומחושיים, כמו תחושות בושה, דברים שבפני עצמם אינם קשורים לאמת המוחלטת אלא להערכה של טוב ורע.
- רבים פירשו ש"צלם אלהים" שניתן לאדם הוא יכולת הבחירה החופשית, ואם כן, במעשה האכילה מעץ הדעת, מגלה האנושות את כוחה שנתן לה הבורא: לפעול גם בניגוד לציווי ה'. האכילה מעץ הדעת מגלמת תהליך בו האדם למד להכיר את יכולתו המיוחדת, אך גם להזהר ממנה. כפי שניתן לאכול מכל הבא ליד אך יש מאכלים טעימים שאינם בריאים ואותם כדאי לשים בצד, הרחק מהישג יד, כך גם לגבי היחסים בין איש לאישתו - את העירום יש לכסות. אדם וחווה מסתפקים בחגורה עם עלי תאנה, אך ה' מדריך אותם שבתחומים בהם התאוה חזקה כדאי לקחת מקדם ביטחון, ובמקרה זה ללבוש כותנות.
- נראה מלשון הפסוקים שהגירוש מגן העדן איננו עונש, אלא תוצאה הנגזרת מהמצב שנוצר לאחר האכילה מעץ הדעת, ומטרתה למנוע אכילה מעץ החיים. אם לאדם יש בחירה חופשית שהוא עלול לנצל לרעה, צריך לאפשר התקדמות בה ילמד האדם בהדרגה לבחור בטוב. לאדם בודד קשה לשנות את אופיו והרגליו, ורק החלפה של דור בדור חדש יכולה לגרום לעולם להתקדם לכיוון יעדו: אנושות עם בחירה חופשית מוחלטת, הבוחרת בטוב.
- משחק מילים מעניין (לשון נופל על לשון): בפסוק א והפסוק האחרון בפרק הקודם, המילים עֲרוּמִּים\עָרוּם במשמעות שונה. ניתן לראות בכך סיוע לכך שהפסוק האחרון בפרק הקודם ראוי היה להיות הפסוק הפותח של פרק זה. החלוקה הנפוצה לפרקים לא בהכרח נכונה - כדאי לעיין בערך חלוקת הפרקים בתנ"ך בוויקיפדיה.
ראו גם
- פירוש רש"י על בראשית ג, עם ביאור המילים הקשות בדברי רש"י והפניה למקורותיו
- למאמרים נוספים ראו קטגוריה:גן עדן וקטגוריה:חטא עץ הדעת.