משנה עבודה זרה א
עבודה זרה פרק א', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< • משנה • סדר נזיקין • מסכת עבודה זרה • פרק ראשון ("לפני אידיהן") • >>
פרקי מסכת עבודה זרה: א ב ג ד ה
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו • משנה ז • משנה ח • משנה ט •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
לפני אידיהן של גוים שלשה ימים אסור לשאת ולתת עמהן, להשאילן ולשאול מהן, להלוותן וללוות מהן, לפרען ולפרוע מהן.
רבי יהודה אומר, נפרעין מהן מפני שהוא מיצר לו.
אמרו לו, אף על פי שמיצר הוא עכשיו, שמח הוא לאחר זמן.
רבי ישמעאל אומר, שלשה ימים לפניהם ושלשה ימים לאחריהם אסור.
וחכמים אומרים, לפני אידיהן אסור, לאחר אידיהן מותר.
ואלו אידיהן של גוים, קלנדא, וסטרנורא, וקרטסים, ויום גנוסיא של מלכים, ויום הלידה, ויום המיתה, דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרים, כל מיתה שיש בה שרפה, יש בה עבודה זרה.
ושאין בה שרפה, אין בה עבודה זרה.
[ אבל ] יום תגלחת זקנו ובלוריתו, יום שעלה בו מן הים, ויום שיצא [ בו ] מבית האסורים, וגוי שעשה משתה לבנו, אינו אסור אלא אותו היום ואותו האיש [ בלבד ].
עיר שיש בה עבודה זרה, חוצה לה מותר.
היה חוצה לה עבודה זרה, תוכה מותר.
מהו לילך לשם, בזמן שהדרך מיוחדת לאותו מקום, אסור.
ואם היה יכול להלך בה למקום אחר, מותר.
עיר שיש בה עבודה זרה והיו בה חנויות מעוטרות ושאינן מעוטרות, זה היה מעשה בבית שאן, ואמרו חכמים, המעוטרות אסורות ושאינן מעוטרות מותרות.
אלו דברים אסורים למכור לגוים, אצטרובלין, ובנות שוח ופטוטרותיהן, ולבונה, ותרנגול הלבן.
רבי יהודה אומר, מותר למכור לו תרנגול לבן בין התרנגולין.
ובזמן שהוא בפני עצמו, קוטע את אצבעו ומוכרו לו, לפי שאין מקריבין חסר לעבודה זרה.
ושאר כל הדברים, סתמן מותר, ופירושן אסור.
רבי מאיר אומר, אף דקל טב וחצב ונקליבם אסור למכור לגוים.
מקום שנהגו למכור בהמה דקה לגוים, מוכרין.
מקום שנהגו שלא למכור, אין מוכרין.
ובכל מקום אין מוכרין להם בהמה גסה, עגלים וסייחים, שלמים ושבורין.
רבי יהודה מתיר בשבורה.
ובן בתירא מתיר בסוס.
אין מוכרין להם דובין ואריות וכל דבר שיש בו נזק לרבים.
אין בונין עמהם בסילקי, גרדום, ואיצטדיא, ובימה.
אבל בונים עמהם בימוסיאות ובית מרחצאות.
הגיעו לכיפה שמעמידין בה עבודה זרה, אסור לבנות.
[ ואין עושין תכשיטין לעבודה זרה, קטלאות ונזמים וטבעות.
רבי אליעזר אומר, בשכר מותר ].
אין מוכרין להם במחובר לקרקע, אבל מוכר הוא משיקצץ.
רבי יהודה אומר, מוכר הוא לו על מנת לקוץ.
אין משכירין להם בתים בארץ ישראל, ואין צריך לומר שדות.
ובסוריא משכירין להם בתים, אבל לא שדות.
ובחוץ לארץ מוכרין להם בתים ומשכירין שדות, דברי רבי מאיר.
רבי יוסי אומר, בארץ ישראל משכירין להם בתים, אבל לא שדות.
ובסוריא מוכרין בתים ומשכירין שדות.
ובחוצה לארץ מוכרין אלו ואלו.
אף במקום שאמרו להשכיר, לא לבית דירה אמרו, מפני שהוא מכניס לתוכו עבודה זרה, שנאמר (דברים ז) ולא תביא תועבה אל ביתך.
