שיחה:אורחות צדיקים שער השמחה

"וזאת מידת שותי יין: ישים היין רפואה לדאגתו, ויתחזק בתורה ללמדה בשמחה; כי כל זמן שאדם שרוי בצער לא יוכל ללמוד. וגם בית דין המצטערים לא יוכלו לברר הדין בין כשר לטריפה, בין היתר לאיסור" - לכאורה המחבר רומז כאן שדיינים צריכים לשתות יין כדי שיוכלו לשפוט כראוי, וזה היפך מקורות מפורשים:

בתורה, (ויקרא י ט): "יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך בבאכם אל אהל מועד ולא תמתו, חקת עולם לדרתיכם. ולהבדיל בין הקדש ובין החל ובין הטמא ובין הטהור. ולהורת את בני ישראל את כל החקים אשר דבר ה' אליהם ביד משה", (קטע:רש"י על ויקרא י יא): "למד שאסור שיכור בהוראה".
בכתובים, (משלי לא ד): "אל למלכים, למואל, אל למלכים שתו יין, ולרוזנים או שכר. פן ישתה וישכח מחקק, וישנה דין כל בני עני".
בתלמוד, (עירובין סד.): "שתה רביעית יין - אל יורה".
בהלכה, (רמב"ם הלכות ביאת מקדש א ג): "כשם שאסור לכהן להיכנס למקדש מפני השכרות, כך אסור לכל אדם, בין כהן בין ישראל, להורות כשהוא שתוי... שנאמר ולהורות את בני ישראל...".

--אראל סגל • שיחה • כ"ח באב ה'תשס"ט 15:31, 18 באוגוסט 2009 (IDT)תגובה

נראה לענ"ד שאין מדובר באותו הזמן, אלא בזמנים שונים. המחבר בא לשלול גישה של התנזרות מוחלטת מיין, אולם כוונתו שישתה האדם בעתים המיועדים לשמחה כשבתות ומועדים, ובכך ישמח את ליבו, ובשאר ימות השבוע יוכל ללמוד תורה בצלילות הדעת ולברר את הלכות האסור והמותר, הפסול והכשר, ואף להורות הלכה, מבלי שהיין יבלבל דעתו מחד גיסא, ומבלי שהצער על ההינזרות מן היין יפריע לו מאידך גיסא. נחום - שיחה 00:58, 15 בפברואר 2015 (IST)תגובה