קטגוריה:משלי לא ד

1. אמו של למואל מדגישה את השוני בין למואל - המולך בשם האל - לבין מלכים אחרים: "אל למלכים למואל - מה לך אצל מלכים ששותים יין ומשתכרים ואומרים למה לנו אל? ולרוזנים אֵי שכר: מי שכל רזי עולם גלויים לו - ישתה יין וישתכר?! איכא דאמרי: מי שכל רוזני עולם משכימין לפתחו - ישתה יין וישתכר?!" (בבלי סנהדרין ע), "אתה בני, שהוא למואל, אל יהיו דרכיך דומים לדרכי המלכים אוהבי התענוגים, שרודפים שתיית היין, ושואלים איה שכר לשתותו; כי אין למלך כמוך, שהוא לאל, נכון לעשות כן, פן ישתה וישכח מזה הדין הבא לפניו בתורה, ויהיה זה סבה אל שישנה דין כל בני עוני, אשר הוא חטא נפלא, כי בו נכלל חטא הטיית המשפט וחטא קביעת העני נפש, וכל אחד מאלו הוא חטא נפלא, ולזה זכר שינוי דין כל בני עוני, שלא יתחדש מזה גם כן שינוי בדין העשירים, אבל זכר מה שיתחדש יותר מהרע מזאת התכונה, כמנהג המוכיחים; ובכמו זה המנהג נהג שלמה ברוב התוכחות הנכללות בזה הספר" (רלב"ג).

לפי זה, פסוק 5 היה ראוי להיות כתוב בגוף שני: "אל תהיה כמו המלכים... פן תשתה ותשכח מחוקק..."; וייתכן שנכתב בגוף שלישי מתוך נימוס כלפי המלך.

2. ויש שפירשו, שאמו של למואל מדגישה דווקא את העיקרון הכללי, הנכון לכל המלכים: "אל למלכים למואל - הלא בעבור מעשיך אינך נחשב עוד עם המלכים, כי אל למלכים שתו יין, וגם לרוזנים שהם שרי העצה של המלכים אין ראוי להם שכר, שהגם שישתו יין אין ראוי שישתו שכר המשכר. פן ישתה וע"כ ישכח מחוקק את החקים והדתות, ועי"כ ישנה דין כל בני עני, שכולם באים לפניו לדין, וצריך שיהיו החקים שמורים בלבו לדון ולשפוט על פיהם דין אמת" (מלבי"ם), או לכל המלכים המולכים בשם האל (רש"י, מצודות).

לפי זה, פסוק 5 היה ראוי להיכתב בלשון רבים: "אין ראוי למלכים לשתות יין... פן ישתו וישכחו מחוקק..."; וייתכן שנכתב ביחיד כדי להדגיש את האחריות האישית של כל מלך.

מעבר ליין, הפסוק מזהיר את המלכים שלא להיות שיכורים מהכוח שיש בידם (ע"פ גליה).

הפסוק מדבר לא רק על מלך אלא גם על רוזנים, שרים או שופטים; וחכמי התלמוד למדו מכאן, שלדיינים העוסקים בדיני נפשות אסור לשתות יין: "היו ממעטין ממאכל, ולא היו שותין יין כל היום, ונושאין ונותנין כל הלילה, ולמחרת משכימין ובאין לבית דין. יין מאי טעמא לא? אמר רבי אחא בר חנינא: אמר קרא: ולרוזנים אי שכר: העוסקין ברזו של עולם אל ישתכרו" (בבלי סנהדרין מב.). ראו עוד במאמר "על יין ועל שתויי יין בבית המשפט ומחוצה לו", מאת השופט חיים כהן.

אֵי -

1. "אי - כמו אין, וכן," (איוב כב ל): "אִי נָקִי" (מצודת ציון); אין ראוי למלכים לשתות יין משכר.

2. אי - כמו איפה, וכן, (בראשית ד ט): "אֵי הֶבֶל אָחִיךָ?!"; איפה יש יין משכר?

1. מלכים אחרים אכן נהגו לשתות יין, כגון במקדוניה ובפרס: "על אלכסנדר הגדול מספר קאטיסיאס (רופא והיסטוריון בחצר מלך פרס), שהיה תמיד שיכור... גם אביו של אלכסנדר - פיליפוס היה רוב זמנו שיכור, גם בזמן שניהל קרבות. הוא אמר: "דיינו אם אנטיפטרוס (= שר צבאו) פיקח" (קאטיסיאס 435, א-ד)... לשתיה לשכרה היה תפקיד חשוב בחקיקת חוקים בפרס הקדומה. היה אפשר להעלות הצעת חוק על שולחן הדיונים, רק במצב של שיכרות. אולם, כדי למנוע טעויות ושטויות בשל השיכרות, נבדק החוק למחרת בעת שסר יינם. אם בעת פיכחון הם ראו את החוק בעין יפה, סימן שבשיכרות היתה להם השראה נכונה והחוק אושר. חוק זה טרם נכנס לתוקפו, כל זמן שלא היו מאשרים אותו בחתימה נוספת בלילה או למחרת שוב במצב של שיכרות" (הרודוטוס: ספר א', 133; השתיה בפרס / הרב אברהם קורמן). כך מסופר גם במגילת אסתר, למשל, (אסתר ג טו): "הָרָצִים יָצְאוּ דְחוּפִים בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ, וְהַדָּת נִתְּנָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה, וְהַמֶּלֶךְ וְהָמָן יָשְׁבוּ לִשְׁתּוֹת, וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה".

2. ע"פ ספר משלי, היין נועד לשמח את העניים ואת הנדונים למוות (ראו בפסוקים הבאים ופסוקים נוספים על יין בספר משלי). היין לא נועד למלך. המלך צריך להיות צלול בדעתו 100% מהזמן, כי כל פעולה שהוא עושה משפיעה על כל האזרחים.

3. אל למלכים... אל למלכים - חזרה כדרך השירה, וכן ב(שמות טו ו): "יְמִינְךָ ה' נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ יְמִינְךָ ה' תִּרְעַץ אוֹיֵב" (וראו דוגמאות נוספות בפירוש שד"ל שם).