ובכל מקום לא ישכיר לו את המרחץ, מפני שהיא נקראת על שמו.
לִפְנֵי אֵידֵיהֶן שֶׁל גּוֹיִם שְׁלֹשָׁה יָמִים,
- אָסוּר לָשֵׂאת וְלָתֵת עִמָּהֶן,
- לְהַשְׁאִילָן וְלִשְׁאֹל מֵהֶן,
- לְהַלְווֹתָן וְלִלְווֹת מֵהֶן,
- לְפָרְעָן וְלִפָּרַע מֵהֶן.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- נִפְרָעִין מֵהֶן,
- מִפְּנֵי שֶׁהוּא מֵצֵר לוֹ.
- אָמְרוּ לוֹ:
- אַף עַל פִּי שֶׁמֵּצֵר הוּא עַכְשָׁיו,
- שָׂמֵחַ הוּא לְאַחַר זְמָן:
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר:
- שְׁלֹשָׁה יָמִים לִפְנֵיהֶם וּשְׁלשָׁה יָמִים לְאַחֲרֵיהֶם אָסוּר.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- לִפְנֵי אֵידֵיהֶן אָסוּר,
- לְאַחַר אֵידֵיהֶן מֻתָּר:
וְאֵלּוּ אֵידֵיהֶן שֶׁל גּוֹיִם:
- קָלֶנְדָּא, וְסַטֶּרְנוּרָא, וּקְרָטֵסִים,
- וְיוֹם גֶּנוּסְיָא שֶׁל מְלָכִים,
- וְיוֹם הַלֵּדָה,
- וְיוֹם הַמִּיתָה,
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- כָּל מִיתָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שְׂרֵפָה,
- יֵשׁ בָּהּ עֲבוֹדָה זָרָה;
- וְשֶׁאֵין בָּהּ שְׂרֵפָה,
- אֵין בָּה עֲבוֹדָה זָרָה.
- כָּל מִיתָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שְׂרֵפָה,
- אֲבָל יוֹם תּגְלַחַת זְקָנוֹ וּבְלוֹרִיתוֹ,
- יוֹם שֶׁעָלָה בּוֹ מִן הַיָּם,
- וְיוֹם שֶׁיָּצָא בּוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִים,
- וְגוֹי שֶׁעָשָׂה מִשְׁתֶּה לִבְנוֹ,
- אֵינוֹ אָסוּר,
- אֶלָּא אוֹתוֹ הַיּוֹם וְאוֹתוֹ הָאִישׁ בִּלְבַד:
עִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲבוֹדָה זָרָה,
- חוּצָה לָהּ מֻתָּר.
- הָיָה חוּצָה לָהּ עֲבוֹדָה זָרָה,
- תּוֹכָהּ מֻתָּר.
- מַהוּ לֵילֵךְ לְשָׁם?
- בִּזְמַן שֶׁהַדֶּרֶךְ מְיֻחֶדֶת לְאוֹתוֹ מָקוֹם, אָסוּר;
- וְאִם הָיָה יָכוֹל לְהַלֵּךְ בָּהּ לְמָקוֹם אַחֵר, מֻתָּר.
- עִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲבוֹדָה זָרָה,
- וְהָיוּ בָּהּ חֲנוּיוֹת מְעֻטָּרוֹת וְשֶׁאֵינָן מְעֻטָּרוֹת,
- זֶה הָיָה מַעֲשֶׂה בְּבֵית שְׁאָן,
- וְאָמְרוּ חֲכָמִים:
- הַמְּעֻטָּרוֹת אֲסוּרוֹת,
- וְשֶׁאֵינָן מְעֻטָּרוֹת מֻתָּרוֹת:
אֵלּוּ דְּבָרִים אֲסוּרִים לִמְכֹּר לְגוֹיִם:
- אִצְטְרוּבָּלִין,
- וּבְנוֹת שׁוּחַ וּפְטוֹטְרוֹתֵיהֶן,
- וּלְבוֹנָה,
- וְתַרְנְגוֹל הַלָּבָן.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- מֻתָּר לִמְכֹּר לוֹ תַּרְנְגוֹל לָבָן בֵּין הַתַּרְנְגוֹלִין;
- וּבִזְמַן שֶׁהוּא בִּפְנֵי עַצְמוֹ,
- קוֹטֵעַ אֶת אֶצְבָּעוֹ וּמוֹכְרוֹ לוֹ,
- לְפִי שֶׁאֵין מַקְרִיבִין חָסֵר לַעֲבוֹדָה זָרָה.
- וּשְׁאָר כָּל הַדְּבָרִים,
- סְתָמָן מֻתָּר,
- וּפֵרוּשָׁן אָסוּר.
- רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:
- אַף דֶּקֶל טָב וְחָצָב וְנִקְלִיבָם,
- אָסוּר לִמְכֹּר לְגוֹיִם:
- אַף דֶּקֶל טָב וְחָצָב וְנִקְלִיבָם,
מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִמְכֹּר בְּהֵמָה דַּקָּה לְגוֹיִם,
- מוֹכְרִין;
- מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לִמְכֹּר,
- אֵין מוֹכְרִין.
- וּבְכָל מָקוֹם אֵין מוֹכְרִין לָהֶם בְּהֵמָה גַּסָּה,
- עֲגָלִים וּסְיָחִים,
- שְׁלֵמִים וּשְׁבוּרִין.
- רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר בִּשְׁבוּרָה.
- וּבֶן בְּתֵירָא מַתִּיר בְּסוּס:
אֵין מוֹכְרִין לָהֶם דֻּבִּין וַאֲרָיוֹת,
- וְכָל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ נֶזֶק לָרַבִּים.
- אֵין בּוֹנִין עִמָּהֶם בָּסִילִקִי, גַּרְדּוֹם, וְאִיצְטַדְיָא, וּבִימָה;
- אֲבָל בּוֹנִים עִמָּהֶם בִּימוֹסְיָאוֹת וּבֵית מֶרְחֲצָאוֹת.
- הִגִּיעוּ לַכִּפָּה שֶׁמַּעֲמִידִין בָּהּ עֲבוֹדָה זָרָה,
- אָסוּר לִבְנוֹת:
וְאֵין עוֹשִׂין תַּכְשִׁיטִין לַעֲבוֹדָה זָרָה,
- קַטְלָאוֹת וּנְזָמִים וְטַבָּעוֹת;
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
- בְּשָׂכָר מֻתָּר.
- אֵין מוֹכְרִין לָהֶם בִּמְחֻבָּר לַקַּרְקַע,
- אֲבָל מוֹכֵר הוּא מִשֶּׁיִּקָּצֵץ;
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- מוֹכֵר הוּא לוֹ עַל מְנָת לָקֹץ.
- אֵין מַשְׂכִּירִין לָהֶם בָּתִּים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל,
- וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שָׂדוֹת;
- וּבְסוּרְיָא מַשְׂכִּירִין לָהֶם בָּתִּים,
- אֲבָל לֹא שָׂדוֹת;
- וּבְחוּץ לָאָרֶץ מוֹכְרִין לָהֶם בָּתִּים וּמַשְׂכִּירִין שָׂדוֹת,
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַשְׂכִּירִין לָהֶם בָּתִּים,
- אֲבָל לֹא שָׂדוֹת;
- וּבְסוּרְיָא מוֹכְרִין בָּתִּים,
- וּמַשְׂכִּירִין שָׂדוֹת;
- וּבְחוּצָה לָאָרֶץ מוֹכְרִין אֵלּוּ וְאֵלּוּ:
- בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַשְׂכִּירִין לָהֶם בָּתִּים,
אַף בְּמָקוֹם שֶׁאָמְרוּ לְהַשְׂכִּיר,
- לֹא לְבֵית דִּירָה אָמְרוּ,
- מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַכְנִיס לְתוֹכוֹ עֲבוֹדָה זָרָה,
- שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ז, כו):
- וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ.
- וּבְכָל מָקוֹם לֹא יַשְׂכִּיר לוֹ אֶת הַמֶּרְחָץ,
- מִפְּנֵי שֶׁהִיא נִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ:
נוסח הרמב"ם
(א) לפני אידיהן של גוים שלשה ימים -
- אסור מלשאת ומלתת עמהן,
- ומלהשאילן ומלשאול מהן,
- מלהלוותן ומללוות מהן,
- מלפורען ומלפרוע מהן.
- רבי יהודה אומר:
- נפרעין מהן - מפני שהוא מיצר.
- אמרו לו:
- אף על פי שהוא מיצר עכשיו - שמח הוא לאחר זמן.
(ב) רבי ישמעאל אומר:
- שלשה לפניהן, ושלשה לאחריהן - אסור.
- וחכמים אומרין:
- לפני אידיהן - אסור,
- ולאחר אידיהן - מותר.
(ג) ואלו אידיהן של גוים -
- קלנדיס, וסטרנליה, וקראטיסס,
- ויום גניסיה של מלכים, ויום הלידה, ויום המיתה - דברי רבי מאיר.
- וחכמים אומרין:
- כל מיתה שיש בה שריפה - יש בה עבודה זרה,
- ושאין בה שריפה - אין בה עבודה זרה.
- יום תגלחת זקנו, ובלוריתו,
- יום שעלה בו מן הים,
- ויום שיצא בו מבית האסורים,
- אינו אסור, אלא - אותו היום, ואותו האיש.
(ד) עיר שיש בה עבודה זרה -
- חוצה לה - מותר.
- היה חוצה לה עבודה זרה - תוכה מותר.
- מהו לילך לשם?
- בזמן שהדרך מיוחדת לאותו המקום - אסור.
- ואם יכול לילך בה ממקום אחר - מותר.
- עיר שיש בה עבודה זרה,
- והיו בה חניות מעוטרות, ושאינן מעוטרות -
- זה היה מעשה בבית שאן, ואמרו חכמים:
- המעוטרות - אסורות,
- ושאינן מעוטרות - מותרות.
(ה) אלו דברים אסורין למכור לגוים?
- אצטרובלין, ובנות שוח בפטוטרותיהן,
- ולבונה, ותרנגול לבן.
- רבי יהודה אומר:
- מוכר הוא לו תרנגול לבן בין התרנגולין,
- בזמן שהוא בפני עצמו - קוטע את אצבעו, ומוכרו,
- שאין מקריבין חסר - לעבודה זרה.
- ושאר כל הדברים -
- סתמן - מותר,
- ופירושן - אסור.
- רבי מאיר אומר:
- אף דקל טב, וחצב, ונקליבס - אסור למכור לגוים.
(ו) מקום שנהגו למכור בהמה דקה לגוים - מוכרין,
- מקום שנהגו שלא למכור - אין מוכרין.
- ואל ישנה אדם - מפני המחלקות.
- ובכל מקום - אין מוכרין להן,
- בהמה גסה, עגלים,
- וסייחים שלמים, ושבורין.
- רבי יהודה - מתיר בשבורה.
- בן בתירה - מתיר בסוס.
(ז) אין מוכרין להן דובין, ואריות,
- ולא כל דבר - שיש בו ניזקה לרבים.
- אין בונין עמהן - בסילקי, וגרדון, אסטדיא, ובימה.
- אבל בונין עמהן - דימוסיות, ומרחצאות.
- הגיעו לכיפה, שמעמידין בה עבודה זרה - אסור לבנותה.
- אבל בונין עמהן - דימוסיות, ומרחצאות.
(ח) אין מוכרין להן במחובר לקרקע,
- אבל מוכר הוא - משיקצץ.
- רבי יהודה אומר: מוכר הוא לו - על מנת לקוץ.
- ואין משכירין להם בתים - בארץ ישראל,
- ואין צריך לומר - שדות.
- ובסוריה -
- משכירין בתים - אבל לא שדות.
- ובחוצה לארץ -
- מוכרין להם בתים, ומשכירין שדות - דברי רבי מאיר.
- רבי יוסי אומר:
- אף בארץ - משכירין להם בתים,
- ובסוריה - מוכרין בתים, ומשכירין שדות,
- ובחוצה לארץ - מוכרין אלו ואלו.
(ט) אף במקום שאמרו להשכיר -
- לא לבית דירה אמרו - מפני שהוא מכניס לתוכה עבודה זרה,
- שנאמר: "ולא תביא תועבה אל ביתך" (דברים ז כו).
- לא לבית דירה אמרו - מפני שהוא מכניס לתוכה עבודה זרה,
- ובכל מקום -
- לא ישכיר לו את המרחץ - מפני שהיא נקראת על שמו.
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה עבודה זרה, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב